סיבוב במצודת טיגארט דר קדיס הנטושה שבשומרון / שיר אהבה בלב ים

לפני מספר חודשים התקנאתי בעינת שביקרה בתחנת המשטרה הבריטית הנטושה, הצמודה לכפר דר קדיס. יש כאלה שמשוגעים על תחנות רכבת או מגדלים, והשגעון שלי הוא תחנות המשטרה הבריטיות ומפני שאני לא עבריין ולא שוטר אז יוצא שלרוב התחנות הללו אין לי רשות כניסה. אז כשסוף סוף יש אחת כזו נטושה, ועוד במצב מצוין עם מעט מאד שינויים – אז אעשה הכל כדי להגיע אליה, וכזו היא התחנה בדיר קדיס שבשומרון. ויש גם סרטון קצר.

(אחרי שרוני העירה לי שאני מגזים עם כמות התמונות, ניסיתי להסביר לה שצורת הצגת התמונות כאן היא דומה לזו המתעדת מבנה ב"תיק תיעוד" המוגש לאגף הנדסה בכל עירייה בה ישנם מבנים בעלי ערך היסטורי או ארכיטקטוני. אך התירוץ הזה לא עמד במבחן הגולש הממוצע, ולכן החלטתי שהחל מעתה אתחיל באופן הדרגתי להרגיל את עצמי לצמצם את התמונות).

אפתח בתיאור קצרצר של הקבוצה אליה הצטרפתי לסיור: מדובר באנשים שלא הצלחתי להבין מה הקשר ביניהם (חוץ מאהבת ארץ ישראל). בני 18 ובני 60, חלקם מתנחלים, חלקם עירוניים, חלקם פרבריים, ולכל החבורה הזו הצטרפנו שאול ואני באופן חד פעמי ובלי לשאול שאלות מיותרות.

המסלול יצא מהיישוב ניל"י, הקיף את ההתנחלות והמשיך לתחנת המשטרה השוכנת כמה מאות מטרים בודדים מהיישוב, בצמוד לכפר דיר קדיס. הכפר הולך ומתקרב אל התחנה שככל הנראה מוקמה על קרקעות מדינה, אחרת לא מובן לי מדוע הכפר הקים בית ספר חדש 30 מ' מבניין המצודה שיכול היה להתאים באופן מצוין לייעוד הזה. 

החבר'ה אחרי התחנה המשיכו בנחל נטוף ממערב לכפר עד שחזרו לניל"י. היות ואותנו עיניינה רק התחנה, אז בסיום הביקור לקחנו את הרגלים ונפרדנו לשלום חזרה למכונית. את הבוקר סיימנו בחומוס אצל הג'ינג'י בקיבוץ עינת, כשבמקביל נפתחו להן ארובות השמיים וגשם זלעפות ירד על הארץ הצמאה והקדושה.

את הסיור הדריך אהרון – בחור חובש כיפה סרוגה שכיסתה לו כמעט את כל הראש, אשר אחז בידו האחת מפת סימון שבילים ובידו השניה אחז בקת הרובה האוטומטי שנתלה על כתפו. דיבורו המונוטוני והשקט תוך שהוא עושה שימוש במשפטים קצרים – היה נשמע יותר כמו תדריך צבאי ולא כמו מדריך טיולים שמתחיל עם הבנות שבראש הטור. אהרון שלנו הוא משל מלח הארץ ואור העולם.

וכעת כמה פסקאות על מצודות טיגארט:

למרות שהעסק של מצודות המשטרה הוא מהפרויקטים האדירים ביותר שידעה ארץ ישראל מימיה, לא רבות ניכתב בנושא על גבי במה פומבית ראויה (אולי כי פשוט אין כמעט כאלה כאן). למעשה ישנם רק שני מאמרים שפורסמו על כך, ושניהם פורסמו במחצית הראשונה של העשור הנוכחי בכתב העת קתדרה העוסק בתולדות ארץ ישראל ויישובה ויוצא לאור כבר למעלה מ-33 שנה בהוצאת יד יצחק בן צבי.

ד"ר גד קרויזר מהמחלקה ללימודי ארץ ישראל באוניברסיטת בר אילן, הוא החוקר המרכזי אשר עסק בפרשת מבצרי המשטרה הבריטיים בארץ ישראל, ומאמרו "חזרה לשליטת התחנה" שהופיע בגליון קתדרה 111 (עמ' 128-98) הוא המאמר המקיף ביותר שיצא בנושא. מאמר זה מתבסס על עבודת הדוקטורט של קרויזר "סר צ'ארלס טגארט בארץ ישראל – עיצוב מדיניות ביטחון הפנים הבריטית והמשטרה הקולניאלית בארץ ישראל 1942-1937" (האוניברסיטה העברית, 1992). לפני כחצי שנה שוחחתי עימו בעקבות הרצון שלי לחקור את עבודותיהם של אותם מתכננים שפעלו בצוותי תכנון התחנות ולאחר מכן תכננו למגזר הציבורי, ומכאן היכרותי עם קרויזר. בניין בית הכנסת בשיכון ה' בבני ברק, עליו כתבתי כאן בעבר, הוא דוגמא לעבודה של אחד מיוצאי צוות תכנון המשטרות הללו – והדימיון בין שני המבנים אינו מוטל בספק. הדברים המובאים להלן, מבוססים על מאמרו של קרויזר.

הסיפור הזה אקטואלי כי הנה רק השבוע נחשף להפתעת כולם, מאגר מים עצום וריק מתחת למצודת הטיגארט בנצרת המשמשת היום את פיקוד העורף. כך שמצודות הטיגארט ממשיכות להוות אוצר בלום אשר טרם נחקר וטרם הוערכה חשיבותו העצומה במספר רב של מישורים. ובכלל, נושא מאגרי המים של תחנות המשטרה הוא פרשה בפני עצמה, שעל פרט קטן ממנה כתבתי את הרשימה על מערכת המים הענקית והנחבאת בסמוך לתרשיחא, ואשר שימשה את המצודה הסמוכה. 

55 מבצרי משטרה הוקמו בין השנים 1941-1940 ושבעה מבצרים נוספים בין 1943-1942, כחלק ממיזם אותו הגה המפכ"ל בדימוס של משטרת כלכותאסר צ'ארלס טיגארט (1946-1881) שהגיע לישראל במהלך השלב השני של המרד הערבי בסוף 1937. טיגארט הוזמן לארץ כמומחה ללוחמה בטרור, במטרה לטפל בבעיות הביטחון שהטרידו את הבריטים באזור באותה העת. בראשית שנת 1938 הגיש טיגארט דו"ח ובו 28 המלצות לשיפור המשטרה והמלחמה בטרור.

ההשראה למבני המצודה, באה לטיגארט ממצודת המדבר בוואדי רם שבעבר הירדן. מצודה זו שהוקמה בראשית שנות ה-30 של המאה ה-20, הייתה חלק ממערך עמדות משטרה לאבטחת הגבול המדברי, שהוצע על ידי גלאב פאשה ששיקם באותה העת את הליגיון הערבי של עבדאללה מלך ירדן. תכניתה הכללית של מצודת וואדי רם דומה מאד לתכנית שהציע טיגארט: מבנה ריבועי עם שני מגדלי ביטחון בקצות האלכסון, כשבמרכז המצודה חצר פנימית רחבת ידיים. טיגארט סבר שיש לפרוש 77 מבצרי משטרה (לבסוף אושרו כאמור 55 תחנות בלבד ולאחר מכן 7 נוספות) שתורכבנה ממספר טיפוסים: עירוני, כפרי ופריפריאלי. לאחר מכן נוסחו חמישה טיפוסים: תחנה עירונית מרכזית, תחנה עירונית, תחנה כפרית, עמדת משטרה פריפריאלית, מטה משטרה מחוזי. לקראת ביצוע המצודות, נוסחו טיפוסי המצודות מחדש: תחנה כפרית עם מטה מחוזי (תחנת עזה), תחנה כפרית (כדוגמת התחנות בפתח תקוה, באר שבע ורחובות), מטה נפתי (מטיפוס זה הוקמה רק תחנה אחת ברמלה), תחנה עירונית (מטיפוס זה הוקמה רק תחנה אחת וגם היא מצויה ברמלה), תחנה כפרית מדרג שני (כמו תחנת רמת גן ברחוב ז'בוטינסקי), עמדת משטרה (כמו זו שבלטרון).

לבד מפיתרון נושא הביטחון שעמד בבסיס הקמת המצודה, ראה טיגארט את נושא שיפור תנאי הדיור ותנאי השירות של השוטר כמטרה בתכנון המבנה, ומתוך כך ניתנה תשומת לב רבה על ידי המתכננים בתכנון המצודות – דבר ממנו ניתן להתרשם עד היום גם בתחנה נטושה ועזובה כמו זו בדיר קדיס. טיגארט שביקש ללמוד את נושא מגורי השוטרים התרשם עמוקות מעבודתו של האדריכל שמואל רוזוב למגורי עובדי חברת החשמל בחיפה. בעקבות זאת פנה טיגארט לדוד הכהן – יו"ר הנהלת "סולל בונה" ולשמואל רוזוב להכין תכנית למגורים סטנדרטים. תרומתם של הכהן ורוזוב הייתה משמעותית למפעל תכנון ומימוש המצודות, ועל כך מעידים דבריו של טיגארט עצמו עימם חתם את הדו"ח הסופי לתכנית הקמת המצודות: "לא ניתן היה לגבש את הדו"ח ללא סיועם של דוד הכהן מ'סולל בונה' ומר רוזוב הארכיטקט של חברת החשמל הארץ-ישראלית, להם אני חייב על עזרתם. […] מר רוזוב תכנן בתים מסוגים שונים אשר עמדו בדרישות הציבור הן מבחינת התכנית והמבנה והן מבחינת השכירות".

התחנה בדיר קדיס, שנקראה במקור על שם היישוב ניעלין, הוקמה בגל השני של התחנות בשנת 1943, על פי החלטת הנציב העליון והייתה אחת מהתחנות האחרונות שהוקמו. ככל הנראה הוקמה התחנה על בסיס של מבנה קיים, ובשל כך שולבו בה אלמנטים השונים מהמצודות המוכרות, ובראשם חלונות מקושתים וחיפוי אבן, בדומה לתחנה השוכנת בשולי היישוב נוה צוף, קילומטרים אחדים מתחנה זו.

לחשיבות התחנות גם בימינו אלה אביא כאן מדברי חכמים. ולכן אסיים בדברי הפתיחה של יגאל אייל ועמירם אורן, שפירסמו את המאמר השני החשוב שנכתב על מצודות הטיגארט "מצודות טיגארט – שילטון וביטחון בכפיפה אחת" (קתדרה 104, עמ' 126-95): "מצודות טיגארט הפרושות בכל רחבי הארץ, כולל יהודה שומרון וחבל עזה, הן מהאתרים החשובים והבולטים הן בנוף הארץ והן במפת הזיכרון הקיבוצי והביטחוני".

לפני הכל, אני מעלה פה כמה מסמכים שקבלתי מד"ר יוברט כץ, ששלח לי את המסמכים בעקבות שיחה עמו על מצודות טיגארט:

פירוט צוות העבודה על פרויקט משטרות הטיגארט
 
פירוט טיפוסי המשטרות
 
רשימת המצודות שהוקמו בגל הגדול והראשון של המצודות על ידי טיגארט בין השנים 1940 ו-1941
 
צוות המתכננים
 
וכעת לתמונות שלי
הש.ג. של ניל"י
 
בדרך: מקיפים את גדר היישוב לכיוון המצודה הבריטית
 

כמו כל מוצב אסטרטגי, גם בניין המשטרה משקיף על הדרכים הסובבות אותו ומקשרות את מישור החוף עם השומרון, ובכלל זה הדרך המקשרת את יפו-רמלה-רמאללה-שכם. כשעלינו מהנחל אל פסגת ההר, החלה המצודה להתגלות לפנינו. השעה הייתה מוקדמת בבקר והשמש הסתתרה מאחורי העננים במזרח.

תיקון טעות: עד היום הייתי בטוח ששם הכפר הסמוך לתחנה נקרא דיר קדיס, אך פלוני תיקן אותי וציין כי המקום נקרא דר קדיס על שמו של מנזר ביזאנטי ששכן במקום
 
 
פתח ניקוז חיצוני למצודה
 
למצודה שלושה פתחים אל החוץ, זהו הפתח המשני מבין השלושה וממוקם בחזית המערבית
 
חזיתו הדרומית של המצודה כשבמרכזה פתח הכניסה הראשי – אחד משלושת פתחי המצודה
ניתן לזהות את הבדלי גווני האבן בין המפלס התחתון לזה העליון כפי שניתן לראות בתמונות הקודמות את התפרים בחזית המערבית המציגים את שלבי הבנייה השונים
 
 
חזיתה המזרחית של המצודה כשבחזית התצלום מחסום טנקים מתפורר
 
הכביש המוביל אל המצודה
 
חזיתה המזרחית של המצודה עם הפתח הרחב לרכבים וסוסים
 
 
מגדל הביטחון בפינתה הצפון-מזרחית של המצודה
 

כשנכנסים למצודה מבעד לכניסה הראשית מהחזית הדרומית, המקום נראה כמו אחרי קרב. ככל הנראה כוחות הביטחון הפכו את המקום לאתר אימונים ללוחמה בשטח בנוי. בכל מקרה, החלל הראשון אליו ניכנסים הוא חלל סימטרי שככל הנראה אוייש על ידי יומנאי או מספר פקידים ודרכו ניתן היה להכנס לאגפי המצודה השונים.

 
 
 
 
 
 
 
 
 
שירותים
 
מקלחות
 
שאול מתרשם מהקיר הכפול במגדל היבטחון הפינתי
 
 
 
 
בחור מקומי יושב בצל עץ זית מטרים ספורים מהמצודה
 
בתי הכפר דיר קדיס הנצפים מחלון המצודה
 

תושבי דיר קדיס הקימו לעצמם מבנה בית ספר חדש מטרים בודדים ממבנה המטרה הנטוש, מה מעלה את הדעה שמבנה המצודה מצוי על אדמות מדינה שמחוץ לשטחי הכפר ולכן לא עשו שימוש במבנה הקיים. במקביל, נראה לי שמשמר הגבול דואג לשמור שהמצודה תוותר ריקה ושתושבי הכפר לא יתקרבו אליה.

 
 
 
 
 
 
 
 
בתי היישוב ניל"י כפי שנצפה מגג המצודה
 
שאול מצביע על יציאת ניקוז ממרזב עילי
 
 
חרך ירי במגדל הביטחון הפינתי של המצודה
 
 

החצרות הפנימיות:

 
 
 
 
כניסת רכבים וסוסים לחצר הפנימית מהחזית המזרחית
 
 
 
 
האורווה, טבעות לקשירת הסוסים שרדו על הקירות, המחיצות שבין תאי הסוסים לא שרדו
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

אחרי שסיימנו להתלהב מהתחנה, פרשנו מהקבוצה וחזרנו דרך הכביש אל המכונית אותה השארנו בניל"י, ומשם המשכנו לקיבוץ עינת לנגב חומוס אצל הג'ינג'י.

 
 
 
 
יש גם סרטון קצר שצילמתי רגע לפני בתוך המצודה – לחץ כאן

ולסיום שיר:

שיר אהבה בלב ים

ברחובות עם שחר מתהלך

לא רואה ממטר כי שבוי בקסמך

מסתובב הלוך ושוב בעולם

ברגל בסיני ובסירה בלב ים

לבוש בסמרטוטים ובגלימה

אני בך מאוהב כמו משוגע

בדמיוני אני שומע את קולך

וכך אני רץ לקראתך

עזבי את החאפלה אני רוצה אותך איתי

בואי ותהיי שלי ורק אל תבכי.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • דניאל ונטורה  On 15/11/2009 at 10:59

    מזכיר לי את מצודת סאנור
    דני

  • איתמר  On 15/11/2009 at 11:09

    יופי של תמונות
    יופי של שיר
    חכה עד שתקרא את השירים הים תיכוניים שכתבתי

  • יפה עוזרי  On 15/11/2009 at 12:31

    מקסים ומחכים כרגיל.וחוץ מזה, המלצה חמה על התערוכה במוזיאון אשדוד.
    http://www.ashdodartmuseum.org.il/mivnim.html

  • שרון רז  On 15/11/2009 at 13:35

    שמח שהחלטת להקשיב לרוני, גם אני בעד, צמצום, כידוע לך…
    נהניתי מהמבנה הזה, אחלה מבנה, וכל מבני המשטרה הללו של הבריטי התותח הזה נהדרים ואיכשהו מאוד מקומיים כאלו למרות ואולי בגלל הכובד והרצינות
    מעניין מה היה במרכז החצר הפנימית הנחמדה הזו
    חוץ מזה, הגי'נג'י הוא אחלה, והחומוס שלו טוב

  • מיכאל  On 15/11/2009 at 13:56

    דניאל: תודה.
    איתמר: תודה אני אחכה.
    יפה: תודה, אני מתבייש לומר שטרם ביקרתי במוזיאון באשדוד.
    שרון: תודה. אתה חושב שאפשר היה לצמצם עוד?

  • ערן  On 15/11/2009 at 20:54

    לדעתי זה לא רע שיש הרבה תמונות.
    וחוץ מזה : כבוד!

  • שרון רז  On 17/11/2009 at 10:22

    ברור שאפשר עוד לצמצם, אפשר הרבה עוד לצמצם, בפוסט הזה ובכלל, קשה היא מלאכת הצמצום, אין ספק, אבל מיקוד זה חשוב, ויש לבטל את הטפל, להשתדל, לצמצם את הטפל ולהגיע לעיקר, לא אומר שזה קל
    חבל שהבטתי שוב בתמונות, כי בא לי חומוס אצל הג'ינג'י עכשיו

  • הוורשאי  On 30/12/2009 at 13:41

    מעניין מאוד -יותר תמונות יותר טוב

  • גיא  On 11/02/2010 at 7:05

    כל הכבוד לך, חבל שלא אמרת לי שאתה הולך, הייתי בא…

  • תירזה  On 28/07/2014 at 11:40

    מה עושים עם הבנין ? בנייה יפהפיה עם נוכחות של תקופה .. מישהוא חושב על שימור על הפיכת המקום למוזיאון לאתר תיירות? הבנין יתפורר לאט . חייבת להיות בו השקעה וטיפוח.. ראו מה קורה באירופה עם בנינים עתיקים. משמרים אותם מטפחים והם מהווים מוקדי תיירות מרהיבים.. מה עם מתן ערך לערך: " תנו כבוד לבנינים עתיקים וראו בהם פיס אופ ארט !!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: