סיבוב במיסכה / על "סדק" החדש

ביום ששי האחרון נפלה לידי אסופת השירים בעריכתו של ראש החוג לספרות באוניברסיטה העברית פרופ' חנן חבר: אל תגידו בגת – הנכבה הפלסטינית בשירה העברית 1958-1948 בהוצאה משותפת של זוכרות+סדק+פרדס+פרהסיה. הספר שיושק ב-12 בינואר בבית ציוני אמריקה בשעה 20:00  (הכניסה חופשית, מחיר הספר: 50 ש"ח) ניבלע בסופ"ש האחרון מהעמוד הראשון ועד האחרון וזאת למרות שאינני חובב שירה.

אגב, כריכת הספר מציגה את הצייר יעקב אלחנני באמצע שנות ה-60 קצת יותר מעשור לאחר שעלה ממרוקו לישראל, מצייר בין חורבות הכפר עין ח'וד (כפר האמנים עין הוד, התמונה גם מופיעה על גבי ההזמנה לערב ההשקה, כאן מתחת לפיסקה). התמונה הובאה למערכת "סדק" על ידי צבי אלחייני כחלק מטקסט שערכתי ושיופיע בגיליון הבא ובין השאר פשוט התגלגלה לכריכת הספר הנוכחי. יעקב אלחנני אגב, כבר לא מסתובב בעין הוד ולפני שנים הוא עזב את הארץ לניו יורק שם הוא חי ויוצר.

זה נדיר שספר מצליח לתפוס אותי כך שאני לא מרפה עד שאני מסיים את כולו. ישנם דברים שאני דווקא מעוניין שיבואו אלי באופן איטי, כך שהם יטפטפו אל מרחב התודעה שלי (ועל כך בהמשך הרשימה) ויש כאלה שבאים במכה אחת חזקה בונים עוד רובד חדש – וזה מה שלמעשה יצא מהמפגש ביני לבין "אל תגידו בגת" ועוד מדובר באסופת שירים…

חוץ מהעריכה הגרפית המעולה שהופכת את הספר ליצירת אמנות של ממש, התוכן של הספר ניפתח בלי הרבה הקדמות ובירבורים כנהוג במחוזותינו. המסה מאת חנן חבר נפתחת עם ציטוט משירו של נתן אלתרמן "על זאת" שפורסמה בעיתון "הארץ" בנובמבר 1948, ובלי גינונים ובאופן ישיר שאינו משתמע לשתי פנים מעלה אלתרמן בפני קוראיו תמונה מהמלחמה: הוא חצה עלי ג'יפ את העיר הכבושה,- / נער עז וחמוש… נער כפיר! / וברחוב המדובר / איש זקן ואשה / נלחצו מפניו אל הקיר / והנער חייך בשיניחם חלב: / "אנסה המקלע"… ונסה! / רק הליט הזקן את פניו בידיו… / ודמו את הכותל כסה.

בין שיריהם של אבא קובנר, אבות ישורון, חיים גורי, אלכסנדר פן, ע. הלל, דן פגיס, לאה גולדברג, יצחק שלו ועוד משוררים נשזרות עדויות שהוקלטו בעשור האחרון מאותו איש זקן ואשה שהצליחו לשרוד ולספר את שעבר עליהם – ומשלבים בספר פרספקטיבה נוספת לאותם שירים עבריים שפורסמו לפני 60 שנה.

חנן חבר מגיע במסה שעימה הוא פותח את הספר למסקנת ביניים כי אסון הפליטים נותר כטראומה לא מעובדת כראוי, "מלנכוליה במונחיו של פרויד, שמוסיפה להגיח אל התודעה הישראלית הקולקטיבית, שוב ושוב עד ימינו אלה, וממשיכה למנוע את האפשרות הפוליטית של שיבתם" (עמ' 20).

ואכן מכל הדיבורים על זכות השיבה, עד היום אף אחד באמת לא ניגש לסוגיה הקשה הזו, שלשכנינו היא נושא אקוטי בעוד שלישראל היא נושא התלוי ועומד אי שם בין העננים, וזאת למרות שאותם כפרים שוכנים בחלקם הלא מבוטל עמוק עמוק בתוך מרחב החיים שלנו. רק בתל אביב שכנו לא פחות משבע שכונות וכפרים (לא כולל יפו), וכמובן שערים כמו יהוד, כפר-סבא, רעננה ועוד כל מיני קיבוצים שכונים ממש על מרכזי התישבות אזרחיים שפונו מיושביהם, ובתיהם נסרקו במסרקות של ברזל. והרי זה ברור שמי שעשה זאת לאחרים, יבוא היום ויעשה זאת גם לאחיו ובניו – וראינו כיצד איש האצ"ל מנחם בגין ואיש ההגנה אריאל שרון החריבו יישובים ישראלים שלימים וגירשו את יושביהם.

אי אפשר לעבור בשתיקה על סילוקה של אוכלוסיה אזרחית ממקום מושבה, וכל ניסיון למחוק ולהשטיח את המרחב נידון לכשלון והוכחה לכך הוא הדיון הבלתי פוסק בנושא זכות השיבה אצל שכנינו שבלית ברירה אנו תלויים בהם והם תלויים בנו כך שכולנו יחד באותה הסירה. כשמתבוננים בתכנית המפגרת של "יער אדריכלים" ל"מתחם סמל" כפי שמכונה כעת כפר סומייל עליו שכן עד לשנת 1948 כפר ערבי ועד היום מתקיימים בשרידים חיי כפר ייחודיים על ידי פליטים מיפו וארצות נכר שעלו למקום מייד לאחר שתושביו הקודמים נמלטו/גורשו ממנו. אבן גבירול על פי התכנית של יער יהפוך לרחוב חד-גוני המאבד את אחד מערכיו והוא הפצע השוכן בקרבו, רובד אורבני וחברתי אחר שימחק כאילו לא היה כאן מעולם. למה בכלל לזכור? כי לתל אביב יש סיפור הרבה יותר קדום ומורכב ממה שאהבו לספר לנו. זה לא עיניין של שמאל או ימין, אדום או כחול – מדובר כאן בחלק ממרחב ומהזכות שלו.מחיקה היא הפעולה הקלה ביותר לביצוע, החכמה היא לדעת ולהתמודד עם פעולת הבניה – ומזה בדרך כלל כאלה שהם חסרי יכולת מעדיפים לפטור עצמם להתחמק ולמעול בתפקידם. תכנון איכותי יכל להתייחס גם לרובדים האלה ובאמצעותם לכוון את הפרויקט כאתר עירוני הרבה יותר עמוק מסתם מגדלים, גינה ומרכז מסחרי עם קולונדה. אבל כנראה שזה מה שאנדרטאות יודעות לתכנן.

אז ביום ששי האחרון, בינות לפרדסים ולמטעים השוכנים בין קיבוץ רמת הכובש לכפר-סבא, ביקרתי את שרידי הכפר מיסכה, שתושביו גורשו ובתיו נהרסו כדי לשוב ולחשוב לאט לאט – אז מה עכשיו?

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ויש גם סרטון קצר
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שרון רז  On 10/01/2010 at 12:53

    "רובד אורבני וחברתי אחר שימחק כאילו לא היה כאן מעולם."
    "למה בכלל לזכור? "
    אתה שואל באירוניה ואתה צודק כמובן
    מחיקת הרבדים לאורך השנים, משנות הארבעים ועד היום, כל סוגי הרבדים, היא שערורייתית, מעציבה ומתסכלת, וגם אין לי מושג מה אפשר לעשות נגד זה כיום, מלבד לכתוב פוסטים כאלו, לצלם, לתעד, לכתוב, לפרסם, את האינטרסים והאינטרסנטים הגדולים של הנדל"ן והכסף לא נוכל לנצח כנראה

  • מיכאל  On 10/01/2010 at 12:56

    אין כאן אירוניה, אני באמת שואל – למה?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: