סיבוב בתי ספר 05 / זאב דרוקמן בקרית אונו

שאול סיפר לי לפני כמה חודשים שבקרית אונו נפתח בית ספר שתכנן האדריכל זאב דרוקמן, כך שזו הייתה הזדמנות גם לבקר בבית הספר שתכנן אחד מהמורים המשפיעים עלי כאדריכל וכאדם וגם ללמוד כיצד כל התיאוריה עליה דיבר דרוקמן במגדל השן מיושמת הלכה למעשה בבלוקים ובטיח.

המסקנה שלי מהביקור היא שדרוקמן יכול לעשות בית ספר לכל האדריכלים הן הותיקים והן הצעירים, ולמרות שרק חמישית מהקמפוס (אם לא פחות) הושלם, כבר ניתן לראות את איכויות התכנון והעומק התבוני הטמון בבית הספר שתכונן כעיר בזעיר אנפין בתוך שכונה מאד לא עירונית בפאתי קרית אונו.

יצא לי לבקר כבר בלא מעט בתי ספר שהם יצירת אמנות, אבל כאן מדובר ביצירה אדריכלית בעלת ערך המשוחרר מאפנות חולפות ומפתרונות אקראיים ומשוכפלים. זהו המאמר החמישי שפרסמתי בכתב העת לנושאי חינוך "הד החינוך", כשאת הטקסט הזה ערכה ציפה קמפינסקי ובהזדמנות זו אני רוצה להודות לה על ההזדמנות הזו לפרסם סדרה של מאמרים קצרים על הצד הפיסי של בתי ספר בישראל.

בית ספר ממלכתי קהילתי ע"ש יעקב כהן, קרית אונו
תכנון: אדר' פרופ' זאב דרוקמן, ביצוע: 2009  (בשלבים)

בניין בית הספר היסודי בשכונה החדשה בקרית אונו, שפתח את שעריו לראשונה בשנת הלימודים האחרונה, מכיל כיום פחות מחמישית ממה שעתיד להרכיב את המבנה השלם המוקם בשלבים. למרות זאת, כבר עתה ניתן ללמוד על האיכויות הטמונות בו, לא מעט הודות לתכנון המתוחכם והייחודי שבוצע על ידי האדריכל פרופ' זאב דרוקמן – מבכירי אנשי החינוך בתחום הארכיטקטורה בישראל.
שני המושגים המעסיקים את דרוקמן ללא הפסק הם "התווך" ו"העיר", ושניהם מוצאים את ביטויים באופן יעיל ומוצלח בפרויקט החדש. בשכונה פרברית שכזו בה אין רציפות עירונית, אשר כולה מורכבת ממגרשים ומבנים העומדים בפני עצמם, תוכנן בית הספר כמבנה המתכנס אל תוך עצמו ובכך בונה למעשה מעין עיר קטנה משל עצמו.
כיום פועלות בבית הספר רק כיתות א' ו-ב' וכן גן חובה, אך בעתיד לבד מהשלמת כיתות הלימוד עד ו' וחטיבה צעירה, יכלול המבנה ייעודים ציבוריים כמו ספריה, חדרי אמנות ומדעים, ספריה ואולם ספורט עירוני, שיקושרו ביניהם ברחוב פנימי שכבר היום, עוד בטרם הושלם, מותיר רושם עז בכל מי שמבקר במקום. כפי שאומרת מנהלת בית הספר, מיכל רוזנשיין: "כשאתה נכנס לבית הספר בדרך הזו, אתה מקבל השראה, זהו מקום המעודד תנועה בשאר החללים המזמינים".

הכניסה לרחוב הראשי בבית הספר. בשלב זה הושלמו כיתות הגן ו-א' שמשמאל ובשנה הבאה תפתחנה כיתות ב'+ג' בהמשך הרחוב ולאחר מכן גם כיתות ד'+ה'+ו' ומצד ימין לרחוב יוקמו ספריה, מעבדות ואולם ספורט

את מושג "תווך" ניתן למצוא היום בכל אותם מקומות שגרתיים לכאורה בבית הספר, דוגמת המפגש בין חזית הכיתה לבין החצר, שבה בעזרת עיבוי פתחים ויצירת חללי ביניים נוצרו מקומות היוצרים אירועים הן בשעת השיעור, כחלל לימוד חלופי, והן בעת ההפסקה – כמקום לשיחה ולמשחק שקט ואישי. מסיבוב במקום נראה כי מושגים גבוהים שכאלה, נקלטו היטב על ידי התלמידים היודעים באופן טבעי לנצל את שהוענק להם ולפעול במקום ולפרש אותו על פי דרכם.

בית הספר בכללותו מהווה מודל חדשני לבית הספר הקהילתי, כשהוא מתבסס על חדשנות בשלושה מישורים: המבנה הייחודי, דרכי ההוראה ותכנית הלימודים. על השניים הראשונים השפיע מתכנן המבנה באופן משמעותי. כך לדוגמא החלל הלא שגרתי שנוצר בין הכיתה לבין החצר משנה את פניו מעת השיעור לעת ההפסקה ובכך הוא מיועד לשימושים שונים. חללי בית הספר אינם מקומות של שחור ולבן, אלא מתקיימת בהם זליגת מאפיינים, ובכך מוענקים להם "חיים" ומשמעויות אחרות בזמנים שונים.

חלל התווך בין הכיתה לחצר – הסצינה הזו לא בוימה אלא ממש מנוצלת כך באופן יום יומי

על אף שהרחוב הפנימי העתיד לקשר את כל חלקי הבניין, הן את כיתות הלימוד והן את הייעודים הציבוריים, טרם הושלם, ממדיו ופרטיו משרים אווירה מרשימה ומכובדת, ויחד עם זאת נעימה ומזמינה, עד שהמקום הופך בזמן ההפסקות לאזור משחק לתלמידים שיצרו בו שלל משחקים.
כחלק מהרצון לחסוך במים ובמשאבים בטווח הארוך, וקודם לפיתוח הנוף הכולל, נקבעו בחצרות בית הספר יריעות דשא סינטטי שאינן דורשות טיפול, מעשירות את קשת הצבעים ויוצרות כר נרחב ונעים למגע המזמין ישיבה, רביצה ותרגילי התעמלות ספונטאניים.
חומרי הגלם של הבניין משלבים צבעים חמים ומזמינים לילדים, אך יחד עם זאת במטרה לתקשר עם השפה הארכיטקטונית של השכונה ושל העיסוק השולט בקרב הורי התלמידים, שולבו מרכיבים חזותיים ממבני היי-טק המכילים קירות מסך זכוכית עם פרופילי מתכת, המשרים אווירה של קידמה, יציבות ורשמיות.
בעתיד יתחבר בית הספר לשדרה מרכזית בשכונה, שטרם הוקמה, כמו מרבית השכונה המצויה עדיין בחיתוליה. כך, בעתיד, על ידי מעשה הארכיטקטורה, ניתן יהיה להשפיע על המקום ולחזק בו את הממד העירוני.

חזית בית הספר במצבה הנוכחי כשהאגף הימני מאוכלס והאגף השמאלי מצוי בשלבי בנייה מתקדמים לקראת פתיחתו בשנת הלימודים הבאה
חזית מזרחית הפונה אל הכניסה הנוכחית. בעתיד הכניסה הנוכחית תבוטל והכניסה ל"עיר" תהיה מקצהו המערבי של הרחוב הראשי
חזית דרומית הפונה לחצר עם חלל מתווך בין הכיתה לחצר
החלל המתווך המאופין בריצוף ושלל צורות ישיבה חופשיות
העיצוב האסתטי של בית הספר בא בהשראת מגדלי המגורים המוקמים בימים אלה מסביב לבית הספר
למרות שבית הספר טרם הושלם ובצמוד לכיתות מתנהל לו אתר בנייה, הדבר כמעט ולא מורגש והצבע, החלל והתלמידים מצליחים ליצור עולם שלם ויפיפה המהווה כבר היום מקור גאווה (ובצדק) לקרית אונו
הכניסה הנוכחית ל"רחוב" מהחזית המזרחית
ברחוב ישנם מקומות שונים לשימושים שונים
חצר גן הילידם הפונה אל הרחוב
מפגש של דופן הרחוב עם התקרה
בין הכיתות לגן ישנו חלל מרכזי פתוח – מרכיב המופיע בלא מעט בתי ספר, רק שכאן החלל מואר היטב באור יום, מעוצב ועשיר בחללים ובמקומות ישיבה
כיתה טיפולית זכתה לעיצוב קפדני שלצורך כך הושכרו שירותיה של מעצבת פנים
גם חדר המורים איננו "עוד חדר", כי אם מקום המאזכר חלל מפגש במשרדי היי-טק מתקדמים
.
בשונה ממה שהתרחש ברשימה הקודמת, כאן נראה שמנהלת בית הספר יודעת את ערכו של המבנה שנפל לידיה ועליו היא מופקדת, ובהזדמנות זו אני רוצה להודות לאדריכל בית הספר ולמורה לאדריכלות זאב דרוקמן וכן למנהלת בית הספר מיכל רוזנשיין.
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שרון רז  On 10/03/2010 at 8:36

    שמח לראות שיש שיפור במבני בתי הספר, בחלקם לפחות, מהזמנים שאני למדתי במוסדות הללו, בהחלט יש שיפור ניכר
    אני חושב ש-צל זה הדבר הכי חשוב בחללים שמחוץ לכיתות ולמבנים ואם משלבים הרבה גורמי הצללה רציניים במבנים אז זה טוב ומועיל
    כמה מהצילומים בהחלט עושים טוב, לראות חיות, במובן של לחיות, ללמוד ולהשתעשע, הילדים נראים עולצים

  • BB  On 10/03/2010 at 19:49

    אני מתמיד לקרוא את הבלוג שלך, ואת רשימותיך, אך אני חושב שהפעם קצת הגזמת בתיאור הלכאורה ביקורתי אדריכלי.

    הבניין שמתואר כאן איננו שונה מהרבה בתי ספר אחרים שנבנים עתה בארץ. אין בו איזו בשורה אדריכלית לגבי מבני חינוך בארץ. ואני חושב שבהשוואה למבני חינוך אחרים שסקרת כאן בצורה יותר אינפורמטיבית (וראויה), הרי שכאן אתה מפליג במושגים כמו: תווך, עיר, רחוב, וכו'.

    העניין הוא שאם הייתי קורא את הטקסט שלך מבלי לראות את הצילומים, הייתי מדמיין מבנה שדומה לבתי ספר מדהימים שראיתי בהולנד, צרפת או דנמרק, אבל כשרואים את הצילומים – מתאכזבים די מהר.
    מצד אחד, אני לא מאשים את דרוקמן. כל אדריכל בארץ יודע כמה מגבלות יש על תכנון בתי ספר בארץ, שלא לדבר על התקציב המחפיר שמקצה משרד החינוך לבנייה. אבל מצד שני, אני מסתכל על התמונות ולא ממש מוצא את השפה של הבניין. שלא לדבר על כל המפגשי חומרים בבניין שלא ממש נראים טוב בצילומים.

    מיכאל, אני מאוד מוקיר את הדברים שאתה כותב בבלוג, אבל בינינו – משפטים כמו "העיצוב האסתטי של בית הספר בא בהשראת מגדלי המגורים המוקמים בימים אלה מסביב לבית הספר" לא ממש מחמיאים, ודי נכפו על המאמר.
    גם אם תלך לבתי ספר אחרים בארץ שנבנו לאחרונה תמצא הרבה ילדים שמחים שנמצאים בתנועה בתווך שבין הכיתה לחצר.

    ואגב – הצילום שכותרתו "פרט מפגש של דופן הרחוב עם התקרה" אינו מציג פרט אדריכלי. הוא פשוט מראה מפגש של תקרה עם קיר, בדיוק כמו שיש לי ולך בבית.

  • מיכאל י.  On 10/03/2010 at 20:30

    ראשית תודה על תגובתך. אני משער שאתה אדריכל ואחד שמכיר את הדברים לפני ולפנים. אני חייב לציין כי אכן קשה למי שלא זכה ללמוד אצל דרוקמן & שמעון שפירא להבין את ערכם של המונחים האלה – עליהם שפכו מאות סטודנטים בבצלאל דם, יזע ופעמים גם דמעות ונתפסים על פי רב כפלצנות פלספנית.
    הבניין אינו גמור, לא ראיתי את התכניות הסופיות שלו אך מביקור במקום יכלתי להבין איך כל המערכת הזו תעבוד ואני חושב שאמנם זה קשה להראות את זה אבל זה קיים. אני עוקב אחרי תכניות בתי ספר ורוב מה שמוקם הוא סטנדרט ומקרי ואצל דרוקמן הרגעים האלה הם עיקר מכוון. אני חושב שברשימותי על בתי הספר יותר מידי התרשמתי מארכיטקטורה שעושה אסתטיקה וממחזרת רעיונות ופחות עסקתי בארכיטקטורה המשפיעה באופן משמעותי על הפדגוגיה, הרשימה הקרובה תעסוק בגן ילדים שתוכנן על ידי אדריכלית שתכננה במקביל עיר ושתי התכניות עבדו על אותו העיקרון, אך באותו גיליון אקבל מספר כפולות שיעסקו בבתי ספר מתקדמים בהרבה, כך שיתכן שאותם לא אמצא בארץ, אלא אם כן יש לך רעיון – ואשמח לשמוע.
    תודה – מיכאל

  • BB  On 11/03/2010 at 9:27

    אני אישית מאוד התרשמתי מתיכון אביב ברעננה, רק שאני לא זוכר של מיהו.
    יש את הבית ספר האמריקאי של פלסנר באבן יהודה.
    ולאחרונה נפתח "בית הספר השקוף" בשכונת ח-300 בחולון.
    http://www.mynet.co.il/articles/0,7340,L-3588810,00.html

    • טלילה יחיאל  On 09/09/2011 at 9:12

      בית הספר האמריקאי הוא טעות אחת גדולה ובזבזנות שאין כדוגמתה!. אין בו התאמה לאקלים ולתכני בית הספר. הספריה שלכאורה יפה היא בלתי אפשרית. איש לא חשב על הספרניות ועל איכות השהייה!!
      בית הספר האמריקאי בכפר שמריהו שנהרס הוא דוגמא למופת של אדריכלות והתאמה שבין תוכן וצורה ברמה גבוהה!!

  • מיכאל  On 13/03/2010 at 20:28

    בתי הספר ברעננה ובחולון שניהם תוכננו על ידי האדריכל דוד נופר. בית הספר האמריקאי תוכנן על ידי פלסנר וזאב דרוקמן (אותו אחד שתכנן את הבניין המוצג ברשימה זו). האמריקאי הוא פרויקט שהכסף נשפך שם כמים וזה לא חינוכי, ובנתיים על בתי הספר של נופר אין לי מה להגיד (או שכן). בכל מקרה מגיע לו מזל טוב.
    בכלל נראה לי שאשנה את הכתיבה בנושא ויותר אתמקד בשילוב שינויים פדגוגים במרכיב הפיסי של בית הספר, לפחות אעשה ניסיון אחד.

  • mazonftt  On 20/07/2011 at 7:12

    אינני אדריכלית, אל הרשומה הגעתי במקרה, אבל אני תושבת השכונה שולחת ילדה לביה"ס הנידון מזה שנתיים. ביה"ס מאוד יפה ונחמד והכל, יש "רק" בעיה אחת "קטנטנה" שעם כל היתרונות האדריכליים המופלאים איש לא חשב עליה. ייתכן שזה נעשה משיקולים של אור, אבל למבנה חלונות מפנה דרומי ענקיים והילדים שלנו נצלים מחום בכיתות או קופאים מהמזגנים שמופעלים בצד השני. היות שאיש לא חשב על זה נדרשנו אנחנו, ההורים, לממן וילונות כי אף אחד לא מוכן לשים את אלפי השקלים הנחוצים עבור וילון איכותי. שוב, מגיע הרגע שבו כשצריך הכי קל לשלוח את היד אל כיסי ההורים. אז נכון, אני למדתי בבי"ס שנבנה בשנות ה- 40 של המאה ה- 20, מבנה אפרורי ומיושן, אבל יכולתי ללמוד בו ללא מזגנים מבלי שניצלינו בחום ויש לי זכרונות מקסימים שאינם תלויים בקירות, אלא בדיירי המבנה…

    • מיכאל יעקובסון  On 20/07/2011 at 7:59

      שלום לך ותודה על התגובה. כשאדריכל במתכנן מבנה הוא נוטל על עצמו אחריות. לכן, לדעתי ברגע שזיהיתם את בעיית ההצללה, הייתם חייבים לפנות לאדריכל שייפתור את הטעות האדריכלית על חשבונו. עדיין לא מאוחר.

      • מעין  On 29/08/2011 at 10:30

        פנינו בבקשה לתקן את הטעון תיקון עוד במהלך בניית המבנן השני. זה לא עזר.לא העירייה ולא אף אחד אחר קיבל אחריות או טרח להשקיע את מה שצריך כדי לפתור וההורים שוב שילמו כסף מכיסם בכעבור הוילונות. ככה זה לצערי במדינת ישראל.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: