סיבוב בבית העם המתפורר בירדנה

אחרי שביקרתי בבקעת בית שאן ב"בית אהרונוביץ" – בית הביטחון משנות ה-30 של מושב בית יוסף (ורשימה עליו פרסמתי שבוע שעבר), החלטתי לבקר גם במושב ירדנה – הצמוד. בעוד שלבית יוסף ניתן השם בשל מותו של פעיל מפלגתי, הרי שלירדנה ניתן השם בשנת 1952 על ידי זאב וילנאי וזאת בשל העובדה שהקו הכחול של היישוב נושק כמעט לנהר הירדן.

במהלך הסיבוב המהיר במקום ניתקלתי במרכז האזרחי של המושב, שהיה לי הפתעה גדולה. מדובר במתחם גדול בהרבה ביחס לגודל המושב ואיכות העבודה הוכיחה כי לפני ניצבת יצירה של אדריכל ישראלי מהשורה הראשונה המצוי בשיאו. המתחם שכלל אולם מופעים, גינה, אולמות ובריכות שחיה – היה נטוש כולו ובחלקו אף ממוטט והרוס, דבר שרק הדגיש את קריסתו של מה שצבי אפרת וצבי אלחייני כינו "הפרויקט הישראלי" – אותה אדריכלות (או יותר נכון יהיה לכנות 'תרבות') שכוננה את מדינת ישראל החל מהקמתה ועד אי שם בסוף שנות ה-60.

.

חזית הכניסה לבית העם במבט מהחצר הפנימית

.

כשחזרתי הביתה התחלתי לחפש ולאתר את שם האדריכל, מזכיר היישוב לא ידע אך לאחר שמהנדס המועצה האזורית עמק המעיינות מייק ארליך שלף את ההיתר עליו היה חתום האדר' דן איתן – התבררה זהות המתכנן וגם למעשה קבלתי אישור לכך שאכן אחד מהאדריכלים המרכזיים והחשובים בישראל תכנן את המקום, וכעת כל שנותר הוא להרים טלפון לאיתן ולברר מולו פרטים על הפרויקט. במקביל קבלתי תמונות היסטוריות ממנהלת ארכיון המועצה רחלה קרת המתעדות את שלבי ההקמה השונים של הפרויקט – כך שהצלחתי לקבל תמונה שלימה של המקום.

חלק מהטקסט המופיע ברשימה זו מפורסם בגיליון החדש של כתב העת של המועצה לשימור אתרים "הגלילה" המתמקד הפעם על בתי העם הרבים הפזורים ביננו וחלקם הגדול נטוש ומתפורר פחות או יותר כמו בית העם של ירדנה.

אגב, דן איתן שעוד הספיק לעבוד במשרדו של האדר' זאב רכטר (ואף מופיע בתמונה בערב לזכרו של רכטר) ממשיך לעבוד גם היום כשהוא נושק כבר לגיל 80, כשהוא שותף עם זוכת פרס עזריאלי לתכנון קרית הממשלה בבאר-שבע האדריכלית רות להב-ריג. אז כעת נעבור לטקסט שפורסם ב"הגלילה" בגרסה מורחבת:

.

פרטים מהיתר הבניה לפרויקט (מקור: ארכיב מנהל הנדסה במועצה האזורית עמק המעיינות)

.

במושבים ירדנה ובית יוסף, השוכנים זה לצד זה בבקעת בית שאן, סמוך לגבול ירדן, יש שני אתרים המוזנחים כבר שנים לא מעטות, שמצבם מחייב שיפוץ ושיקום. הראשון הוא בית הביטחון בבית יוסף, ששימש את ראשוני המתיישבים וננטש במלחמת העצמאות. עליו סופר בגיליון 18 של "הגלילה". השני הוא "המרכז האזרחי" בירדנה, שהוקם ב-1971 למען שני המושבים ומכיל מספר פונקציות, כחלק מתכנית לאומית שיזמה אז הממשלה. תכנונו הופקד בידי אחד מהאדריכלים החשובים שפעלו בישראל.

בשנת 1970 יזם האגף לבנייה כפרית במשרד השיכון מבצע להרחבת יישובי ספר, שכלל שלושה מרכיבים: הרחבת מבני המגורים, הוספת חדרים מוגנים לכל יחידה והקמת מבני ציבור. האדריכל דן איתן קיבל את הטיפול בשבעה יישובים בבקעת בית שאן, בכללם המושב ירדנה. הוא תכנן למושב "מרכז אזרחי" שכלל אולם מופעים, מרפאה, מועדון, בריכת שחייה ומרכז ספורט. המטרה המרכזית הייתה לעורר את תושבי המקום ליצירת חיי תרבות עצמאיים, אך אנשי המושב לא שותפו בתכנון ולא נבדקו צרכיהם ורצונותיהם. אופי הפרויקט הוכתב על ידי משרד השיכון ונמסר לאדריכל, ובתוך זמן קצר מתום הבנייה התבררו בעיותיו: תושבי המקום לא הצליחו להפעיל את אולם התרבות, והפונקציות השונות שבמתחם החלו לגווע. כיום עומד המבנה נטוש ברובו, וחוץ מאגף אחד הנפתח בימי זיכרון הוא אינו פעיל. בבית העם הנטוש מקננים יונים ושאר בעלי כנף, בעוד בריכת השחייה מכוסה בצמחייה. ייעודו של המתחם כמעט שנשכח, ועם זאת – מאחר שהוא ניצב בכניסה ליישוב, איש אינו יכול להתעלם מהפצע הפתוח שהפך למפגע סביבתי. יש אומרים כי הוא מייצג את מצב התרבות בפריפריה ואף את מצב ההתיישבות הפריפריאלית כולה.

האדריכל דן איתן, שעבד בתחילת דרכו במשרדים המיתולוגיים של האדריכל זאב רכטר והאדריכל דב כרמי, מוכר במיוחד כמתכנן של מוזיאון תל אביב לאמנות, הקריה למחקר גרעיני בדימונה ובניין מקסיקו באוניברסיטת תל אביב (שלושתם עם האדריכל יצחק ישר). כמו כן תכנן את מרכז כלל בירושלים, מגדל העיר בירושלים (על חשבון טליתא קומי), הפקולטה למדעי החברה בקמפוס הר הצופים וכן בנייה בהיקף רחב מאד בעיקר בפרס – שם תכנן שני יישובים עירוניים גדולים במפרץ הפרסי שהוקמו בחלקם.

נראה כי איתן השקיע במתחם בירדנה מחשבה רבה. פיתוח הנוף נמסר למשרד מתכנני הנוף החשוב ביותר באותה עת, בניהולם של זוכי פרס ישראל לאדריכלות (1988) ליפא יהלום ודן צור.

בהתאם לאופנה ששלטה אז, סגנון הבנייה של המתחם בירדנה הוא ברוטליסטי מובהק, והוא מייצג, לטוב ולרע, את הלך הרוח של החברה הישראלית באותה עת. הוא מתאפיין בשימוש רב בבטון חשוף, ובשונה מהברוטליזם המוקדם, שהסתיים ב-1967, הוא יוצר מסה גדולה ובולטת המעניקה תחושת כבדות ואטימות ומקרינה כוח ועוצמה על סביבתה. אופיו של המבנה מנוגד לזה של מבני המגורים המקיפים אותו, שהוקמו במושב החל משנות החמישים. אלה בתים קטנים, בעלי טיפולוגיה פשוטה ומטויחת המסתיימת בגג רעפים אדמדם. ביצירת הניגוד ביקש איתן לחזק את מעמדו של האתר כלב היישוב וכבית היוצר לחיי התרבות של המושב. גם בקיבוץ גבעת חיים איחוד תכנן איתן בית תרבות, הניצב אף הוא היום נטוש, כשהוא מתרץ את הסיבה לכך בעובדה שכיום אין עוד מערכת תרבות עצמאית ביישובים האלו.

החיסרון המרכזי של המתחם הוא חוסר גמישותו, ובשל כך קשה להתאימו לשינויים שחלו בהרגלי התושבים ובמסגרת הכספית המוקצית להחזקתו. גם אותו, כמו את רוב בתי העם הפרושים לאורכה ולרוחבה של מדינת ישראל, יש לבחון מחדש. המבנים המונומנטליים ניצבים ביישובים כנקודות ציון שלא ניתן להתעלם מהן, ובחינה פרטנית ודיון מעמיק עשויים להשיב להם את החיים בדרך זו או אחרת, תוך שמירה על הערכים שהם מייצגים.

.

בית העם בעת הבנייה, 1971

.

אמנם אין עדיין ערך בויקיפדיה לישראל גודוביץ (דבר שאשלים בשבוע הקרוב) אבל ערב איתו יש ויש והוא יתקיים במסגרת פיגומים, הרצאה חודשית על ארכיטקטורה ואנשים בו יציג גודוביץ (שהיה ממונה על התכנון במשרד השיכון ומהנדס העיר תל אביב-יפו לשעבר) 10 ציוני דרך ב-50 שנות פעילות מקצועית.

.

  

.

בין הפרויקטים שאותם יציג גודוביץ' יופיעו חדר האוכל בקיבוץ כרם שלום, אנדרטת עוצבת הפלדה שהוקמה תחילה בלב העיר ימית ולאחר הפינוי הוקמה מחדש בחולות חלוצה, בית קורקס ברעננה, האצטדיון האולימפי בדרום אפריקה ופרויקטים אחרים שעיצבו את המחשבה והזהות הישראלית והיוו פריצות דרך מקוריות וייחודיות בתרבות האדריכלית הישראלית.

בסוף הערב יתקיים דיון על עתיד התחבורה בתל אביב.

אדריכל ישראל גודוביץ (תל אביב, 1934) בוגר הטכניון בחיפה ולימודי תואר שני באוניברסיטת טוקיו אצל פרופ' קנזו טנגה. גודוביץ מילא תפקידים ציבוריים בכירים: ממונה על התכנון במשרד השיכון, יועץ למנכ"ל נתיבי איילון, מהנדס העיר תל-אביב-יפו ויו"ר אגודת האדריכלים בישראל. בין ספריו: Architecturology, 1968, בהוצאת George Allen & Unwin, לונדון , בריטניה. | Red Tape – מחווה לפרופ'  נורטורן פרקינסון, 1980, תל אביב. | 40X40 – ארבעים מגדלים ארבעים שנה, הוצאת עם עובד, 2007, תל אביב.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שרון  On 05/05/2010 at 9:16

    מעולה שהשגת את התמונות ממהלך הבנייה. יופי. לא מפתיע שזה נטוש. כל בתי העם הללו שבקו. רובם. מצער. מבנים חשובים. חבל גם שתמיד יש מישהו שצובע איזה חלק באיזה צבע ורוד. חוץ מזה- גודוביץ' תותח.

  • מיכאל יעקובסון  On 05/05/2010 at 13:19

    תודה שרון!

  • איתי  On 05/05/2010 at 21:53

    בתמונות בולטת האיכות הטובה של עבודות הבטון. גם היום נראה מדוייק ורענן (מילה קצת מוזרה בהקשר זה, אך זה הביטוי הקרוב לתחושה שנתן לי), לפחות בחלק מהחזיתות. יפה או לא זו כבר שאלה אחרת.

  • Shimon Zaki  On 20/06/2011 at 11:40

    אני גר במושב הזה והמתנ"ס הזה לא פועל כבר הרבה זמן וזה הכל באשמת המועצה שלא נותנת תקציבים ועוזרת לחדש את הפעיליות במושב.יש גם בריכה הרוסה במקום שגם המועצה לא נותנת כסף .המועצה האזורית נותנת כסף רק לקיבוצים ואותנו הם לא סופרים בכלל גועל נפש.

    • מיכאל יעקובסון  On 20/06/2011 at 13:49

      זה לא רק עניין של תקציבים אלא זה גם הצורך בבדיקה מחודשת לכל הקומפלקס הזה שמצוי היום במנותק משני היישובים. אני חושב שצריך לעשות כתנית חדשה לכל האזור ואז לבדוק כיצד המרכז הזה משתלב בה ומה תפקידו. בכל זאת עברו ארבעים שנה מאז שהוא תוכנן, וגם החברה, וגם הכלכלה וגם חיי היום יום השתנו מאד.

  • יעקב יהודה יושב ראש מושב ירדנה  On 07/10/2012 at 22:28

    לידיעה מסביב למתנס תהיה הרחבה של ירדנה כ-84 מגרשים לבנייה אושרו. 49 יוצאים לשיווק בקרוב.מאמין שלאחר בניית הבתים נשקיע שוב במתנס סבלנות זה יגיע כדאי להיות אופטימים.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: