סיבוב בג'וב יוסף המקום בו אולי הושלך יוסף לבור

אחד האתרים שבו כבר שנים רציתי לעצור ולהסתובב נמצא דווקא לצד דרך בה חלפתי כבר הרבה פעמים, אבל מעולם לא עצרתי. היום קשה לעצור במקום, בגלל הכביש המהיר שמונע כל קשר עין לאתר או גישה נוחה ופשוטה. יחד עם זאת, מי שבאמת רוצה להגיע – אז זו עדיין לא בעיה כזו גדולה ופשוט צריך להכנס לקיבוץ עמיעד שמצפון לכנרת, ותוך שתי דקות ינוחו רגליו בפתח ח'אן ג'וב יוסף ששרד עשרות שנים של הזנחה ושיכחה.

קיימות שתי מסורות לגבי מקום הבור שאליו הושלך יוסף על ידי אחיו. המסורת הראשונה מאתרת את הבור בעמק דותן הסמוך לג'נין, במקום שעדיין לא ניתן להגיע אליו כיום באופן חופשי. האתר השני שבו עסקינן מצוי צפונית לכנרת, צמוד כאמור לקיבוץ עמיעד ולמאגר המים הקרוי על שם הקיבוץ. האתר עצמו שוכן כמה עשרות מטרים ממפגש הכבישים 85 ו-90 העובר על תווי דרך הים הקדומה, ובשל כך היה המקום נקודת ציון כבר בעת הקדומה.

ועל כך ברשימה זו.

.

גוב יוסף

.

כיפה הנשענת על ארבע רגליים

.

כיפה

.

כתובת בפינת המבנה

.

במרכז בור עמוק

.

אין בו מים

.

מבחירת צבעי האבן המרכיבים את קירות הח'אן ניתן לנחש שמדובר פה בממלוכים בני המאה ה-13, שהם אלו אשר בנו את מרבית הח'אנים בארץ ישראל, והעניקו דגש לאסתטיקה של המבנים שהקימו. עובדה זו, באה לידי ביטוי באופן בולט ברחוב השלשלת שבעיר העתיקה בירושלים.

אתר ג'וב יוסף מורכב ממספר מבנים, אבל כל העסק שווה ביקור שאינו עולה על חצי שעה. באיזור יש שפע של מסלולי טיול וגם אתרים בעלי חשיבות בעיקר לנצרות. בין אתרי הצליינות המרכזיים ניתן למנות את הר האושר (אליו אני המשכתי אחרי ג'וב יוסף), כפר נחום וט'בחה.

במפה שלקחתי איתי משולחן הקבלה בבית המלון בו שהיתי על שפת ים כינרת (ועל כך תבוא רשימה שלימה בהמשך השבוע) מסומנים לא מעט אתרים הקדושים לנצרות, אך משום מה, ולמרות שהמפה הופקה על ידי המשרד לפיתוח הנגב והגליל, הרשות לפיתוח הנגב ועמותת התיירות עמק וכנרת – נעדר לחלוטין ג'וב יוסף מהמפה. כנראה שבכל מקרה מעוניינים לשכוח אותו.

לקריאה מקדימה מומלץ לקרוא את המאמר השלם היחיד שקיים על האתר, ושיצא לאור על ידי הוצאת אריאל. הוצאה זו שהוקמה בשנת 1975, מוציאה מידי כמה חודשים ספרים חביבים בסגנון "ארץ ישראל הישנה והטובה", אומנם הספרים אינם כוללים ביקורת מרחבית, אך עדיין נותרת אריאל ההוצאה היחידה שמוציאה ספרים פחות או יותר מקצועיים על ארץ ישראל וחושפת פינות ומבטים חבויים כדוגמת ג'וב יוסף.

הוצאת אריאל פרסמה חוברת שלימה על ג'וב יוסף בשנת 1995, מפרי מחקרו של חבר קיבוץ עמיעד גביראל כהנר. את החוברת כבר קשה למצוא, אבל גרסה נוספת כלולה בספר שהוציאה אריאל בשנת 2002 "הגליל העליון המזרחי ורמת כורזים" (עורכים גבריאל ברקאי ואלי שילר). ספר זה מתמקד באזור שלא זכה עד כה לפרסום מחקרים פופולארים, וכולל בסיומו המלצות למסלולי טיול, ולכן הוא מומלץ לכל סייר וסקרן.

לאחרונה העלה בנו של כהנר, תמצית ממחקרו של אביו לאתר ויקיפדיה לערך ג'וב יוסף, כך שהחומר נגיש מתמיד. למידע היסטורי על המקום ותיאורו אני ממליץ לבקר בערך בויקיפדיה ולהותיר את הבמה הזו לעניינים אחרים.

.

כריכת החוברת "חורבת גוב יוסף", 1995

.

מה שמייחד בעיני את המקום, זהו מצב ההשתמרות הטוב יחסית של האתר. מסתבר ממחקרו של כהנר שהאתר כולו הוקם הודות למסורת מוסלמית על אותו בור מים שיוחס ליוסף. הבור שבמקור, לפי עדויות נוסעים, היה עומקו 10 מטרים – התמוטט בעת רעידת האדמה שפקדה את ארץ ישראל בשנת 1837 ומאז הפסיק לתפקד. כיום הבור מגיע לעומק של כשני מטרים בלבד, אך המבנה הסוכך עליו מרשים ובהחלט שווה ביקור. על מבנה זה, נקבעה כתובת בשנת 1900 על ידי עולה רגל שביקר במקום, ובה ניכתב: "בשם אללה בור יוסף עליו השלום 1318 (להג'רה)".

הח'אן אם כן, הוקם לא כח'אן טיפוסי על אם הדרך לשירות שיירות הנוסעים, כי אם לשרת את עולי הרגל שבאו לבקר את האתר המקודש. זאת יודעים הודות לגודלו הקטן יחסית, מיקומו, ותיאורו על ידי נוסעים שכינו אותו 'פונדק'.

אתר נוסף הסמוך למקום הוא מאגר המים עמיעד הקולט מי שטפונות, מכיל 250,000 קוב מים ונועד להשקות את המטעים והשדות באזור. אכן, בתמונות שקדמו להקמתו לא נראים מטעים באזור, בעוד שכיום האזור משופע בחקלאות.

.

חזיתו הראשית של המבנה במבט מצפון, בציור מאת טיילור משנת 1839. הציור מבוסס על הדפס משנת 1817 והוא לא לגמרי מדויק, כך למשל הנוף ברקע אינו הנוף במציאות

.

תצלום אוויר של האתר / כל שלושת התצלומים מעל לקוחים מהחוברת "חורבת גוב יוסף" מאת גבריאל כהנר, הוצאת אריאל, 1995 / האתרים המצולמים כאן הם הח'אן וג'וב יוסף שהם המרשימים מבין האתרים

.

.

אז מה יהיה עם ג'וב יוסף?

זו שאלה שבינתיים לא נראה שלמישהו יש תשובה, ובטח לא במתכונת הנוכחית בה מנוהלים דברים במדינה. היכן הוא קיבוץ עמיעד שיטפל בנכס בעל ערכי מורשת תרבותיים המצוי בחלקו??? במידה ואכן ג'וב יוסף מצוי בשטח של הקיבוץ, וביכולתם לשמר את המקום ולפתחו, הרי שעמיעד לא השתחררו מקונספציות ציוניות מפגרות המתייחסות אל המרחב כאל טאבולה-ראסה, ולכן במידה ויפותח המקום יש לנתקו באופן מוחלט מעמיעד.

כבר כמה שנים שאני מחזיק בדעה שהרשויות לא ינקפו אצבע לטפל באותם נכסים, ולכן יש להקים מנגנון ניהולי, בו לא יתערבו פקידים, משפחת עופר או כל פוליטיקאי בסטייל של הקופים מהליכוד.

אני חושב שאחד מאותם אתרים הזועק לפיתוח קודם שייעלם מהנוף הוא אתר יהודיה. כל המבקרים בשמורת היהודיה, חוצים קודם לירידתם אל ערוץ הנחל את הכפר שעל שמו קרויה השמורה ושננטש מיושביו בשנת 1967. מאז אותה העת, ניצבים בתי האבן נטושים ונהרסים להם אט אט. מדובר במתחם המורכב מכמה עשרות מבנים בצפיפות יחסית גבוהה, ולכן קיים במקום פוטנציאל פיתוח שיכול באמצעות שילוב של גוף בעל יכולת כלכלית, לשמור על המקום, ולפתח אותו ובאותה הזדמנות להחיות את ייעודו המקורי של המקום. ניתן כמובן להגיב לרעיון באופן שלילי, בטענה שמפריטים את המרחב הציבורי, אך היות ובמידה והמקום לא יפותח – הוא ייהרס וייעלם מהנוף. אין כאן מדובר בהפרטה אלא בהחייאה והשבת האדם אל המקום. בדומה לזה ח'אן ג'וב יוסף יכול לשוב ולחיות כפונדק המשרת את האתר הצמוד לו ועוברי דרכים.

מדובר על פי רוב באתרים שיושביהם לא נטשו אותם כך סתם ביום בהיר אחד, אלא נאלצו לעזוב את המקום מבלי יכולת לשוב. הטראומה שהמקום עבר לא מעניקה את הזכות לתת לאתר להדרדר מתחת לשיני הזמן, ולכן יש להפסיק את ההססנות ממנה ישראל סובלת מאז שנות ה-60, ולקבוע עמדה לגבי האתרים (ולמעשה לגבי כל דבר אחר).

היות ולא נראה שהחברה להגנת הטבע, המועצה לשימור אתרים, רשות העתיקות, זוכרות או כל גוף אחר יזיז את עצמו לקידום פתרון ברור לאותם מקומות, אז לכן יש להפקיע את אותם אתרים משיני הזמן ולשמור עליהם במחיר של שילוב יזמים ברמה כזו או אחרת. ברור שלא מדובר בתהליך פשוט, אך נראה כי זהו התהליך היחידי שיכול להציל את אותם אתרים ובנוסף לתרום לכלכלת האזור ולפיתוח התיירות.

ניתן אם כן לחדש את הכפר יהודיה כיישוב ייחודי תוך שימור הערכים העירוניים הקיימים בו, כפר שהוא חלק מפארק ומשיב למקום חלק מייעודו המקורי בלי להידרדר לדיסנילנד. ואם לא מגורים אז מלון או אכסניה – ולזה יש פוטנציאל גדול, היות והמקום שוכן על קצה המצוק המשקיף על הנחל הזורם והיפה.

באותה מידה ג'וב יוסף יכול לחזור ולהיות מלון דרכים עם שירותי הסעדה למטיילים במקום, וזאת בשילוב העובדה שאין באזור מסעדה נורמלית לעצור בה. חוות "ורד הגליל" שאינה רחוקה מהמקום היא האופציה היחידה, אך היא פונה לסקטור מסוים ומגישה מזון מסוים שלא מתאים לכולם.

אז עכשיו מישהו שם למעלה, צריך לשבת, לחרוג ממנהגו והשקיע ממוחו בכדי לאפיין ולפתח את אותו מנגנון שיערך לכל אותו טיפול באתרים עזובים בעלי ערכי תרבות ומורשת נשכחים.

.

האתר שוכן בקצה הפרדס של הקיבוץ

.

ובסמוך מאגר מים

.

מאגר עמיעד

.

החאן במבט ממרחק

.

החאן תוכנן בידי אדריכל שהפקיד על עיצובו כמו למשל משחק הצבעים שנעשה באמצעות שימוש בשני סוגי אבן

.

בדופן הצפונית המבנה מתנשא לגובה של שתי קומות – מבט כללי על החאן לכיוון מערב

.

פינת החאן

.

הפינה הנגדית

.

מבנה חומה המעניק הגנה ליושביו

.

פתח בגובה גבוה ורחב במיוחד כנראה כדי להותיר רושם אצל המבקרים

.

ממדים קרובים לממדי שער לעיר

.

המעבר חוצה את המבנה ומגיע בקצהו לחצר הפנימית של החאן

.

כיום החצר מכוסה בצמחיה אך במקור סביר להניח שהיא היתה כולה מרוצפת

.

מבט מהחצר אל הפתח לחאן

.

קירות החאן בסגנון ממלוכי מבוססים על שימוש בשני סוגי אבן המאורגנים בשורות מקבילות – גיר ובזלת

.

אולמות פנימיים שלימים

.

אולי זה היה מסגד

.

תוספת קיר מאוחרת כנראה לצורך מכלאה לעדר

.

שרידי פתח מסוגנן שנפרץ והנרס ברובו

.

אפשר גם לטפס למעלה במדרגות

.

פתח מקושת

.

אילליקה

שיר לסיום:

.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • שרון רז  ביום 09/08/2009 בשעה 8:40

    כתבת דברים מעוררי מחשבה וחשובים לגבי שימור, שמירה, החייאה של מקומות
    אין לי תשובות ברורות בנושא אבל ברור שישנה הזנחה וחוסר איכפתיות וחוסר רצון וחוסר השקעה מצד כל הרשויות והגורמים, ישנה בעיה
    מצד שני אם רק צובעים איזה סילו או מבנה ישן מרכזי באיזה מושב או קיבוץ אז אני נחרד, והלקלוק הזה לא מתאים לי, הסתרת הצבע האותנטי, החומר האותנטי וטמבוריזציה של הכל,אז אני חלוק ביני לבין עצמי, אני אוהב שמקומות נשארים אותנטיים ולא מתלקלקים אבל רצוי גם מצד שני שלא ייחרבו וייעלמו לגמרי יום אחד
    תודה

    • אילן  ביום 06/06/2013 בשעה 20:49

      לדעתי זאת מדיניות פוליטית שלא לשמר אתרים מוסלמיים. חוסר סולבנות ממש. שחוזר על עצמו בכל הארץ. יחד עם "תגי המחיר" זו המציאות שאנחנו צריכים לחיות איתה, לצערי.

  • מיכאל  ביום 09/08/2009 בשעה 8:56

    תודה על התגובה, וודאי שאתה יודע שיש דרכים רבות לחדש אתר, והדרך הרצויה זוכה לפרשנויות רבות המשקפות את רוח הזמן.
    כך למשל אפשר להשוות בין חידוש בתי יפו העתיקה בה שילבו אמירה מקומית עכשווית לבין חידוש בית ביאליק בו בוצע תהליך "שימור" אורתודכסי מגוכח שמזכיר את דיסנילנד – וזו הרוח המקומית הנושבת בימים אלה.

  • שרון רז  ביום 09/08/2009 בשעה 10:48

    כן, יפו
    בתכלס, לא נתקלתי כמעט בארץ בשימור שהוא לא מצועצע ולא מתחנחן ולא מלוקק, יש, אבל לא הרבה כנראה

  • רועי  ביום 09/08/2009 בשעה 12:30

    אני מרוצה שחזרת לכתוב טורים ותצלומים במקום שירים….

  • דוד  ביום 25/04/2014 בשעה 9:30

    מקסים ומרגש, ועבודתך מלאכת קודש. צריך להגיע רגע שבו אנשים שחושבים כמונו יתאגדו. המחקרים שלך הם הצלת האודים הניצולים מהאש שהבערנו אנחנו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.

%d בלוגרים אהבו את זה: