סיבוב בקיבוץ מזרע / חדר האוכל 02

בישראל קיימים היום כ-270 קיבוצים במצב כזה או אחר של הפרטה, אבל עדיין מדובר בקיבוצים הודות למבנה האורבני הייחודי שלהם. קשה להכיר את כולם, וקשה עוד יותר לכל קיבוץ וקיבוץ להשאר בתודעה הודות לייתרון או חיסרון כזה או אחר. אחד מהקיבוצים שהצליח להשאר בתודעה שלי הוא קיבוץ מזרע, עליו כבר כתבתי כאן רשימה לפני שבועיים שעסקה בלול התרנגולות שלהם הורשימה הזו היא המשכו של אותו סיבוב.

ניתן בהחלט לומר שלא הפלמ"ח שם את מזרע על המפה, כי אם החזירים. מפעל הבשר של מזרע נראה לי אף הצליח לקבע תדמית לכל התנועה הקיבוצית, שיחד עם הכינוי שקבע בגין "מיליונרים עם בריכות שחיה", לא היטיבו עם התנועה שבמקום להמשיך ולהוביל את החברה הישראלית פנתה לכיוון של סיפוק תאוות – כך לפחות מבחינה תדמיתית. מבחינתי האישית אין לזה כל רע, רק מעניין לראות איפה הם היום.

כאפילוג לאותו יום שהתחיל במזרע, המשיך במשטרת נהלל ולאחר מכן בחללים התת-קרקעיים של פיקוד מרכז בנצרת, עצרתי טרמפ לקיבוצניקית יפה שחיכתה בצומת מגידו. בשיחה שהתפתחה עם הקיבוצניקית פלטתי בין השאר שביקרתי הבוקר אצל אחיה ואחיותיה בקיבוץ מזרע (היא באה מקיבוץ מגל שבשרון). ברגע שהיא שמעה את זה, היא מיהרה לענות במיאוס שאין לה כל קשר למזרע "מגדלי החזירים". הופתעתי מתגובתה, אך מצד שני מצאתי כי התדמית של מזרע לא רק אצלי מתקשרת לעובדה הזו, אלא אף לקיבוצניקים אחרים, והיא יוצרת אנטגוניזם.

מצד שני תגובה יפה ונכונה מצאתי באתר "הארץ", המתייחסת למכירת מפעל הבשר בקיבוץ ל"טיב טעם" והחשש שעלה מפני הפסקת ייצור בשר החזיר. על התגובה חתמה 'מזרעית לשעבר', וזו לשונה: "מעדני מזרע צריכים להיפרד מטיב טעם ומהקונה המאושר ולהמשיך להניף את דגל חופש הבחירה, שהוא אחד ממעטים שעדיין נותרו בארצנו. נאכל חזיר ושאר שרצים כי לא בכך נמדדת יהודתנו." – ואני בהחלט נוטה להסכים איתה. הרי אחרי הכל, התחדשות היישוב העברי בארץ ישראל לאחר 2000 שנות גלות לא התקיימה הודות ליושבי בתי המדרש ומדקדקי ציציות – אלא אף למרות קיומם. השאלה היא רק היא האם למי הועבר הלפיד, ועל כך הדיון יכול להפתח מחדש.

הרשימה הזו לא באה להציג חזירים או שאר חלקי בהמות היות ולא ביקרתי במפעל הבשר, כי מה שעיניין אותי הוא חדר האוכל של הקיבוץ שתוכנן פעמיים על ידי האדריכל שמואל מסטצ'קין – לו יצא להופיע ברשימותי לא מעט פעמים. כיום ניתן להתרשם מעבודתו המאוחרת של מסט'צקין שבאה לידי ביטוי בהרחבת חדר האוכל, עבודה אותה ביצע בשנות ה-70, וביטאה את גידול אוכלוסית הקיבוץ והתבססותו הכלכלית. בניין חדר האוכל החדש בלע לתוכו את הבניין ההיסטורי, וכלל מעתה מספר פונקציות נוספות כגון אולמות התכנסות ומשרדים – דבר שהפך אותו לבניין עצום בגודלו.

אחד מהמרכיבים הבולטים בקיבוץ מזרע הוא עבודות האמנות הפזורות בכל רחבי הקיבוץ. בחלל אולם האכילה תלויים על הקירות עבודות רבות המתארות את חגי ישראל ברוח הקיבוץ, ובשאר חלקי היישוב ניתן להתקל מידי כמה צעדים בעבודות תבליט בטון מעולות שבוצעו על ידי חבר הקיבוץ שמעון לוי – שעדיין אין לי כל פרטים לגביו, אך אני מקווה בהזדמנות הראשונה שאהיה שוב בסביבת מזרע, לסור ולבקר את האמן.

מכאן נמשיך ישר לתמונות ובהזדמנות זו, ברצוני לברך אתכם קוראים יקרים בברכת חג פסח כשר ושמח – עם שפע של מעדני מזרע על שולחן הסדר כמובן.

 
את בית הילדים תכנן מסט'צקין בשנות ה-70, החלק המעניין בו שריתק אותי על אף שנראה לי שהוא הכי פחות מוצלח במבנה – היה הקומה המפולשת בתחתיתו שהכילה תבליט בטון ענק מעשה ידי חבר הקיבוץ האמן שמעון לוי
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
:בניין חדר האוכל
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
:על אחד מקירותיו האחוריים של בניין חדר האוכל מצוי תבליט בטון נוסף
 

הסיבוב כבר עומד להסתיים ואני חושב שהכל בו היה כל כך נפלא, כי מזרע הוא מהקיבוצים היותר מטופחים בהם בקרתי. למבנה הבא, ניסיתי לאתר את שם המתכנן אך ללא הצלחה. אני עדיין מקווה שפרדי כהנא יעדכן אותי ואני אעדכן את הרשימה בהתאם. אין ספק שהמבנה תוכנן על ידי אדריכל מוכשר מהשורה הראשונה והמובילה בארכיטקטורה הישראלית, ויתכן מאד שגם זו עבודה של מסטצ'קין, שתכנן רבים ממבני הציבור בקיבוץ:

 
 
 
 
 
ציור קיר חדש במתחם גני הילדים, מייצג כבר כיוון אחר בקיבוץ. את האמנות המקומית, המקורית והייחודית למזרע מחליפה טכניקה צפויה עם נושא אוניברסאלי שאינו קשור לדת העבודה או פועלי כל העולם התאחדו
נדמה שכאן איבדו משהו
 
השילוט הוותיק לגני הילדים, אמנות של ממש במרחב הציבורי מייצגת את הצניעות הפשטות והכנות
 
 
:ושוב אני חוזר ללולים
לרשימה נוספת על קיבוץ מזרע, בה בין השאר מוצג בניין הלול בקומות – לחץ כאן
* * *

שיקרתי שאמרתי שהכל כל כך נפלא כי שום דבר בעצם לא היה נכון אבל אתר המעבדה לעיצוב עירוני שבהקמתו אני שותף במסגרת צוות רחב של מתכננים בראשות האדר' ד"ר טלי חתוקה פועל כבר ברשת מזה כמה שבועות וזה דווקא כן נפלא.

האתר הולך ומרכז מגוון רחב מאד של חומרים בתחום העיצוב העירוני העכשווי. אז אם אתם בעיניין, אני מזמין אתכן ואתכם לבקר בו (כנסו ללקסיקון שם יש גם פרויקטים, בנתיים רק בישראל), ואם יש לכם את זה – אז תעלו אליו בעצמכם חומרים משלכם, כפי שעשו כבר לא מעטים.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • דני  On 28/03/2010 at 13:40

    חבל שלא צילמת וכתבת קצת גם על אולם הכדורסל הנמצא בכניסה לקיבוץ. אולם במבנה משונה מאד, עם גג אלכסוני. נחשב למיתולוגי בענף הכדורסל, מאחר ושימש משנת 1975 בית להפועל גבת, אחת מקבוצות הפאר של הקיבוצים.

  • מיכאל  On 28/03/2010 at 13:51

    חבל שלא ידעתי… תהיה לי הזדמנות שניה

  • מימי  On 28/03/2010 at 21:30

    יהיה מאוד עצוב אם כל הרשימות שלך יאבדו. אולי בכל זאת תשקול להעביר את כל הרשימות הקיימות לבלוג חינמי בוורדפרס גם אתה רוצה להפסיק לכתוב בלוג?
    קוראת שקטה ונאמנה

  • מיכאל  On 28/03/2010 at 21:39

    פרויקט הגיבוי יקח לי עשרות שעות וחוץ מזה הבלוג בוורדפרס מוגבל מבחינת המשקל ואני אחרי מספר רשימות כבר אעבור את המיכסה – זו הסיבה העיקרית שבגללה החלטתי להפסיק. כמו ששרון רז אמר לי היום – כאן ב'רשימות' התפנקנו יותר מידי כשלא הייתה הגבלת תמונות ולא היו פירסומות קופצות.
    סך הכל עד אמצע שבוע הבא שאז אפרסם את הרשימה האחרונה שלי (שתי הבאות כבר נכתבו אז אין סיבה שלא אעלה אותן) יהיו כאן 145 רשימות שיהיה זכרן ברוך…

  • ערן  On 28/03/2010 at 22:53

    בערב על בלוגרים שהיה בחללית תיכננתי לומר משהו על החשיבות של שמירת כל המידע שנוצר ברשת כדי שלא יאבד כמו כל ספרי ומאמרי האדריכלות משנות ה-60 שהיום לא נותר להם זכר.
    והנה בחרת לסגור את הבלוג ולא להותיר לו שריד.
    אני מקווה מאד שתימלך בדעתך ושימצא פיתרון שלפחות ישאיר בחיים את הרשימות שכבר נכתבו. הרי לא יתכן שרשימות שבליבן הנוסטלגיה והשימור של העבר יוותרו כל-כך מהר על מקומן בהיסטוריה.

  • מיכאל  On 28/03/2010 at 23:22

    אני נוטה להסכים איתך, למרות שיש משהו מרהיב בזה שהכל באינטרנט הוא ארעי ורגעי. אם כל כך רוצים שמשהו יהיה יותר מוחשי אז אולי צריך לחזור לספרים. בכל מקרה, אין לי זמן להתעסק עם שימור ולכן הדברים ימחקו.

  • יפה עוזרי  On 29/03/2010 at 11:12

    עד כמה שאני אוהבת לקרוא את הבלוג שלך יש לי חיבה לדברים מתכלים, אז אני חצויה בנושא השימור.
    בחוברת קתדרה האחרונה (135) יש מאמר של תמר גיספאן גרינברג "אמנות קיר בחדרי אוכל בקיבוצי הקיבוץ הארצי 1950-1967". מעניין

  • שרון רז  On 29/03/2010 at 11:30

    טוב, זו גישה מודרניסטית טהורה אתה יודע. חבר ותיק שלי החליט פעם לזרוק ולהיפטר מרוב הדיסקים שלו. נמאס לו פתאום. אני כמובן לא בעד זה. מצד אחד אני בהחלט יכול להבין אותך. אפילו לי עלתה מחשבה כזו בראש, להפסיק עם נטוש, ברגע המעבר מרשימות. יש לי את אדריכלות נעלמת אבל, מזה אף פעם לא איפטר. אבל זו שגיאה. לחשוב כך. אני חושב שאתה עומד לעשות טעות וחבל מאוד. כל החומר שהכנסת לכאן, שצילמת וכתבת, זה בזבוז משווע אם ייעלם לעד. זו שערוריה. אפילו חוסר אחריות. זו זכותך אבל אני ממש לא ממליץ על זה. עשית תחקירים, השקעת זמן רב בסיורים הצילומיים, בכתיבה, באיסוף החומר על אדריכלים רבים חשובים מהעבר שזכו לכבוד או לביקרות. ותיעדת מקמומת ומבנים, ממש לא לעניין שזה ייעלם. אני חושב שאתה צריך להעביר את הכל לוורדפרס החינמי בתקווה שכן יהיה מקום שם מבלי לשלם, תצטרך אולי לשאול את אורי ברוכין או האחים גלילי או מומחים לנושא. אם לא בא לך לכתוב עוד כרגע, אז אל תכתוב אבל לפחות תעביר את החומר, שיהיה ברשת לגולשים, זה חייב להישמר כחומר קריאה וצפייה אדריכלי חשוב. בתקווה שתעשה את הדבר הנכון לא רק לך, אלא מה שנכון לכולם. החומר שלך הוא במידה מסויימת כבר לא משרת רק אותך אלא את הציבור.

  • דני  On 29/03/2010 at 12:15

    באמת יהיה בזבוז משווע. היחס לשימור פשוט אפסי בארץ. הבלוג הזה הוא פנינה לאנשים כמוני שהם לא אישי-מקצוע, סתם אנשים עם כבוד לעבר והנאה מגיוון בנוף העירוני בו הם מסתובבים.
    פשוט חבל לזרוק הכל לפח. שלא לדבר כאמור ע ל האירוניה בכך שהדבר קורה לבלוג העוסק בשימור

  • אורי ב.  On 29/03/2010 at 18:16

    מאחר והחלטת להכריז את ההכרזה הזאת קבל עם ועדה.
    נראה לי שאו שלא הבנת כמה קל ושלם הפתרון שמצאנו לכם, או ששהחלטת בכל מקרה לפרוש (וזה לגיטימי)

    באופן מאוד פשוט – גודל קובץ הייצוא של הבלוג שלך 3 מגה בלבד כי כל התמונות שכבר עלו נשארות על השרת הישן.
    זאת לא בעיה עם וורדפרס.קום ובקצב הפרסום שלך גם העתיד הוא לא בעיה.
    פרסומות אין שם אלא רק למי שמגיעים דרך מנועי חיפוש וגם הן מינימליות ביותר.
    להעביר את הבלוג שלך כולל הכול לשם וליישם עליו עיצוב זהה לעיצוב שלו כאן ייקח פחות מעשר דקות, ואתה אפילו לא צריך לעשות את זה בעצמך כי נשמח לעשות את זה בשבילך.

    אתר רשימות לא ייסגר. כל מי שיגיע לעמוד הראשי עדין יראה עדכונים מהבלוג שלך באותה מתכונת. מי שיגיע לעמוד הראשי או לאחד הפוסטים הישנים דרך מנוע חיפוש או הפנייה ממקום אחר יעבור מיד לפוסט המתאים בבלוג החדש – שינויים די שקופים לקוראים.

    אם אחרי כל זה אתה עדיין רוצה גם לפרוש וגם ולהשמיד הכול – אני מרים ידיים.
    אבל לכל הפחות אני מפציר בך לא להשמיד את הקיים.

  • פ'  On 30/03/2010 at 12:53

    כקוראת שקטה שפשוט נהנית לשוטט בבלוג שלך, להרחיב אפקים, ללמוד, להזכר ובמיוחד לקבל השראה ממך ומהאופן שבו אתה מציג את ההתרשמויות שלך ואת האהבה שלך לאדריכלות (לי באופן אישי אין שום קשר לנושא) – יהיה לי מאד חבל אם הכל יעלם כך פתאום.
    אולי תסכים לשקול שנית, לאור מה שאורי ב. כתב?

  • Hadas  On 30/03/2010 at 14:37

    I have been quietly following your blog and I have to join P' and the others in saying it will be such a shame not to have all this knowledge available for others.
    I have personally learned a lot and I truly think this bank of information is indispensable.

    change your mind?

  • איתי  On 30/03/2010 at 19:12

    אולי הרגלת אותנו לפינוק. סקירות רחבות ומאלפות, ובהן פיסות של מציאות ואדריכלות מקומית משלל סוגים – זה ממתק אמיתי. תמיד מעלה את הכמיהה- לו רק יכולתי לטייל כמוך לאשר עיניי מושכות, להתבונן, לתעד וללמוד.
    כקודמי גם אני מקווה שתשנה דעתך ותמשיך. מקווה שתגובתו של אורי ברוכין הבהירה דברים ושכנעה שהשינוי אינו נורא כל כך….
    כתבת שלא התעייפת. מקווה שאכן כך והמסקנה המתבקשת… להמשיך.
    אנא שקול!

  • דב  On 30/03/2010 at 19:44

    לא בכדי נאמר: "המתחיל במצווה אומרים לו גמור".
    בין מדעת ובין שלא – מה שפרסמת היה לא פחות ממלאכת קודש, מעין לפיד בוער המאיר נושא חשוב מאין כמותו – המרחב הציבורי/התרבותי.
    אומנם קל להציע (ממושבי הנוח כעמיתך למקצוע המשתתף כצופה בלבד) כי לא תרפה, אבל אחרי שהרגלת אותנו ב-"חומר טוב" זה לא הגון להפסיק, מה גם שלא התעייפת.
    ואגב, גם השירים שפרסמת היו טובים
    ובלטו שבעתיים בתמימותם הראשונית, הטבעית.
    בכל מקרה, דרך צלחה.

  • יפעת  On 30/03/2010 at 22:42

    אני כל כל מצטרפת לנאמר
    אני קוראת מאוד נאמנה ומאוד מעריכה את מה שאתה נותן כאן
    חברה אמרה לי פעם
    שאמן אמיתי מסוגל לעשות יצירה שלמה ומיד אח"כ להשמידה… החוסר תלות בקיים והידיעה שלא כאן הם הדברים האמיתיים
    אלא בראש ובמציאות הקיימת
    אבל אישית מאוד יחסר לי ואני כל כך אעריך אם יהיה מקום בו נוכל להמשיך לקרוא
    בהזדמנות הזאת תודה על כל "הממתקים" שהבאת כאן
    החוויות הן שלך אך הלמידה היא גם שלנו
    גם כן קוראת נאמנה ושקטה

  • אהבתי את התמונות יפה מאד, אחלה קיבוץ מחירים לא רעים יחסית
    http://www.weekend.co.il/suvevc/mizra/index.html

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: