עם הסתלקותה של זיוה ארמוני

למרות שנועם דביר פירסם רשימה קצרה ומעולה בעיתון הארץ לפני כמה שבועות, חשתי צורך כי הדברים צריכים להגיע גם לאוזני בני הקיבוצים, ולכן פניתי למערכת "ידיעות הקיבוץ" במטרה שאותם אלה המחזיקים בנכסים אדריכליים ראשונים במעלה – ילמדו קצת על ערכם ויוכלו לקשר בין הדברים. רציתי להציג כמעט באופן טכני את ארמוני עם מטרה אחת מרכזית והיא למנוע את מחיקתה מהזיכרון.

את ארמוני הכרתי באופן אישי במהלך עבודתי עם איריס ורחל על הכנת תיק התיעוד לבית הקיבוץ המאוחד, וביום ששי האחרון, בעת שנערך טקס גילוי המצבה בבית קברות קרית שאול, ישבתי בסלון דירתה בקיבוץ רעים של אילנה הברון – אלמנתו של אדר' חנן הברון שהיה שותפה של ארמוני והעלינו את זיכרה על  כוס מים וחומרים ישנים אם כי עדכניים יותר מהרבה דברים שאני רואה היום.

בית הקיבוץ המאוחד ברחוב סוטין 29 בתל אביב (נהרס על ידי חברת נוה שוסטר בשנת 2009) / תצלום שהזמינה ארמוני לצרכי פירסום מאת הצלם זולטן קלוגר מייד לאחר השלמת הבניין (מתוך תיק התיעוד לבניין)

במהלך השנה האחרונה יצא לי לפרסם מעל בימה זו שתי רשימות המתייחסות לארכיטקטורה של זיוה ארמוני: חדר האוכל בקיבוץ שדות ים, וחדר האוכל במה שנותר מקיבוץ גינוסר.

בית הקיבוץ המאוחד והמחקר שערכתי עם רחל ואיריס ראוי לא לרשימה בפני עצמה אלא לספר וגם לתערוכה ואף לחולצה ותקליט. ביום ששי כשישבתי עם אילנה על מסמכי הבניין, הצטרף אלינו טל שלא ביקר מעולם בבניין ואינו נחשד בחיבה יתירה לברוטליזם הישראלי, אך אחרי שצלל לחומרים ראיתי איך האהבה ניצתה בו. אני מאד אוהב את השם שהעניקה גליה בר-אור לתערוכה שאצרה לצייר המנוח הנרי שלזניאק "ציור שלי דורש" – ככה זה בדיוק גם עם הבניין הזה.

שרטוט מקורי של חזיתו הדרומית הפונה לרחוב סוטין של בית התק"מ (מקור: תיק התיעוד לבית התק"מ)

צילום של זולטן קלוגר של פינת הבניין הדרום-מזרחית המצליחה להמחיש את מפגש החומרים והמסות שכל כך אפיינו את הבניין (מקור: תיד תיעוד בית התק"ם)

רישומים מוקדמים לבית התק"ם / מימין: תיאור החצר המרכזית / משמאל: מעבר מקורה המקשר לחזיתו הצפונית של בית התק"ם שלא בוצע (מקור: תיק תיעוד בית התק"ם)

השבוע ימלאו 30 למותה של האדריכלית זיוה ארמוני (2010-1926), שהייתה, אם כי לזמן קצר, אחת מהדמויות הבולטות במחלקת התכנון הקיבוצי. ייחודה של ארמוני נבע בראש ובראשונה מהעובדה כי הייתה אישה בין גברים בתחום בו עד היום דריסת רגלה של אישה אינו דבר של מה בכך.

ארמוני שנולדה וגדלה בתל אביב הייתה בת לשושלת בנאים ועסקנים בתחום הבניה. אביה מרדכי ארמוני היה ממקימי סולל בונה. בשנת 1944 הייתה ארמוני, יחד עם חבריה לתנועת "מחנות העולים" ואנשי הפלמ"ח, בין מקימי קיבוץ בית קשת ולאחר תקופה מסוימת הצטרפה להקמת קיבוץ מעגן מיכאל. באותה העת נשלחה מטעם התנועה ללימודים אקדמיים במחלקה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון.

עם תום לימודיה בשנת 1955 הצטרפה ארמוני ל"מחלקה לתכנון של הקיבוץ המאוחד" שם חברה לחבר קיבוץ רעים האדריכל חנן הברון (2000-1931) ויחד תכננו השניים את בניין התק"ם ההיסטורי ברחוב סוטין 29 בתל-אביב. בניין זה, זכה לפרסום רב הודות לאיכויות הרבות שהעניקו השניים לבניין. איכויותיו, הן הטכנולוגיות והן האסתטיות, של בית התק"ם שיקפו את רוח התקופה שביקשה להציג כנות, צניעות ופשטות. הדבר בא לידי ביטוי בשימוש בחומרים פשוטים וגולמיים כגון בטון, זכוכית, ברזל ובלוקים וכן בשימוש בצורניות פשוטה עם קוים ישרים. בית התק"ם תוכנן כקיבוץ מזערי בלב העיר, והאווירה הייחודית שהייתה בו, לא הופיעה באף בניין עירוני אחר בארץ ומכאן צמח ייחודו.

במקביל לתכנון בית התק"ם ניגשו השניים לתחרות שנחשבה באותה העת לחשובה ביותר בישראל – תחרות לתכנון הספרייה הלאומית במרכז קמפוס גבעת רם של האוניברסיטה העברית. בשל גילם הצעיר והחשש שעמד בפני הנהלת האוניברסיטה השמרנית, צוותו לארמוני והברון קבוצת אדריכלים ותיקים. יחד עם זאת, הפכה ארמוני לדמות הדומיננטית בתכנון הספרייה. בהמשך, המשיכה ארמוני להוביל את תכנונם של מספר מבני ציבור בתנועה הקיבוצית ובהם בית עליית הנוער בקיבוץ אלונים, אתר הנופש בקיבוץ שדות ים, בית מרגוע ומועדון החברים בגבעת ברנר, ומבנה חדר האוכל בגנוסר המהווה את פסגת יצירתה האישית, ובכלל את אחד מחדרי האוכל המרשימים ביותר שהוקמו בתנועה הקיבוצית.

בשנת 1963 פרשה ארמוני מהתנועה וקצב עבודתה הואט, אם כי המשיכה לתרום מכישרונה לתנועה. בין השאר תכננה את חדר האוכל בשדות ים (במשותף עם האדריכל קובה גבר) ואת בית התרבות בחפציבה.

בשנותיה האחרונות נאבקה ארמוני למניעת הריסתו של בית התק"ם שנמכר קודם לכן לחברה קבלנית, אך מאבקה אל מול הגוף הכלכלי הגדול הזה לא צלח ושנה לאחר הריסת הבניין נפטרה בדירתה בתל אביב כמה עשרות מטרים מהבור הענק שנפער מתחת למקום בו עמד בית תנועת הקיבוץ המאוחד.

(רשימה זו פורסמה בשינויים קלים בגליון השבת של "ידיעות הקיבוץ")

חנן הברון (מימין) זיוה ארמוני ואחד מפועלי הבניין באתר הבנייה של בית הקיבוץ המאוחד ברחוב סוטין 29 בתל אביב (צלם לא ידוע, מקור: תיק התיעוד לבית התק"מ)

> > >

ולמקרה ששכחתם מה יתקיים מחר בערב (יש גם דף אירוע מפורט בפייסבוק):

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שי  On 23/05/2010 at 21:20

    אני מתנצל שההתיחסות שלי היא לפרט זעיר, ולא לכתבה גופא, אבל לא יכולתי שלא להשתומם שכבר בתל-אביב של 1960 (מועד השלמת בניין הקיבוץ המאוחד, לפי הדף בוויקיפדיה אליו הפנית) – לא היתה חנייה בעיר!
    יותר מהבניין עצמו, יותר מחוטי החשמל הכעורים, שממשיכים לכער את תל אביב גם היום, יותר מהצמחיה אותה בחר הצלם קלוגר כדי "למסגר" את הבניין לכדה את עיני כמות המכוניות שבצילום. בכל הצילום כולו אין מקום חנייה ריק אחד. לפחות אז לא חנו על המדרכה..

    שי.

  • מיכאל יעקובסון  On 23/05/2010 at 21:33

    תגובה לשי: אין על מה להתנצל, וזה לא פרט זעיר. מדובר אחרי הכל במבנה משרדים שבקומתו התחתונה היה בין השאר אולם מופעים וסניף מרכזי של בנק אליהם הגיעו לבטח לא מעט מבקרים וכמו כן כמעט כל עובדי הבניין הגיעו מקיבוצים המפוזרים בכל רחבי ישראל ואני משער שמרביתם הגיעו ברכב. אגב, הבניין הכיל חניון תת-קרקעי.

Trackbacks

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: