סיבוב בג'וב יוסף / המקום בו הושלך יוסף לבור (ע"פ מסורת מקומית)

אחד האתרים בו כבר שנים שאני מבקש לבקר, נמצא דווקא לצד דרך בה חלפתי פעמים רבות, אבל מעולם לא עצרתי. היום עוד יותר קשה לעצור במקום, בשל הכביש המהיר החולף בסמוך ומונע כל קשר עין לאתר וגישה נוחה לרכב. יחד עם זאת, מי שבאמת רוצה להגיע – אז זו עדיין לא בעיה כזו גדולה ופשוט צריך להכנס לקיבוץ עמיעד שמצפון לכנרת, ותוך שתי דקות ינוחו רגליו בפתח ח'אן ג'וב יוסף המרשים ששרד עשרות שנים של הזנחה ושיכחה.

קיימות שתי מסורות לגבי מקום הבור, אליו הושלך יוסף על ידי אחיו. המסורת הראשונה מאתרת את הבור בעמק דותן הסמוך לג'נין, במקום שעדיין לא ניתן להגיע אליו כיום באופן חופשי.

צפונית לכנרת מצוי האיתור השני המיוחס לבורו של יוסף, צמוד כאמור לקיבוץ עמיעד ולמאגר המים הקרוי על שם הקיבוץ. האתר עצמו מצוי כמה עשרות מטרים ממפגש הכבישים 85 ו-90 העובר על תווי דרך הים הקדומה, ובשל כך יושב המקום כבר בעת הקדומה.

.

.

מבחירת צבעי האבן המרכיבים את קירות הח'אן ניתן לנחש שמדובר פה בממלוכים בני המאה ה-13, שהם אלו אשר בנו את מרבית הח'אנים בארץ ישראל, והעניקו דגש לאסתטיקה של המבנים שהקימו. עובדה זו, באה לידי ביטוי באופן בולט ברחוב השלשלת שבעיר העתיקה בירושלים.

אתר ג'וב יוסף מורכב ממספר מבנים, אבל כל העסק שווה ביקור שאינו עולה על חצי שעה. באיזור יש שפע של מסלולי טיול וגם אתרים בעלי חשיבות בעיקר לנצרות. בין אתרי הצליינות המרכזיים ניתן למנות את הר האושר (אליו אני המשכתי אחרי ג'וב יוסף), כפר נחום וט'בחה.

במפה שלקחתי איתי משולחן הקבלה בבית המלון בו שהיתי על שפת ים כינרת (ועל כך תבוא רשימה שלימה בהמשך השבוע) מסומנים לא מעט אתרים הקדושים לנצרות, אך משום מה, ולמרות שהמפה הופקה על ידי המשרד לפיתוח הנגב והגליל, הרשות לפיתוח הנגב ועמותת התיירות עמק וכנרת – נעדר לחלוטין ג'וב יוסף מהמפה. כנראה שבכל מקרה מעוניינים לשכוח אותו.

לקריאה מקדימה מומלץ לקרוא את המאמר השלם היחיד שקיים על האתר, ושיצא לאור על ידי הוצאת אריאל. הוצאה זו שהוקמה בשנת 1975, מוציאה מידי כמה חודשים ספרים חביבים בסגנון "ארץ ישראל הישנה והטובה", אומנם הספרים אינם כוללים ביקורת מרחבית, אך עדיין נותרת אריאל ההוצאה היחידה שמוציאה ספרים פחות או יותר מקצועיים על ארץ ישראל וחושפת פינות ומבטים חבויים כדוגמת ג'וב יוסף.

הוצאת אריאל פרסמה חוברת שלימה על ג'וב יוסף בשנת 1995, מפרי מחקרו של חבר קיבוץ עמיעד גביראל כהנר. את החוברת כבר קשה למצוא, אבל גרסה נוספת כלולה בספר שהוציאה אריאל בשנת 2002 "הגליל העליון המזרחי ורמת כורזים" (עורכים גבריאל ברקאי ואלי שילר). ספר זה מתמקד באזור שלא זכה עד כה לפרסום מחקרים פופולארים, וכולל בסיומו המלצות למסלולי טיול, ולכן הוא מומלץ לכל סייר וסקרן.

לאחרונה העלה בנו של כהנר, תמצית ממחקרו של אביו לאתר ויקיפדיה לערך ג'וב יוסף, כך שהחומר נגיש מתמיד. למידע היסטורי על המקום ותיאורו אני ממליץ לבקר בערך בויקיפדיה ולהותיר את הבמה הזו לעניינים אחרים.

***

מה שמייחד בעיני את המקום, זהו מצב ההשתמרות הטוב יחסית של האתר. מסתבר ממחקרו של כהנר שהאתר כולו הוקם הודות למסורת מוסלמית על אותו בור מים שיוחס ליוסף. הבור שבמקור, לפי עדויות נוסעים, היה עומקו 10 מטרים – התמוטט בעת רעידת האדמה שפקדה את ארץ ישראל בשנת 1837 ומאז הפסיק לתפקד. כיום הבור מגיע לעומק של כשני מטרים בלבד, אך המבנה הסוכך עליו מרשים ובהחלט שווה ביקור. על מבנה זה, נקבעה כתובת בשנת 1900 על ידי עולה רגל שביקר במקום, ובה ניכתב: "בשם אללה בור יוסף עליו השלום 1318 (להג'רה)".

הח'אן אם כן, הוקם לא כח'אן טיפוסי על אם הדרך לשירות שיירות הנוסעים, כי אם לשרת את עולי הרגל שבאו לבקר את האתר המקודש. זאת יודעים הודות לגודלו הקטן יחסית, מיקומו, ותיאורו על ידי נוסעים שכינו אותו 'פונדק'.

אתר נוסף הסמוך למקום הוא מאגר המים עמיעד הקולט מי שטפונות, מכיל 250,000 קוב מים ונועד להשקות את המטעים והשדות באזור. אכן, בתמונות שקדמו להקמתו לא נראים מטעים באזור, בעוד שכיום האזור משופע בחקלאות.

אז מה יהיה עם ג'וב יוסף?

זו שאלה שבינתיים לא נראה שלמישהו יש תשובה, ובטח לא במתכונת הנוכחית בה מנוהלים דברים במדינה. היכן הוא קיבוץ עמיעד שיטפל בנכס בעל ערכי מורשת תרבותיים המצוי בחלקו??? במידה ואכן ג'וב יוסף מצוי בשטח של הקיבוץ, וביכולתם לשמר את המקום ולפתחו, הרי שעמיעד לא השתחררו מקונספציות ציוניות מפגרות המתייחסות אל המרחב כאל טאבולה-ראסה, ולכן במידה ויפותח המקום יש לנתקו באופן מוחלט מעמיעד.

כבר כמה שנים שאני מחזיק בדעה שהרשויות לא ינקפו אצבע לטפל באותם נכסים, ולכן יש להקים מנגנון ניהולי, בו לא יתערבו פקידים, משפחת עופר או כל פוליטיקאי בסטייל של מופז ותמיר.

אני חושב שאחד מאותם אתרים הזועק לפיתוח קודם שייעלם מהנוף הוא אתר יהודיה. כל המבקרים בשמורת היהודיה, חוצים קודם לירידתם אל ערוץ הנחל את הכפר שעל שמו קרויה השמורה ושננטש מיושביו בשנת 1967. מאז אותה העת, ניצבים בתי האבן נטושים ונהרסים להם אט אט. מדובר במתחם המורכב מכמה עשרות מבנים בצפיפות יחסית גבוהה, ולכן קיים במקום פוטנציאל פיתוח שיכול באמצעות שילוב של גוף בעל יכולת כלכלית, לשמור על המקום, ולפתח אותו ובאותה הזדמנות להחיות את ייעודו המקורי של המקום. ניתן כמובן להגיב לרעיון באופן שלילי, בטענה שמפריטים את המרחב הציבורי, אך היות ובמידה והמקום לא יפותח  – הוא ייהרס וייעלם מהנוף. אין כאן מדובר בהפרטה אלא בהחייאה והשבת האדם אל המקום. בדומה לזה ח'אן ג'וב יוסף יכול לשוב ולחיות כפונדק המשרת את האתר הצמוד לו ועוברי דרכים.

מדובר על פי רוב באתרים שיושביהם לא נטשו אותם כך סתם ביום בהיר אחד, אלא נאלצו לעזוב את המקום מבלי יכולת לשוב. הטראומה שהמקום עבר לא מעניקה את הזכות לתת לאתר להדרדר מתחת לשיני הזמן, ולכן יש להפסיק את ההססנות ממנה ישראל סובלת מאז שנות ה-60, ולקבוע עמדה לגבי האתרים (ולמעשה לגבי כל דבר אחר…).

היות ולא נראה שהחברה להגנת הטבע, המועצה לשימור אתרים, רשות העתיקות, זוכרות או כל גוף אחר יזיז את עצמו לקידום פתרון ברור לאותם מקומות, אז לכן יש להפקיע את אותם אתרים משיני הזמן ולשמור עליהם במחיר של שילוב יזמים ברמה כזו או אחרת. ברור שלא מדובר בתהליך פשוט, אך נראה כי זהו התהליך היחידי שיכול להציל את אותם אתרים ובנוסף לתרום לכלכלת האזור ולפיתוח התיירות.

ניתן אם כן לחדש את הכפר יהודיה כיישוב ייחודי תוך שימור הערכים העירוניים הקיימים בו, כפר שהוא חלק מפארק ומשיב למקום חלק מייעודו המקורי בלי להידרדר לדיסנילנד. ואם לא מגורים אז מלון או אכסניה – ולזה יש פוטנציאל גדול, היות והמקום שוכן על קצה המצוק המשקיף על הנחל הזורם והיפה.

באותה מידה ג'וב יוסף יכול לחזור ולהיות מלון דרכים עם שירותי הסעדה למטיילים במקום, וזאת בשילוב העובדה שאין באזור מסעדה נורמלית לעצור בה. חוות "ורד הגליל" שאינה רחוקה מהמקום היא האופציה היחידה, אך היא פונה לסקטור מסוים ומגישה מזון מסוים שלא מתאים לכולם.

אז עכשיו מישהו שם למעלה, צריך לשבת, לחרוג ממנהגו והשקיע ממוחו בכדי לאפיין ולפתח את אותו מנגנון שיערך לכל אותו טיפול באתרים עזובים בעלי ערכי תרבות ומורשת נשכחים.

.

כריכת החוברת "חורבת גוב יוסף", 1995
חזיתו הראשית של המבנה במבט מצפון, בציור מאת טיילור משנת 1839
ציור זה מבוסס על הדפס משנת 1817 והוא לא לגמרי מדויק, כך למשל הנוף ברקע אינו הנוף במציאות
תצלום אוויר של האתר / כל שלושת התצלומים מעל לקוחים מהחוברת "חורבת גוב יוסף" מאת גבריאל כהנר, הוצאת אריאל, 1995/ האתרים המצולמים כאן הם הח'אן וגו'ב יוסף שהם המרשימים מבין האתרים

ועכשיו התמונות שאני צילמתי:

 .
היא: אני חושבת שהנזק הכבד ביותר שנגרם למין האנושי נעשה על ידי המשוררים
הוא: רוב המשוררים הם משעממים, אבל לא במיוחד מרושעים
היא: הם דואגים למלא את הראש של האנשים בהזיות לגבי האהבה שהיא כמו סימפוניה או מעוף של מלאך
הוא: והיא לא כזו
היא: ברור שלא, אנשים מתאהבים משום שהם מגיבים לסוג מסוים של צבע שיער, או להתנהגות מסוימת שמזכירה להם את ההורים שלהם
הוא: או לעתים משום סיבה שהיא
היא: אבל הנקודה היא שאנשים קוראים על אהבה כדבר מסוים וחווים אותה בדרך שונה לגמרי, או שהם מצפים שנשיקה תהיה כמו מילים של שיר ושחיבוק היה כמו דרמה שקסיפרית
הוא: וכשהם מגלים שזה לא כך, הם נעשים חולים וזקוקים לאנליזה
היא: כן, לעתים קרובות
Spellbound / 1945
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שרון רז  On 09/08/2009 at 8:40

    כתבת דברים מעוררי מחשבה וחשובים לגבי שימור, שמירה, החייאה של מקומות
    אין לי תשובות ברורות בנושא אבל ברור שישנה הזנחה וחוסר איכפתיות וחוסר רצון וחוסר השקעה מצד כל הרשויות והגורמים, ישנה בעיה
    מצד שני אם רק צובעים איזה סילו או מבנה ישן מרכזי באיזה מושב או קיבוץ אז אני נחרד, והלקלוק הזה לא מתאים לי, הסתרת הצבע האותנטי, החומר האותנטי וטמבוריזציה של הכל,אז אני חלוק ביני לבין עצמי, אני אוהב שמקומות נשארים אותנטיים ולא מתלקלקים אבל רצוי גם מצד שני שלא ייחרבו וייעלמו לגמרי יום אחד
    תודה

    • אילן  On 06/06/2013 at 20:49

      לדעתי זאת מדיניות פוליטית שלא לשמר אתרים מוסלמיים. חוסר סולבנות ממש. שחוזר על עצמו בכל הארץ. יחד עם "תגי המחיר" זו המציאות שאנחנו צריכים לחיות איתה, לצערי.

  • מיכאל  On 09/08/2009 at 8:56

    תודה על התגובה, וודאי שאתה יודע שיש דרכים רבות לחדש אתר, והדרך הרצויה זוכה לפרשנויות רבות המשקפות את רוח הזמן.
    כך למשל אפשר להשוות בין חידוש בתי יפו העתיקה בה שילבו אמירה מקומית עכשווית לבין חידוש בית ביאליק בו בוצע תהליך "שימור" אורתודכסי מגוכח שמזכיר את דיסנילנד – וזו הרוח המקומית הנושבת בימים אלה.

  • שרון רז  On 09/08/2009 at 10:48

    כן, יפו
    בתכלס, לא נתקלתי כמעט בארץ בשימור שהוא לא מצועצע ולא מתחנחן ולא מלוקק, יש, אבל לא הרבה כנראה

  • רועי  On 09/08/2009 at 12:30

    אני מרוצה שחזרת לכתוב טורים ותצלומים במקום שירים….

  • דוד  On 25/04/2014 at 9:30

    מקסים ומרגש, ועבודתך מלאכת קודש. צריך להגיע רגע שבו אנשים שחושבים כמונו יתאגדו. המחקרים שלך הם הצלת האודים הניצולים מהאש שהבערנו אנחנו.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: