סיבוב במתקן התפלת מי ים בחוף פלמחים / ספר על אדריכל תחנת החשמל בנהריים

אומרים שהשמש שלנו בוערת כבר מיליון שנה, אבל המים שלנו הולכים ואוזלים אז החל מאמצע העשור הנוכחי החלו לפעול באיחור רב מספר מתקני התפלה. באחד מהם, הממוקם באזור התעשיה של קיבוץ פלמחים, ביקרתי במסגרת העבודה על תמ"א (תכנית מתאר ארצית בהזמנת משרד הפנים) 34ב2/2 למתקני התפלה נוספים על אלה שתוכננו בתכנית המתאר הקודמת.

המתקן הוותיק ביותר בארץ להתפלת מי ים מצוי כבר כמה עשרות שנים באילת, המתקן הגדול בארץ מצוי באשקלון, והמתקן בפלמחים שפועל מאז שנת 2007 מספק 30 מלמ"ש (בהתאם להחלטת הממשלה) מי שתיה לערים בסביבה (ובהן ראשון, רחובות ונס ציונה) וביכולתו להכפיל את התפוקה אם רק המדינה תרצה.

.

המתקן תוכנן על ידי חברת ההנדסה הותיקה תהל, והמקום מופעל על ידי זיכיון בבעלות מספר חברות שחברו יחד לקונסרציום "דרך הים".

……

האמת שלא הצלחתי להבין את התהליך הליניארי של התפלת מי הים, כי המפעל שתוכנן באופן כזה שבא להקטין ככל הניתן בשימוש בקרקע, יצר מצב בו תהליכים מתבצעים על אותה משבצת קרקע במקביל, בילבל אותי לגמרי.

רשמתי את כל התהליך אבל באמת שהעסק הזה בהתאמה לחלקי המתקן לא נהיר לי לגמרי ולכן אני מעדיף לוותר על הניסיון להתאים את שלבי התהליך לתמונות.

בכל זאת מי שמסתקרן ורוצה לדעת על רגל אחת על התהליך בלי להכנס לפרטים, אז הנה סכימה שהכנתי:

.

אבל בכל זאת יש לי משהו להגיד, וזה לגבי הארכיטקטורה של המבנה. תיאורית האבולוציה טוענת שהאנושות (או חלק ממנה) מתפתחת ומתקדמת, אבל ככל הנראה שעם הסגולה שוקע עמוק בחרא כבר למעלה מ-40 שנה והיום מתעלה עמנו הקדוש אל מדרגות חדשות של רצח ושנאה שטרם נתקלנו בה בעידן האחרון.

ובנוגע לארכיטקטורה: כשנזכרים במפעלי החשמל, שמבחינת המבנה של המפעל היו דומים למפעל התפלה מי ים: מבנה נידח המעסיק מספר מצומצם של פועלים, מפיק מוצר שנשלח מייד ברשת אל המרחב ללא מגע אדם, ודורש שטח גדול יחסית ומנותק ללא גישה חופשית.

אז פנחס רוטנברג היה איש חזון, וחוץ מלהביא את בשורת החשמל לארץ ישראל, היה גם בעל רצון עז לעטוף את מימוש החזון במעטפת בעלת אמירה. הודות לכך, קיבלנו את יצירות המופת של תחנות החשמל ברחבי הארץ.

גולת הכותרת של תחנות אלו, הייתה התחנה ההידרו-אלקטרית בנהריים, שתוכננה והוקמה על ידי צמד האדריכלים בנימין אוראל ויחזקאל זוהר בין השנים 1928-1932. תחנת החשמל בנהריים (ערך יש גם בויקיפדיה) היא ממש יצירת מופת, שתוכננה עד לפרט האחרון על ידי צמד אדריכלים ששמם נשכח.

בפקולטה לארכיטקטורה בטכניון הוציאו בשנת 1997 פרופ' גילברט הרברט וד"ר איטה גרינברג את הספר "ראשית האדריכלות המודרנית בארץ ישראל, תחנות הכוח הראשונות 1921-1932" שמציג באופן רחב ועשיר בתמונות את הסקיצות, התכניות והתחנות שהוקמו באותה העת בישראל. כמו כן הוציא גלברט את הספר "בשאיפה למצוינות באדריכלות" שעסק באותו נושא. התקשרתי למשה פינטוך מארכיון חברת החשמל כדי לברר פרטים על אותם צמד אדריכלים, והוא קישר אותי לבנו של בנימין אוראל שהוציא במשותף עם בנו ממש לאחרונה מונוגרפיה על פועלו של אביו (1889, קובנה – 1968, חיפה).  בכל מקרה, בימים אלה ממש, מקימים בני משפחת אור-אל אתר אינטרנט המסכם את פועלו של בנימין אוראל.

אלוף אור-אל קרא לספר "אדריכל ללא דיפלומה" היות ומסתבר שאביו לא למד מעולם באופן מוסדר אדריכלות, אלא הוכשר לכך במשרדי אדריכלות באירופה של תחילת שנות ה-20. אור-אל הוציא 100 כרכים בלבד מהמונוגרפיה, ונותרו לו רק עוד כ-20 עותקים, אז אם אתם מעוניינים (כי היא מאד מפתיעה ומומלצת) אז צרו איתו קשר בהקדם. מהר לפני שיגמר. אני מצרף פה שלוש תמונות של המפעל בנהריים ממש לאחר חנוכתו.

בכל מקרה מתקן ההתפלה בפלמחים הוקם ככל הנראה ללא אדריכלים והוא חסר כל חן לחלוטין. זה חבל שהחזון הגדול הזה של פתרון בעיית המים באמצעות הפיכת מי ים מלוחים ומזוהמים למי שתיה מעולים – לא זוכה למעטפת המציגה את מימוש החזון היקר הזה.

עכשיו אני זקוק לשלווה.

.

מקור התמונות: צ. אשל, ג. הרברט, א. גרינברג, מ. נאור, ימי נהריים
בהוצאת חברת החשמל ומשרד הביטחון ההוצאה לאור, 1999
***
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: