סיבוב באקוודוקט של משה ספדיה במודיעין

האם האבולוציה התהפכה? היתכן שהאדם יצא מהבוץ אבל מהר מאד חזר אליו? ואולי כל הזמן הזה שעבר היינו קופים, רק שלפעמים שיחקנו אותה כמו באירופה ולכן נדמה לנו אחרת? האם האח הגדול משעממת רק אותי מאז שמעיין סולקה? האם הציונות חיה ובועטת או שמא היא מתה? האם אנחנו הופכים ליותר תרבותיים או שמא אנו הופכים לקנבלים שטורפים כל מה שזז? ואולי בעצם כך זה צריך להיות?

לפעמים אני סופג מכה אחר מכה וכשרע לי וכשמר לי אז אני דווקא שר לי כך: שולי חזרי למיטה! שולי חזרי אל הסדינים! ושהמצלמה שוב תתעד את שנינו מז_ינים! שולי בואי נעשה כבר שלום! שולי בואי ואעשה בך מעשה סדום!

גבירותי רבותי ושקשוקותי: מודיעין!

צ'רלס דארווין 1882-1809
 
משה ספדיה – תב"ע וגדי צלציון – תכנון מפורט

כדי לסקור את מודיעין או בשמה המלא: מודיעין-מכבים-רעות, אזדקק לכ-30 רשימות, כך שהפעם אאלץ להתמקד רק בפרויקט אחד, אך דרכו ניתן ללמוד דבר או שניים על העיר בכללותה. בנתיים אם בא לכם לשמוע במלואו את השיר עמו פתחתי הנקרא "מודיעין" (מילים ולחן: רוני אבירם) לחצו כאן.

המטרה שלשמה הגעתי עם רוני ליישוב הזה (וקשה לי להגיד שזה "מקום" או "עיר" – כי מצד אחד עקרו מכאן את המקומיות ומצד שני היישוב חסר סממנים של עיר) הייתה כתיבת מחקר על שלב ב' של מודיעין – נושא מרתק לכשעצמו אך לא כאן המקום לעסוק בו. בדרך לגבעות עליהן עתידות לקום על פי תכניות משרד השיכון וממ"י השכונות הנוספות, נידהמנו לגלות את "האקוודוקט".

על פי תכנית האב לעיר אותה תיכנן האדריכל משה ספדיה (ויש לו גם אתר) לפני למעלה מ-20 שנה תוכננה העיר כך שהעמקים ייועדו לשטחים ירוקים ומבני ציבור ומסחר כשמשני צידיהם בנייה נמוכה ובראשי הגבעות יוקמו מתחמי מגדלים, כך שהדבר ייראה כמו כתר לעיר והדבר ישפר את ההתמצאות ביישוב. מרכיב משמעותי נוסף בתכנית היה "האקוודוקט" – שתי שורות מבני ענק המדמות אמת מים בעלת קשתות – אשר תקשר את הכניסה הראשית ליישוב אל מרכזה האורבני ובכך תצייר מעין סימבול של השקייה במי החיים של מרכז מודיעין.

אדריכלות סימבולית היא נושא שתפס (והפיל) לא מעט אדריכלים ומה"ליריות" הזו גם אתם יכולים להתרשם בצורתו החדשה של בניין "הבימה" החדש בלב העיר בתכנונו של רם כרמי. לראשונה בתולדותיה החליטה עיריית מודיעין לעצור את הסיפור הזה. כך ארע שבעקבות התנגדותה הנמרצת, בוטל הפרויקט וכיום ניתן לראות רק חלק ממנו שנבנה ואף הושלם לפני חודשים ספורים, כשבימים אלו הוא מתאכלס.

אחר כך התלבטתי: האם זה נכון היה לעצור ולבטל או אפילו לצמצם ולשנות אתה רעיון המקורי של ספדיה? אני חושב שזו שאלה גדולה הבעיה הזו של ההתיחסות לפרויקטים פורמאלים. היות ואם בוחרים שלא להשלים אותם, הם הופכים לפילים ורודים במרכז הזירה וגם לעולם לא ניתן יהיה להאשים את האדריכל – היות ותכניתו לא מומשה, והרי האשמה היא עסק חשוב. במחשבה שניה, אחרי שראתי מה ארע בצורן (ישוב שכולו תוכנן על פי תפיסה פורמאלית על ידי האדר' רחל ולדן) – הייתי משלים את הפרויקט בדיוק כפי שהמתכנן ביקש בתחילת הפרויקט. ואולי השינויים היחידים שהייתי מציע היו באים לידי ביטוי באמצעים של גריעה ובכלל בהענקת פרשנות נפרדת לכל אחד מחלקי האקוודוקט העתידיים ואולי גם בקווי הבניין ובייעודים.

מה שבוצע: תשעה מגדלים המכילים 455 דירות. כל הדירות הינן בנות 5 חדרים על שטח הנע 140-120 מ"ר + מרפסת + 2 חניות + מחסן. בניית הפרויקט החלה בשנת 2002 על פי תכנית כללית של משה ספדי, כשהתכנון המפורט נימסר לאדריכל גדי צלציון – המתמחה במגדלי מגורים. הדירות נמכרו כמו לחמניות טריות: עד שנת 2003 עמד מחיר יח"ד בפרויקט על 750,000 ש"ח, והיום עומד המחיר על 1,275,000 ש"ח. ראה כאן.

המשתכנים במגדלי הדירות הללו הינם בחלקם הגדול משפרי דיור מקומיים, כשעל פי המקומון של מודיעין מחצית מהרוכשים הם יהודים מחו"ל בעיקר מדרום אפריקה שמאסו בג'ונגלים לטובת ישראל והודות להתארגנות פדרציית יהודי דרום אפריקה רכשו כאן דירות בהנחה של 10%.

אז מה בכל זאת כל כך מפתיע ביצירת האמנות הזו? למה היא בכלל מפתיעה אותנו? הרי כל התשתית של מודיעין הוקמה באלימות וברוטאליות ללא כל סממן אנושי: דריסת ערכי טבע ומורשת הכוללים בשטח היישוב מספר נקודות התיישבות שהתקיימו עד 1948, החרבת עתיקות שיכלו להשאר כחלק משטחים ציבוריים פתוחים ועוד ועוד. במודיעין זה נראה שהמתכנן רכן מעל לתכניות ועיצב את היישוב כך שיתאים לקונספציה עיצובית שהתגלגלה לו בראש, כשהוא דמיין כיצד העיר תראה כשהוא ינסוק מעליה במסוק.

כל רעיון הכתר בעצמו יותר מידי מזכיר לי את רעיון שבעת הגבעות של רומא ולאחר מכן בקונסטנטינופל – שתי אימפריות ששלטו בעולם ונפלו בגלל טעויות ותשוקות מגלומניות של שליטיהן. האם גם אנו צועדים בדרך הזו?

רק לדוגמא מיקום גני המשחק לילדים כאיי-תנועה הגובלים משני צידיהם בכבישים מהירים בלי מחשבה כיצד באמת אלה שישתמשו בהם יחצו את הכביש הסואן והמסוכן. מדובר כאן בתכנון משנות ה-90, בעוד שלדוגמא בשנות ה-60 כשתכננו את העיר ערד מענה לתנאי הנוף, האקלים ולצרכים האנושיים עמדו בבסיס התכנון. האם זו נקראת התקדמות?

כיצד קרה ש"העיר הקורנת" שהוצעה על ידי קורבוזיה בסוף שנות ה-20 וירדה מאד מהר מהפרק של הדיון התכנוני בעולם – חיה, בועטת ומהווה את הדוקטורינה השלטת בתחום התכנון האורבני בישראל? אני מקווה עכשיו שאתם מבינים למה כאן האבולוציה הפוכה.

האקוודוקט הזה מזכיר לי את גדר ההפרדה שבוצעה כמה מאות מטרים מהאתר, ודימיון זה אינו סתמי אלא מבטא אקט של אלימות הטבועה היטב בתרבות הישראלית ובין השאר מוצא את ביטויו גם בבניין הבימה החדש של רם כרמי שכבר הוזכר לעיל – ליריות של אלימות. אריאלה אזולאי ועדי אופיר בספרם "משטר זה שאינו אחד" (רסלינג, 2008) מתייחסים לאלימות הזו: "ייצוג של אלימות הוא חלק בלתי נפרד מהפעלת אלימות, והשלטון, כל שלטון עוסק בייצוג האלימות לא פחות מאשר בהפעלתה. […] פוקו תיאר יחסי כוח כפריסה של קווים בין נקודות על פני שטח חסר עומק. את העומק אפשר לתאר ככוח פוטנציאלי – כסף ונכסים, סמכות פוליטית, כוש גופני, אומץ לב או מאגר כלי נשק – אבל לכוח כזה יש משמעות כ'פעולה על פעולות' או התנהגויות של אחרים רק אם יש לו נוכחות כלשהי בפני השטח. הכוח הפוטנציאלי פועל דרך השיח שמייצג אותו ובאמצעות הדמיון שמדמה את פעולתו אך בלי זיקה הכרחית לכוח המייצג כשלעצמו".

אך בתור התחלה אופטימית היות ובמודיעין אין איפה או מה לאכול בבקר, פתחנו את היום ברמלה אצל ח'ליל. זו לא פעם ראשונה שאני אוכל חומוס עם רוני, וגם הפעם הופתעתי לראות שהיא מסיימת לפני! אולי זה בגלל שני בקושי סותם את הפה ואולי זה סתם בגלל שהיא אוכלת מהר, אבל זה מפתיע אותי כל פעם מחדש.

חוץ מהעבודה המשותפת הזו במודיעין, רוני ואני גם עובדים בצוות המעבדה לעיצוב עירוני של אדר' ד"ר טלי חתוקה באוניברסיטת תל אביב, שזה מכון מחקר אקדמי הפועל כמו משרד מתכננים לכל דבר (בקרוב מאד יעלה האתר). אומנם אני הייתי הראשון שהצטרף למעבדה החדשה (שמצויה כעת בשלבי הקמה והרצה)  – אך אני יותר הונחתתי על טלי מאשר "נבחרתי" על ידה, ולכן מעמדי שונה ולמעשה נחות משאר עובדי המעבדה. לטלי היה מזל מהשמיים שהיא הצליחה לדלות מקרב התלמידים באוניברסיטה תלמידים מהשורה הראשונה (שכאמור אני לא בתוכם), שרק בשבילם היה שווה לה להקים את המעבדה דווקא בתל אביב. אחת מאותם עובדים היא רוני, שבלעדיה אני משער ששום דבר לא היה זז במקום ואני לא יודע אם טלי באמת יודעת איזה נכס נפל לידיה. אני בכל מקרה יודע.

 

המכוניות הניצבות בתמונות לא מחנות, אלא הן עומדות בפקק תנועה עקב תכנון כבישים לקוי שלא ברור לי איך התושבים המקומיים מוכנים להעביר את זמנם במכונית. למעשה, מרבית זמנם הפנוי של תושבי מודיעין עובר עליהם במכונית: שעה לעבודה, שעה בחזרה, בדרך לגן, לסופר, לסרט, לבריכה, לחברים. כך איך בן אדם שבילה שעות על הכבישים, ויום עבודה מול מחשב מרצד – איך אדם כזה השב הביתה אל משפחתו יצא אל הרחובות ויקים קול צעקה על העוולה בה הוא חי.

בראיון שערכתי באחד מהמחקרים שלי לפני מספר שנים, ראיינתי את האדריכל הראשי של חברת אזורים שטען שמדובר למעשה באנשים חסרי ברירה – וכאן מדובר בטענה המוצגת על ידי איש המקצוע האחראי לצורת החיים הזו של "תעזוב אותי בשקט. יש לי חניה צמודה, טלויזיה פתוחה, גן ילדים קרוב וגם סופר וזה מספיק".

ואם כבר הזכרתי את אותו אדריכל, אז היום רוני נתנה לי לעיין בחוברת שיצאה על ידי משרד הבינוי והשיכון לכבוד חנוכת העיר, מופיע אותו אדריכל בצוות ההיגוי של תכנון העיר מטעם משרד הבינוי והשיכון. בהמשך הראיון, הוא אף טען שאם היו נותנים לו דירה חינם באחד מהפרויקטים האלה – הוא לא היה לוקח, אלא מעדיף להישאר בדירה הקטנה והישנה שלו עם בעיות החניה בתל אביב.

אותה חוברת הנקראת "מודיעין – עיר חדשה" נפתחת בפרק "העיר השידרית – ירושלים, תכנית מידבא". עדיין לא ניתקלתי במחקר איכותי הנוגע בתיסמונת ירושלים אצל חלק מאדריכלי ישראל, כשאין ספק שספדיה הוא האדריכל שסובל ממנה הכי הרבה וגם לקח אותה הכי רחוק, אבל האימג' בו הוא בוחר לתאר את מקורותיה של תכניתו למודיעין הוא האימג' של ירושלים כפי שמופיעה במפה הביזנטית שבמידבא. המרכיב הבולט ביותר באותה מפת ירושלים – הוא שדרה של עמודים החוצה את העיר. בחוברת זו, מבקש ספדיה להציג את תכנית מודיעין כתכנית הממשיכה מסורת תכנון קדומה ומפוארת. והרי מי לא רוצה להיות כמו רומא, פריז, וינה, ניו יורק ופילדלפיה??? 

"עיקרון השדירה כאלמנט של אוריינטציה, אומץ על ידי מתכנני ערים גם בתקופות מאוחרות יותר. עיקרון השדירה יושם בצורות שונות במנה האורבני של כמה מערי אירופה של המאה ה-19 וה-19 (לדוגמא, המערכת השידרית בפריז והטבעת של וינה). ניתן להבחין ביישום עיקרון זה גם בתכניות של ערי גריד מובהקות כמו ניו יורק ופילדלפיה. בימינו ניתן לזהות מאפיינים ברורים של העיר השידרית בתכניות של ערים חדשות כמו Hook New Town ו-Cumbernauld באנגליה. בניגוד להרבה ערים חדשות בבריטניה, תכניות אלו ניסו ליצור מחדש את המבנה ההירארכי והשידרי של ערים מוקדמות יותר" (מתוך החוברת, עמ' 8).

עד היום טרם הספיקו לממש את שלב א' של פרויקט מודיעין, וחלק נכבד עוד עומד לקום מדרום לעיר וממערבה, אך כבר היום מתכונן משרד השיכון יחד עם מינהל מקרקעי ישראל להמשיך ולהרחיב את מודיעין לשטחים נוספים מדרום וממערב, כך שהעיר תגיע לאכלס רבע מיליון תושבים – ועל כך במחקר אותו אני כותב בימים אלה.

 
 
 
 
סיקרן אותי מאד לראות איך הבניין פועל, אז הדבר הראשון שחיפשתי היה חדר המכונות של המעליות בקומת הגג. מזל שלא תמיד נועלים דלתות במדינת סמוך על
 
בדרך כלל אני משתדל להכנס לכל מקום שאפשר, הייתרון בעובדה שהפעם הסתובבתי עם בחורה שיכולה להיות דוגמנית (והיא גם מחוננת!) – זה שכל הדלתות נפתחות מעצמן וכך הצלחנו לראות את דירת הפנטהאוז החדשה באחד המגדלים
 
 
 
כאן תוקם בריכת שחיה חדשה לרווחת תושבי מודיעין
 
שכונת קייזר
 
רצועת הגינות השוכנת למרגלות המגדלים בין החניון העילי לכביש
 
 
 
פארק ענאבה (מי בכלל מעניק שם ערבי לפארק במודיעין?!) שתוכנן על ידי גדעון שריג טרם נפתח לקהל, וכיום מבוצעות בו עבודות פיתוח נוספות בעקבות הפסקת העבודות בו לפני תקופה ארוכה. אחד מהתושבים שראיינו למחקר טען שבמודיעין הכל מתוכנן פעמיים – אז כאן ישנה דוגמה לכך
 
קניון עזריאלי עם פקק תנועה. יש כאן תחושת מלחמה, מה שמזכיר לי קישור לסרטון צבע שצולם במצלמת 8 מ"מ, על ידי חייל בעת מלחמת ששת הימים והתגלה ממש לאחרונה
 
כשירדנו מקומת הגג התלווה אלינו פועל חביב שטען שמודיעין מזכירה לו את הבית שלו
 
לא ויתרנו ורצינו לגלות היכן נמצאות תיבות הדואר של הבניין – משימה קשה שרק לאחר חיפוש ושיטוט אורך הצלחנו לאתר אותן מסתתרות במשהו שנראה כמו עוד כניסה לבניין
 
החזית הדרומית של מגדלי האקוודוקט
 
 
 
גרסה מקוצרת של רשימה זו פורסמה ב"רחובות שלנו" של עמותת מרחב
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • רוני  On 20/12/2009 at 10:40

    הוא ללא ספק הכתר המכוער והנורא של העיר הזו. לא מזמן ביקר כאן חברי יובל, ועברנו שם בדרך הביתה. העיניים שלו נותרו קרועות לרווחה לאורך כל הדרך. מה זה? הוא שאל. מה זה?
    לא היתה לי תשובה.

    כל מילה רעה חקוקה בסלע. עיר שהתכנון שלה נוגד כל הגיון וכל קשר לאהבת אדם.
    קשה להסביר עד כמה התכנון הזה משפיע על החיים של האנשים שחיים פה, ואיזו פגיעה אנושה הוא פגע באורח החיים שלנו.

  • דניאל ונטורה  On 20/12/2009 at 10:41

    עכשיו אני לפחות יודע את שמו

    הוא כנראה לא ידע שמבקרים בעיר צריכים\

    גם לאתר כתובת

    בפחות משעה

    שיהנו

    דני

  • רוני  On 20/12/2009 at 11:00

    כמעט שכחתי – אם עוד לא ראית את הרשימה על תהליך המיתוג של מודיעין, כדאי. אם מדברים על השפעת העיצוב על התודעה, הנה משפט מתוך המצגת שיצרו תושבים
    "עיר של אנשים שאכפת להם – ולא חשוב ממה!"
    http://eliavism.blogli.co.il/archives/214

  • מיכאל  On 20/12/2009 at 11:17

    רוני: את מצגות המיתוג ניתחתי לפני ולפנים ולמדתי אותן כמעט בעל פה. תושבי מודיעין מפקידים את עתידם בידיים של אנשי תקשורת ופרסום במקום בידיהם של מתכננים. והבעיה המרכזית היא שהתושבים אינם ערים להשפעות של פעולות המבוצעות (או שלא מבוצעות) היום ויפגעו בהם בטווח הארוך. אפילו ערכתי סקר תושבים בנושא, אבל זה ברור שמי שיושב שעתיים וחצי ביום בפקק לא יהיה לו כח לבדוק מה טומן לו העתיד.
    ולגבי מגדלי דימרי: יתכן שהפרויקט הקיים הוא "מכוער" וכו' אבל אם יחלקו אותו למקטעים ואותם יתנו לתכנן על פי קווים מנחים לשלל מתכננים פחות שמרניים מאלה שאיתם מודיעין עובדת – יכול לצאת פרויקט פנטסטי שיהפוך לנקודת משיכה.

  • שרון רז  On 20/12/2009 at 11:33

    קשה לי להתמודד עם מסת בניה כזו גדולה, יותר מדי אבן, בטון ודירות, יותר מדי גדול, קשה לי לראות את זה
    שמתי לב שחוץ מהמרפסות למטה אז למעלה אין מרפסות קופצות בולטות שזה טוב בעיניי, אלא יש מרפסות שקועות, אם אני רואה טוב, איך הצליחו לאשר את זה? הרי יש את החשש שייסגרו וזה
    מרפסות השקועות במסה של הבניין יפות יותר מחברותיהן הבולטות ובמיוחד כשהן בולטות לסירוגין
    כמו כן, למה יש כה מעט מתקנים בגן השעשועים הזה אם יש כל כך הרבה ילדים במגה בניין הזה אני מניח?

  • מיכאל  On 20/12/2009 at 11:42

    המבנה בצורתו הנוכחית הוא הבסיס, אם ימשיכו אותו כל מקטע יעניק פרשנות אחרת לאותו בסיס. ולגבי גני המשחקים: זה לא ריאלי היות ומשטר הרוחות באתר לא מאפשר שהייה ממושכת למה שאתה בטעות מכנה "גן שעשועים" – זה נראה לך "גן"? נראה לך שיצאו מכאן שעשועים? זה מתקן קר ולא אינטימי, אין אף עץ או טיפת נשמה שמבקשת להפוך את הדבר הזה ל"מקום".
    שים גם לב לעובדה שדאגו לעטוף את אתר מתקני הילדים בחניות וכבישים כך שתרגיש בטוח כשהילד שלך יורד לדבר הזה. זה יכול להגמר בדבר מאד לא משעשע…

  • באנדר  On 20/12/2009 at 12:15

    זה לא יאמן איך המגדלים האלה מאיימים פיזית על הרחובות הסמוכים.
    פשוט מפחיד ללכת שם ברחוב.

  • יהודי גרמני  On 20/12/2009 at 15:00

    זה, כמו הולילנד, כמו הקמפוס בהר הצופים. פשוט זוועה מחורבנת. רם כרמי ומשה ספדיה בהחלט טבעו ומטביעים את חותמם המפלצתי על השטח הציבורי.

    מי לעזאזל נתן להם רשיון?!

  • עידו  On 24/12/2009 at 13:45

    בצרפת, הרבה אחרי לב קורבוזיה, ניסו את זה בשנות ה-60 וה-70 ונטשו מהר מאוד. עכשיו שוקדים להרוס או להבין איך אפשר להפוך את המגדלים והרבעים הסגורים לראויים למגורים. ספדיה בבירור נתקע שם. אפשר לדבר על בניה בת קיימה ופיתוח ואקולוגיה כמה שרוצים… בישראל זו בדיחה.

Trackbacks

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: