סיבוב בכפר קאסם, קיבוץ אייל וביישוב החדש צור יצחק / שיר אהבה של משתוקק

ביום ששי שאול הביא את הסובארו הישנה שלו. לרוב הקמצן הזה מעדיף שאני אהיה הנהג, פעם אני פעם אני. רק באמצעות המדבקות שהודבקו על ידי עשר הידיים שעברו על המכונית, ניתן לדמיין איפה המכונית הזו היתה בעשרים וכמה שנות חייה.

סובארו זו המכונית הטובה ביותר, ושאול שאוהב את המכונית שלו – יודע לשמור עליה כמו שלא רבים יודעים לשמור על הקרובים להם. אני חושב שיש כאן סיפור אהבה. כל פעם שנוסעים איתה, שאול לא דופק חשבון ונכנסים איתה לכל מיני חורים שלא הייתי מעז להכניס אליהם את הנאצית שלי. הפעם בחרנו להשלים אחת ולתמיד חוסר ענק בידע שלנו: כפר קאסם.

שלושת היישובים המוצגים ברשימה זו, הם רק מחצית מהיישובים בהם ביקרנו באותו בוקר: אל מול כפר קאסם-קיבוץ אייל- והיישוב החדש צור יצחק, ביקרנו בטירה-קיבוץ רמת הכובש-והשכונה החדשה במזרח רעננה בתכנון מן-שנער. היות ובמקרה הייתה סימטריה כמעט מושלמת בין שני חלקי הסיבוב בחרתי שלא להעלות את הסט השני. אם זה יעניין מישהו אז אעלה את החלק השני כרשימה נפרדת בהמשך. בינתיים העליתי רשימה על האתר הישן והעתיק שממזרח לצור יצחק.

  .

.

איך שחודרים לכפר קאסם, רואים ששום דבר לא השתנה מאז אותו יום ארור בו טבחו חיילי מג"ב ב-43 מתושבי הכפר ובהם ילדים ונשים. אני נתתי למערכת החינוך הממלכתית 12 שנים מחיי ודאגו להאכיל אותי בהרבה מאד חרא שגמר בביוב, אבל את סיפורה של הארץ דאגו להעלים מעיניי. כך הוא סיפורו של כפר קאסם, השוכן בשולי המטרופולין שבמרכזו אני חי.

בכפר קאסם הטבח לא עזב את המקום, ובשלל אתרים הוצבו אנדרטאות המזכירות את מאורעות ה-29 באוקטובר 1956, שהיה גם היום הראשון למבצע קדש. אגב, תת-אלוף יששכר שדמי שנתן כאן את הפקודה לירות בכל מה שזז, עמד למשפט בעוון הטבח ממנו הוא זוכה ורק במספר סעיפים נמצא אשם ועל כך נאלץ לשלם קנס של כמה עשרות לירות. הוא המשיך לשרת בתפקידים בכירים בצבא הישראלי וכיום הוא יושב בביתו אולי עם הלשון בחוץ כמו אריק ואולי לא.

כשהגעתי עם שאול לכפר, חישפנו את הגרעין ההיסטורי ממנו צמח הכפר, ובלי שילוט ובלי לשאול איש הצלחנו לכוון את דרכינו ישר אל הגרעין – וכך מוכיחים לנו שוב שהתפתחות אורגנית של יישוב היא אחד מהמרכיבים האידאלים לבינוי ערים איכותי המיטיב עם תושביו.

במרכז הכפר ניצב המסגד העתיק, כשבחזיתו המערבית מצויים מספר בתי קפה מקומיים בהם ישבו עשרות מזקני הכפר. אחד מהפרלמנטים הזמין אותנו לשבת עימם ולשוחח על עתיד הכפר – נענינו ברצון. שאול קיבל קפה חם ואני ששותה רק מים העדפתי תה. העיצוב העירוני של הרחבה היה זר למקום: החל מהאקרשטיינים דרך כיסאות הפלסטיק שנראה שעל אף ניידותם הם חלק בלתי ניפרד מהמקום, והוכחה לכך היה פיזורם באזור ללא כל שייכות לבית קפה כזה או אחר.

כפר קאסם הנוכחית הוקמה ככל הנראה במאה ה-17 על ידי בני הכפר השכן מסחה (הנושק היום מזרחית לאלקנה). בעקבות הסכמי שביתת הנשק עם ירדן, סופח הכפר למדינת ישראל ובמקביל הופקעו ממנו 1,500 דונם לטובת ראש העין הסמוכה. אך לפני שנים ספורות, בעקבות מאבק ממושך של התושבים והרשות המקומית, הושבו לכפר חלק מהאדמות.

על פי ויקיפדיה אוכלוסיית הכפר מורכבת בעיקרה משתי חמולות גדולות וכן מקבוצה של למעלה מ-3,500 בדווים שיושבו במקום מהנגב.

בשנת 1971 הקים תושב הכפר עבדאללה נימר דרוויש את התנועה האיסלמית בישראל, שכיום הוא משמש כמנהיג הפלג הדרומי של התנועה. תושבים ידועים נוספים שיצאו מהכפר הם חבר הכנסת אברהים צרצורואליד בדיר – שחקן נבחרת ישרל בכדורגל. העיתנואי לטיף דורי הוא יקיר העיר הודות לפועלו לחשיפת הטבח שהתרחש במקום בשנת 1956.

בכל מקרה המידע על הכפר מאד מצומצם ולא עומד ביחס לגודל ולהיסטוריה של המקום, כך שחוץ מהטבח שעבר על הכפר לפני למעלה מ-50 שנה, אין הרבה מידע על המקום. אז נשארו רק התמונות.

.

שאול נוהג באדישות אופיינית בסובארו 86
כמו בשאר יישובי ישראל – גם בכפר קאסם יש גל של מעגלי תנועה, רק שכאן במרכזן במקום עץ זית או כד חרס גדול מציבים אנדרטה לזכר הרוגי הטבח מלפני 50 שנה
בחזית המסגד הראשי הושכן לצד רחובה הראשי של כפר קאסם, מוצב לוח שיש עליו מופיעים שמות הרוגי הטבח באופן כזה שלא ניתן לפספס אותו לא המבקר במסגד ואף לא מי שדוהר במכוניתו על הכביש
חדש
לצד ישן
על גבי לוח המודעות המוצב על קיר המסגד העתיק בגרעין הכפר מודעות לאומניות שניתן ללמוד על תכנם גם רק מהתמונות המלוות אותן. כך ניתן ללמוד כי המודעה הזו מציינת 40 שנה לשריפת מסגד אל אקצה ע"י אותו תייר אוסטראלי שבעקבות המעשה הביא להפיכתו של המסגד לסמל לאומני
בכיכר שממערב למסגד העתיק מצויה כיכר רחבת ידיים המחלוקת לחללי משנה בעלי קנה מידה קטן המפאשרים התכנסות אינטימית של קבוצת אנשים, מבלי לפגוע בקשר עין עם שאר חלקי הכיכר
על אף שבמבט מהכיכר אל המסגד (כאן מופיעה חזיתו המערבית) נראה כמבנה חדש, הרי שמאחורי תוספות הבניה וחיפוי האבן המלאכותי מסתתר אחד מהמבנים העתיקים בפר קאסם
בגדר המפרידה בין המסגד לכיכר – צויירה כיפת הסלע כשממנה קופצת, עפה או מושלכת צללית דמותו של אדם.
לאחר שהסתובבנו בכל רחבי הכיכר, קבוצת תושבים שהסתקרנה לנוכח נוכחותינו הזמינה אותנו לשבת עימה ולשוחח על כוס קפה או תה

.

מכפר קאסם המשכנו על הכביש צפונה לקיבוץ אייל. כחובבי ארכיטקטורה לא מצאנו בקיבוץ משהו מיוחד שימשוך את תשומת ליבנו ולכן לא התעכבנו אחרי שראינו את חדר האוכל הסתמי ועזבנו את המקום.

המעבר בין צורת ההתיישבות הערבית אל זו הישראלית הוא צעד משמעותי שמומלץ לעשות במכה אחת, כפי שעשינו היום בין היישוב הערבי לקיבוץ הישראלי המודרני ולאחר מכן ליישוב עירוני חדש. היישוב הערבי הקלאסי מתאפיין בהתפתחות אורבנית אורגנית, שבאמצעותה יכולנו להגיע דרך הסמטאות המתפתלות עד אל גרעין הכפר ללא כל מפה או מדריך. גם היחס החם והמזמין אפיין את המקום ועמד בניגוד לשני היישובים בהם ביקרנו לאחר מכן. בקיבוץ אייל הותרנו את הרכב במגרש החניה והמשכנו רגלית. החלק היחיד שהיה מזמין היה הרחבה המרוצפת והמדשאה הגדולה בחזית חדר האוכל. היות ונפש חיה לא הסתובבה במקום – לא יכולנו לעמוד על המצב החברתי במקום.

התחנה השלישית הייתה צור יצחק – יישוב חדש השוכן ממזרח לכביש 6 ונראה כמו שכונה פרברית קלאסית, כמוהן ניתן למצוא במודיעין, שוהם, גבעת שמואל ועוד. בשונה מהיישוב הערבי ומהקיבוץ, היישוב הזה תוכנן לתנועה ברכב, והקלות שבה יכולנו ללכת לאיבוד הוכיחה לנו שכאן מי שלא גר – אינו מוזמן. שתי הנשים עם עגלות הילדים שחלפו על פנינו ברחוב הריק, כיוונו אלינו מבט חשדני, אך הן העדיפו להמשיך לכיוון הגינה הקטנטנה היחידה במקום מבלי לפתוח עמנו בשיחת התעניינות למעשינו.

קודם תמונות של קיבוץ אייל:

.

חזיתו הצפונית של חדר האוכל פונה אל המדשאה המרכזית, ומשמשת בימי חג כתפאורה לאירועים של בני הקיבוץ

.

צור יצחק

כמו בימים הטובים, אז בתאריך 25.07.2004 החליטה ועדת שרים לענייני טקסים וסמלים על טקס הנחת אבן הפינה ליישוב צור יצחק. מאז החלו להבנות מגדליה הראשונים של צור יצחק, אך עדיין היום בסוף 2009 אין מרכיבים רבים ביישוב כדי שניתן יהיה להגדיר את המקום כ"מקום". לא מסחר, לא בית ספר, לא כלום – רק מגדלי מגורים זהים ושתי גינות משחקים עם אותם המתקנים שראינו בכל גינה בארץ כחול-אדום-צהוב.

העיצוב העירוני של היישוב, אם ניתן להגדיר זאת כך, הכתיב גדרות, ריצוף וכדומה דבר שהופך את המרחב  הציבורי כאן שממילא נידון לחד גוניות סינתטית  להיות משעמם ובלתי מזמין.

.

המרכיב המרכזי הראשון בו ניקלנו ביישוב היה מעגל התנועה, שבמרכזו מומקת בימים אלה חומת בטון מצופה באבן מלאכותית כשמסביבה לבטח יישתלו עצי תמר וזית לצד כדי חרס
מבנה הציבור היחיד שהוקם עד כה ביישוב ניצב באמצע שממה בכניסה ליישוב לצד מעגל התנועה ועליו שלט עם אותיות של קידוש לבנה המכריז על פתיחתו של המתנ"ס המקומי
הילדים לבד וההורים בעבודה – ככה הם חיי המשפחה בצור יצחק

.

שלט גדול הכריז על "דירה לדוגמא", אז הלכנו לראות. לצערנו הדירה הייתה נעולה על אף שהגענו בשעה שכתוב שהייתה צריכה להיות פתוחה לקהל הפוטנציאלי שביקש לרכוש בצור יצחק את ביתם, אז בחרנו להתמקד בלוח המודעות אשר נשא מודעות שבאמצעותן ניתן לקרוא את מצב היישוב הצעיר הזה.: מכולת אין אבל סניף חב"ד כבר יש, התארגנות תושבים למאבק נגד המשך בנייה ביישוב שלא על פי רוחם כבר יש, ופעילות דתית ענפה מכינה את תושבי צור יצחק לקראת החגים הבאים עלינו לטובה (סיירנו במקום בערב סוכות).

לפעמים אני שואל את עצמי מי מספיק אידיוט כדי לבחור לחיות בכאלה מקומות, אך מספיק לפתוח "פנאי פלוס" או "ערוץ 2" או סתם לצפות בפרק נוסף ב"אלופה 3" כדי להבין שכולם רוצים לחיות בחרא הזה. בשיחה שהייתה לי לפני שנים ספורות (02.11.05) עם האדריכל הראשי של חברת "אזורים", הוא הסביר לי את כל הכוונות העומדות בבסיס תכנון מבני המגורים של החברה. לבסוף, כששנינו עמדנו על היתרונות והחסרונות שבאותם "סביבות מגורים" (כי הרי חברת אזורים "מובילה את תרבות הדיור בישראל"), אז שאלתי אותו אם הוא גר באחד מבתי חברת אזורים. הוא ענה שגם אם היו נותנים לו דירה חינם באחד מהפרויקטים של אזורים – הוא לא היה עוזב את הדירה בה הוא חי היום.

זה מאכזב שהנבלות שלא היו מעזים לדחוף את האף שלהם לחרא שהם מאכילים בו את שאר המדינה – מובילים את המקצוע ומזנים אותו יותר ויותר.

בוא שאול, הולכים הביתה.

.

שמות הרחובות קרויים על שם נחלים החוצים את השרון: נחל פולג ראשיתו בסמוך ליישוב טירה ונחל קנה ראשיתו בסמוך ליישוב עמנואל שבשומרון
עוד דייר מאושר בצור יצחק
למרות שכבר היה אחרי 10:00 – לא נמצא במקום זכר לסוכן המכירות
הנוף מהחלון המרובע במפלס הביניים שאיש לא מבקר בו (כי יש מעלית) ומשקיף על המשך הבנייה בצור יצחק
***

למרות שארלט ספדיה היא אחת מהפזמונאיות הגדולות והפוריות הפועלות בשני העשורים האחרונים בישראל – אין עליה בכלל מידע באינטרנט. ספדיה עובדת עם חזית הזמר הישראלי וכמעט כל אלבום שכולל שירים שלה, מנוגן אצלי במערכת או במכונית בלי סוף. זה לא משנה מי המבצע – כל שיר שהיא כותבת הוא פגז. ספדיה היא המוזה שלי בכתיבת השירים וזה הופך אותי למעריץ מספר 1 שלה.

שיר אהבה של משתוקק

עכשיו הגיע חורף

ועימו לבגדיך תשימי עודף.

שוב את רגליך לא אוכל לראות

והן תמיד כל כך יפות.

עליך חושב ואותך רוצה כל היום

אז שמחתי שאותך ראיתי פתאום.

את אצלי עמוק בלב, את מבינה?

רק אותך אני רוצה נשמה!

בחורה כמוך יפה וטובה

נשלחה אלי, אז בואי ונעשה אהבה.

תמורתך את אתן את שתי עיניי

כי את הרי עכשיו כל חיי.

אני רואה אותך צוחקת

אך האם ממני את חומקת.

זה לא את הרי זה אני

ששותק ואוטם פנים.

שנינו חיים כאן בעולם

וביחד היה יכול להיות מושלם.

זה יכול להיות אמיתי

אז בואי ותקחי אותי.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • דניאל ונטורה  On 04/11/2009 at 18:23

    איני מצליח להבין איך הכפר הערבי מצליח לשמור על השורשים

    הקיבוץ כולל מבנים מפוארים שאתה מצליח לצלם אותם בריקנותם העכשיית

    וישובי הפרברים ללא אפיון וללא נשמה
    רק משמשים "עיר לינה"

    אנא תמשיך הלאה ותראה לנו

    איך אנו נראים

    דני

  • סתיו  On 04/11/2009 at 21:46

    אשמח לקרוא גם את רשימת ההמשך

  • שי  On 04/11/2009 at 23:27

    בצור יצחק לא ביקרתי עד עכשיו.

  • אברהם אבינו  On 14/11/2009 at 19:43

    מה אתה מבין בנדל"ן
    בגלל זה אתה נוסע בסובארו 86
    תבוא עוד חמש שנים ונדבר אז כשאתה עוד תגור בשכירות עם חתול ושני כלבים

  • מיכאל  On 14/11/2009 at 22:26

    בעוד חמש שנים אתה תגור בדירת חמישה חדרים בצור יצחק, אולי גם בקומת קרקע עם גינה ודשא סינטטי. תיסע כל יום שעה לעבודה, ותחזור אחרי שבע מותש מעוד יום עבודה בחברת הייטק ברמת החי"ל. אחרי מקלחת וטבעול תשב על הספה מול ערוץ 2 ואחרי שעה תירדם בתוך פיג'מה מול ערוץ המשפחה.

  • בלית ברירה  On 24/11/2009 at 13:05

    הייתי אומר , אני גר בכפר סבא ההורים שלי מרעננה ואין לי יכולת לקנות באיזור השרון דירה במחיר סביר, לגור אצל החמה זה לא אופציה ושכירות אני משלם כבר הרבה זמן ומממן את לבעל הבית את המשכנתא והארנונה

    לאחרונה לאחר לבטים לא מעטים רכשתי דירה ביישוב צור יצחק, עם לבטים שאותם ציינת בכתבה אחד לאחד, יישוב בחיתולים שלא נראה מלהיב כמו לגור בעיר,רק זמן יגיד איך הישוב יתפתח אני מקווה לטוב.

  • ליאור  On 24/11/2009 at 17:31

    תצור יצחק הוא אומנם ישוב קהילתי שהקהילה בו עדיין לא באמת מפותחת. הוא עדיין בשלבי הקמה ראשוניים ולמרות זאת יש לתושבים תחושה של שותפות גורל. יש פעילויות קהילתיות לא מעטות והן תיגברנה ככל שיזרמו לישוב תושבים נוספים. אני מסכים שהתכנון לא אידיאלי והמרחק הרב בין ניצני הבנייה החדשה גורמת לתחושת ניכור אבל כדאי לזכור שבבנין אחד יש כמות תושבים כמו ברחוב שלם בישוב פרברי בבניה נמוכה. תושבים שכבר מתקשרים ומתחברים זה לזה.

    אם היה אפשר ליצור איזורי דיור המשתלבים טוב יותר עם הסביבה, מאפשרים שיכון של כמות גדולה של תושבים וגם לא עולים המון, הייתי מעדיף אותם על הבניינים הקיימים. למרבה הצער, אין כזו אופציה היום.

    מה האלטרנטיבה למי שרוצה לגור במרחק סביר ממרכזי התעסוקה אך לא בסביבה עירונית לחלוטין? מה גם שבשכונות הפרבריות העירוניות באיזור השרון כבר לא ניתן למצוא דירות במחירים סבירים.
    צור יצחק לא תהיה שונה מצור יגאל או כוכב יאיר השכנים מבחינת היצע שירותים קהילתיים ומסחריים בעוד 5-10 שנים לאחר השלמת רוב הבנייה למגורים.

    אין לי ספק שלישוב יתווספו בית ספר, חנויות, מכולות ושירותים נוספים. כך בעצם תיווצר אלטרנטיבה סמי-עירונית למשפחות שלא רוצות או יכולות להוציא כ-2 מיליון שקל על דירה או יותר מכך כל בית פרטי, ובשאיפה, גם תתקיים קהילה אמיתית. זה לא קורה בבת אחת, זה תהליך מתמשך.

    אגב, אני בכלל לא רואה ערוץ 2, אין לא אפילו טלוויזיה.

  • מיכאל  On 24/11/2009 at 19:20

    ואיזה גורל נפל בחלקם של התושבים? אני לא מאשים את התושבים במצב אליו הם נקלעו, הרי לא הייתה להם ברירה אחרת. האשם המרכזי כאן הוא במתכננים, וראוי לאתר את צוות התכנון ובלי לחשוב פעמיים להעניק להם טיפול אותו מייחים ישראלים רבים למחבלים: להעמיד את כל החבורה בשורה אחת ליד הקיר.
    לפני שבועות ספורים החלטתי לבחון כזו שורת מתכננים במקרה מבחן של השכונות החדשות בגבעת שמואל (אולי אעלה לכאן את הראיון שערכתי עם המתכנן הראשי של תכנית האב) – וברור שמדובר בחבורה של אנשים שעבר זמנם וכל מה שהם רוצים זה לקחת את הכסף ולברוח. ומי שמשלם על זה את המחיר זה התושבים והדורות הבאים. ההתארגנויות של התושבים וכל הפעילויות והמוסדות שקמים – לא יכולים לכסות על תכנון עירוני עקר וגרוע.
    בכזה יישוב אין כניסה לאולכוסיות מסוימות: צעירים, קשישים או סתם זונות – אין להם מה לחפש שם וכמו מי שהוא לא חלק מהמרקם החברתי ההומגני מייד מודר.
    וכעת שיר: http://www.youtube.com/watch?v=kAwcu8-af5I

  • דינה  On 24/11/2009 at 20:56

    אני תושבת הישוב, כמו שכתבת מההתחלה שלו, קניתי את הדירה בידיעה שהישוב הזה חדש, על הנייר וכו', ואני לא מצטערת לרגע על ההחלטה שעשיתי, אתה אומר ישוב שומם !! אז אני מציעה שתסתובב בכפר סבא ברחוב ויצמן בערב, גם שם שומם!!
    ראית ילדים מטיילים לבד, כי ההורים בעבודה ? יופי לך !! אותו דבר גם בתל אביב ובכל ישוב בארץ!!
    הורי קנו בצור יגאל ,גם על הנייר, עכשיו אני לא אצליח לקנות שם חצי בית אפילו !!
    אז על לך להשמיץ את הישוב שאתה לא חי בו !!
    "העיצוב העירוני של היישוב, אם ניתן להגדיר זאת כך, הכתיב גדרות, ריצוף וכדומה דבר שהופך את המרחב הציבורי כאן שממילא נידון לחד גוניות סינטטית, להיות משעמם ובלתי מזמין" – זה אתה אמרת, אני לא מסכימה איתך
    ולגבי מבני ציבור – לא חסר לי כאן כלום, יש לי גן לילדה, יש לי בית ספר לא רחוק, יש לי 2 מרכזי קניות, ועוד 3 תחנות דלק , יש לי כביש 6 ליד, ואם חסר לי משהו בשבת אז אני תמיד יכולה לקפוץ לשכנים בטירה …
    אז זאת נקודת הראיה שלי ,
    מישהי שכן גרה כאן, ונהינת …
    אתה מוזמן להמשיך לגור איפה שאתה גר כרגע … תהנה

  • מיכאל  On 24/11/2009 at 21:06

    כשציינת את הערכים החיוביים של היישוב, את למעשה הצגת את המוטיב החוזר בפירסומות של חברת אזורים ושאר אחיותיה. אני מסכים איתך שכל אותם מוסדות מצויים ביישוב ואת לא צריכה להוכיח לי דבר בנושא – כי יש עדיין חוק במדינה. אך אני מדבר כאן על משהו שמעבר לזה והוא אווירה אורבנית. אני מודע לכך שאני כותב כאן בשפה שלי שהיא בדרך כלל מכוונת לכאלה שלמדו או מודעים לפרטים המרכיבים את המרחב בו הם חיים.
    לגבי כפר סבא: אני מסכים איתך – יש שם בעיה. הגודל הוא לא זה שקובע אלא הערכים האורבנים, ובכפר סבא במשך שנים רבות הם עשו לא מעט כדי לקפוא על השמרים, להפסיד את הבכורה לערים שכנות ולהחריב לעצמם את המרכז העירוני. בתל אביב יש חיים אורבניים לא יותר מחיים שיש בכפר ערבי טיפוסי בשומרון. אני מדבר כאן על נגישות ועל מרחב ציבורי – דבר שחסר בצור יצחק.

  • דינה  On 24/11/2009 at 21:57

    הישוב בן 3 שנים!!! ותאמין לי יש לנו כאן חיים, לא מעניין אותי הפרסומות של חברות בניה, אני חיה כאן, יש לי מה לעשות, ולאן ללכת, הילדים שלי מאושרים כאן, תבוא פעם בערב, לפארק הגדול, שלא יודעת אם שמת לב, אבל יש שם המון ילדים .
    תבוא פעם ותראה את הקשר בין השכנים, את הווירה .
    זה החיים, כשאני כאשר תקועה בפקק כמו שאתה אומר ( אבל גם בתל אביכ תקועים ) יכולה להתקשר לשכנה והיא "תציל " אותי עם הוצאת ילדה מהגן.
    אני לא בטוחה שבתל אביב המקסימה זה יקרה.
    לגבי מרחב ציבורי , אז יש את המתנ" ס שמתקיימים שם טקסים, חוגים, חגים,
    יש ספריה , יש דואר , ויש הליכות של בנות בערבים ,
    לדעתי אנחנו הרווחנו, ואגב , הדירה שלי עלתה יפה מאד במחיר

  • מיכאל  On 24/11/2009 at 22:03

    דינה – העיקר שאת מרוצה. גם באימפריה הרומית הקים השילטון בכל עיר וחור תיאטרון בו התקיימו מופעים שונים ומשונים לרווחת התושבים. ואיך אמר גדול המשוררים: הציבור מטומטם ולכן הציבור משלם.

  • תושבת צור יצחק  On 25/11/2009 at 7:15

    עצוב לקרוא כתבה שכולה ראיה דלה מביקור בן שעה ביישוב כזה מקסים….
    צור יצחק הוא שילוב של חיים עירוניים (עדיין בחיתוליו ללא מרכזי קניות) לבין חיי קהילה מדהימים.
    אתה מוזמן לבוא לבקר בחנוכה ולראות את חיי הקהילה ולהתרשם מהנוכחים כאן ואולי אז לכתוב כתבה שאינה רדודה כל כך…

    עצוב שיש אנשים שמרשים לעצמם לכתוב ולפרסם מבלי לנסות ולהתעמק…

    שיהיה לך הצלחה בת"א.

  • מיכאל  On 25/11/2009 at 8:25

    משרד / עמדת מחשב / מעלית / חניון תת-קרקעי / מכונית משפחתית / אפורה / הכביש המהיר / עומס / גלגל"צ / חניון תת-קרקעי / מעלית / דירת חמישה חדרים / ארוחת ערב משפחתית / האח הגדול / אינטרנט / מיטה זוגית רחבה / ארוחת בוקר / מעלית / חניון תת-קרקעי / גן ילדים / בית ספר / עומס ביציאה / הכביש המהיר / עומס / גלגל"צ / חניון תת-קרקעי / מעלית / משרד / עמדת מחשב / מעלית / חניון תת-קרקעי / מכונית משפחתית

  • אלינור  On 25/11/2009 at 9:32

    כדיירת עתידית ביישוב המקסים צור יצחק אני לא יכולה שלא לחלוק עלייך ולא בהרגשתך או טעמך אלא באופן שבו החלטת להציג את הדברים. לקרוא למי שקנה ביישוב כזה אידיוט זה ממש לא לעניין ובטח לא מקצועי. אני חייבת לומר לך שכשהתחלתי לקרוא את הכתבה וראיתי מי כותב עניין אותי לדעת פרספקטיבה אמיתית של איש מקצועי שידע מיבנים מימיו. מה שהתקבל בסופו של דבר זה כתבה מעליבה ולא מלמדת בלשון המעטה אז בפעם הבאה שאתה כותב משהו תנסה לכתוב מקצועי מנסיונך ולא מעליב.
    חבל…..

  • ליאור  On 25/11/2009 at 9:35

    אני משער שכל מה שאתה ואמר מכוון, בעצם, ליזמים, לקבלנים, למתכננים ולשלטונות. כנראה שצור יצחק היא בעינייך סימפטום של חברה מסואבת המסונוורת מכסף, מנציחה בינוניות ואינה מקבלת את השונה. חברה שמייצרת איים אורבנים וחייץ תהומי בין מרכיביה השונים בכל הנוגע לתכנון הסביבה בה אנו חיים.

    ייתכן שזה נכון אבל כולנו חיים במציאות הקטנה והאמיתית שלנו ולא בתוך קונספציה. המציאות הזו שבא אנו רוצים לחיות את החיים שלנו בשקט בחברת ילדינו במקום שלו ובטוח, ואולע גם קצת משעמם לשיטתך.

    אתה מוזמן להאשים אותי בטמינת הראש בחול ובהתעלמות בוטה מכך שאנחנו במרכזה של פצצת זמן מתקתקת ששמה ישראל, אבל אני רק רוצה חיי שלווה בהם אני עובד, יוצר ונהנה מבילוי עם הבן שלי בסלון הדירה או ביער הסמוך בערבים ובסופי שבוע.

    יש אומנם פער תהומי בין צליל גן המשחקים לקריאת המואזין הנמצא כמה מאות מטרים משם. רעש שאולי לא נעים לחלקנו לשמוע ויכול לרגע לסמל את הקוטביות של החברה הישראלית. למרות זאת אנחנו שואפים למה שכבר מאה שנה מנסים להשיג כאן, נורמליזציה.

    הנורמליזציה הזו באה לידי ביטוי בשכונת מגורים פרברית שבא אנשים באים לישון בערב, אבל גם מבלים בפעילויות שונות ומגוונות שהביקור החטוף שלך לא הצליח ללכוד. הישוב החדש ייתן פיתרון מצויין לכ-2500 משפחות במעמד הבינוני להשיג קצת נורמליות. זה אולי בנאלי בעיניך אבל אלה החיים שבחרתי, ואני שמח על כך.

    אם יש לך הצעות ישימות להשיג זאת בדרך טובה יותר, אשמח לשמוע.

  • חדשה ביישוב  On 25/11/2009 at 9:42

    תמשיך לגור איפה שאתה גר..שכן כמוך לא הייתי רוצה בסביבת משפחתי.

    דבר איתי עוד מס' שנים ונראה מי פה האידיוט.

  • אברהם  On 25/11/2009 at 9:46

    לא צריך להתעצבן בגלל ערך הבנאליות
    צור יצחק אכן בנאלית והסיבה שיש כאן כל כל הרבה תגובות נזעמות מוכיחה שיש דברים בגו.
    צור יצחק כמו ישובים רבים אחרים דומה מאוד לכל סביבות המגורים החדשות, אין בזה כל פסול אם התושב מוכן לגור שם.
    יחד עם זאת, יש מקום לביקורת אדריכלית טהורה כמו שמיכאל מביא בטור שלו מידי שבוע.

  • מיכאל  On 25/11/2009 at 9:49

    הבוקר קבלתי במייל תגובה מבחור מאד יצירתי וממוקד ואני בוחר לפרסם אותה גם בפני הקוראים:

    משעמם לך בחיים? אתה יכול לדחוף אצבע ל…אולי אז תתעורר חתיכת צפוני אדריכלי המבין את רוחם של זוגות צעירים שלא יכולים לגור בצפון תל אביב, איך אתה מסיק מסקנות ע"פ פליירים מפוזרים בצור יצחק?! איזה חב"ד ואיזה נעליים? אתה אדיוט ומשועמם הנותן ביקורת מטומטמת על סמך אינטואיציות ואדריכלים ראשיים, תחזור לקונכייה המהממת שלך עם הסובארו המקרטעת.

  • רועי  On 25/11/2009 at 9:50

    לדעתי אחד המגיבים כאן צריך להרים את הכפפה ולהזמין את מיכאל לביקור חוזר.
    כולל קפה.

  • דינה  On 25/11/2009 at 10:24

    אני לא יודעת מי המשורר הגדול שכתב את זה, אבל בטח לא כתב את זה על הישוב שלנו, אנחנו בטח ובטח לא מטומטמים, ובטח לא משלמים … אולי חוץ מארנונה ו משכנתא,
    תמשיך להיות בתל אביב ולהנות מפאבים וחיים האורבניים שם ,
    לנו מצויין כאן
    !

  • יהודית  On 25/11/2009 at 19:38

    אולי אתה יכול לתת לנו כמה רעיונות כדי לשפר את המרחב הציבורי בישוב?? איך אתה הייתה מתכנן אותו??
    האם יש בארץ דוגמא לתכנון עירוני נכון? מהו המודל שלך? איזה ישוב תכננת??
    דרך אגב, באמת יש לך מספר טעויות בכתבה.

  • מיכאל  On 25/11/2009 at 20:09

    ראשית ברצוני לציין כי תגובתך בולטת ועולה מבין שאר התגובות ולכן אענה עליה באופן ענייני.

    לא ניתן לענות על רגל אחת בנושא מורכב כמו תכנון עיר. אך היות ופעמים אני נוהג כבית הלל, אחרוג מהמקובל ואנסה במשפטים ספורים להעניק כיוון חשיבה אחר.
    ראשית יש לבחון מהם היתרונות, החסרונות, האיומים וההזדמנויות – העומדים בפני היישוב. זה מחקר לא גדול מידי אבל גם לא קטן שיש לערוך באופן מקצועי שיתבסס על היבטים חברתיים, פיסיים, נופיים, תרבותיים, כלכליים, תחבורתיים וכל היבט נוסף הקשור למקום.
    הנושא השני אותו אני רוצה להציג הוא העובדה כי צור יצחק הוא יישוב שתוכנן על הנייר מראשיתו ללא כל התייחסות לקהילה מסויימת, ולכן כעת כשאת המקום מאכלסים תושבים שבפוטנציאל יכולים למסד קהילה – יש לשבת עימם או עם נציגיהם ולבנות חזון ליישוב. ישנם כאלה (כמו רוני למשל) שסוברים שהחזונות העירוניים שכל יישוב היום מוציא זה סתם עניין של מיתוג, אך לתפיסתי ומניסיוני, חזון שנוצר באופן נכון בכוחו לכוון היטב את מקבלי ההחלטות והמתכננים של היישוב וניתן להפוך חזון לכלי עבודה ממשי.

    אינני מעוניין להציג כאן פתרונות בשליפה מן השרוול מבלי שאני באמת מכיר לעומק את מורכבותו של היישוב, אך אני מקווה שבשתי הנקודות שהעליתי עניתי על שאלתך.

  • יואב  On 25/11/2009 at 21:18

    מיכאל, הי
    במאמרך אתה מתאר את הנוף האורבני של צור יצחק והוא ניראה לך מנוכר וקשה לא כמו הנוף של ההוויה של כפר קאסם. אולי אתה צודק אני לא בא לחלוק עליך. כמה זמן קיים כפר קאסם ? כמה זמן קיים צור יצחק (שנתיים) תן לזמן לעשות את שלו. אני זוכר דברים שנאמרו בזמנו על תל אביב שקמה אבל גם אז אמרו עליה שהיא עיר מכוערת. אני באתי לגור בצור יצחק בגלל שהדיור זול, האויר מטמטם ולא הפריע לי הנוף האורבני שנשקף לי. בפעם הבאה שאתה בא לבקר ומצלם את גרם המדרגות שלי תדפוק בדלת ואראה לך את הגינה שלי.
    מעבר לבתים המנוכרים אתה לא חש בחלוציות באויר?
    זאת תגובתי למאמרך וכן אני חושב שביקור בכפר הערבי חוויה מרתקת
    יואב

  • מיכאל  On 25/11/2009 at 21:25

    ההבדל בין הכפר הערבי לצור יצחק המודרנית אינו נעוץ בעניין הזמן, אלא נעוץ בעובדה שליישוב הערבי לא היה מתכנן שהשטיח את המרחב והתייחס אליו כאל טאבולה-ראסה, אלא היישוב התפתח באופן אורגני כשהוא מלווה טופוגרפיה או דרך קיימת. כל מי שתכנן שם בית (ואני מתכוון לאזורים היותר ותיקים, כי גם הם התקלקלו במשך השנים) ביקש להקשיב לרחוב, לאדמה ולטבע. שמה לא חשבו על גינה או על נוף, שם חשבו על מגורים, מסחר, תעסוקה, מרחב ציבורי מזמין המעודד קשרים בין אנשים. זה לגמרי אחרת ממה שקורה אצלכם. סע לראות. הם שכנים.

  • אריאל  On 26/11/2009 at 20:34

    שלום לך מיכאל,
    איננו מכירים איש את רעהו, וסביר להניח שאם לא היית כותב על הסיבוב שלך בצור יצחק ומתבטא בצורה בה כתבת, היינו ממשיכים כל אחד מאיתנו לחיות ביקום שלו כמו שני קוים מקבילים שלעולם לא יפגשו.
    אני יכול להבין כי הינך רואה את עולמך מזוית ארכיטקטונית ואידיאולוגית גם יחד, ואין ספק בליבי כי זויות אלו הינן חשובות ומרכזיות בהוויתך.
    יחד עם זאת ודאי תסכים כי בכפיפה אחת בחיים האנושיים קיימים רבדים נוספים ואין המשקפיים שאתה עונד כסות הכל.בחיים של אנשים רגילים נכנסים שיקולים נוספים להחלטות, כגון מסגרות חינוכיות, חיי קהילה, וכדומה.
    אין יודע פרטים נוספים עליך ועל חייך ואין לי שום כוונה להתיימר לקבוע לגבי חייך עמדה מסויימת.אני מאחל לך שאתה נהנה מחייך כמות שהם (מקווה שאיך לך בעיות חנייה)
    האמן לי, שכתושב חדש יחסית בישוב, מצאתי מענה נרחב לכל הצרכים שלי ושל משפחתי כאן בצור יצחק.
    דומני, כי חבל, שנטלת לעצמך, את הזכות לכתוב על ישוב מקסים וחלוצי, דברי בלע, בלי שום בדיקה מעמיקה.
    כאשר יתבסס הישוב,ואם תרצה לתרום מנסיונך, אתה מוזמן, ראשית להגיע למתנ"ס השומם ולשאת הרצאה אחת או יותר על השקפות עולמך וארכיטקטורה לציבור הרחב.
    כמו כן, אתה מוזמן לתרום מנסיונך לשיפור החזות, כפי שאנו תושבי צור יצחק,מתנדבים ותורמים ממרצנו להקמת היישוב.
    להבא, אני מציע, שגם אם אתה ממש מרגיש צורך להיות ביקורתי, תבדוק מעט יותר לעומק את הדברים לפני פרסומם.
    כפי שאמרו חז"לינו (אין לי שום קשר לבית חב"ד), שבע תחשוב ופעם תכתוב – שקול מילים.יתירה מזאת, כמו שאמרו הסינים, 3 דברים בעולם לא ניתן להחזיר: את יום האתמול, את החץ שנורה ומילה שנאמרה.
    נשמח לראותך נוטל חלק פעיל בבניין ישובינו המקסים הנשען בעיקר על כוחות חלוציים וכנים ואמיתיים של תושבים נפלאים.
    .
    בברכת לילה טוב
    אריאל.

  • מיכאל  On 26/11/2009 at 21:09

    שלום אריאל,
    תודה על תגובתך. תגובתי זו, איננה ממוקדת וטוב שכך: הרשה לי לחלוק על דעתך – אינני חושב שאנו יכולים לחיות על שני מישורים מקבילים שאינם נפגשים, היות ולא ניתן להפריד בין הפרט אל הכלל וכולנו שייכים אל הנפש של האומה הישראלית כפי שאמר רבינו הרב קוק. לכן אני דואג לבקר בכל מקום ומקום ברחבי ארצינו הקדושה, בכדי ללמוד ולצבור ידע שאותו אני מבקש לצקת מאוחר יותר אל הפרויקטים בהם אני מעורב.
    ניסחת את האמירה שמצאת בצור יצחק את המענה לכל הצרכים שלך. השאלה היא מהם הצרכים – וזו שאלה מאד בעייתית ביישובים הפרבריים בישראל, עליה המתכננים לא נותנים כמעט לחלוטין את דעתם. זהו נושא שיש להיות מודע אליו, ועד היום ראיתי את העיסוק בנושא זה ברשימותי כפורנוגרפיה ובמקום זאת אני משתמש במצלמה, בעקבות התפיסה שתמונה שווה אלף מילים. נכון ששהיתי רק שעה קלה ביישובכם, אך מהניסיון שלי אני כבר מסוגל לקרוא את המרחב תוך זמן קצר. מקומות בהם אני חש שאני צריך עוד זמן כדי להבין אותם אני שב וחוזר אליהם או נשאר לשהות בהם יותר – והדבר לא קשור לגודל אלא לאיכות.
    צור יצחק מתוכננת על פי קונספציות מודרניסטיות מתחילת המאה ה-20 שנשכחו כבר לפני עשרות רבות של שנים ורק בישראל בגלל שהמודרניזם עדיין שולט כאן בכל התחומים – ממשיכים בדרך זו, וממחזרים ידע – זהו נושא מרכזי ברשימותי.
    כבר שלוש לפנות בוקר
    מכיוון הים אפשר לשמוע
    את הגולשים הצעירים צורחים לשמיים
    בקר טוב
    מיכאל.

  • אריאל  On 26/11/2009 at 21:51

    ניכר כי אנו באים משני מישורים שונים. אני יכול רק להניח כי אם היית במקום בו הצרכים הבסיסיים שלך לא נענו, קודם היית טורח לענות עליהם, לפני הרצון לענות על צרכים מסדר שני או שלישי.
    שוב כמדומני שאתה חוטא בחטה היוהרה, של אני מבין טוב ממך מהם הצרכים שלך, ומספיק לי כבר להיות במקום שעה על מנת להבין וכו'
    אין בידי כלים לקבוע מהם הקונספציות המדוברות, יחד עם זאת, אני לא נרשה לעצמי לקבוע לאחרים מה טוב בשבילם.
    אני רואה כי דיון זה הינו סרק בעיקרו, כיוון שניכר שאתה מתבצר בעמדתך שכביכול רואה בארכיטקטורה ביטוי להכל, בכסות של יהירות ושחצנות.
    אין לי שום מחלוקת איתך לגבי ההשגות הארכיטקוניות, כי אין בידי את בסיס הידע לחלוק עליהן ולא כי בבירור הן נכונות. יחד עם , האופן בו בחרת לצבוע את האוכלוסיה, שבטח לא תיכננה את המקום, כביכול כאוכלוסיה עלובה מקומם בעיניי.
    שוב אני חוזר לחז"ל שאמרו דרך ארץ קדמה לתורה
    אמרו חכמים, כי בחיים כמו במתמטיקה, כוחו של האחד, נובע ממספר האפסים שאחריו.
    לי בכל אופן נראה, שלא ארצה להימנות על אחד מאותם אפסים ההולך אחריך, למרות ידענותך.
    ואגב, כאן, אם ממש מתאמצים, בארבע בבוקר מכיוון טייבה אפשר לשמוע את המואזין צורח לשמיים
    לילה טוב,
    אריאל

  • איילת  On 29/10/2010 at 17:21

    אני חושבת שאתה ממהר לשפוט ישוב שעדין בחיתוליו ואנני תושבת הישוב או מתעדת להיות. אבל כרגע הוא ללא ספק נראה כאתר בנייה. בעתיד יגדלו העצים,יפרחו הפרחים,יעוצבו הדרכים. יתמלאו הרחובות. ותהיה כאן קהילה שוקקת יותר . אולי אין ייחוד למקום אך הוא עונה על צרכים של קהילה צעירה שרוצה לגור במרכז הארץ אך אין ידה משגת להתגורר בערים הותיקות או בישובים הכפרים היקרים באזור.
    עדין למרות שקראתי את כל התגובות לא הבנתי מה בעיניך הוא עיצוב אורבני חדש ונכון . כיצד אתה היית מתכנן אחרת? איזה ישוב כן מהווה דוגמא לבניה מוצלחת?

    • מיכאל יעקובסון  On 30/10/2010 at 21:36

      איילת שלום. אני לא ממהר לשפוט ישוב שעדיין בחיתוליו. כבר בשלב בו ביקרתי במקום ניתן היה לראות לאן הרוח של מתכנני היישוב מובילה אותו. נוסף לכך, תכנית המתאר של היישוב נגישה לכל באתר המינהל ועיינתי בה קודם לביקור ואף ניסתי ליצור קשר עם המתכננת שהסתבר שהקשר עימה ניתן לביצוע אך ורק באמצעות סיאנס היות והיא נפטרה חודשים ספורים לפני שכתבתי את הרשימה.
      וכעת לעצם הערתך: אני לא שען או עורך דין, אלא אדריכל ולכן אני יכול לראות כיצד המרחב עובד גם אם העצים או הפרחים לא גדלו. אני מחפש מרחב ציבורי שמעודד יצירת קשרים וקהילה, מרחב שמחובר ומתקשר למרחב הסובב אותו, ובקיצור חיפשתי חיבורים וקשרים – ואת זה לא מצאתי. התכנון של צור יצחק בוצע באופן השטחי ביותר והדבר היחיד שהוא מעודד זה את מחיקת הסובייקט. מי שעובר לגור שם זה מחוסר ברירה, כי הדירות בכפר-סבא יקרות או ישנות ומי שרוצה דירת חמישה חדרים חדשה ובמחיר סביר ימצא אותה במקום שכזה.

  • היבה  On 10/06/2011 at 12:35

    אני תושבת כפר כסם והיא לפי דעתי עיר מאוד יפה והבתים שמצולמים הם הבתים הישנים שצולמו. יש בכפר כאסם בתים מאוד מפוארים שלא צלמתם אותם.

Trackbacks

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: