סיבוב בפרויקט מיגון מבני מגורים בעיר שדרות

פעם בכמה זמן אני ניתקל במשהו מקומי ואיכותי שמצליח להציג דוגמה לעבודה ברמה אליה אפשר לשאוף. כזה הוא המקרה של הגיליון החדש של "סדק" שיצא ממש עכשיו בעריכתו של תומר גרדי שהצליח לא מעט הודות לשילוב עם העיצוב הגרפי המעולה של עפר כהנא ואסנת בר-אור ליצור יצירת אמנות עכשווית של ממש.

הגיליון עצמו מביא את תמלולן של הרצאות-דיון שנערכו במסגרת הוצאת הספר והצגת התערוכה "אלימות מכוננת, 1950-1947" שאצרה אריאלה אזולאי (ולדעתי היא התיאורטיקנית החשובה ביותר הפועלת כיום בישראל). כל זה לצד תצלומים היסטוריים מארכיונים שונים השופכים אור אודות לטקסט הנלוה להם – על מציאות שהיתה ועדיין קיימת.

כעת, בביקור בשדרות ניתן להחשף לעובדה שהעיירה ממגנת את עצמה מפני האלימות המכוונת אליה מכיוון בית חנון, כתגובה לאלימות המופעלת על ידינו, כתגובה לאלימות המופעלת על ידם, כתגובה לאלימות המופעלת על ידינו וכו' קשה שלא לחזור אל השאלה שהעסיקה את הגננת שלי: מי התחיל? אבל ברור שזוהי שאלה מיותרת ולא נראת לי גם שייכת. ההתבוננות בשינויים באורחות החיים בטיפולוגיות המגורים העוברים היום על שדרות מוכיחים לנו שוב ושוב שהגנרלים שמנהלים לנו את המדינה כבר 43 שנה לא מובילים אותנו למציאות טובה, וכאן בשדרות אפשר לראות את המקום והאוכלוסיה שמשלמת את המחיר.

תוספת אגף ממוגן לבית דירות קיים

 

מצד שני, מתוך האלימות הזו נוצר פה חלון הזדמנויות מסוים לשדרות המאפשר לה לזכות בתהליך התחדשות ומתיחת פנים פיסית: חוץ ממרכיב המיגון בכל הסיפור הזה, הדיירים זוכים לתוספת חדר לדירה, לשיפוץ וחידוש חזיתות הבתים והשטחים המשותפים והכל על חשבון הברון. 

אך האם שיקום תשתיות המגורים יקרב אותה אל נקודת הפריצה להוצאת שדרות או עיירות הפיתוח בכלל מהקיפאון בו הן מצויות? 

לאחרונה ניתקלתי במאמר מאת פרופ' ערן רזין מהאוניברסיטה העברית בו הוא מגיע למסקנה כי "המשימה העומדת בפני המגזר העירוני בערי הדרום היא מיסודה של הנהגה מקומית אפקטיבית שתדע לנצל משאבים והזדמנויות ושתזכה למעורבות ולתמיכה ממשלתית שתאפשר לראשי ערים בעלי כישורים לפתח ולקדם את עירם". 

לצערי, את הבשורה לא שמעתי יוצאת לא משדרות ולא מאף אחת מערי הפיתוח בדרום (אולי למעט ירוחם לשם ניכנס איש מעשה מהזירה הלאומית).  בנתיים, שדרות יכולה להנות מהצבעים השמחים והתוססים המצפים את הבתים המתחדשים ואת תחנות המיגון, ויחד יוכלו לראות כיצד הצבע חוזר ומתקלף והאפור חוזר ומשתלט על המקום. 

חזית/חתך

 

ברשימה קודמת שהבאתי הצגתי פרויקט אדריכלי ללא אדריכלים, בהתחלה הייתי בטוח שגם פרויקט המיגון לא כולל את התערבותו של אדריכל בסיפור, ואת זה ידעתי למשל מתחנת המיגון שהצגתי כאן כבר בעבר. אז התפלאתי מאד שבקצה שיכון הרכבת ההולך ומתרחב, ניכלל בלוח רשימת צוות התכנון והביצוע שמו של אדריכל, ולא סתם אדריכל – כי אם אחת מהאדריכליות המקוריות הפועלות היום מליבה של מדינת תל אביב. 

האדריכלית טולו אמיתי שתכננה כמה מבנים בולטים בתל אביב כמו הגלריה בסדנאות האמנים בפלורנטין, או מועדון הנוער בפארק דרום וכמובן דירת הסטודיו על אחד הגגות בלב תל אביב הניצפית למרחקים ותמיד סיקרן אותי לראות מה מתרחש מאחורי החלון העגול. 

אמיתי בעצמה מעידה באתר האטרקטיבי והמוצלח שלה כי מרבית הפרויקטים שלה ניכנסים תחת הכותרת "עור ועצמות, שימושחוזר במבנים קיימים" – פעולה בה היא מתמחה וככל הנראה הודות לכך הובאה לטפל במבני המגורים העוטפים את מרכזה ההיסטורי של שדרות. 

היות ובעת ביקורי השבוע היה הפרויקט בשלבי הקמה מתקדמים, יכולתי להתרשם רק מהגושניות אך לא מהעיצוב הסופי שטרם הושלם. לכן פניתי לטולו בשאלה האם היא הכינה הדמיות לפרויקט. הייתי בטוח שכאן מדובר במקרה מבטיח בו הוזמן אדריכל יצירתי, להעניק לא רק פתרון פונקציונאלי למבנים הדורשים מיגון מפני אלימות אלא להעניק אחרי 50 שנה פרשנות חדשה לשיכוני הרכבת הכל כך טיפוסיים ומוכרים הפזורים בכל רחבי ישראל בכלל ובשדרות בפרט. 

"זה לא משהו שהייתי רוצה לפרסם" סיכמה אמיתי את הפרויקט בתגובה לפנייתי. אני לא יודע אם במסגרת התקציבית והחוזית שהועמדו כאן לרשות האדריכלית היה אפשר לעשות משהו נוסף מעבר לפתרון הפונקציונאלי הבסיסי, אך ודאי שכאן כדברי רזין שהבאתי קודם – חסרה הנהגה למקום שלא רק תפתור בעיות לטווח הקצר, אלא תכוון ותוביל את שדרות למקום שלה. את זה כמובן ההנהגה תצטרך לבצע לא רק עם כלכלן כי אם גם עם אדריכל – אבל כזה הרואה עצמו כמממש ייעוד ערכי בעבודתו. זוהי ככל הנראה אכן המכה הגדולה של עיירות הפיתוח.  

החזית הראשית שנותרה כשהייתה במשך 45 שנה, משנה את פניה בעקבות המצב הפוליטי

 

לשדרות הגעתי במסגרת האוניברסיטה כחלק ממחקר שאני עורך על הערים החדשות (המכונות גם "עיירות פיתוח"), ואלי הצטרפו פריאנקה וניית'ן – שני אדריכלים אמריקאים שסיימו זה עתה תואר שני במחלקה לארכיטקטורה במכון הטכנולגי  של מסצ'וסטס, המוכר גם כ-MIT.

ניית'ן הצטרף כדי לסייע לי בניתוחים שערכתי בשטח, ופריאנקה פנתה למחקרה העוסק בטיפולוגיות מגורים בבניה הציבורית. עבורם ישראל היא עוד חור שתופס יותר מידי כותרות, אז חשבתי לעצמי – מה זה בעיניהם שדרות… הם ניגשו לעבודה באופן קר ומחושב ולא נראה לי שכל העסק הזה נוגע להם, לעומתם אני אולי פשוט לוקח את זה באופן אישי.

פריאנקה רושמת כשברקע מבנה מגורים העובר תהליך מיגון

 

נית'ן מצטרף

 

חזית כניסה למבנה מגורים העובר תהליך מיגון בו שמרו על החזית הראשית בעלת האופי הייחודי

 

החזית הראשית נשמרת

 

בעוד החזית האחורית זוכה בתוספת ממוגנת

 רוצים לדעת עוד על פרויקט המיגון בשדרות? בקרו עוד היום באתר פרויקט "ממגנים את הבית" של מישרד השיכון ואולי גם אתם תוכלו למגן את ביתכם! 

תזכורת על לוח המודעות

 

השלט

 

בפרויקט הזה המשיק למרכז ההיסטורי של שדרות בחרו להוסיף את החדרים הממוגנים בחזית הראשית לגעת בקו אפס של המגרש

 

הפרויקט מתבצע בלוח זמנים דחוס הודות לעובדה שמרבית הדירות מאוכלסות

 

חדר המדרגות נמצא בדיוק במרכז ויעבור חידוש עם השלמת הבנייה

 

הכניסה

 

למרות שתמיד נראה שכל שיכוני הרכבת זהים, הרי שניתן למצוא שינויים בין הטיפוסים. כאן למשל חדר המדרגות זכה לקיר מסך זכוכית הפונה למרכז העירוני ההיסטורי של שדרות

 

פועל ערבי ממגן בית בשדרות

 

חזית

 

התפר בין ישן לחדש, בין עבר לעתיד, בין פתוח לסגור, בין חשוף לחסום

 

בבנייה

 

תוספת

 

שלט במרכז העירוני

 

עמדת הגנה בסמוך למרכז

 

תחנה ממוגנת: בפנים על הקירות הותיר מישהו מספרי טלפון לתכנית הרדיו של יוסי סייאס וכמה אחרים הותירו צואה

 

הגרפיטי כמייצג שפיות

 

וכאלה יש בלי סוף כאן....

 

דיסנילנד מקומי

 

רשימות נוספות וקשורות: 

סיבוב ליד מרכז ספיר באופקים / אדריכלות ללא אדריכלים 

סיבוב בשלוש תחנות הסעה ממוגנות ירי ליד רצועת עזה 

סיבוב בקיבוץ רעים / חנן הברון ומיגון גני ילדים