עץ התמר וחלק מהמתחם
40 דקות ממרכז תל אביב ניתן לנחות בשולי השומרון מבלי לחצות את הקו הירוק ולהכנס לעולם אחר, בו הקידמה עדיין לא הותירה חותם.
הגישה לחורבה היא דרך מטע עצי הזית של המשפחה המתגוררת בסמוך: התלמים, הטרסות, המסיק – הכל בעבודת ידיים המשמרת מסורת חקלאית קדומה ומקומית. אל מול החלקות החקלאיות של התושבים המקומיים, שוכן לו קיבוץ בחן המחזיק אף הוא בשדות חקלאיים – אך שם כבר המיכון החקלאי הוא מתקדם וקשור לשווקים הבינלאומיים.
המשפחה הערבית המקומית מתגוררת בביתה, צמוד למשק החי שלה, צמוד לשדות. כשחלפנו על פני המשפחה המופתעת מביקורנו, עבדה האשה במשק החי בעוד הבן והאבא עישנו יחד נרגילה תחת צל העץ שבחזית הבית לאחר שסיימו לעבוד במטע הזיתים.
הקיבוץ שמעבר לגדרות הגבוהות הצריך מאיתנו לעשות סיבוב גדול עם הרכב ולהגיע עד לשער והמחסום. בקיבוץ העובר היום שינויים מרחיקי לכת, מחליפים את כל התשתיות כך שהמקום נראה כמו אתר בניה אחד גדול. חדר האוכל נעול ולמרות שגרות כאן עשרות משפחות – לא היה עם מי לדבר ואף אחד לא ישב מתחת לעצים.
ח'רבת סייב מצויה מחוץ לכל רשימת אתרי טיולים וברשת מצאתי רק שני איזכורים למקום, אבל גם אז לא היה יותר מידי מידע. בביקור שלנו, פספסנו את הקבר השוכן ליד החורבה – כך שנותרה לי סיבה לשוב ולבקר כאן.
ח'רבת סייב וקיבוץ בחן (מקור: אתר עמוד ענן)
ח'רבת סייב מופיעה במפת הסקר הבריטי משנת 1880 כשרידיו של כפר (מקור: אתר עמוד ענן)
עץ תמר המתנשא ונצפה ממרחקים
הנוף בסביבה הנשקף לכיוון מערב מהמתחם
הפתח למתחם בחזית המזרחית - אחד משלושת הכניסות לאתר
חומה כפולה בצד המזרחי של המתחם
הפינה הדרום-מערבית
האגף השוכן בפינה הצפון-מזרחית משמש את תושבי המשפחה המתגוררת בסמוך כשובך יונים ענק ומצחין
פתח חלון בדופן הצפונית
קיר חיצוני
שאול ניכנס למתחם מבעד לפתח בחזית הדרומית
דלת הברזל בכניסה הדרומית עדיין ניצבת על תילה, רק לדפוק ולהכנס
החלל הראשון היה ככל הנראה מקורה וקישר לשני חדרים משני צידיו ולחצר המרכזית
החדר השלם שמשמאל לנכנס נראה כמעט כאילו ננטש אתמול, וגם כאן ניצבות הדלתות
פנים החלל מתאפיין בפתחי חלונות ובחללי אכסנה בעומק הקיר. תקרת הרלסים נותרה כאן בשלמותה.
חלל אכסנה בקיר
המבנה בעל שלבי בניה רבים ועבר שינויים אין ספור כך שיתכן שהדופן הדרומית של החצר הפונה לחדרים ולחלל המבואה הייתה במקור החזית הראשית. בתמונה: החזית הדרומית הפונה לחצר הפנימית של המתחם
מבט כללי על החצר מכיוון צפון, כשבחלקה המזרחי מצויים חדרים נוספים ובחלקה המערבי ניצבת חומה הפונה אל החוץ
דופן החצר הדרומית הכוללת שער נוסף אל החוץ
בור מים ריק
דופן החצר המזרחית הפונה לחדרים
מבט מפנים אחד החדרים המזרחיים אל פתחו הפונה לחצר
הדרך המקשרת בין האתר הקדום לחווה המאוישת כיום על ידי משפחה ערבית
בית החווה: האמא עבדה בחצר בעוד בעלה ובנה עישנו נרגליה תחת העץ ושוחחו
עצי הפיקוס הצמודים לבית החווה מסוככים על הדרך הישנה המובילה לטול כרם, החסומה מטרים ספורים מכאן על ידי גדר ההפרדה
את השם בחן העניק לקיבוץ זאב וילנאי, ופירוש השם הוא מגדל שמירה (כמצוין בספר ישעיה ל"ב)
מגורים בקיבוץ ובחזית החלפת תשתיות
בית התרבות וספריה
מראה כללי של בניין חדר האוכל בקיבוץ בחן הסמוך
פנים מבואת הכניסה בקומת הקרקע
תצוגת שרידי עתיקות שנמצאו בעת הקמת הבניין בחלל המבואה
שלט הסבר המתלווה לשרידי העתיקות
מדרגות תלויות המובילות לאולם האכילה במפלס העליון (נעול וחסום)
מחיצה לאזור שטיפת הידיים המשמשת כלוח מודעות לחברים
תיבות החברים
מודעה המעידה על הברדעק שמתלווה לתהליך הפיתוח והשינויים העוברים היום על הקיבוץ
מודעה נוספת על מעברים והפרטה
וכעת שיר על הזמן הכפרי (אבל בלי האם והבת ההולנדיות):
אם טרם צפיתם בסרטו של אורי רונווקס "אדריכלות זה אני" על האדריכל רם כרמי ובהשתתפותו – מומלץ לכם לצפות כבר עכשיו כל שכן שהסרט כולו (49 דקות) ניתן לצפיה ישירה באתר של HOT ברשת (לחץ כאן לצפיה).
לא מדובר בסרט מושלם, וב-49 דקות ניתן היה לעשות הרבה יותר. אבל עדיין מדובר בממסך נאה. בסרט מבקר כרמי במספר פרויקטים כמו המבנן בגילה, בית הנוער בקיבוץ חולדה (עליו כתבתי רשימה בעקבות הסרט), בניין הבימה ההולך ונבנה וכן לסיום שולח כרמי את בתו לראות את התחנה המרכזית החדשה. צפיה מהנה!
תגובות
הגעתי לאתר הזה כשחיפשתי חומרים לעבודה לטכניון..בקשר לבית הירוק בשיח מוניס..
מאז אני קוראת אדוקה.. מלאת קינאה בשותפים שלך לשיטוטים.
אגב-מה אתה יודע בקשר לעניין שציינתי.. ספציפית על תהליך הפינוי השנישל הבית?זקוקה לחומר נוסף.
רציתי לציין בהקשר לרשומה הנוכחית… שהחיבור לסרט על רם כרמי לא עובד.. וקשה למצוא אותו אחרת.
תודה דורית. לגבי הבית הירוק – אני ממליץ לך לגשת לעמותת זוכרות או ללכת לביתו של הבעלים המקוריים של הבית הירוק ששכן מול הבמנה הקרוי היום הבית הירוק – מג'דולין בידס המתגוררת בלוד. היא אשת חינוך ונראה לי שתשמח לסייע. היא מופיעה ברשימה הראשונה שפרסמתי כאן על אוניברסיטת תל אביב.
הקישור עובד, ובכל מקרה הנה הכתובת אליו: http://hot.ynet.co.il/home/0,7340,L-8113-34660,00.html
ואולי את לא זוכרת אבל את היית פעם אחת שותפה שלי לסיבוב, בעכו ואכלנו אפילו פעמיים חומוס. זוכרת?
מעניין כרגיל.
מה ??? וחומוס???
איך כמה מתי ? יש לי חשד,שיש לנו איזה חיבור דרך השטייניץ אבל ? ספר לי .. עשית לי עור ברווז..
אני מודה שאני כבר דימנתית ?
לכול אורך הדרך של התחקיר הזה לעבודה בטכניון בשיעור של אלונה… אני נתקלת באנשים.
מיקי שכתבה את הספרון על שייח מוניס היתה איתי בכיתה א'
גם הדר' עירית עמית שפרסמה מאמר על הכפר היא הכרות וותיקה בהקשר אחר.
על כול פנים על ה"פינוי" הפלסטיני יש לי חומר (לא שלא אשמח לפגוש את גברת היקרה מלוד!
מה שאני זקוקה לו זה את הקשר לתושב האחרון שגר בבית הירוק בזמן הפינוי של האוניברסיטה .
תנסי פשוט להיזכר מתי היית בעכו איתי. אפילו ישבנו יחד אצל מהנדס העיר… אולי אעלה לכאן בעתיד את הרשמים מאותו סיבוב.
טוב עכשיו נפל האסימון ואני זוכרת!! הכול. איזה כיף.
ברור שהעניין של מהנדס העיר הקפיץ את זה.. זה כבר מצדיק ביקור אצל האורי בורי החדש וגם אולי פוסט… לא?
בנתיים לעכו אין סיכוי שאגיע בזמן הקרוב. אבל אם יש לך הצעות למקומות טובים באזור שדרות-נתיבות-אופקים-קרית גת-קרית מלאכי, אשמח לדעת!
מעניין לטפל במושבים של חבל לכיש ועדולם.
גם בהקשר השכבות – ההיסטוריות – תילים היסטורים
גם בהקשר הכפרים הפלסטינים וישוב במושבי עולים +בני וותיקים + קרית גת (מושב לכיש , שקף אמציה..)
הריקמה החברתית וחזרת הבנים למושב לכיש..
עכשיו תקופת הענבים אז מפעל ענבי טלי פרוייקט הכבישים באיזור וותיקים… של מושב לכיש..
שיטחי האש – השדות הפתוחים . (אפשר לעשות את הסיור הזה גם כשיש כלניות בטרוף..)
מיפוי כחבל ארץ דרום .
הסכנות :
השפעת ישוב מפוני חבל ימית
החיפוש אחרי פצלי השמן. וההתנגדות.
יש לי שם אנשים טובים.
שלח לי מייל.
אם נדלג על רוח הפוסט הרי משימה למאבק שאין מי שירים:
בתי יסקי בקריית גת לפני הריסה. ראש העירייה לא מוצא זמן לדבר עם אנשי שימור אתרים, באיילים לא רצו להקים שם כפר סטודנטים כי הם מתמקדים באופקים. מחר יהיו שם כמה מגדלי מגורים כמו שבונים עכשיו בצפון קריית גת. ואני שואל כמה בתים יש לעיר שתכנן חתן פרס ישראל כמו יסקי?
בברכה
ד"ר זאב זיוון
לא כל מה שתכנן "פרס ישראל" צריך לשמור. גם אתה יכול לדאוג ללובי חזק ולקבל פרס ישראל או להיות נשיא המדינה. המבנים האלה מאד בעיתיים וגם יסקי ואלכסנדרוני בעצמם מודים בזה בכל הזדמנות. הדירות במבנים האלה הן בגודל של קופסת גפרורים, המבנים עצמם שקעו באדמה החולית ומתפוררים ואם ירצו להשיב אותם לתפקוד יהיה יותר זול להרוס הכל ולבנות מחדש. אם ישנם מבנים בעלי ערך אדריכלי בקרית גת הם נמצאים ברובע גליקסון. אתה חושש מהמגדלים שיוקמו במקומם של "בתי יסקי", אני חושש מהשאלה האם העירייה+האדריכלים+היזמים יהיו מספיק חכמים להרים פרויקט שישמור על הערכים החיוביים שקיימים היום בקרית גת הוותיקה.
25/01/2019
רק לאחרונה נתקלתי ברשומה זו שנכתבה בשנת 2010 ואני מגיב כעת.
אמנם 1948 הותירה אחריה מאוד חורבות שהיו למעשה כפרים ערבים וכעת נותרו רק פירורים מאותם שרידים – אך המבנה שמתואר כאן אינו שייך לקטגוריה הזו.
משיחה שקיימתי עם האישה שמתגוררת בבית המודרני הצמוד (שאתה קורה לו "בית החווה"), והחורבה שייכת לה, אני יכול לספר: בחורבה התגוררו אביה ודודה. בהמשך, דודה בנה את הבית הקרוב לקבר ועבר להתגורר בו, ואביה בנה את הבית הצמוד ("בית החווה"). הם לא גורשו ולא ברחו מהחורבה בשנת 1948. כשנקבע "הקו הירוק", הוא עבר בין הבית של דודה לבין החורבה. הבית של דודה נשאר מערבית לקו הירוק (ישראל) והחורבה נשארה מזרחית לקו הירוק (ירדן). כך נפרדה החמולה עד 1967. כשנבנה גדר ההפרדה היא הוקמה מזרחית לחורבה (ו"בית החווה"), החורבה (ו"בית החווה") נשארה בשטח ישראל ולא ברשות הפלסטינית. כך שהחמולה לא הופרדה שוב.
דרך אגב, קיבוץ בחן הוקם בשנת 1954, כשהחורבה והשטחים סביבה היו בריבונות ירדן. מאז שהוקם הקיבוץ ועד היום שוררים יחסי ידידות קרובים מאוד ושכנות טובה בין הקיבוץ וחבריו לבין החלק של החמולה המתגוררים בצמוד לקיבוץ (אלה שבשנת 1948 נשארו מערבית לקו הירוק, בשטח ישראל).
25/01/2019
רק לאחרונה נתקלתי ברשומה זו שנכתבה בשנת 2010 ואני מגיב כעת.
אמנם 1948 הותירה אחריה מאוד חורבות שהיו למעשה כפרים ערבים וכעת נותרו רק פירורים מאותם שרידים – אך המבנה שמתואר כאן אינו שייך לקטגוריה הזו.
משיחה שקיימתי עם האישה שמתגוררת בבית המודרני הצמוד (שאתה קורה לו "בית החווה"), והחורבה שייכת לה, אני יכול לספר: בחורבה התגוררו אביה ודודה. בהמשך, דודה בנה את הבית הקרוב לקבר ועבר להתגורר בו, ואביה בנה את הבית הצמוד ("בית החווה"). הם לא גורשו ולא ברחו מהחורבה בשנת 1948. כשנקבע "הקו הירוק", הוא עבר בין הבית של דודה לבין החורבה. הבית של דודה נשאר מערבית לקו הירוק (ישראל) והחורבה נשארה מזרחית לקו הירוק (ירדן). כך נפרדה החמולה עד 1967. כשנבנה גדר ההפרדה היא הוקמה מזרחית לחורבה (ו"בית החווה"), החורבה (ו"בית החווה") נשארה בשטח ישראל ולא ברשות הפלסטינית. כך שהחמולה לא הופרדה שוב.
דרך אגב, קיבוץ בחן הוקם בשנת 1954, כשהחורבה והשטחים סביבה היו בריבונות ירדן. מאז שהוקם הקיבוץ ועד היום שוררים יחסי ידידות קרובים מאוד ושכנות טובה בין הקיבוץ וחבריו לבין החלק של החמולה המתגוררים בצמוד לקיבוץ (אלה שבשנת 1948 נשארו מערבית לקו הירוק, בשטח ישראל).