סיבוב במצפה רמון

כחלק ממסגרת הלימודים בחוג לגיאוגרפיה בו אני נוטל חלק, יצאתי עם תלמידי הקורס במדעי כדור הארץ לסיור בן יומיים במכתש רמון במטרה להתרשם בעינינו ממש מאותן תופעות אותן למדנו בכיתה. אכן עסק מרשים ומעורר עיניין, אך לא בשביל זה העליתי כאן רשימה. במהלך אותם יומיים, ביצענו עצירה בת 40 דקות  במצפה רמון, במטרה לאגור אוכל לקראת אותם יומיים.

אותי אוכל הרבה פחות מעניין מארכיטקטורה באמצע המדבר, אז בזמן שהזאטוטים התנפלו על הסופר המקומי אני פניתי אל שכונת השטיח בתכנונם של אמנון ניב ואמנון שוורץ ולשכונה הותיקה של היישוב. לסיום אני מציג גם כמה תמונות מהמכתש.

לצורך איתור מידע על הפרויקטים השונים המופיעים ברשימה זו, ברצוני להודות למהנדס המועצה המקומית מצפה רמון אלכס דור-און, אדר' פרופ' יצחק מאיר ואדר' פרופ' יאיר עציון מאוניברסיטת בן-גוריון ולאדר' אמנון שוורץ מאמאב אדריכלים (ראיון עמו על הפרויקט ניתן למצוא ברשימה נוספת כאן). תודה לאדר' זהר בסט על שהאיר את עיני בחשיפת זהות מתכנן מבנה הקפיטריה בכניסה ליישוב – האדר' דוד בסט. כמו כן, זו ההזמדנות להודות לד"ר דרור אבישר מהמחלקה לגיאוגרפיה באוניברסיטת תל אביב על הקורס והסיור המרתקים והמובנים באופן מעורר הערצה, שהעביר במהלך הסמסטר האחרון בו נטלתי חלק כסטודנט.

זריחה בחאן השיירות בלב מכתש רמון

ארכיטקטורה מדברית היא נושא מרתק שנדמה שלמרות חשיבותו לאקלים הישראלי ממעטים לעסוק בו ולכתוב על כך. זהו המצב היום, אך בעבר נראה שהעיסוק בתחום היה הרבה יותר מרכזי בשיח המקומי וראייה לדבר הוא כמות הפרויקטים שתוכננו תוך התייחסות למדבר. כיום הבינוי החדש ביישובי המדבר מתיימר לעשות שימשו בחומרים וטכנולוגיות מתקדמות המנתקות את הבניין מסביבתו, תוך השענות מלאה על פלאי הטכנולוגיה והחשמל ובכך מתרחקים המקומות הללו מהממרחב העוטף אותם.

אומנם קיים המרכז למידע ומחקר פיתוח הנגב באוניברסיטת בן גוריון השוכן בשדה בוקר, אך הדברים לא מצויים לא במרכז השיח ולא בקרבתו ואני חושב שאנחנו מפסידים כאן משהו.

סיבוב במרכז מצפה רמון בצהרי יום שטוף שמש מוצא יישוב עירוני ומנומנם. כמה קשישים ממוצא רוסי ישובים על ספספל בצל והתנועה היחידה במקום היא של בחורי ישיבת ההסדר המקומית השבים לדירותיהם להפסקת צהריים מי ברגל ומי על אופניו. כמה תלמידי בית ספר שבים אף הם מלימודיהם ונבלעים במהרה אל הבתים והרחוב הרחב נותר מיותם ושקט. רוחב הכבישים ובמיוחד זה הראשי החוצה את העיר, רחב באופן משמעותי כך שלכל צד ניתן להכניס שלושה נתיבים + אי תנועה רחב + מדרכות רחבות + גינות ליניאריות לאורך הרחוב + גינות בחזיתות הבתים = כל אלה מובילים למפתח ענק שאינו מתאים לחלוטין למדבר ומותיר את המקום עם תחושה של חוסר חיים, המזכיר את הרחוב הראשי של העיירה הטיפוסית במערבונים הקלאסיים.

 

חזית המרכז המסחרי ובניין המועצה המקומית

דוקא שכונת השטיח על אף מיעוט אזורי השהייה בה, היא מקום בו ניתן למצוא תנועה אנושית מגוונת. מאוחר יותר סיפרה לי אחת מעובדות המכון לחקר המכתשים שהתושבים שם מתלוננים על חוסר פרטיות בשל הפניית פתחי חלונות אל הבתים השכנים והחצרות הפנימיות, אך בביקור במקום הייתה תחושה טובה ואפילו עירונית – שנעדרה משאר חלקי העיר בהם הסתובבתי באותה שעה. אולי לא הקדשתי מספיק זמן למקום, אך כאן חשתי את הפוטנציאל הגדול ביותר לפיתוח חוויה עירונית במצפה רמון.

הלוואי וגם המרכז המסחרי במקום לאכלס מבנה סטנדרטי בצורת קופסה ארוכה – היה שוכן בתוך מערך חללים ומסות שכאלה. הפרופורציות, קנה המידה האנושי ומערך התנועה המאפיין את שכונת השטיח הם המרכיב המוצלח בהם. החיסרון הוא כאמור אי עירוב הייעודים. הפרויקט הזה כל כך סיקרן אותי, שהחלטתי שברגע הראשון שאקבל בלימודים חובת כתיבת עבודה, אכתוב אותה על מצפה רמון ואתמקד בשכונה הזו. כבסיס לכך, הזדרזתי כבר וערכתי ראיון עם אחד משלושת אדריכלי הפרויקט – האדריכל אמנון שוורץ, וראיון זה פורסם ברשימה נפרדת.

 

שכונת השטיח, 1979, אדריכלים: אמנון ניב, אמנון שוורץ, דני שוורץ

רחוב עין זיק  – לא רחוב ראשי אבל המפתח בין שתי דפנות הבתים שמשני צידי הרחוב הוא מהגדולים בהם ניתקלתי בישראל ובלי שום קשר לגודלו של היישוב או האקלים. בתמונה צילמתי כאן רק את רוחב המדרכה והגינון הציבורי שלצידה
שדרות בן גוריון הוא אותו סיפור
 

אני מודה שלמרות שאני טיפוס מאד עירוני זה מאד מפתה אותי לעבור לכמה זמן למדבר – אותו למדתי לאהוב ולהעריך רק אחרי שירותי הצבאי שהיה כמעט כולו בסביבה. ניתן לומר שבמקביל להכרת עומקה של עבודתו של משה קופפרמן ומיכאל גרוס. מצפה רמון היא שקטה וטובה ונכון שאין פה את הקצב באינטנסיבי המאפיים את העיר, אך יש בה ההיפך הנהדר המותיר לאדם את עצמו.

 

ממש מעבר לכביש על גדות המכתש מוקם לו בימים אלה מלון חדש של חברת ישרוטל בתכנון משרד האדריכלים הוותיק פייגין אדריכלים. משרד זה מתמחה כבר עשרות שנים בתכנון בתי מלון בארץ ובעולם. אם טרם ביקרתם במלון גילגל שברחוב נס ציונה 7 (בין הרחובות בן יהודה והירקון) – אז מומלץ לראות מה התבצע שם תחת ידם ממש לאחרונה.
המלון החדש שהוא למעשה כפר נופש, מזכיר את הארכיטקטורה ההיסטורית שבוצעה בישראל עד סוף שנות ה-60 ונראה לי שאי אפשר לתת מחמאה גדולה יותר מזו. אני כבר מחכה שישלימו את הפרויקט כדי לבקר בו, ובנתיים כמה תמונות וגם קישור לכתבה מעניינת ומצוינת שפורסמה לפני שנה על הפרויקט.
 
 
 
 

 

לא נתקלתי באדריכלות מקורית ביישוב, אך נדמה שמבנה השיכון הכאילו טיפוסי השוכן לצד שוכנת השטיח, הוא גם ניסיון לקחת את המודל המוכר של מבני השיכון הטרומים משנות ה-70 ולהציב אותם כך שייצרו חצר המוגנת מרוחות וקרני שמש חמות:

 

 
 
 
 
במנה השיכון מוצב על קומה מפולשת המכילה את עמודי הבניין וחדרי המדרגות והישרות הערוכים בחצי גורן מסביב לחצר
 
תיבות הודאר מעידות משהו על המצב
 

שאר השיכונים ביישוב נראים סטנדרטים מבלי שנעשה כל שינוי בכדי להתאימם לעיר המדברית

 

השכונה הוותיקה של מצפה רמון הוקמה בימיה הראשונים על ידי משרד השיכון. ניסיתי לברר מי האדריכל של המקום, אך פרטי צוות התכנון שמונה לתכנן לא צויין בתכניות המצויות בארכיון המועצה. הפרט היחיד שמסר לי בנוגע לשכונה מהנדס המעוצה אלכס דור און הוא כי השכונה תוכננה ובוצעה במחצית השניה של שנות ה-50. בתצלום ההיסטורי המופיע בויקיפדיה משנת 1957, נראים כבר הבתים כשהם ניצבים לצד שכונת צריפי עץ ושכונת אוהלים – שלהם לא נותר שריד בשטח.

המבניים הטוריים אלו עברו שינויים רבים במהלך השנים, ובעיקר "נהנו" מהזנחה וזאת בניגוד לעובדה כי הם זה המתחם הראשון הנחשף לעיני המבקר ביישוב עם כניסתו למצפה רמון.

 

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

 

בפינת השכונה הוותיקה, ממש בצומת הכניסה למצפה רמון ניצב במנה ציבור המשמש כיום את המרכז לחקר המכתשים. המבנה תוכנן על ידי האדריכל דוד בסט בסביבות שנת 1965, ושימש במקור כמרכז מבקרים וכלל מסעדה וחנות מזכרות.

המבנה עבר מספר שינויים במהלך השנים, אך גג הבטון המתנשא מעליו תחת השפעתו הגדולה בזמן אמת של לה קורבוזיה – מהווה עד היום נקודת ציון נשכחת ביישוב. על פרויקט אחר של דוד בסט כבר כתבתי כאן רשימה (על קיבוץ גונן), ותמונה היסטורית של המבנה בעת ששימש לייעודו המקורי מוצגת באתר של משרדו של בסט.

 

התמונה באדיבות ארכיון משרד בסט אדריכלים ובה נראה המבנה עם השלמתו בשנות ה-60 כשבתמונה למטה אותה חזית הנראית כיום הינה אטומה
הכניסה המקורית למבנה הפונה אל הכביש
 
 
 
 
 
 

והיות וצילמתי מספר תמונות גם במהלך הסיור הלימודי עצמו במכתש, אז הנה כמה מאותן תמונות:

 
זהו דייק
 
 
לרשימה נוספת על מצפה רמון לחץ כאן
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • קוראת  On 12/02/2010 at 0:52

    ואכן, נדמה כחי פחות עוסקים כאן בבנייה שמותאמת למקום. כאילו אנחנו חיים באיזו סביבה חסרת אפיון משל עצמה, ובכל מקום צומחים אותם מגדלים בסגנון דובאי.

  • יעל  On 12/02/2010 at 2:29

    פלטת הצבעים של הבניינים שתיעדת אכן מתאימה לצבעי המדבר, אבל הכל נראה כל כך אפרורי. צריך קצת נגיעות של צבע בהיעדר הירוק, או לפחות להתאים את הבנייה למקום, כך שלא תיראה כמו עוד עיר, רק אפורה.

    (מסתמכת על התמונות בלבד באמירה הזו. לצערי, למרות היותי חובבת מדבר, לא יצא לי כבר הרבה מאוד שנים להגיע לאזור)

  • חגית פופר  On 12/02/2010 at 11:32

    כרגיל כתבותיך מלאות עיניין ומשכילות,המון תודה!

  • יפה עוזרי  On 14/02/2010 at 12:26

    בית המלון על שפת המכתש הוא הדבר המיותר ביותר באיזור. למה לחסום את נקודת התצפית הכי יפה בארץ במבנה שנראה גם מתוך המכתש ופוצע את הנוף היפה הזה. ולטעמי המלון הוא אחד המבנים הכעורים בארץ. למה? למה? רק בשביל לקדם קזינו באיזור? הכי פיספוס שיש.

  • מיכאל יעקובסון  On 14/02/2010 at 13:24

    קוראת: שווה לנסוע למצפה רמון ולמכתש דווקא עכשיו אחרי ש-6 שנים לא היתה זרימה בנחל רמון, וכעת לאחר השיטפון המכתש התמלט במים וכך ניתן להתקל בבריכות מים של ממש שניתן לשחות בהם, וכן הצמחיה שופעת מתמיד. ברשימה הזו לא הבאתי את תצלומי "אחרי השיטפון" אבל הם בהחלט מרהיבים ולצערינו נדירים.
    יעל: אם המבט הזה קמתי בבוקר באמצע המכתש בחאן השיירות. האפרוריות הזו קצת מעציבה אבל העיקר ביישוב שכזה זה לא המערך הפיסי אל המערך הנופי, וכשפותחים חלון או צועדים כמה מטרים וכל הנוף המופשט הזה נפרס בפניך, האפרוריות היא לא בדיעבד כי אם לכתחילה.
    חגית: תודה לך.
    יפה: אני לא שהיתי מספיק זמן במקום כדי ללמוד על הקשר בין מצפה רמון למכתש. ולכן בביקורת על הפרויקט התייחסתי לארכיטקטורה בלבד. העובדה שמתכנניה של מצפה רמון לפני 60 שנה, בחרו להרחיק אותה בכמה מאות מטרים משפת המכתש כדי להותיר את המרחב פתוח (לנוף ולהזדמנויות עתידיות) הוא כבר מרכיב משמעותי במקום. אז היום הגיעו לשלב המימוש, ובמקום לנכס אותו לעיר בחרו להפריט אותו. מצד שני המקום יביא פרנסה לתושבים – כך שמערכת השיקולים כאן מורכבת והיות והמלון כבר הושלם אין על מה לזעוק, כל שכן שאני לא תושב המקום. אין ספק שנעשה כאן מעשה אנדרומדה.

  • אדם נבון  On 27/06/2011 at 8:40

    בניה ארכיטקטונית פרימיטיבית שאינה עושה טוב למצפה רמון (המלון החדש הוא ריענון מבורך ומתמזג מדהים עם הנוף). כמה חבל שלמקום כזה אין שום דחיפה לפיתוח מקומי ולעידוד הגירה לעיר. טוב נו אנחנו בכל זאת בישראל. שורה תחתונה לא השתנה המקום הרבה בחצי היובל האחרון

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: