סיבוב במושב בית יוסף / בית אהרונוביץ'

את הרשימה הבאה אני חייב למישהו שאני בכלל לא מכיר, היות ולפני כמה שבועות נתקלתי ברשימה קצרה ב"הגלילה"  שהוא כתב על הנושא המוצג, וברגע שהייתי באזור בחרתי לבקר באתר אותו הוא סקר בבית אהרונוביץ שבמושב בית יוסף השוכן בבקעת בית שאן, צפונית-מזרחית לבית שאן.

"הגלילה" הוא כתב עת היוצא אחת לחודשיים מזה כמה שנים על ידי מחוז הצפון של המועצה לשימור אתרי התיישבות ובעריכתה של מירב רונן חברת קיבוץ שמיר. בגיליון האחרון שלו אף פורסמה רשימה מפרי עטי. מדובר בכתב עת שמצד אחד מעדכן לגבי מצב פעולות השימור במחוז הצפון, אך עבורי העסק הזה מהווה מדריך טיולים למקומות פחות מוכרים כמו המקום הזה אותו חשף לפני האדריכל בצלאל רינות חבר קיבוץ עין הנצי"ב. הבניין הזה השוכן בלב המושב, ומספר למעשה את סיפורה של ההתיישבות במקום ואולי של כולנו כאן, אז לכן כדאי להתבונן ולראות מה כאן קרה.

.

.

בית יוסף הוא מושב בצפון בקעת בית שאן שעל פי האנציקלופדיה לארץ ישראל של ישעיהו פרס משנת 1946, הוקם כמושב עובדים באפריל 1937 ונקרא על שמו של יוסף אהרונוביץ, ממנהיגי תנועת הפועלים שנפטר באותו חודש בו עלה היישוב על הקרקע במסגרת מבצע "חומה ומגדל". לפי הרשימה הכרונולוגית של ויקיפדיה בערך חומה ומגדל, בית יוסף היה היישוב ה-7 (מבין 53) שהוקם במסגרת המבצע. ארבע שנים לאחר חנוכתו, אכלס היישוב 147 נפשות, אך במלחמת העצמאות לא עמד היישוב בפני המתקפות של צבאות ירדן ועיראק והמקום ננטש.

על אף שעיראקים דאגו לחיסולו של היישוב, הרי שבשנת 1951 יושב בית יוסף מחדש על ידי עיראקים אחרים. הפעם נשלחו ליישב את המקום ההרוס, עולים חדשים מכורדיסטאן ועיראק. את בתי הסוכנות שיישבו בזמנו, ניתן עדיין לראות מבעד לתוספות והרחבות הבנייה שנבנו במהלך עשרות השנים האחרונות. הנה שתי דוגמאות לשני סוגי בתים שניתן למצוא ביישוב:

.

.

ההתלהבות שלי מ"בית אהרונוביץ" נובעת מהעובדה שתמיד שנסעתי על כביש הבקעה התרשמתי מכל האתרים הרבים והיישובים הנושאים בקרבם אין ספור אתרים לביקור. כשהייתי נתקל בשלט הפשוט המורה על היישוב בית יוסף, הייתי חושב לעצמי שכאן אין מה לחפש ובטח זה עוד איזה מושב עלוב ומשעמם. אך כשנתקלתי במאמר על "בית אהרונוביץ" בגיליון "הגלילה" שמחתי לגלות ששוב טעיתי – וכפי שכבר טענתי הרי שבכל חור ופינה יש כאן מה לראות וממה ללמוד, והיום אני יודע שהביקור במושב בית יוסף ובמושב ירדנה הצמודה הוא ביקור חובה. בנוסף למבנה זה, על הבניין בו נתקלתי במקרה בירדנה בתכנונו של אדריכל דן איתן (שתכנן בין השאר את מוזיאון תל אביב, בניין מקסיקו והכור האטומי בדימונה) – אכתוב בהמשך.

"בית אהרונוביץ" הוא בית הביטחון המרשים שהוקם לצורך הגנה על תושבי בית יוסף כאשר בסוף שנות ה-30 היה יישוב מבודד, אך כיום ניצב נטוש, ריק ומתפורר בלב החורשה השוכנת במרכז היישוב. המבנה שכעת הוא חסר שימוש, דורש טיפול יסודי – במידה ומישהו יחליט לחדש את השימוש בו, אבל בינתיים הוא מהווה עדות אילמת לא רק לאמונה והעוצמה שעמדה בבסיסה של ההתיישבות במקום, אלא גם למצב בו החברה הישראלית מעניקה התייחסות אך ורק למוקדי הכוח ומזניחה ושוכחת את ישראל האמתית – כמו זו שכאן בבית יוסף.

בית הביטחון בבית יוסף נראה ממש כמו העתקה של האגף הראשי במצודת טיגארט טיפוסית. אך בעוד שבמצודת טיגארט ישבה יחידה משטרתית גדולה וחזקה, הרי שכאן איישו את המבנה אזרחים שעל פי רב לא היו מאומנים ולא היו חמושים מספיק. מפתיע שגם את אלמנט המרפסות העתיקו כאן, למבנה שהיה צריך להיות אטום ככל הניתן. המרפסות משדרות פתיחות ועסקים כרגיל, במקביל לחזית החלונות הצרים יחסית המייצגים סגירות. החזית המערבית הפונה לכיוון הדרך בית שאן-טבריה היא זו שמאופיינת בחלונות זעירים שככל הנראה היה כיוון האיום באותה העת.

בכתב העת "הגלילה" שהזכרתי לעיל, מועלות טענות כי סיפור הגבורה והעמידה של מתיישבי בית יוסף, אל מול צבאות ערב לא זכה לפרסום כדוגמת מעשה עמידתם של קיבוצי הסביבה גשר, טירת צבי ודגניה, ואכן בעוד שאותם קיבוצים שישגו ועלו, הרי שבית יוסף רק והתפוררה וירדה מהמפה.

לאחר הקמת המדינה, יושב המקום מחדש ו"בית אהרונוביץ" הפך לבית הספר וכן אכלס את הצרכניה המקומית. כמו כן, שימשו חדריו לפעילויות קהילתיות שונות ולא מוסדרות ולמעשה הבניין לא נוצל עוד באופן מיטבי ומוסדר. בתחילת שנות ה-70 הוקם בשולי היישוב "בית עם" ענק ו"בית אהרונוביץ" איבד לחלוטין את מעמדו. אגב, אותו בית עם חדש ניצב היום נטוש, ריק ומתפורר לא פחות מ"בית אהרונוביץ". בקיצור: לא משנה כמה יבנו, כשאין שכל אז הכל בסוף מתפרק, אני חושב שהמועצה האזורית וככל הנראה בסיוע של המדינה, צריכה לפעול להכנת תכנית אב למבני הציבור שבתחומה ולשלב אותה עם תכנית אב לתיירות ולנסות ולקדם את המצב, כי מהביקור שלי בבית יוסף ובירדנה לא ראיתי עתיד כל כך ורוד. 25 שנה עברו מאז ששלום חנוך אמר שהציבור מטומטם ולכן הציבור משלם, ודבר לא השתנה: החבר'ה כאן מקפידים להצביע לליכוד ולש"ס ששמות עליהם פס ונראה שאינן טורחות לסייע לקידום וחידוש המקום. נכון שיש כאן בעיה כי בסך הכל מדובר בכמה עשרות שמפחות בודדות, אבל זה לא נראה שמישהו ביצע כאן תכנית אב כוללת לאזור, זה פשוט נראה כמו משהו שנשאר כאן משנות ה-50.

בשונה מפעמים קודמות צריך כאן הפעם לבצע את התכנית בהשתתפות התושבים ולבדוק מה הם צריכים ולא להנחית עליהם כל מיני פונקציות שהם בכלל לא זקוקים להם ולהציב אותם במקומות הנדרשים. יש הרבה עבודה בבית יוסף ובירדנה – מקומות יפים שהייתי מאד רוצה לחזור אליהם שוב ולראות שמתחילים לממש כאן את הפוטנציאל – מטרים ספורים מנהר הירדן.

.

בתמונה למעלה: בסיס מגדל הביטחון בבניין

למעלה: חזית מערבית

למעלה: חזית צפוניתכשנכנסתי לבניין, ממש בכניסה משהו עקץ אותי. היות והייתי עם כפכפים העקיצה תפסה אותי לא טוב ולכן לא המשכתי להיכנס לשאר חלקיו הפנימיים של המבנה אלא רק לחלק מחלל הקומה הראשונה.

.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • bddaba  On 25/04/2010 at 12:09

    בניין מרשים, מעניין והיסטורי. מדהימה ההזנחה. וגם לא מפתיעה, באותה מידה. עצוב. הזנחה וחוסר תיקצוב מדן ועד אילת. יש עכשיו תכנית שימור מורשת חדשה של ביבי אבל היא עוסקת רק בכחמישים אתרים, התקדמות, אבל לא מספיקה.

  • שולי  On 25/04/2010 at 20:39

    כל מבנה כזה מוכיח שוב שנשארנו עם גלותי, עם של נוודים, שכל מה שחשוב לו באמת זה שהשק (מזוודה) לבריחה יהיה מוכן בארון (יחד עם דרכון זר, אם אפשר). בונים ועוזבים רק כדי לבנות במקום אחר ותיכף לעזוב גם אותו. במה המצב שם במושב בבית שאן שונה ממה שעשו בכל מקום אחר, כולל בימית, בגוש קטיף, בשכונת הדר בחיפה, במרכז תל אביב, בנהריה, איפה לא? שום כבוד לדם, ליזע ולדמעות וגם לים של כסף פרטי ולאומי שנשפכו על הרעיון הזה ששמו ציונות. לא משנה אם זה בתוך הקו הירוק או בכל קו אחר. אצלנו העיירה תמיד בוערת, לכן שום דבר קבוע לא חשוב. הפוליטיקאים שלנו כבר ידאגו לזה.

    • עפר  On 13/09/2014 at 12:54

      אמת ואמת, כל כך חבל שכך., אמנם ישנם עדיין חלוצים אבל אלו בד"כ מעדיפים להשקיע ולבנות במקומות בתולים, חדשים ו..הומוגניים כמו מצפים בגליל בנגב ובשטחים. מרכזי ערים חלשות (כן גם חיפה) כמו שבכאב ציינת הרוסים ומתפוררים, אין שורשים, אין כבוד לעבר ואין..חזון חברתי קהילתי עירונית, ריצה עיוורת לחדש ולנוצץ במקום לשקם ולהחיות את הטוב והישן

      • ארז אלגון אלנבוגן  On 13/09/2014 at 23:43

        אכן חבל. המבנה היה על תילו עוד בזמן שמשפחתי התגוררה בבית יוסף ,משרדו של אבי היה בבניין וכך גם כיתה א/ב בה למדתי אני ואחי. פרנסי המושב לא השכילו לשמור ולתחזק ונראה שהמושב נשאר כשהיה. כמה חבל.

  • דן קלצ'בסקי  On 21/05/2010 at 2:18

    קראתי בהתפעמות ובצער את הכתבה הזאת ביחוד כאב הלב על הבנין הזה.
    באתי לגור בכפר עם הורי בשנת 1946. אבא היה מזכיר ,מנהל החשבונות והכספים. כשראיתי את "בית הביטחון" ,כפי שקראנו לו אז. נחמץ ליבי.
    בבנין זה שכן בקומה הראשונה בית הספר היסודי שכל ילדי הכפר הלכו אליו. בבנין זה, בקומה הראשונה, ערכו גם את המסיבות של חגי הכפר.
    בקומה העליונה היתה המזכירות הנהלת החשבונות ויתר הפונקציות המנהליות של הכפר. המגדל שימש כמובן לתצפית על הסביבה, שכן היינו אז מוקפים ערבים מכל עבר. כן אכלס המגדל את הנשק החוקי של הכפר.(כמה רובים, כמה סטנים, מכונת יריה שראתה שרות במלחמת עולם ראשונה וכמות מזערית של תחמושת.)היתר, לא הרבה, היה מוסלק בבתים ובסליק כללי שמתי מעט ידעו את מקומו.בתקופה ההיא, המקום זכור לי כמקום ילדות שיכולים לקנא בנו על ילדות כזאת. חפשיה ומאושרת. כשהתקדרו השמים לקראת מלחמת השחרור נעשו החיים מחוץ לכפר לא נעימים. למשל, לקבלת טיפול רפואי בביה"ח בעפולה, נסענו באוטובוס משורין מלווים "בחיילי ההגנה" או פלמחניקים מזוינים בנשק.ולא פעם אפילו הותקפנו באבנים או ביריות נשק קל כי היינו מוכרחים לעבור דרך אזורים של ערבים ובית שאן כמובן. בעיות העברת התוצרת לשווקים גם כן היתה לא פשוטה, למיטב זכרוני אבי ז"ל שהיה בעברו ממנהל עבודה במספנות חיל הים הבריטי שב ועלה על סרבל העבודה ודאג עם אחרים מתושבי הכפר, לשריין את משאית ההובלה של הכפר. את לוחות הפלדה העץ והחצץ סיפקה הנהגת הישוב ותושבי הכפר שירינו אותה במו ידיהם. כל אותם חקלאים ויתר הפונקציונרים הפכו לאחר מכן לכוח המגן הלוחם ומגן על הכפר ביחד עם מחלקת פלמ"ח או הגנה לא גדולה שהוקצת לתגבור הכוח בכפר.
    כנתקבלו הידיעות על על הכונה לתקוף את הכפר על ידי הצבא העיראקי פינו אותנו הילדים והנשים לכפר יחזקאל. הגברים כאמור נשארו להגן על המקום ושהו שם עד שהעיראקים נסוגו ביחד עם כיבוש בית שאן על ידי כוחותינו ובריחת יתר הפלסטינים מהסביבה.
    כשההמשפחות התאחדו לאחר מכן העברנו כולנו במרוכז לחיפה ושוכנו במושבה הגרמנית. חלק מהתושבים פנה להתישבות בגליל המערבי ובעוד מספר מקומות והיתר התפזרו ברחבי הארץ. אף משפחה לא שבה לבית יוסף.
    לראשונה בכתבה זאת ראיתי את הבית בעליבותו. היה נכון לעשות מאמץ לשקמו כמו עוד אתרים במקומות רבים.

    אני יליד שנת 1939 כך שרק זכרונות ילדותנהדרים יש לי ממקום זה.

    • גליה ויינשטיין  On 17/01/2011 at 12:32

      הבניין והמקום קיבלו צבע וחיים באמצעות התיאור היפה שלך, תוך שהוא שוזר ערכים ופיסת חיים לתמונה.

    • גדעון מאירי [ליכטמן]  On 17/10/2011 at 7:06

      ל-דן קלצ'בסקי –
      אני יליד המושב [1944].. כואב את הזנחת המבנה [על אף שלמייטב ידיעתי הוכרז כ-מבנה שמור ע"י המועצה לשימר אתרים].
      כמה הערות:נהג המשאית המדוברת היה אברהם רובין [אביו של האלוף דורון רובין].
      המושב עמד בגבורה בתקיפות העיראקים!!! הוא ננטש עם שוך הקרבות ולא במהלכן. אחת הסיבות לנטישה היא העובדה כי משק החי [פרות] שהיה אחד הענפים הבסיסיים במושב פוזר לפני הקרבות ביישובי הסביבה — ולא הצליחו למוצאן ולהחזירן עם שוך הקרבות…
      לפני הגעת הקבוצה מכורדיסטאן , הגיעה קבוצת עולים מרומניה שלא החזיקה מעמד [ואז הגיעה הקבוצה מ-כורדיסטאן].

  • bddaba  On 21/05/2010 at 11:00

    איזו תגובה אותנטית ומרגשת של דן.

  • ליפז ברזני  On 25/12/2010 at 8:31

    אני גרה במושב הזה וההורים שלי גרו בו עם סבא וסבתא שלי שעלו מעירק. הבניין הזה הוא מול המגרש כדורגל שלנו והוא מווזנח. אין לא עושים לנו כלום במושב הזה!!
    אין מתנס בריכה כלום לפחות עם זה תעשו משהו

    • ארז אלגון אלנבוגן  On 11/03/2014 at 11:45

      הכרתי את משפחת דאקו קראקו ברזני ,לאיזה משפחה את משתייכת ,בבית הכנסת הייתה פרוכת שהורי תרמו בשנות אמצע ה-50 רציתי לאתר אותה.

  • דן קלצ'בסקי  On 23/11/2011 at 23:29

    גב' ברזני הנכבדה.
    מדוע תושבי הכפר אינם משקמים בעצמם את מה שקהילה זקוקה או לפחות עושה ככל שיש לתושבים אמצעים ויכולת.
    אני מאמין שאם אתם התושבים תתחילו להרים את המטלה הזאת יש חהניח שגם המוסדות יסייעו.

  • מר שלומי ק. (קזז)  On 03/01/2013 at 12:14

    לגברת ברזני הנחמדה ,
    כתבה זו נכתבה עוד לפני שפתחו את היכל הספורט החדש בארץ "גורניה סטדיום" על שם היותנו גורנים כמובן שמי שרשם את הכתבה חושב שאנחנו לא מפותחים אני מבקש ממנו שיגיע לצפות במגרשנו החדש וכמובן לשנות את גישתו למושבינו ..
    בתודה מראש מר שלומי ק. (קזז)

  • שי  On 07/01/2013 at 9:54

    למר שלומי ק.
    אני רואה לנכון את פתיחת הגורנייה סטודיום בטורניר לקראת
    מעברה של בית יוסף מכפר למושב השואף לכדורגל גדול
    ונקווה לראות עוד צעדים לפיתוח בית יוסף המושב.
    מאת מר שי .י. יעקב

    • מיכאל יעקובסון  On 07/01/2013 at 11:09

      זה לא המעבר של בית יוסף מכפר למושב, אלא מכפר בבקעת הירדן להצטרפות למדינת עולם שלישי. במקום לפתח את התרבות, בחרתם לפתח משחק כדורגל – כמו קמרון, ברזיל, מרוקו ואיחוד האמירויות הערביות. זה לא פיתוח, זו נסיגה.

  • ארז אלגון אלנבוגן  On 11/03/2014 at 11:29

    כמי שגדל במושב עד תחילת שנות ה-60 אבי שימש כמזכיר ומנהל החשבונות של המושב. לא זכור לי שהמושב "יושב מחדש" פשוט לא נכון! ,בשנת 51 האוכלוסייה של המושב הייתה מיוצאי מזרח אירופה ! כילד אני זוכר את הבניין פעיל ,למטה הייתה צרכניה וטלפון ציבורי ,בקומה שניה היה משרדו של מזכיר המושב וספריה שהכילה ספרים ששניים מהם הצלתי … ובהמשך אולם ששימש לארועים וקולנוע. אבי סיים את עבודתו כמזכיר המושב בשנת 1963. חבל שאין דיוק בנתונים.

    • דן קלצ'בסקי  On 01/09/2014 at 6:32

      מר ארז אלגון אלנבוגן הנכבד
      כנראה שאינך מכיר את ההיסטוריה של המושב הזה מתחילתו. הוא נוסד כישוב חומה ומגדל בשנת 1939 ונעזב ע"י מיסדיו בשנת 1948 בתום הקרבות של מלחמת השחרור באזור. במהלך תקופה זאת נבנה בית הבטחון הזה. לאחר שנעזב המקום הוא יושב מחדש ע"י מי שהיו אז עולים חדשים. זה המצב המדויק. לידיעתך.

      • ארז אלגון אלנבוגן  On 01/09/2014 at 9:24

        דן אני יליד המושבה מנחמיה ומשפחתי הגיע למושב ב-1954, ברשותי תמונות בהם אני ובני משפחתי מצולמים עם תושבי בית יוסף שהיו ממזרח אירופה (אשכנזים). עולי כורדיסטאן הגיעו מאוחר יותר ויושבו במושב בית יוסף וירדנה. אבי המשיך לשמש מזכיר המושב עד אפריל 1964. אני מכיר את ההיסטוריה של המושב. כתוב שהמושב "יושב מחדש" כאילו היה נטוש והעולים הכורדים גרמו להתיישבות. אז זה המצב המדויק. אשמח להעמיד לרשותך תמונות מהמושב באותה תקופה.

        • גדעון  On 01/09/2014 at 10:10

          ל-דן וגם ל-ארז —
          המושב לא היה "נטוש" אף פעם. ב-1948, אחרי המלחמה, החלה עזיבת חברי המושב מהגרעין המייסד ובמקביל , הגיע ה קבוצה חדשה — עולים חדשים ממזרח אירופה [רומניה כמדומני]. האחרון מהגרעין המייסד עזב המושב בשנת 1951 או 1952. הקבוצה ממזרח אירופה, גם היא לא החזיקה מעמד והחלה עזיבה שלהם. לא כקבוצה אלא כבודדים. כשהמושב החל להתרוקן , הגיעה קבוצה מעולי כורדיסטאן ועירק. המוסדות המיישבים שינו המדיניות ובמקביל ל"תגבור" בית יוסף , הקימו את מושב ירדנה [גם הוא ע"י עולים מכורדיסטאן ועירק] הקבוצה הגדולה בשני המושבים היכו שורש ואכן שני הישובים היום פורחים והומים.
          בית יוסף הוקם בשנת 1937 [ולא 1939] והיה בעצם הישוב היהודי הראשון ב-עמק בית שאן [09 אפר' 1937]. במהלך קייץ 1937 הוקמו עוד מספר ישובים בעמק בית שאן וכך'נכבש' העמק והפך לחבל ארץ 'יהודי'. [במרץ/מאי 1948 בעיקר לאחר כיבוש העיר בית שאן , עזבו אחרוני הערבים האיזור].

  • ארז אלגון אלנבוגן  On 01/09/2014 at 10:01

    לדן בהמשך לתגובתי, אשמח לעדכן אותך בשיחה אמתית, 054-4619793 ,עם עובדות לא "פוליטיקליקורקט"…

  • ארז אלגון אלנבוגן  On 01/09/2014 at 10:29

    אני זוכר את אותה "עולים חדשים" ממזרח אירופה (רומנים ופולנים) הסיבה שהם נטשו / ברחו מהמושב ידועה לי מאחר ומשפחתי הייתה האחרונה מבין "האשכנזים" שעזבה, כפי שציינתי אבי ז"ל שהיה מזכיר המושב עד אפריל 1964 נהרג בתאונת דרכים. ותיקון קטן העלייה הייתה של העדה הכורדית !!!

  • אביגדור בורכו  On 14/10/2014 at 16:49

    אביגדור בורכו 14.10.14

    היחידי שדייק בעובדות היה גדעון
    מר ארז אלגון מסלף ורושם דברים לא נכונים לא על הרכב התושבים ולא על פרטים אחרים

    למר יעקובסון הנכבד טול קורה מבין עינך , עד מתי תימשך ההתנשאות והזלזול המתנשא האשכנזי מצידך ? במקום ובתושבים ה"כורדים " להזכירך מכתבתך "אין שכל " על מי ולמה התכוונת ?

    זאת לא בעייה לצלם בית נטוש וקוצים ולצייר את כל המושב כעזובה אחת גדולה .

    אכן בית יוסף נוסד ב8.4.1937 כממושב הראשון במסגרת חומה ומגדל .
    הישוב עמד בגבורה כנגד צבא עיראק וירדני והדף את המתקפה ממזרח והישוב המשיך להתקיים .ובמהלך 1949 נוספו מתיישבים חדשים עולי רומניה . בניגוד לכנרת לגשר ולקיבוצים אחרים אשר הממסד דאג לפאר את גבורת התושבים מול צבאות עיראק וירדן בית יוסף לא זכתה לכבוד הראוי והיוצא דופן בגבורת התושבים ורק מסיבות פוליטיות . .
    ב1952 הגיעו ראשוני המתיישבים עולי כורדיסטאן אשר הגיעו ברובם מהמעברות השונות בארץ, ובעיקר מליפתה בירושלים .
    במקביל לבית יוסף הוקמה "בית יוסף ב" שהיום הינה ירדנה שכל תושביה עולים מכורדיסטאן .
    העולים הוותיקים ממזרח אירופה המשיכו להתגורר במושב עד שנת 1964 לערך . רובם עזבו לכפר ברוך מנחמיה בית שאן בצת ועוד ..הסיבה לעזיבתם נבעה בגלל תופעת המסתננים בשנות החמישים אשר פלשו מירדן וגנבו בקר ואף ביצעו מספר ניסיונות לפיגועים אשר בחלק מהמקרים אף נפצעו חברים מהישוב .
    כמו כן לא הייתה אינטגרציה בן התושבים עקב העובדה שהעולים מכורדיסטאן היו דתיים והוותיקים לא. .
    בנוסף היו בעיות תקשורת ונסיונות מצד הוותיקים להפר את האיזון החברתי דבר אשר גרם לוויכוחים ומריבות ., ופרט לכך תנאי האקלים הקשים משכו את הוותיקים לישובים אמידים ותנאי מחייה נוחים יותר ..

    כיליד 1961 אני זוכר היטב את המבנה אשר שימש הן כבית ספר והן כבית עם וצרכניה .
    ובמחסן הסמוך למבנה בית אהרונוביץ .היה פרזלן .
    משמאל לבית אהרונוביץ היה מאגר מים שבגיל חמש כמעט טבעתי למוות וניצלתי בגלל תושייתו של בן גילי אשר נתן לי להחזיק בגזע של עץ עד שהגיעה עזרה מתושב שעבר במקום ושמע את זעקתנו. .
    תושבי המושבים ירדנה בית יוסף עמדו בגבורה תחת הפגזות קשות במלחמת ההתשה לאחר מלחמת ששת הימים עד ספטמבר 1970 (ספטמבר השחור ).
    המושבים לא זכו לתקציבים ולפיתוח כמו בקיבוצים, ולא זכו להכרה ופיתוח מצד המועצה והשלטונות .
    וועד הישוב ניסה מספר פעמים לגייס כספים לשימור המבנה ,ומבנים נוספים אשר שימשו כמגדלי שמירה אך הרשויות לא הקציבו כספים לנושא ועקב הבנייה הפשוטה היה מסוכן לטפל בבניין ולכן נאטם רק לפני שנים אחדות
    בשנת 1970 נבנה מבנה המתנ"ס האזורי עם הבריכה והמקום פעל עד שנת 2005 כמרכז קהילתי. שנים רבות הייתי שותף להפעלתו בחסות, ובמימון מלא של המועצה האזורית בראשות יגאל שחר המבנה כולל הבריכה שופצו שוב ב1990 ,, והופעל שנים רבות.
    עקב בעיית בנייה, ושקיעת המבנה והקרקע נסגר המקום בגלל סכנת חיים כולל הבריכת שחייה. ..
    כיום מתקיימת במבנה אחר ב"ית ספר גלעד לשעבר" פעילות נוער וילדים .
    .
    נכון שהבריכה סגורה, אך חלק מהאחריות, מוטלת על התושבים שלא היו מוכנים לשתף פעולה, ולשלם בעד הפעלת המקום,ואחזקתו ., ולא להזדקק למימון מלא שאזל מצד המועצה .קל מאוד להאשים את כולם

    במושב בית יוסף יש היום כ100 משפחות אשר 30 מהן עוסקות בחקלאות בעיקר גידולים בחממות,. ושאר התושבים הינם שכירים.. האוכלוסיה הינה צעירה, ומגוונת ועומדת לפני פיתוח והרחבה נוספת.. הפסיקו להשמיץ להלעיז על המקום .
    אך החזות שחדלה להיות ירוקה נובעת ממחירי המים אשר עלו פי שמונהעל פי החלטה מדינית בשנה האחרונה וגרמו לתושבים לייבש את הגינות . מי מוכן לששלם 16 ש"ח לקוב כאשר שנה קודם שילם על אותם מי השקייה 1.5 ש"ח לקוב ….
    ..

  • ארז אלגון אלנבוגן  On 15/10/2014 at 0:31

    אביגדור נסחפת… אני יליד 1952 משפחתי הגיע למושב בשנת 1954 . "מסלף ורושם דברים לא נכונים לא על הרכב התושבים ולא על פרטים אחרים" התגובה שלך לא ראויה ולא מכובדת. ברשותי לא מעט תמונות מאותה תקופה כולל בית הספר ששורה אחת הייתה כיתה א' בה אני מצולם ושורה שניה הייתה כיתה ב'. הניסיון לצייר כאילו המושב היה נטוש הוא מנותק מהאמת. עד היום אני נתקל בבני משפחות (אשכנזיות) מאותה תקופה שמתגוררות בעמק חפר ובחדרה. כשאבי נהרג בתאונת דרכים הייתי בן 12 שהוא גיל שבו אדם עומד על דעתו. עצוב לי שבמקום שהמושב יתפתח וישגשג הוא נשאר בלתי מפותח כמו ב-1964. אינני מבין ממה בדיוק נפגעת ?! ,אני עוד הספקתי להציל מספר ספרים מהספרייה המכובדת שהייתה ונזרקה.

  • נעמה  On 08/11/2014 at 18:15

    למיכאל, כתבה מסקרנת ומעוררת עיניין. אשמח לדעת איך ניתן למצוא את העלון "הגלילה". אני סטודנטית לאדריכלות בסטודיו שימור ונראה כי הוא יעזור לי רבות. אשמח אם תוכל לקשר אותי למקום הנכון על מנת לראות את הגליונות שיוצאים ויצאו בעבר.

    • מיכאל יעקובסון  On 08/11/2014 at 18:46

      תודה נעמה! אין לי מושג כיצד ניתן להשיג את גיליונות הגלילה. תבדקי בספרייה שלכם שם אולי תמצאי אותם ואולי בארכיון אדריכלות ישראל. את הגלילה הפסיקו להוציא לפני שנתיים ולפני חודשיים היה ניסיון להחזיר אותו לחיים (ואפילו נתתי להם את אחד הטקסטים), אך לדעתי הניסיון הזה לא הצליח.

  • דן קלצ'בסקי  On 22/07/2015 at 0:14

    גדעון הנכבד
    לצערי אתה ממש טועה. קרא את מה שכתבתי ואם תהיה לך סבלנות תוכל לבדוק בארכיונים של תנועת המושבים ויתברר לך שכל אשר כתבתי הם העובדות האמיתיות.

  • גדעון  On 22/07/2015 at 9:03

    דן קלצ'בסקי — במה אני טועה?? אנא עדכנני ע"מ שאוכל לבדוק עצמי.

  • חיה גולן (טייכנר)  On 04/03/2017 at 17:27

    שלום לכולם, במקרה לחלוטין נכנסתי לאתר לקרוא על תולדות בית יוסף.
    אני גרתי בבית יוסף משנת 1952 עד סוף שנות החמישים,
    למדתי בכיתות ז,ח בבית שאן מאחר ובמושב היו כיתות עד ו'.
    לאחר מכן למדתי בבי"ס חקלאי נהלל.
    זכורני שבמלחמת קדש נתבקשנו הילדים והנוער לעלות על המגדל עפ"י תורנות
    ולצפות על הירדנים, מה מספר כלי הרכב שעל הכביש, האם ירדן מתכוננת
    לתקוף את המושב וישראל.
    היתה לנו ילדות יפה אבל החיים היו קשים מאד, והורי בהשפעת משפחה מפולין שנתגלה לאמי
    שנותרו בחיים עברנו לרעננה.
    הורי גרו שם 40 שנה.
    אשמח לקבל תגובות מאנשים שלמדתי איתם והכרתי מאותם ימים.
    חיה

    • ארז  On 05/03/2017 at 9:59

      עברנו לבית יוסף מהמושבה מנחמיה בשנות ה-50, אבי ז"ל אהרון אלנבוגן היה מזכיר/מנהל החשבונות של המושב עד,,, 1964 נהרג בתאונת דרכים. המשכנו לנצרת עילית. אני בקשר עם אבי וידר שמשפחתו עברה מבית יוסף לבית שאן. יש לי תמונות כילד מאותה תקופה. ארז אלגון אלנבוגן.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: