סיבוב במערת הקולנוע / וגם: על ערב לזכר זאב רכטר בחללית

ההתרפקות על בתי הקולנוע שהלכו ונעלמו מנוף עירנו פירנסה בזמן האחרון מספר מרשימות שכני לאתר, אך את הקולנוע במחנה סדום לא הזכיר עדיין איש (ועכשיו בטח שרון יקפוץ ויגיד שהוא כבר העלה לאתר שלו לפני שנתיים תמונות של המקום….). אבל גם אם מישהו כבר עסק בזה – לא מצאתי על כך כל חומר, כך שהתרתי לעצמי להעלות לכאן רשימה שתתמקד באותו אתר מוזר וייחודי שכמעט ולא נותר ממנו זכר בשטח.

ראשית: ברצוני להודות לאסף מדמוני על הסיור המוצלח והמרתק שערך לי בסביבות ים המלח, וחלקים ממנו עולים כאן ברשימות. עד כה העליתי רשימה על המצודה של אדר' נחום זולוטוב ורשימה על אתרי הטבע בסביבות נאות הכיכר, כך שכעת לפניכם הרשימה השלישית בסדרה. במידה והדבר יתאפשר אפרסם שלוש רשימות נוספות: שתיים על פרויקטים של אדר' שמואל מסטצ'קין בעין בוקק ונוה זוהר (מרכזית טלפונים, שכונת מגורים ומתקני חוף) ורשימה על מחנה העובדים בסדום.

*******

בית הקולנוע לא נבנה לשדים של המקום אלא נועד לשרת את פועלי מפעל האשלג שהתגוררו במחנה ששכן במקום במחצית הראשונה של המאה ה-20.

ההיסטוריה של מחנה עובדי חברת האשלג בסדום (כיום חברת מפעלי ים המלח) התחילה בשנת 1934. מדובר היה במימושו של חזון של אדם אחד בודד: משה נובומיסקי (1961-1873) שעלה ארצה מסיביר כשמטרה אחת עומדת לנגד עיניו וזה ניצול משאבי ים המלח וסביבתו לטובת חיזוק היישוב העברי בארץ ישראל.

החברה שהחלה לפעול כבר בתחילת העשור באזור, הקימה בחלקו הדרומי של ים המלח בשנת 1934 יישוב קהילתי באזור סדום, ושם השתכנו עובדי המפעל ומשפחותיהם.

נובומיסקי שהיה מהנדס מיכרות בהכשרתו, הצליח לממש את הפרויקט הודות לעקשנותו ולאהבתו הכנה לחזון ולמקום. כך למשל, לצורך הספקת מים לעובדי המפעל – בוצע פרויקט מרשים ביותר שכלל הקמת תעלות ואמות מים אשר הובילו מי מעינות הישר אל המחנה. בעזרת המים, הוקמו גינות נוי וירק שהפכו את המקום לנווה מדבר ייחודי בנוף. לעובדי המחנה הוקם מועדון שפעל במנהרה טבעית – בה הותקנה מערכת חשמל. כמו כן, הוקם בית קולנוע קטן לעובדים ולמשפחותיהם שכל מהותו תוכננה על פי תנאי האקלים במקום ("מערת הקולונל" היוותה את המודל לאותה מערכת מבני ציבור, אך על כך ברשימה אחרת).

מבנה הקולנוע הוקם בצמוד לדופן מצוק הצמוד למערה טבעית, כך שהקרינה החזקה הביאה ליניקת זרמי אוויר קר ממעמקי ההר אשר ציננו את המבנה. על פי עדויות העובדים שנותרו בידינו, השהות במחנה בחלק מעונות השנה ושעות היום היתה בלתי נסבלת והבריחה את האנשים אל אותן מערות ביום וגם בלילה.

עם פרוץ מלחמת העצמאות, ביקש נובומיסקי להגיע להסכם עם מלך ירדן לגבי עתיד המפעל, אך כמו שמשה האתיופי (חבר שלי למילואים) תמיד אומר: "במלקמה כמו במלקמה", כל ההסכמים לא עזרו ומחנה העובדים נבזז והמפעל עצמו נהרס עד היסוד והפסיק לפעול. בשנת 1951 הקימה מדינת ישראל את חברת מפעלי ים המלח ונובומיסקי יצא מהמשחק.

הודות לתנאי האקלים, השתמר מחנה סדום כמעט בשלמותו, אך בית הקולנוע שלבד מערכי מורשת כולל גם ערכים טכנולוגיים – נהרס עד היסוד, וכל שנותר ממנו הוא קיר מאבני סיליקט של חדר ההקרנה, מדרגות הבטון עליהן הוצבו הכסאות ובסיס הבמה מעץ.

קולנוע במדבר: קבוצת אנשים צופה בחיזיון אור קולי כשהם גולשים על כנפי הדימיון, בעוד הם עצמם חיים את החיזיון המרהיב ביותר מזה 2000 שנה. אני חושב שזהו אחד מהערכים החשובים במקום בו שולבו יחדיו ההמצאה הגדולה ביותר של המאות האחרונות שמביאה לכדי מימוש את כח הנבואה התנכ"י עם מציאות ממשית. לשחזר את המבנה מחדש – נראה לי לא ריאלי, כל שכן שכל המיזמים הציבוריים שבוצעו באזור נפרצו והוחרבו על ידי השכנים הבדווים. מצד שני מחיקת המקום על ידי הטבע אומנם היא פעולה רומנטית, אך היא עושה עוול למקום. לכן, אני מציע לשמור לפחות על הבסיס של המבנה – מה שמצוי כיום בשטח, ולהעמיד פעמון גדול ולידו שלט עץ קטן וצנוע עליו יכתב בגיר שחור: "כאן היה חזון ציוני גדול, לפרטים פנו אל משפחת עופר".

שרידי מחנה עובדי מפעל האשלג השוכנים אל מול מערת הקולנוע
 
בניין בית הקולנוע מתוך הספר "הפרויקט הישראלי" [צ. אפרת, מוזיאון תל אביב לאמנות] על פי הכיתוב בספר התמונה היא משנת 1959. נראה כי המבנה עבר שינויים, כפי שניתן לראות מהתמונה הבאה שהיא ככל הנראה משנות ה-40
תצלום היסטורי של המבנה בשלמותו, מקור: אוסף אסף מדמוני, נאות הכיכר
 
זוית זהה לתמונה שמעל, כשכעת נותר רק קיר בודד של חדר ההקרנה
 
 
מדרגות הבטון עליהן הוצבו כסאות הצופים
 
 
 
 
 
 
 
לפני 65 מהחלון האחורי הזה הציץ המקרן
 
בסיס בימת העץ
 
 
 
אסף מדמוני – איש נאות הכיכר, התלהב מתצורות הסלעים המקומיים
במחשבה שניה, זה נראה לי חוסר אחריות להציב את בית הקולנוע למרגלות המצוק העדין הזה שבמזל לא ניתק ממנו סלע וקבר תחתיו את יושבי בית הקולנוע, כפי שארע בשנת 1970 קילומטרים ספורים מכאן בחדר אוכל צהל"י ששכן בשולי היישוב נאות הכיכר וקבר תחתיו 20 חיילים

וכעת שלוש פסקאות בעקבות ערב לזכרו של האדר' זאב רכטר, שהתקיים באמצע שבוע שעבר בחללית שבירקון 70. בשונה משאר האנשים עימם שוחחתי על אותו ערב, אני מאד נהניתי. התלונות שעלו היו בעיקרן כנגד העובדה שבמקום דיון אמיתי היה ערב נוסטלגי, ועד שיש מקום כמו סדרת פיגומים (סדרת הרצאות על ארכיטקטורה בעריכת כרם הלברכט) אז את הנוסטלגיה ואת הזקנים ישאירו לאירועים של עמותת האדריכלים, וביקורת תרבותית איכותית כפי שתמיד עולה על הבמה של הלברכט – יותירו בחללית. ואכן, לערב הוזמנו דוד רזניק ודן איתן שדברו אך ורק על נוסטלגיה של הימים בהם עבדו במשרדו המיתולוגי של רכטר בתחילת שנות ה-50, ואת הערב חתם הנכד – האדר' אמנון רכטר שקרא מן הכתוב טקסט אישי מפרי עטו שעסק ביחסי הדורות בשושלת האדריכלים.

למרות זאת, שתי הסיבות שבגללן אני מאד נהניתי: התערוכה הייתה טובה. היא לא הציגה את הפרויקטים שזכו לפירסום יחסית רב (מלון שרון, בית אנגל או בנייני האומה), אלא בחרה להביא את אותן תכניות שניתן ממש ללמוד מהם, וברוח זו נדמה שנאצרה התערוכה כולה. עמדתי עם עמית ובחנו לעומקן כמה מהתכניות – דבר שאינו מובן מאיליו, וגם בתערוכות אדריכלות (ובכלל זה התערוכה הטפשית של ויינראוב) לא תמיד ניתן כאדריכלים ללמוד ממש אדריכלות מהעבודות המוצגות. באותו עניין, ניתן להתייחס גם לקטלוג הנלווה לתערוכה – אין כאן התלהבות מאסתטיקה בת חלוף כי אם ירידה (אמנם בנגיעה בלבד) לאדריכלות ממש.

הסיבה השניה שבגללה מאד נהניתי מהערב, הייתה צמד המושבים שעמית תפס לשנינו. האולם היה מלא בעשרות צעירים וקשישים, ועמית שהקדים לבא, תפס בשורה הראשונה את שני הכיסאות. זה לא תמיד חכם מיקום שכזה, כי אם רוצים להמלט באמצע, אז מתגלים קשיים באיתור נתיב הבריחה. כך יצא שישבנו בשורה הראשונה, דבר שייתכן שהוא לא משמעותי בחלל שממילא הוא קטן, אך היות ושורת הדוברים כללה שתיים מהבחורות היותר יפות שראיתי לאחרונה, אז איתור המושבים התגלה כיתרון משמעותי גם בחלל אינטימי שכזה, ושעתיים שלימות מול השתיים – היו בהחלט סיום איכותי ומהנה ליום עבודה קשה ועמוס.

 
לא הייתה לי מצלמה אז ביקשתי מעמית שיצלם בטלפון הנייד שלו את שתי התמונות
מימין לשמאל: אמנון רכטר, מתניה ז"ק, דנה משיח-גורדון, דן איתן, דוד רזניק, כרם הלברכט
לכתבתו של נועם דביר על רכטר והתערוכה באתר 'הארץ' – לחץ כאן
****
לסיום
במקום שיר אהבה
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • דוד שליט  On 24/11/2009 at 22:24

    סיפור ענק הקולנע של סדום. והצילומים. כולנו עסוקים בקולנועים ובזכרונות הפרטיים שלנו, נוסטלגיה וכל היתר, והבאת פה משהו אדיר ששווה פיתוח. אין איזה מחלקה הנדסית עם תרשימי המבנה, אנשים שהצטלמו שם, משהו? אולי מחלקת הקולנוע של ההסתדרות שלחה להם סרטים. הדברים רשומים איפשהו.

  • מיכאל  On 24/11/2009 at 22:32

    לקראת כתיבת שתי הרשימות העוסקות במחנה סדום ניסיתי להשיג את תיק התיעוד למקום שנערך לפני שנים ספורות – אך ללא הצלחה. אני משער שישנם מסמכים, אך לא ביצעתי מרדף אמיתי בכדי להשיגם. אל תשכח שהמבנה היה שייך להנהלת מפעל האשלג שמשרדיו נבזזו ב-1948 כך שגם יתכן שאין זכר לתכניות.
    ואגב, במקרה עכשיו נפלה לידי תמונה משנת 1959 של המבנה, כך שאולי הוא המשיך לפעול לאחר שחזרה הפעילות למקום ואולי בכלל המבנה הזה הוא מההתיישבות השניה במקום אחרי הקמת המדינה… אסרוק את התמונה ואעלה אותה מחר.

  • שרון רז  On 26/11/2009 at 10:26

    באמת העליתי לפני שנתיים תמונות של המקום… אבל לא של הדבר המוזר הזה, אלא של מחנה סדום
    מסתבר שהייתי קרוב אך לא היה לי מושג, זה אחד המבנים והסיפורים הכי מוזרים ששמעתי וראיתי דרך התמונות שלך ומזל שצילמת את זה, לך תדע, אולי בגשם של אתמול הקיר הזה כבר נפל
    זה ממש סוריאליסטי הדבר הזה, קיר חדר מקרין בתוך כלום, באוויר, שריד אחד חשוב, למקום יוצא דופן, בהחלט קולנוע ייחודי, מיקום מהפנט, לא יאמן שבמקום שכוח האל הזה היה בית קולנוע, הרי אפילו תושבי ומועסקי מחנה סדום הזה לא שרדו בסופו של דבר את החום של האיזור
    טוב שניסו לפחות להפיג להם את השעמום של הערב
    מרתק לגמרי, טוב שהלכת עם האיש הזה שהודית לו, פשוט לא יאומן התמונות, קיר חדר מקרין ומדרגות הכסאות ליד המצוק
    טוב גם שיש את הצילומים הישנים, מעולה, רק שזה לא נראה אותו מבנה, כאילו כל החלק הקידמי הגבוה שלו נהרס אחר כך
    אהבתי גם את הצילום העליון ואחר כך של השלט
    כל הסיפור של מחנה סדום הזה גם לא יאומן, וזה חלק מפרוייקט ממשלתי על שימור 100 אתרים בארץ ועד היום לא מיישמים את זה והמבנים נרקבים, שערוריה, מצטלמת טוב, אבל שערוריה
    אם רק היה איזה סרטון יוטיוב משנות הארבעים על חיי הפועלים שם והצפיה בבית הקולנוע המוזר הזה…

  • מיכאל  On 26/11/2009 at 11:05

    ואולי עכשיו מישהו שהיה בקולנוע בעת שפעל, ישלח אלי תמונות או סיפורים ואצליח לשפוך קצת אור על המקום.

  • יפעת  On 01/03/2010 at 12:09

    האם יש הסבר ארכיטקטוני למה מבנה הקולנוע הוקם דווקא במיקומו זה?
    ניסיתי להבין מהטקסט ומהתמונות ולא ראיתי קשר ישיר.
    אגב, תמונות ייחודיות ביותר. תודה

  • מיכאל יעקובסון  On 01/03/2010 at 12:45

    בית הקולנוע הוקם שם מסיבות אקלימיות. אם תבקרי באתר אז תוכלי לחוש שבפתחי המערות ישנה יניקה חזקה מאד של אוויר מבטן ההר וכך יוצא לו משב רוח חזק וקריר. באזור הזה שלא סתם קרוי סדום, כי חם שם כמו בגיהנום – החשיבות של רוח קרה ונעימה בעידן שקדם למזגן – הוא ערך חשוב ביותר להשרדות.

  • יפעת  On 02/03/2010 at 15:53

    תודה רבה
    לא אשקר שאומר שאני קוראת מאמר מאמר
    איזה כיף

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: