סיבוב טקסטואלי בקיבוץ גונן / פרק מאוטוביוגרפיה בכתובים של האדר' דוד בסט

אדריכל דוד בסט הוא אחד מהאדריכלים שהשפיעו רבות על האופן בו אנו חיים בישראל. יחד עם זאת, טרם פורסמה סקירה או הערכה על פועלו (הערך בויקיפדיה אותו כתבתי לפני שנה הוא רק קצה של בסיס). רצה הגורל הטוב ובסט עצמו תיעד, אסף וכתב את קורות חייו המקצועיים לכדי ספר שטרם ראה אור ופרק ממנו בתרגומי מובא כאן לפניכם רגע לפני שסוגרים את 'רשימות' (ולכן לא כל התמונות שביקשתי לצרף לרשימה עלו).

.

אדריכל דוד בסט במשרדו (מקור: בסט אדריכלים)

.

ה

תכנית הקיבוץ (מקור: בסט אדריכלים)

.

ד

תכנית שכונת המגורים (מקור: בסט אדריכלים)

.

גונן 8-8

שכונת המגורים בבנייה (מקור: בסט אדריכלים)

.

גונן 5-5

שכונת המגורים עם השלמת הבנייה (מקור: בסט אדריכלים)

.

חדר אוכל 6

1969: חדר האוכל נשען על עמודים דמויי רגליים (מקור: בסט אדריכלים)

.

חדר אוכל 4

1969: צופה אל עמק החולה והגליל העליון (מקור: בסט אדריכלים)

.

במקום הקדמה

את דוד בסט זכיתי להכיר בעקבות מחקר קטן שערכתי, עבור "בית העיר" שיפתח בתחילת 2010 בבית העירייה הישן. המחקר עסק בתולדות הפטנט הכי ישראלי שיצא מהמדינה הזו, הרי הוא התריסול. אגב, את התמונה המופיעה בערך של תריסול בויקיפדיה, צילמתי במשרדו של דוד בסט בגבעתיים והיא של הפטנט המקורי ששרד.

בכל מקרה מהקשר שנוצר אז התפתח משהו, ובעקבות זאת מסר לי בסט את הספר Architecture and Urban Planning – A memoir  – אותו כתב באמצע העשור הנוכחי והמסכם את חייו החל משנת 1950 עת ביקר לראשונה בחייו בישראל.

הספר הודפס במכונת צילום ונכרך בספירלה מפלסטיק לבן, דבר המעיד על כך שרק עותקים ספורים ממנו הופצו. מספר מחסומים הביאו לכך שהספר לא הפך ליצירה מוגמרת אותה ניתן להשיג בשווקים: המחסום הראשון הוא חוסר העניין של הציבור הישראלי שחי על שורת הספרים המוצגת ממש עכשיו בחלון הראווה של חנות סטימצקי ומחר בבקר תתחלף בשורה חדשה, והמחסום השני היא השפה האנגלית המהווה אבן נגף לקורא הישראלי הממוצע.

היות ולאחרונה אני מחפש מידי יום הזדמנות לכתוב ובשבוע שעבר חשתי שלא כתבתי מספיק, אז שלפתי את ספרו של בסט מהמדף, ובחרתי לתרגם את אחד מפרקי הספר שמצא חן בעיני. היו לי שלוש שעות והתלבטתי בין שניים מפרקי הספר: האחד על הרחבת קיבוץ גונן והקמת חדר האוכל שלו, והשני על מלון קיסריה בהזמנתו של הברון אדמונד דה רוטשילד שיועד בראשיתו לחוג הסילון האירופי. בסוף בחרתי בגונן. בסט עבר על הטקסט והעיר בו את הערותיו וגם צירף תמונות ומסמכים היסטורים.

:::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::

קיבוץ גונן  / דוד בסט (מאנגלית: מיכאל יעקובסון)

בשנת 1968 היה המשרד עדיין במרתף ברחוב בלוך 9 בתל אביב, אך כבר בשלב זה הוא הכיל 5 או 6 שולחנות שירטוט עליהם עבדו האדריכל האחראי טומי אונגר וארבע שרטטיות שאחת מהן שימשה גם כמזכירה. אדם איל, שותפי למשרד, היה מעורב בעיקר בפיתוח התכניות לביצוע, בעוד אני התמקדתי יותר בשלבים הרעיוניים של הפרויקטים השונים.

באות העת שימשתי יותר כ"שר החוץ" של השותפות, כשאני מותיר את ניהול הצדדים הפיננסיים של העסק לשותפי. בדומה לאבי, נדמה כי ניחנתי במעט מאד כשרון בעסקים ולכן לא היתה לי כל תשוקה לעסוק באותם צדדים הקשורים למקצוע. בתחילה, הייתי שמח שנטל זה ירד ממני אך למעשה שגיתי לחשוב שאחרים יטפלו עבורי במה שהגדרתי כצד הפחות נעים של המקצוע. לבסוף לכשיצאתי לדרך עצמאית נאלצתי לקחת על עצמי את כל נטל ניהול המשרד, וזה כבר ארע לקראת סוף שנת 1969. הפרויקטים המשמעותיים ביותר שבוצעו במשרדנו באותה התקופה היו התכניות לערד – העיר חדשה בנגב ולקיבוץ גונן שבגליל העליון. כמו כן, היו התכניות למלון בקיסריה אותו תכננתי בשיתוף האדריכל ג'ורג' קנדיליס. הבנת האופן בו פרוייקטים אלו קרמו עור וגידים מצריכה תיאור והבנת הרקע של התפתחותי כאדריכל.

גונן היה הקיבוץ הראשון מבין מספר קיבוצים, שתכננתי. בנוסף לכך, היה זה הקיבוץ הראשון מאז קום המדינה שתוכנן על ידי אדריכל פרטי. לפני כן הייתה זאת המחלקה הטכנית של הסוכנות היהודית שעסקה בתכנון הקיבוצים. קודם להקמת המדינה, היה זה אך טבעי שאדריכלים כדוגמת אריה שרון, ריכארד קאופמן, ליאופולד קרקאור ואחרים מבני דורם תכננו ועיצבו קיבוצים, כך שלמעשה חזרתי והחייתי מסורת ישנה ושבתי לצעוד בדרכם של מתכננים ישראלים מעולים שהיו נערצים עלי.

חברי קיבוץ גונן הצעירים, היו מאוכזבים באופן מוחלט מהתכניות שהוצגו בפניהם על ידי המחלקה הטכנית של הסוכנות היהודית. אחד מחברי הקיבוץ – יואל אורן, היה אחיינה של רינה אשתי. יואל היה בחור גבוה ובעל שיער בלונדיני אשר תמיד השרה אווירה טובה וחיובית על הסובבים אותו, בהתאם לאישיותו הנעימה. למזלי הטוב, הייתי האדריכל היחיד שהוא הכיר, ובאחד מסופי השבוע הזמין אותי יואל לפגישה רשמית עם כל חברי הקיבוץ. הייתה זו בעבורי חוויה מיוחדת, להתייצב לראשונה בפני לקוח שהוא למעשה קולקטיב חברים שיאכלס את מכלול המבנים שאעצב עבורו.

אלו היו היחסים האידיאלים עליהם כתבתי עבודה בעברי כסטודנט באוניברסיטה. אך תחילה, היה עלי ללמוד מה משמעותה של התכנסות רשמית של חברי קיבוץ. ההתכנסות התקיימה בחדר האוכל הישן של הקיבוץ. לא ידעתי אם כל חברי הקיבוץ הגיעו אך לכל הבאים הייתה דעה מוצקה לגבי העתיד אותה הם לא נמנעו מלהציג במקביל ובדציבלים גבוהים. ג'ורג' אורוול בספרו "חוות החיות" כתב כי "כל החיות הינן שוות, אך ישנן כאלה ששוות יותר" – וכך היה גם באותו ערב בגונן.

בפגישה נשאו דברים רבים מבין החברים ונראה היה שכולם שווים, אך היו כאלה שניסחו את דעתם באופן ברור וחד שעלה על דעותיהם של חבריהם, והבנתי שעם אותו מספר בודד של חברים יהיה עלי להקים ועדה לתכנון הקיבוץ, דבר אשר יאפשר לי להתקדם עם העבודה. למעשה, צעירים אלו שהיו באותה העת בתחילת שנות העשרים לחייהם, עתידים היו להיות בהמשך מנהלי הפרויקט ברוטציה. בדרך זו, תהליך התכנון והביצוע הביא ליצירתה של הרמוניה ושיתוף פעולה בין האדריכל לבין הלקוח – עובדה אשר הוכיחה לי כל פעם מחדש, כי אדריכלות טובה זקוקה לקליינט טוב… הודות לכך, תוך זמן קצר הושלמו ואושרו תכניות הבניה לקיבוץ והעבודה יצאה לדרך.

הגישה התכנונית שלנו הייתה די שונה וחדשנית ביחס למערך הבינוי הקיים בקיבוץ גונן שהיה פרוס בשטח כמו מסדר של חיילים. המבנים המלבניים הקיימים היו מורכבים מארבע יחידות דיור כל אחד וניצבו במרחקים זהים האחד מהשני. מערך בינוי זה, ביקש להציג ולשמר את השוויון בין חברי הקיבוץ, על פי האידיאולוגיה הסוציאליסטית היסודית של הרעיון הקיבוצי. בהתאם לכך, על פי תפיסה זו לא יעלה על הדעת שלחבר אחד תהיה יחידת מגורים שונה או בעלת תנאים העולים על זו של חברו. אני מצאתי הנחיה זו כבלתי מתקבלת על הדעת ליצירת קונספט אדריכלי. לדעתנו הדבר נגד את טבע האדם ואת התנאים הפיסיים של השטח עליו אמורים היינו לתכנן. הקיבוץ ממוקם היה גבוה במעלה צלע גבעה המשקיפה על עמק החולה וממנה נשקף נוף מרהיב.

ביושבי במספר הזדמנויות בחדר האוכל הישן של הקיבוץ, שמתי לב לכך שחברי הקיבוץ היו נוהגים להתגודד מסביב לשולחנות  בקבוצות בנות ששה חברים, כשהווצרותן של אותן קבוצות לא הייתה אירוע מקרי. בכך הקימו הם למעשה יחידות חברתיות נפרדות משלהם, כשהם נהנים זה מחברתו של זה. הגישה בה בחרתי לפרויקט הייתה אם כן כזו המבקשת לשלב בין התנאים הטבעיים של הטופוגרפיה והנוף עם אותם מאפיינים חברתיים להם נחשפתי.

דחיתי את הרעיון שעל פיו תוכנן חלקו הוותיק של הקיבוץ: פריסה של בלוקים זהים הניצבים במקביל זה לזה, כשאני מציע חלופה של אשכולות קטנים של יחידות הפרוסים בצורת האות V. מצד שני, תכננתי מבנים המורכבים משתיים או שלוש יחידות מגורים המחוברות זו לזו, אך בהתאם לשינויי מפלס הקרקע הנובעים מהמדרון הטופוגראפי נוצרה הפרדה בין היחידות וכל יחידה קבלה ביטוי משל עצמה. חלקו הנמוך של כל אשכול נותר פתוח אל הנוף הנהדר של העמק שלמרגלות הגבעה ולכיוון זה גם הופנו כל חדרי המגורים בכל אחת מהיחידות. בחלל שנותר בין שורות המבנים, נוצר מקום בו יכלו להתקיים פעולות משותפות למפגש של שכנים, או מקום בו הילדים יכלו לשחק יחדיו בחוץ, כשהם מוגנים מהרוחות החזקות שנשבו במקום. בכניסה לבית הענקתי פרטיות מלאה למשפחה ופרטיות זו גם הייתה כשמשפחה ישבה בחוץ במרפסת הבית המשקיפה לנוף. הייתה זו הדרך בה ביקשנו לפתור גם בקנה מידה קטן את הקונפליקט בין הצורך לפרטיות לצורך בחיי קהילה, וכל זאת בהקשר נופי מיוחד זה.

הארכיטקטורה בבסיסה הייתה פשוטה: הבניינים נבנו על בסיס בטון כשעליהם הוצבו קירות בלוקים מטויחים בטיח גס. קווי הגגות של כל יחידת מגורים היו מדורגים במפלסים אופקיים משני הצדדים של החלל המשותף. בשל הבדלי הגבהים שנבעו מהמדרון הטופוגרפי של האתר, יצא שכל אשכול התאפיין בקומפוזיציה שונה וייחודית לו, אך יחד שמרו האשכולות על "אופי הרמוני מסוים". מה שתכננו היו בסך הכל מבנים פשוטים על דופן גבעה עם מבט נפלא אל נוף נצחי.

עם השלמת הפרויקט ואיכלוסו, שמחנו לראות עד כמה היו מרוצות המשפחות הצעירות בבתיהן החדשים, כשילדיהם משחקים יחדיו בארגז החול בחלל המשותף בין המבנים בשעת אחרהצהרים וההורים מתיישבים להם במרפסת ביתם לעת ערב, נחים מעמל היום ומשקיפים אל נוף העמק. את פנים הדירות תכננו, כך שכל משפחה תוכל לסדר את היחידה בדרכים שונות ובהתאם לצרכיה האישיים. עקב כך הערכנו כי עם מבנים אלה הפרויקט השיג את יעדו האדריכלי.

שנה לאחר שאוכלסו הבתים, נתבקשנו על ידי חברי הקיבוץ לתכנן להם חדר אוכל חדש. לצורך הפרויקט, בחרנו אתר חדש לחדר האוכל בנקודה הגבוהה ביותר המשקיפה על הקיבוץ עם מבט רחב וללא הפרעה אל הנוף ועמק החולה.

הבניין כמעט "תכנן את עצמו": יצרנו במבנה הגדול והמרובע רצועה מתמשכת של חלונות שהשתרעה על פני שלוש חזיתות הבניין והשקיפה אל עבר מראה פנוראמי. החזית הרביעית הופנתה אל המטבח ושטחי השירות עם גישה לכביש מעל. את החלונות הקדמיים שיקענו עמוק לתוך הקיר, ובדרך זו הוגן הפנים מחום השמש וסנוורה. אדני החלונות הוצבו בגובה נמוך במפלס שולחנות האכילה, כך שהסועדים יוכלו להשקיף על עמק החולה במהלך הארוחה בעודם ישובים מסביב לשולחנות.

חזיתו החיצונית של בניין חדר האוכל עוצבה ברוח דומה למבני המגורים שתכננו שנה קודם לכן, אך קנה המידה השונה בין שני סוגי המבנים הביא לכך שחדר האוכל נראה היה כ"בניין האם" המצל ומגן על מבני המגורים הקטנים השוכנים למרגלותיו. מראה זה נוצר גם בזכות עמודי המבנה כפולי הקומה שהערכתי שצריכים להיות מאד מודגשים בחזית העיקרית. האמנתי כי קיים כאן צורך דקדוקי במחווה קלאסית ל"סדר הראשוני" של מערך העמודים. ילדי הקיבוץ ממש לא התעמקו בתיאוריה הארכיטקטונית, ולמערך העמודים הם הדביקו את הכינוי "הרגליים הארוכות של אבא"… וכמובן שהם צדקו.

כשביקרתי בגונן לא מכבר, הצמחייה התפתחה וגדלה מעל לגובה אותו דמיינתי וכמעט והצליחה להסתיר את בניין חדר האוכל מהשביל. אך ממרחק הצמחיה מצליחה בדרך נפלאה לשלב את הבניין עם הנוף. מתוך חדר האוכל עצמו המבט היה כשל פנוראמה עצומה המשנה את פנים החלל ל"נוף עם חדר" ולא ההיפך.

בתכנון חדר האוכל ומבני המגורים, ניסינו להעניק למבנים השונים אופי משלים וזאת מבלי שנאלץ ליצור עיצובים מניפולטיביים. קיווינו ליצור אווירה מתאימה של רוגע באמצעות האדריכלות בלבד.

תמה אני מה אולוס בלומסטד (Aulis Blomstedt) האניגמאטי היה חושב על זה. הוא היה מדבר על ה"ארכיטקטורה של השקט". ואף על פי כן לארכיטקטורה בגונן יש נוכחות חזותית בתוך הנוף אך היא עדיין נותנת עדיפות לחלל הנהדר של עמק החולה המשתרע לעיני כל. היום יותר מבעבר מתעצמת שתיקת הארכיטקטורה בגונן כשהיא מחביאה את עצמה בתוככי הצמחייה העשירה שהזמן בטובו הנחיל למקום.

מעת שתכננתי את בית הארחה הקטן לאחיות בבאר שבע, הפרויקט בגונן היה הצעד הרציני הראשון בדרך המקצועית בה הייתי נחוש לצעוד. ט.ס. אליוט כתב על האמנות של המשורר במילים, שבדומה לכך חשתי אני בעשייה הארכיטקטונית. "המשורר אין לו אישיות לבטא, אלא אמצעי מסוים שהנו רק אמצעי ולא אישיות בה התרשמויות והתנסויות משולבות בדרכים מיוחדות ולא צפויות" – כך גם אנחנו האמנו שהשגנו באדריכלות שלנו סוג של איכות שאיננה אישית והתואמת את היופי המיוחד של הנוף הטבעי.

התכנון בקיבוץ גונן היה קולע, ובצדדים מסוימים שלו אף היה מיקרוקוסמוס של שכונה גדולה יותר, אותה נתבקשנו לתכנן זמן קצר לאחר מכן. זהו היה גם התוצר הראשון של המסע הלימודי שערכתי בשנת 1961 באירופה. שלב זה הכין אותי אם כן לקראת הפרויקט החשוב ביותר אותו עמדתי לתכנן…

.
23437_104430516253206_6241756_n

1969: מבט מהשביל (מקור: בסט אדריכלים)

.
חודר אוכל 3

1969: חזית מערבית (מקור: בסט אדריכלים)

.

חדר אוכל

1969: מבט מדרום-מערב (מקור: בסט אדריכלים)

.

חדר אוכל 9

1969: מבט מצפון-מערב (מקור: בסט אדריכלים)

.

חדר אוכל 5

1969: וילה בג'ונגל (מקור: בסט אדריכלים)

.

גלוית פלפוט (מקור: ארכיון גונן)

.

גלוית פלפוט (מקור: ארכיון גונן)

.

חדר האוכל במבט ממערב (מקור: ארכיון גונן)

.

מבט מדרום (מקור: ארכיון גונן)

חדרי אוכל נוספים עליהם כתבתי:

.

בית גוברין (אמנון לוי)

שניר (מנחם באר)

דורות (מרדכי זברודסקי)

נירים ואורים (אברהם ארליק, רחל ניסים)

יגור (יוסף אידלמן ורבקה ורוברט אוקסמן)

עין החורש (קובה גבר ואברהם ארליק)

יזרעאל, כפר החורש (אדם אייל, פרדי כהנא)

משאבי שדה, שדה בוקר, סמר (רחל ניסים, שלמה גלעד, חיליק ערד)

בית זרע, שער הגולן וטירת צבי (מנחם באר, שמואל מטסצ'קין, לאון שרמן)

כפר סאלד, עמיר, שדה נחמיה (עירא אפרתי, מנחם באר, אהוד שחורי/אפשטיין ובניו)

מנרה, הגושרים, דן (רחל ניסים, נעמי יודקובסקי, שמואל מסטצ'קין)

כפר מנחם, רבדים וחצור (שמואל מסטצ'קין)

כפר עזה, גבולות ומגן (ויטוריו קורינלדי, חיליק ערד, שמואל מסטצ'קין)

משמר דוד, הראל ונחשון (אריך ראש, חיליק ערד)

גבעת עוז, אשדות יעקב איחוד ותל יוסף (שמואל מסטצ'קין, מוסה חריף, לאופולד קרקואר)

גרופית ומבוא חמה (ארנונה אקסלרוד)

ברעם, כפר גלעדי, מצובה (אהרון אלבוים, ארנונה אקסלרוד)

עין דור, סאסא, איילת השחר (שמואל מסטצ'קין, חיליק ערד, מרדכי זברודסקי עם אריך ראש)

ראש הנקרה, עין המפרץ, לוחמי הגטאות (פרדי כהנא, חיליק ערד, נעמי יודקובסקי)

סער, חניתה, יחיעם (חיליק ערד, מרדכי זברודסקי, מנחם באר)

הסוללים, עין גב, גשר הזיו (מרדכי זברודסקי, דב קוצ'ינסקי, שלמה גלעד)

שדה נחום, חמדיה, אפיקים (שמואל ביקלס, שמשון הלר, ו. י. ויטקובר עם אריך באומן)

נצר סרני (שמשון הלר)

צאלים (דוד בסט ויצחק חשמן)

כברי (חנן הברון)

כפר בלום (פרדי כהנא)

שובל (שמואל מסטצ'קין)

זיקים (מנחם באר)

מבוא גולן (חנן הברון)

נחשונים (אברהם ארליק)

יד חנה (ישראל גודוביץ)

מעלה החמישה (ארטור גולדרייך)

חפץ חיים (לא ידוע)

תל יוסף (לאופולד קרקואר)

בארות יצחק (לא ידוע)

נען (שלמה גלעד)

עין גדי (שמואל מסטצק'ין)

בחן (לא ידוע)

גבעת חיים איחוד (לא ידוע)

כרם שלום (ישראל גודוביץ)

מזרע (אפשטיין ובניו)

גונן (דוד בסט)

גבעת השלושה וגם כתבתי עליו כאן (אריה שרון)

שדות ים (קובה גבר וזיוה ארמוני)

גינוסר (חנן הברון)

גבעת ברנר (רוברט בנט)

גזר – חדר האוכל האחרון (גבי גרזון)

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שרון רז  On 18/11/2009 at 14:18

    מעניין, יש משפטים יפים שהוא כותב, מעניין לקרוא, כל הכבוד לו שהוא כתב וממש כל הכבוד לך שתירגמת וגם הבאת לכאן את הדברים בתוספת צילומים, תודה

  • מיכאל  On 18/11/2009 at 15:39

    דבר ראשון העליתי לרשימה על הטיגארטים מסמכים מקוריים של תכנון המצדוות. ודבר שני – טרם שמעתי את דעתך לגבי המעבר של הרשימות.

  • איתמר  On 19/11/2009 at 10:40

    מזכרת מלוח המודעות של הקיבוצים בכל שנה בראש השנה

  • עופר  On 09/01/2010 at 19:09

    לאחר שהחל תהליך הפרטה, החלו תושבים לשדרג את בתיהם. מכוון שהמבנים נמצאים על מדרון, כמעט ולא הייתה ברירה אלא לעלות לגובה.
    התוצאה, מעניית מאוד.החזון עדיין קיים.

  • רותם  On 26/11/2010 at 23:00

    אדיר! אני מגונן ממש מעניין לדעת על הבית שגדלתי בו.

  • עמי יעקבי  On 04/02/2013 at 7:28

    מעניין מאוד תודה.
    אגב שתי התמונות האחרונות של חדר האוכל (אלו שהועתקו משקופיות) – הפוכות.
    לא שזה באמת חשוב להעברת הרעיון.

  • ענת רפאל  On 07/02/2013 at 10:56

    תודה על המאמר והתמונות. נולדתי בקיבוץ גונן ב-1962 וגדלתי בו. למרות שחייתי במקומות רבים בארץ ובחו"ל לדעתי התכנון והביצוע הם לא פחות ממבריקים כולל החדר אוכל שלוקח בחשבון הן את צלע ההר, הן את העמק המדהים למרגלותיו והן את הבתים הפרוסים מסביבו. במידה רבה הרעיונות הקדימו את הדגור בחשיבה שיתופית. הנותנת לכל בית מרחב של נוף עצמאי אל העמק ויחד עם זאת קושרת את אשכולות הבתים לרחבה משותפת. הרחבה בפינו הילדים הייתה מרחב מוגן ושיתופי שבו התרחשו הרבה מהרפתקאות ילדותי. אבי יגאל גיל היה אחראי אז על הבניה של הקיבוץ ואני זוכרת את התלהבותו… האדם אינו אלא תבנית נוף… כתב טשרנחובסקי והבתים, המדרכות, הישיבה בחדר האוכל כל אלו הם חלק ממני. תודה. ענת גיל רפאל.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: