סיבוב במצודת טיגארט דיר קדיס הנטושה שבשומרון / שיר אהבה בלב ים

לפני כמה חודשים התקנאתי בעינת שביקרה בתחנת המשטרה הבריטית הנטושה, הצמודה לכפר הפלסטיני דיר קדיס. יש כאלה שמשוגעים על תחנות רכבת או מגדלים, והשיגעון שלי הוא תחנות המשטרה הבריטיות וגם מבנים נטושים. אז כשסוף סוף יש אחת כזו נטושה, ועוד במצב מצוין עם מעט מאד שינויים – אז אעשה הכל כדי להגיע אליה, וכזו היא התחנה בדיר קדיס שבשומרון.

ועל כך ברשימה זו.

.

.

אפתח בתיאור קצרצר של הקבוצה אליה הצטרפתי לסיור: מדובר באנשים שלא הצלחתי להבין מה הקשר ביניהם. בני 18 ובני 60, חלקם מתנחלים, חלקם עירוניים, חלקם פרבריים, ולכל החבורה הזו הצטרפנו שאול ואני באופן חד-פעמי ובלי לשאול שאלות מיותרות.

המסלול יצא מהיישוב ניל"י. הקפנו את ההתנחלות והמשכנו אל תחנת המשטרה השוכנת כמה מאות מטרים בודדים מהיישוב, בצמוד לכפר דיר קדיס. בשנים האחרונות בתי הכפר הולכים ומתקרבים אל התחנה שככל הנראה מוקמה על קרקעות מדינה, אחרת לא מובן לי מדוע הכפר הקים בית ספר חדש 30 מ' מבניין המצודה שיכול היה להתאים באופן מצוין לייעוד הזה.

אחרי הסיבוב בתחנת המשטרה הנטושה המשיכה חבורת המטיילים אל נחל נטוף שממערב לכפר. היות ואותנו עניינה רק התחנה, אז בסיום הביקור לקחנו את הרגלים ונפרדנו לשלום חזרה למכונית. את הבוקר סיימנו בחומוס אצל הג'ינג'י בקיבוץ עינת, כשבמקביל נפתחו להן ארובות השמיים וגשם ירד על הארץ הצמאה והקדושה.

את הסיור הדריך אהרון – בחור חובש כיפה סרוגה שכיסתה לו כמעט את כל הראש, שאחז ביד אחת מפת סימון שבילים וביד השניה אחז בקת הרובה האוטומטי שנתלה על כתפו. דיבורו המונוטוני והשקט תוך שהוא עושה שימוש במשפטים קצרים – היה נשמע יותר כמו תדריך צבאי ולא כמו מדריך טיולים שמתחיל עם הבנות שבראש הטור.

וכעת כמה דברים על מצודות טיגארט:

למרות שהעסק של מצודות המשטרה הוא מהפרויקטים האדירים ביותר שידעה ארץ ישראל מימיה, לא רבות ניכתב בנושא על גבי במה פומבית ראויה (אולי כי פשוט אין כמעט כאלה כאן). למעשה ישנם רק שני מאמרים שפורסמו על כך, ושניהם פורסמו במחצית הראשונה של העשור הנוכחי בכתב העת קתדרה העוסק בתולדות ארץ ישראל ויישובה ויוצא לאור כבר למעלה מ-33 שנה בהוצאת יד יצחק בן צבי.

ד"ר גד קרויזר מהמחלקה ללימודי ארץ ישראל באוניברסיטת בר אילן, הוא החוקר המרכזי אשר עסק בפרשת מבצרי המשטרה הבריטיים בארץ ישראל, ומאמרו "חזרה לשליטת התחנה" שהופיע בגיליון קתדרה 111 (עמ' 128-98) הוא המאמר המקיף ביותר שיצא בנושא. מאמר זה מתבסס על עבודת הדוקטורט של קרויזר "סר צ'ארלס טגארט בארץ ישראל – עיצוב מדיניות ביטחון הפנים הבריטית והמשטרה הקולניאלית בארץ ישראל 1942-1937" (האוניברסיטה העברית, 1992). לפני כחצי שנה שוחחתי עם קרויזר בעקבות הרצון שלי לחקור את עבודותיהם של אותם מתכננים שפעלו בצוותי תכנון התחנות ולאחר מכן תכננו למגזר הציבורי, ומכאן היכרותי עם קרויזר. בניין בית הכנסת בשיכון ה' בבני ברק, עליו כתבתי כאן בעבר, הוא דוגמה לעבודה של אחד מיוצאי צוות תכנון המשטרות הללו – והדמיון בין שני המבנים אינו מוטל בספק. הדברים המובאים להלן, מבוססים על מאמרו של קרויזר.

.

.

הסיפור אקטואלי כי הנה רק השבוע נחשף להפתעת כולם, מאגר מים עצום וריק מתחת למצודת הטיגארט בנצרת המשמשת היום את פיקוד העורף. כך שמצודות הטיגארט ממשיכות להוות אוצר בלום אשר טרם נחקר וטרם הוערכה חשיבותו העצומה במספר רב של מישורים. ובכלל, נושא מאגרי המים של תחנות המשטרה הוא פרשה בפני עצמה, שעל פרט קטן ממנה כתבתי את הרשימה על מערכת המים הענקית והנחבאת בסמוך לתרשיחא, ואשר שימשה את המצודה הסמוכה.

55 מצודות משטרה הוקמו בין השנים 1941-1940 ושבעה מבצרים נוספים בין 1943-1942, כחלק ממיזם אותו הגה המפכ"ל בדימוס של משטרת כלכותא – סר צ'ארלס טיגארט (1946-1881) שהגיע לישראל במהלך השלב השני של המרד הערבי בסוף 1937. טיגארט הוזמן לארץ כמומחה ללוחמה בטרור, במטרה לטפל בבעיות הביטחון שהטרידו את הבריטים באזור באותה העת. בראשית שנת 1938 הגיש טיגארט דו"ח ובו 28 המלצות לשיפור המשטרה והמלחמה בטרור.

ההשראה למבני המצודה באה לטיגארט ממצודת המדבר בוואדי רם שבעבר הירדן. מצודה זו שהוקמה בראשית שנות ה-30 של המאה ה-20, הייתה חלק ממערך עמדות משטרה לאבטחת הגבול המדברי, שהוצע על ידי גלאב פאשה ששיקם באותה העת את הלגיון הערבי של עבדאללה מלך ירדן. תכניתה הכללית של מצודת וואדי רם דומה מאד לתכנית שהציע טיגארט: מבנה ריבועי עם שני מגדלי ביטחון בקצות האלכסון, כשבמרכז המצודה חצר פנימית רחבת ידיים. טיגארט סבר שיש לפרוש 77 מבצרי משטרה (לבסוף אושרו כאמור 55 תחנות בלבד ולאחר מכן 7 נוספות) שתורכבנה ממספר טיפוסים: עירוני, כפרי ופריפריאלי. לאחר מכן נוסחו חמישה טיפוסים: תחנה עירונית מרכזית, תחנה עירונית, תחנה כפרית, עמדת משטרה פריפריאלית, מטה משטרה מחוזי. לקראת ביצוע המצודות, נוסחו טיפוסי המצודות מחדש: תחנה כפרית עם מטה מחוזי (תחנת עזה), תחנה כפרית (כדוגמת התחנות בפתח תקוה, באר שבע ורחובות), מטה נפתי (מטיפוס זה הוקמה רק תחנה אחת ברמלה), תחנה עירונית (מטיפוס זה הוקמה רק תחנה אחת וגם היא מצויה ברמלה), תחנה כפרית מדרג שני (כמו תחנת רמת גן ברחוב ז'בוטינסקי), עמדת משטרה (כמו זו שבלטרון).

.

כמו כל מוצב אסטרטגי, גם בניין המשטרה משקיף על הדרכים הסובבות אותו ומקשרות את מישור החוף עם השומרון, ובכלל זה הדרך המקשרת את יפו-רמלה-רמאללה-שכם. כשעלינו מהנחל אל פסגת ההר, החלה המצודה להתגלות לפנינו. השעה הייתה מוקדמת בבקר והשמש הסתתרה מאחורי העננים במזרח.

.

עולים

.

לבד מפיתרון הביטחון שעמד בבסיס הקמת המצודה, ראה טיגארט את נושא שיפור תנאי הדיור ותנאי השירות של השוטר כמטרה בתכנון המבנה, ומתוך כך ניתנה תשומת לב רבה על ידי המתכננים בתכנון המצודות – דבר ממנו ניתן להתרשם עד היום גם בתחנה נטושה ועזובה כמו זו בדיר קדיס. טיגארט שביקש ללמוד את נושא מגורי השוטרים התרשם עמוקות מעבודתו של האדריכל שמואל רוזוב למגורי עובדי חברת החשמל בחיפה. בעקבות זאת פנה טיגארט לדוד הכהן – יו"ר הנהלת "סולל בונה" ולשמואל רוזוב להכין תכנית למגורים סטנדרטים. תרומתם של הכהן ורוזוב הייתה משמעותית למפעל תכנון ומימוש המצודות, ועל כך מעידים דבריו של טיגארט עצמו עימם חתם את הדו"ח הסופי לתכנית הקמת המצודות: "לא ניתן היה לגבש את הדו"ח ללא סיועם של דוד הכהן מ'סולל בונה' ומר רוזוב הארכיטקט של חברת החשמל הארץ-ישראלית, להם אני חייב על עזרתם. […] מר רוזוב תכנן בתים מסוגים שונים אשר עמדו בדרישות הציבור הן מבחינת התכנית והמבנה והן מבחינת השכירות".

התחנה בדיר קדיס שנקראה במקור על שם היישוב ניעלין, הוקמה בגל השני של התחנות בשנת 1943, על פי החלטת הנציב העליון והייתה אחת מהתחנות האחרונות שהוקמו. ככל הנראה הוקמה התחנה על בסיס של מבנה קיים, ובשל כך שולבו בה אלמנטים השונים מהמצודות המוכרות, ובראשם חלונות מקושתים וחיפוי אבן, בדומה לתחנה השוכנת בשולי היישוב נוה צוף, קילומטרים אחדים מתחנה זו.

לחשיבות התחנות גם בימינו אלה אביא כאן מדברי חכמים. ולכן אסיים בדברי הפתיחה של יגאל אייל ועמירם אורן, שפרסמו את המאמר השני החשוב שנכתב על מצודות הטיגארט "מצודות טיגארט – שלטון וביטחון בכפיפה אחת" (קתדרה 104, עמ' 126-95): "מצודות טיגארט הפרושות בכל רחבי הארץ, כולל יהודה שומרון וחבל עזה, הן מהאתרים החשובים והבולטים הן בנוף הארץ והן במפת הזיכרון הקיבוצי והביטחוני".

לפני הכל אני מציג פה כמה מסמכים שקבלתי מד"ר יוברט כץ, ששלח לי את המסמכים בעקבות שיחה עמו על מצודות טיגארט:

.

פירוט צוות העבודה על פרויקט משטרות הטיגארט
פירוט טיפוסי המשטרות
רשימת המצודות שהוקמו בגל הגדול והראשון של המצודות על ידי טיגארט בין השנים 1940 ו-1941
צוות המתכננים
.
וכעת לתמונות שלי:
.

בדרך

.

עדיין בדרך

.

מבנה תחנת המשטרה הוקם בנקודה יחסית גבוהה ומרוחק מהכפר

.

המבנה כולו מחופה באבן בשונה ממרבית התחנות שהיו מבטון חשוף או מטויחות

.

פתחי החלונות צרים במיוחד

.

מבנה התחנה גדול ולוקח זמן למצוא את הכניסה

.

למרות ההזנחה ולמרות שחלפו 80 שנה מאז הוקמה, האבן שמחפה את הבניין שמרה עליה מצוין

.

בחזית הראשית של התחנה כניסה ומעליה חמשה פתחים רחבים ומקושתים שנאטמו בחלקם בתקופה מאוחרת

.

מגדל בפינת התחנה שימש לביטחון אך גם כדי לשלב בו מאגר מים לשעת חירום וליצירת לחץ בברזים

.

אדריכלות מודרנית בשטחים

.

פתח ניקוז חיצוני לבניין

.

נכנסים

.

כניסה. למצודה שלושה פתחים אל החוץ, זהו הפתח שנועד למבקרים. כניסות לשוטרים הותקנו בחזיתות אחרות

.

בחזית המזרחית של המצודה פתח רחב שנועד בשעתו למעבר רכבים וסוסים

.

מבט מתוך התחנה על השער שבמקור היה סגור בשערי ברזל כבדים שנבזזו

.

חצר פנימית גדולה ממוקמת במרכז הבניין ואליה פונה אגף עם חזית מקושתת

.

ארקדה

.

שאול

.

כניסה מקושתת מקשרת על האגף הראשי המתנשא לגובה של שתי קומות גבוהות

.

עבודת אבן יפה

.

באולם הקבלה

.

האורוות. המחיצות נהרסו

.

הרצפה

.

ארץ ישראל השלימה

.

באורווה

.

הרס

.

כותבים ויורים

.

כשנכנסים למצודה מבעד לכניסה הראשית מהחזית הדרומית, המקום נראה כמו אחרי קרב. ככל הנראה כוחות הביטחון הפכו את המקום לאתר אימונים ללוחמה בשטח בנוי. בכל מקרה, החלל הראשון אליו ניכנסים הוא חלל סימטרי שככל הנראה אוייש על ידי יומנאי או מספר פקידים ודרכו ניתן היה להכנס לאגפי המצודה השונים.

.

כנראה שהיה כאן פעם מחנה צבאי

.

ושוב בחצר

.

התחנה גדולה ויש הרבה חדרים ואולמות

.

כאן נראה שהשתוללה שריפה

.

המעבר בקומה השנייה עם החזית המקושתת שנאטמה בשלב מאוחר

.

שחור

.

תקרה של קורות יורדות

.

מקלחות

.

מהגג: מבט אל החצר הפנימית

.

מבט אל האגף המרכזי

.

בעורף התחנה יש חצר נוספת ששימשה כחצר משק לעומת החצר השנייה שהיתה חצר ייצוגית

.

מימין השאר למעבר רכבים וסוסים

.

מבט אל בתי הכפר דיר קדיס שקרוב מאד כיום למצודה

.

וגם בנו בית ספר חדש

.

ולצד השני יש נוף להתנחלות ניל"י

.

מבעד לחלון

.

על הגובה

.

האדם החושב

.

כשהתרחקנו מהתחנה גילינו שרידים של מחסומים מבטון שהותירו אחריהם הבריטים

.

אחרי שסיימנו להתלהב מהתחנה, פרשנו מהקבוצה וחזרנו דרך הכביש אל המכונית אותה השארנו בניל"י. משם המשכנו לקיבוץ עינת לנגב חומוס אצל הג'ינג'י.

.

חומוס אצל הג'ינג'י

.

שאול

.

גמרתי

.

ולסיום שיר:

שיר אהבה בלב ים

ברחובות עם שחר מתהלך

לא רואה ממטר כי שבוי בקסמך

מסתובב הלוך ושוב בעולם

ברגל בסיני ובסירה בלב ים

לבוש בסמרטוטים ובגלימה

אני בך מאוהב כמו משוגע

בדמיוני אני שומע את קולך

וכך אני רץ לקראתך

עזבי את החאפלה אני רוצה אותך איתי

בואי ותהיי שלי ורק אל תבכי.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • דניאל ונטורה  ביום 15/11/2009 בשעה 10:59

    מזכיר לי את מצודת סאנור
    דני

  • איתמר  ביום 15/11/2009 בשעה 11:09

    יופי של תמונות
    יופי של שיר
    חכה עד שתקרא את השירים הים תיכוניים שכתבתי

  • יפה עוזרי  ביום 15/11/2009 בשעה 12:31

    מקסים ומחכים כרגיל.וחוץ מזה, המלצה חמה על התערוכה במוזיאון אשדוד.
    http://www.ashdodartmuseum.org.il/mivnim.html

  • שרון רז  ביום 15/11/2009 בשעה 13:35

    שמח שהחלטת להקשיב לרוני, גם אני בעד, צמצום, כידוע לך…
    נהניתי מהמבנה הזה, אחלה מבנה, וכל מבני המשטרה הללו של הבריטי התותח הזה נהדרים ואיכשהו מאוד מקומיים כאלו למרות ואולי בגלל הכובד והרצינות
    מעניין מה היה במרכז החצר הפנימית הנחמדה הזו
    חוץ מזה, הגי'נג'י הוא אחלה, והחומוס שלו טוב

  • מיכאל  ביום 15/11/2009 בשעה 13:56

    דניאל: תודה.
    איתמר: תודה אני אחכה.
    יפה: תודה, אני מתבייש לומר שטרם ביקרתי במוזיאון באשדוד.
    שרון: תודה. אתה חושב שאפשר היה לצמצם עוד?

  • ערן  ביום 15/11/2009 בשעה 20:54

    לדעתי זה לא רע שיש הרבה תמונות.
    וחוץ מזה : כבוד!

  • שרון רז  ביום 17/11/2009 בשעה 10:22

    ברור שאפשר עוד לצמצם, אפשר הרבה עוד לצמצם, בפוסט הזה ובכלל, קשה היא מלאכת הצמצום, אין ספק, אבל מיקוד זה חשוב, ויש לבטל את הטפל, להשתדל, לצמצם את הטפל ולהגיע לעיקר, לא אומר שזה קל
    חבל שהבטתי שוב בתמונות, כי בא לי חומוס אצל הג'ינג'י עכשיו

  • הוורשאי  ביום 30/12/2009 בשעה 13:41

    מעניין מאוד -יותר תמונות יותר טוב

  • גיא  ביום 11/02/2010 בשעה 7:05

    כל הכבוד לך, חבל שלא אמרת לי שאתה הולך, הייתי בא…

  • תירזה  ביום 28/07/2014 בשעה 11:40

    מה עושים עם הבנין ? בנייה יפהפיה עם נוכחות של תקופה .. מישהוא חושב על שימור על הפיכת המקום למוזיאון לאתר תיירות? הבנין יתפורר לאט . חייבת להיות בו השקעה וטיפוח.. ראו מה קורה באירופה עם בנינים עתיקים. משמרים אותם מטפחים והם מהווים מוקדי תיירות מרהיבים.. מה עם מתן ערך לערך: " תנו כבוד לבנינים עתיקים וראו בהם פיס אופ ארט !!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.

%d בלוגרים אהבו את זה: