סיבוב עם האדריכלים מן-שנער במודיעין וברעננה

אחד מהאירועים הקבועים היפים שמתקיימים בתחום הארכיטקטורה בישראל הוא פרויקט "ארכי-תור" – סדרת סיורי אדריכלות בעריכתו של האדריכל הוותיק יורם רז. סיורים אלה הם לא רק הזדמנות לצאת מהמשרד החשוך ולקבל הסברים בשטח מהמתכננים בעצמם אל מול הפרויקט, אלא מדובר גם בהזדמנות יחידה במינה למתכננים להפגש, לשוחח ולהסיק מסקנות ולהתרשם מממבחן התוצאה. עד היום לא הגעתי לאף סיור, אך כשעלה עניין הסיור למודיעין מייד הסכמתי. הסיורים הבאים אגב, יהיו בשכונת התקווה (24.3) בראשון לציון בהדרכת האדר' דוד נופר והאמן יעקב אגם (14.5) ופארק מדרון יפו (עליו יש רשימה) ומרכז פרס (שגם עליו כבר כתבתי) בהדרכת אדריכלית הפארק ואדר' יואב מסר ששותף היה לתכנון מרכז פרס (4.6). פרטים נוספים תמצאו באתר עמותת האדריכלים.

מודיעין תמיד הייתה אצלי מחוץ למסלולי הסיבובים, היות ונראה שישגם לי קו אדום אבל אולי זה נובע סתם מאיזו התננשאות או בורות, ולכן השנה החלטתי שאני חייב לחצות גם את הגבול הזה. לאחד הקורסים באוניברסיטה בחוג לגיאוגרפיה בחרתי לכתוב יחד עם רוני עבודה על מודיעין, או ליתר דיוק על מודיעין שלב ב'. הודות לעבודה זו העליתי כבר לפני חודשיים רשימה ראשונה על מודיעין שעסקה בפרויקט האקוודוקט בו ביקרתי עם רוני. העיר מודיעין הקיימת שמאכלסת כ-70,000 תושבים, היא רק חלק משלב א' שטרם הושלם  ובימים אלה שוקדים במשרד השיכון בשיתוף משרד ספדיה אדריכלים על המשך הרחבת העיר ל-250,000 תושבים, למה שקרוי "מודיעין שלב ב'".

התכנית מתוכננת בשושואיות אדירה בשל התנגדויותיהם של כל העולם ואחותו – ועל אותם קונפליקטים סביבתיים שאותם העלו תכניות שלב ב' אנחנו כותבים בימים אלה עבודת סמינר מקיפה. כך יצא לי בחדשים האחרונים להכיר את מודיעין לפני ולפנים ועד היום ערכנו ראיונות עם קרוב ל-20 בעלי עיניין כך שהצלחנו בזמן קצר יחסית לבנות תמונה מלאה של השחקנים והעמדות השונות הפועלים במקום.

בכל מקרה, היום התכנסנו לסיור בין מספר  שכונות מגורים  שתכנן משרד האדריכלים מן-שנער (וזה רק קצה מעורבותם בעיר שכללה 15 שכונות). אז הנה הם כאן בתמונה למעלה שני האדריכלים אמיר מן ועמי שנער (בעלי משרד מן-שנער אדריכלים) בתחילת הסיור כשהם אוחזים בתכנית היישוב. מסתבר, שאמיר מן עבד במשרדו של האדריכל משה ספדיה בבוסטון, וכשחזרו לארץ גויס על ידי משרד השיכון לממש את הקמת העיר שתכנן הבוס שלו הקודם. לאחר שהצליח במשימה, חזר לשולחן השרטוט בשותפות עם עמי שנער ומאז תכננו השניים כאמור מספר מכובד של שכונות ביישוב, כשבמקביל לכך עיצבו והשפיעו באופן חסר תקדים על עיצובה של מודיעין. 

את הסיור פתח מי שנשא באותה העת בה תכוננה העיר בתפקיד ראש מינהל התכנון במשרד הפנים אדר' יונתן גולני (יקיר התכנון לשנת תש"ע) שסיפר על הרקע להקמתה. את הרעיון להקים כאן יישוב, העלו כבר אחרי הקמת המדינה וזאת במטרה לחזק את ההתיישבות הישראלית בסמוך לגבול המזרחי של המדינה באותן שנים, אך ההצעה נדחתה. מאז עלתה וירדה ההצעה  עד שהועלתה שוב השאלה מה עושים עם כל השטח שבין תל אביב לירושלים. השאלה הועלתה בעקבות התפתחותה של התיישבות בדואית לא מתכוננת באזור הזה שלא היה מיושב עד אז. המטרה המרכזית הייתה ליצור ציר מערב-מזרח חזק בין תל אביב לירושלים כשהמחשבה שעמדה בבסיס ההחלטה על הקמת מודיעין כעיר הייתה יותר פוליטית מאשר תכנונית.

וכך הוקמה לה מודיעין, כשהיא נוגסת את האוכלוסיה החזקה של ירושלים, לוד ורמלה. כדי להרגיע את אלה שזעקו על עובדה זו שהוכחה, הוציא משרד השיכון מחקר שהוכיח מצידו שאותן אוכלוסיות ממילא היו מהגרות מאותן ערים ומודיעין שקמה באותה העת הייתה האלטרנטיבה המועדפת עליהם בסך הכל. אבל כשחושבים על כל אותם תקציבי פיתוח שיכלו ללכת לאותן ערים קיימות אז עולה התהייה האם בפרויקט הולילנד בו שיחדו ורימו בשביל כמה דירות ביד אחת עם נציגות מכובדת ממנהל מקרקעי ישראל, גם כאן לא התקבלו החלטות בשיטה הזו ובהיקף כזה שהשתיקה יפה לה. אגב, אדר' אורי שיטרית שיושב עכשיו במעצר הודות לחשדות העולים נגדו בפרויקט הולילנד על כך שקיבל שוחד בכדי לקדם את התכנית, שימש בשנות ה-90 עת תוכננה והוקמה העיר כמנהל משרדו של ספדיה בירושלים…

בכל מקרה, אם כבר מזכירים את רמלה – אז את היום פתחתי עם רוני בחומוס ח'ליל שהיה מצוין כמו תמיד.

 הייתי כל כך רעב לחומוס שלא התאפקתי ורק אחרי שכמעט וגמרתי את הפיתה הראשונה, התפניתי לראות מה יש בצלחת
 
הסיור החל על מדרגות בניין עיריית מודיעין-מכבים-רעות עם הצגת הרקע להחלטה על הקמת העיר – על ידי אדריכל יונתן גולני, כשבקרע ניבטים מגדלי האווקדוקט שעליהם כבר כתבתי רשימה נפרדת. חלק מהמידע שברשימה הזו, נלקח מתוך הסיכום שנכתב על ידי רוני בתמונה הזו (אחרי הכל אני הייתי הצלם ולא יכלתי גם לכתוב).
 
כשעמדנו מול השכונה הראשונה שתכננו השניים  במודיעין, והוקמה בשנים 1998-1997 (144 יח"ד) על ידי חברת שיכון עובדים, סיפר עמי שנער שכאשר ניגשו לתכנן את השכונה השאלה המרכזית הייתה כיצד לעצב את השפה התכנונית לשכונה, היות ופפה ספדיה טרם הציג הנחיות לתכנון המפורט. כנראה שהנוף המקומי לא נתן להם שום השראה, ולכן בחרו השניים להביא את מה שהכירו מעת שהותם בארה"ב, אם זה טוב או רע היבוא האישי הזה – ניתן לכם להחליט, אבל כמובן רק אחרי שתבקרו במקום… והביקור מאד מומלץ.
בהמשך סיפר שנער שמשיחות שהיו לו בנושא עם ספדיה עלה הרצון להקים משהו שיהיה אחר משכונות השיכונים שהיו השכונות הטיפוסיות בארץ ושאותן ככל הנראה הוא ממש לא סבל. הוא חיפש לדבריו "שפה נורמאלית" בניגוד לשפה השיכונית, ולכן נקבע כי יש להמנע מאחידות מופרזת ומבלוקים ארוכים וחזרתיים וכן להציב בכל פינת מגרש בניין שמתייחס מפגש הרחובות, תוך הדגשה באמצעות אלמנט פיסי בולט. הנחיות בסיסיות נוספות שהוגדרו היו שהמבנים ילוו את הטופוגרפיה, שתהיינה חצרות פנימיות ומרפסות, ו"יצירת דימוי של עיר 'זעיר בורגנית' במובן הטוב של המילה" (ציטוט מדברי שנער).
ספדיה ראה בעיני רוחו את מודיעין כ"עיר לבנה" הרבה יותר מתל אביב, ולכן רצה שהמבנים יטויחו בטיח לבן. לאחר זמן מה, נחה רוח הקודש על ספדיה שהגיע למסקנה שהיות ומודיעין שוכנת בין תל אביב "העיר הלבנה" לבין ירושלים "עיר הקודש", הרי שיש לחלק את ציפוי הבתים לשניים: בשדרות הראשיות, בעמקים ובמבני הציבור החיפוי יהיה באבן ירושלמית כדת משה וישראל וכל שאר המבנים יזכו ליד חופשית שתבוא לידי ביטוי בטיח. בתכלס הקבלנים הגיעו למסקנה שקהל הלקוחות הפוטנציאלי של מודיעין אוהב חיפוי אבן, והחליטו ללכת על האבן עד הסוף – מה שקבע את אופיה של העיר.
הנה דוגמא למבנה המוצב בפינת המגרש שזוכה לכתר בראשו ולפינה המתייחסת לרחוב ומשפיעה בתוך כל על תכנון הדירה.
 
 
 
 מפינת הבניין נלקחנו לסיור בליבו של הפרויקט: מגרש החניה השוכן בתוך מה שכונה "החצר המרכזית". שנער הצביע על מעקות המרפסות שפנו למגרש החניה וסיפר שהיום המעקות אמנם נראים לנו כפרטי בניין טיפוסיים, אך לפני 13 שנה האלמנט שעוצב בהשראת עיצוב תעשייתי נחשב היה לחדשני בתחומו
 
 
 מאותה שכונה ראשונה, עבר הסיור לשכונה שניה מבין אותן 15 שכונות שתכוננו על ידי מן-שנער במודיעין, שאף היא הייתה מהשכונות הראשוונת שתכננו ביישוב. גם כאן ניתן לראות את המרכיב המבליט את הבניין שבפינת המגרש.
 
 
 
 
 
 אני משער שההשראה ליצור חצר מרכזית שסביבה ישנה חגורת מבני מגורים בגובה סביר – באה מהפרויקטים היותר מוצלחים שבוצעו בעיר הלבנה בשנות ה-30 וה-40 והם "שיכון עובדים". רק שכאן במקום מדשאה ישנו חניון. וגם כאן נלקחנו לקבל הסברים באותה "חצר מרכזית" של השכונה. למרות שהיו עוד כמה שכונות ודווקא נראה לי שהשכונות היותר חדשות וככל הנראה גם היותר טובות, המגרש חניה ועשרות המטרים של גדרות שעלו מכל מקום וכיוון העלו לי את לחץ הדם, וביקשתי מרוני לחזור הביתה. רוני מייד הסכימה ואף שמחה.
 
 
 
 מה עבר בראש של הבחור/ה שאייר/ה את הגרפיטי הזה על קיר הבניין הזה הפונה לחצר המרכזית/מגרש חניה?
 
 
  
 
 
 
 

בהתחלה התכוננתי לסיים את הרשימה בנקודה הזו, וכך שכבה לה הרשימה הזו כטיוטה במשך קרוב לחודשיים היות ולא הרגשתי בנוח עם מה שמוצג כאן. מאחר ואני חושב שבאמת מן-שנער הם מהאדריכלים היותר מוכשרים בארץ, ומאלה שמוכנים להשקיע בפרויקטים שיוצאים מתחת לידיהם הרבה יותר מאדריכלים אחרים ולכן זה אפילו יהיה חטא להציג את הדבר הזה, בחרתי להוציא מהבוידעם חלק מרשימה אחרת שבשל עומס המקומות בהם ביקרתי באותו יום עם שאול (כפר קאסם, קיבוץ אייל, צור נתן וצור יצחק – זה היה השנה,  כמה ימים אחרי סוכותבחרתי בזמנו לוותר על החלק הזה – וכעת הנה הוא כאן.

השכונה החדשה (300 יח"ד)  תוכננה על מן-שנער בראשית העשור במזרח רעננה ומשיקה לכביש 4, וכאן באמת ניתן לראות את איכות עבודתם הארכיטקטונית. היות ונועם דביר פירסם השבוע במוסף גלריה של הארץ, כתבה על בניין ייחודי שתכננו השניים במתחם ח-300 במרכז חולון, נראה לי מתאים להוסיף נדבך נוסף לתחום המגורים בגלרית עבודתם של מן-שנער.

מדובר אם כן, בפרויקט מגורים בעל אופי פרברי מובהק המורכב מחגורת מבני מגורים בני 6 קומות, שבמרכזם 4 מגדלים המתנשאים לגובה 16 קומות וגינה. מרחוק נראה המקום כמו מתחם של קהילה סגורה, אבל כשמתקרבים אליו רואים שפשוט חוץ מהצבת המבנים באתר אין פה שום דבר שיכול ליצור קהילה וכל אחד לעצמו.

אם נרד רגע מהנושא האסתטי שממנו ניתן להתרשם מהתמונות, מה שהפריע לי במיוחד זה העיצוב העירוני של מפלס הקרקע, ובכלל זה מפגש המבנים עם המרחב הציבורי, מפגש המתחם עם המרחב המשיק לו והעיצוב הכללי של המרחב הציבורי. כשביקרנו במקום הייתה זו שעת צהריים של יום ששי, כשלא ציפינו למצוא מישהו מסתובב לו להנאתו במרחב הציבורי, כי פה בטח כולם בנמל תל אביב או בארנה בהרצליה בשעה שכזו. אך למרות השעה והיום, מדובר במקום שאיו בו מה לעשות, וכל העיצוב הדקורטיבי שלו, הוא פיתרון שיווקי ולא באמת בא להעניק סביבת מגורים וחיים לבני אדם. אני בטוח ומשוכנע שאת פיתוח הנוף (שצריך להקרא עיצוב עירוני, רק שכל עוד הוא בידיים של אדריכלי הנוף הוא נותר בגבולות ה"פיתוח הנופי") לא ביצעו מן-שנער אלא בטח משהו כמו מעוז-ברוידא, אך אחריות האדריכל היא לדאוג שגם פן מרכזי וחשוב זה יהיה לא פחות ייחודי וחשוב ויקבל את מלוא תשומת הלב, כפי שהעניקו האדריכלים לדירות ולמבנים השונים.

תחום המגורים, למעט זה המכונה יוקרתי, לא זוכה בארץ בעשורים האחרונים להשקעה אמיתית לא מצד היזמים ולא מצד האדריכלים אבל על זה אפשר לדון ברשימה אחרת.

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

אני לא מרבה להמליץ על אתרים, אבל שמואל שלח קישור לאתר מעניין של חברת IBM, העוסק בשלל נושאים לשיפור איכות החיים בעיר, כגון פיתוח, בריאות, תחבורה, חינוך. האתר מאד מרשים ביכולת התצוגה שלו ושווה לראות רק מהבחינה הזו את האתר.  אני לא ויתרתי וראיתי את כל חלקי האתר.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אביעד  On 16/04/2010 at 14:41

    די עצוב האמת הסיור הזה. נראה כמו שכונות שבדרך הבטוחה לפרבור והזנחה. הבניינים הגבוהים בסוף ממש נראים כמו קופסאות משונות ומזוויעות

  • דב  On 16/04/2010 at 15:22

    מודיעין אינה עיר.
    וגם לא תהיה.
    בסוגריים ייאמר שאין עיר שצמחה יש מאיין והפכה לעיר מוצלחת.
    אפשר להגדירה כאיזור מלונות ענק ולא במיוחד אסתטי ובודאי לא הרמוני.
    אפשר להגדירה כמחנה עובדים לשלושת העשירונים האמצעיים.
    אפשר להגדירה כ-"מגה קומבינה נדלנית" על גבעות יפהפיות.
    אפשר להגדירה כמודל מקרטון
    אוסף אקלקטי מנייריסטי ונואל של בניינים מצופים ב-"אבן טבעית מרובעת ומסותתת" [יעני ירושלים]
    הכל על פי חזונו הנפתל של האדריכל
    ספדי, שזה עידו ועידנים כבר מוצב בהיכל התהילה המקצועית.
    הרבה "הצלחות" רשומות על שמו.
    עיר היא ריקמה אורגנית המתחילה כמעט מכלום, שחייבת לצמוח לאט לאט, עד שמתקבל "יצור חי ונושם".
    מנסים, מצליחים או שלא, טועים ומתקנים.
    מודיעין, כמו שצמחה בבת אחת, כך תהיה קמילתה.
    אוכלוסייתה תזדקן בבת אחת.
    מוסדות הציבור אשר בעמקים השטוחים [ירושלים בהפוכה, אמרנו?] יתרוקנו. חלקם יהפכו מן הסתם לבתי אבות והיתר לפילים לבנים בשדרות הירוקות.

  • דב  On 16/04/2010 at 15:26

    בהמשך לתגובתי לעיל, נשמט פרט חשוב:
    מודיעין, בעצם הקמתה, מנעה את האפשרות
    לשיקום אמיתי [חברתי ופיזי] של לוד ורמלה
    הנמצאות בסמיכתה.

  • ערן  On 16/04/2010 at 19:31

    כמה ערים שצמחו יש מאין, בתכנון מלמעלה ובזמן קצר:

    סנט פטרסבורג

    פריס של האוסמן

    ברצלונה של סדרה

    תל-אביב של גדס

    אגב לדעתי ההשפעה העיקרית על תכנון מודיעין היא פרוייקט ה- IBA בברלין שנבנה באמצע שנות ה-80.

  • ערן  On 27/02/2011 at 16:46

    המצחיק\עצוב בכל הסיפור הזה, הוא שמשרד זה נחשב למשרד מהמובילים בארץ.
    מעניין איך הם ייעצו לעיריית רמלה לשפר את אופייה האדריכלי…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: