סיבוב בעמק יזרעאל / גבינות בברקנית שבכפר יחזקאל ובקיבוץ בית אלפא

יחי עולם ההיי-טק ששולח את עבדיו לחו"ל!!!!!!!!!1

בזכות ההגליות הקצרות האלו, יכלתי לנסוע לסוף שבוע שקט ונעים בעמק יזרעאל הירוק והפורה עם שולי. בעמק יש הרבה מה לראות וללמוד, אך היות וזמן רב שלא היה לי כזה סופ"ש, בחרתי שלא להסתובב, אלא להשאר במקומי בצימר היפה והמאובזר שאריה ורותי המליצו עליו.

היות ואי אפשר מבלי להסתובב פה ושם, אז להלן היבול מביקור חטוף בכפר יחזקאל ובקיבוץ בית אלפא.

 

בכפר יחזקאל ביקרנו במטרה אחת ויחידה והיא לאכול לנו צהריים עם גבינות ולחם טוב (אותו הבאנו עמנו) במחלבת ברקנית.

כבר שנים שאני מתלונן שהעמק דל במוקדים קולינאריים בכל דרגה שהיא, וזאת ביחס הפוך לפוטנציאל העצום הקיים במקום. אחד מהמקומות שמצליח להפריח את השממה הזו, זה משק ברקנית השוכן בשוליו הצפוניים של כפר יחזקאל, ולבד מייצור גבינות עיזים מעולות, מפעיל בסופי שבוע חנות ומקום מאד נחמד שניתן לשבת בו ולסעוד.

לכפר יחזקאל יש לי סנטימנטים, היות ומכאן יצא המורה שלי לרישום אסף בן צבי, ובכלל כל נופי העמק זכו להפיכתם למיתוס רומנטי שאין דומה לו במרחב הישראלי.

היות ואני שומר על דבריו של מירון לפזר את הטקסט בין התמונות, אז פירוט על מבנים בכפר יחזקאל – תוכלו למצוא בהמשך. גם שרון העיר שאני עמלה יותר מידי תמונות, אז החלטתי הפעם לקצר באתרים, אולי זה עדיף.

מכפר יחזקאל המשכנו לבית אלפא, שם שולי חיפשה מכולת, כי חיפשה שמפו מסויים שכמובן שהיא לא מצאה.

המדשאות והדרכים בקיבוץ בית אלפא היו ריקים מאדם. החום הכבד הבריח את כולם אבל לא אותי. שולי נותרה במכונית עם המזגן, אמרתי לה שזה ייקח חמש דקות ובאמת לי זה היה נראה כמו חמש דקות. חצי שעה לא הספיקה לי להציץ בקיבוץ, ואאלץ לחזור לכאן לסיבוב קצת יותר מעמיק.

לעת עתה עם שובי לעיר, אקח בספרייה את הספר "ערבה בוכייה" מאת חבר הקיבוץ ישראל זמיר שהוא גם בנו של יצחק בשביס-זינגר, שיצא ממש לאחרונה בהוצאת "ידיעות אחרונות" ועוסק בין השאר בחיים בקיבוץ בית אלפא. פרק מהספר ניתן לקרוא כאן.

המועצה אזורית עמק בית שאן, השוכנת בדרום מזרח העמק, לקחה חברת מיתוג שניתקה את המקום מההיסטוריה והקונוטציה השלילית המתלווה לשם 'בית שאן' והפכה את שמה של המועצה ל"מועצה אזורית עמק המעינות". השם בא בעקבות שפע המעינות והנחלים המצויים במקום. במועצה החליטו להיכנס חזק בנושא התיירות, וגם כשנכנסים ל"מה חדש" באתר הרשמי, רואים שהנושא עומד בראש סדר העדיפויות המקומי, ועיקר המשאבים מופנה לפיתוח התיירות.

לא תמיד מיתוג מהווה תחליף לתכנית אסטרטגית לאתר. דוגמה מצויינת לכך היא העיר חולון שממתגת את עצמה כבר למעלה מעשור כ"עיר הילדים". המיתוג בא לידי ביטוי בהקמתם של 28 גני סיפור והקמתם של מוקדים עירוניים המופנים לקהל הצעיר, ובכללם המדיטק ומוזיאון הילדים. הפרויקטים בהחלט מרשימים ומוצלחים, ואף הצליחו לשנות לטובה את התדמית של העיר ולמשוך משפחות צעירות. יחד עם זאת, נדמה כי חולון מאבדת את חולון, והמרכז העירוני שלה הולך ומוזנח לטובת הקמתו של מרכז חדש העתיד לקום בשנים הקרובות בסמוך לקניון חולון בליבה הגיאוגרפי של העיר.

בנוסף, האווירה המיוחדת היוצרת חוויה עירונית ייחודית לחולון, הלכה לאיבוד באופן מוחלט בחלקים החדשים של העיר המהווים כמעט מחצית משטחה. אובדן זה, נובע בעיקרו מחוסר תיכנון אסטרטגי והשענות על מינוף העיר באמצעות מיתוג בלבד.

עמק יזרעאל הוא אחד מהמקומות המיוחדים בארץ, ונקשרים בו השורשים של חידוש ההתיישבות הישראלית בארץ ישראל. העמק מאכלס גם כמה מהקיבוצים החשובים של התנועה הקיבוצית (גבע, בית אלפא, חפציבה, תל יוסף, עין חרוד ועוד), אך כל מי שיטייל להנאתו בעמק כמעט ולא ירגיש בהם, היות ואינם מוסדרים לקליטת תיירות באופן מרושת ומקיף. נכון שישנם פה ושם צימרים ומוזיאון אחד או שניים, אבל גם זה ממש לא מספיק ביחס לפוטנציאל המקומי וגם הקשרים בין האתרים רופף או לא קיים בכלל.

המצב הקשה ביותר בו ניתקל התייר הממוצע בעמק – הוא הנושא הקולינארי. בקושי יש מקומות נורמאלים לאכול בהם, ובעוד שהמקום מניב יבול איכותי של גידולים חקלאיים, בריכות דגים, עדרי צאן ומשקי חלב – אין כמעט כלום. כך לדוגמא, אם תנובה הייתה נותנת לזכיין יצירתי לפתוח מסעדה חלבית תחת המותג תנובה בלב הקיבוץ שבו שוכנת המחלבה המרכזית שלה – זה היה נראה לגמרי אחרת. המחלבה של תנובה בתל יוסף, היא אחד מהמבנים הבולטים בעמק, וחוץ מערכים כלכליים שהוא מכיל, יש בו ערכי מורשת היסטוריים של העמק. במקום ניתן להקים לא רק מסעדה, אלא מתחם שלם שיעסוק בנושא החלב. אבל תל יוסף נותר בנתיים קיבוץ מפורק ומתפורר, שבמרכזו ניצב אחד מהמונומנטים החשובים ביותר בארכיטקטורה הישראלית (חדר האוכל של האדריכל ליאופולד קרקואר, שתיכנן גם את חדר האוכל של קיבוץ בית אלפא).

קיימים בעמק הרבה מאד אפשרויות לפיתוח ואני בטוח שיבוא היום והעסק יתפתח, למרות שבסופ"ש עם שולי בעמק יזרעאל אני מעדיף לפתח דברים אחרים…

 

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
בכפר יחזקאל בשונה מהקיבוצים בסביבה, יש מעט ארכיטקטורה משמעותית ששווה לבקר. למרות זאת, במרכז המושב מצויים מבני הציבור שכוללים את מגדל האסם, ובסמוך לו מבנה מכולת שבמפלסו העליון פועל משרד אדריכלים שניהם מבנים מרשימים שבהחלט שווים ביקור אם אתם כבר בסביבה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
קיבוץ בית אלפא
 
 
 
 

אדריכל חדר האוכל של קיבוץ בית אלפא – ליאופולד קרקואר (1954-1890), הוא אחד מהאהובים עלי מבין האדריכלים הישראלים. עיסוקו  הפורה והמוצלח במערך המסות, בא לידי ביטוי בצורניות מאד בסיסית ופשוטה תוך שילוב התאמת המבנה לאקלים המקומי.

כל פעם שאני ניכנס לגלריה גורדון, בקומה התחתונה מוצגת דרך קבע אחת מעבודות הגיר המתארת  את הנוף של הרי ירושלים מאת קרקואר. לצערי, אין הכיס מתיר לי לרכוש אחת מיצירות החמדה האלה, אבל אני מוכן לעמוד בחזית הגלריה חצי יום רק עם תחתונים לגופי ושלט: "קנו בגורדון" תמורת הנחה משמעותית.

בכל מקרה, בניין חדר האוכל שתוכנן במקור בשנת 1932, עבר הרחבה משמעותית בראשית שנות ה-60 על ידי האדריכל אברהם ארליק.

לאחרונה הופיע אחד מבנייניו בקליפ של המוסיקאי המצוין נועם רותם (שאני כבר מצפה ומייחל לאלבומו החדש) לשיר "עולה ויורד" (מלון טלטש, חיפה, 1934).

על עבודותיו של קרקואר יצאו כבר שני ספרים, שהמשמעותי שבהם יצא על ידי מוזיאון ישראל בשנת 1996 בעריכתם של מאירה פרי-להמן ומיכאל לוין.

להלן דברים על מבנה חדר האוכל באתר קיבוץ בית אלפא:

המבנה כלל בתוכו:  אולם אוכל – ללא עמודים בגובה 5 מטר, עם גג בטון שטוח ומעקה. החלונות בולטים החוצה, לפי הסגנון המיוחד של האדריכל קרקובר, להצללה מחום השמש. באמצע האולם על הקורה המרכזית ישנה עד היום, גלגלת להרמת הלוקס, ששימש לתאורה עד שהגיע החשמל לבית אלפא ב-1934. אולם המטבח – עם מדרגות ליציאה אחורית. המאפייה – מרתף יותר נמוך  עם תנור שחומם במבער סולר וממנו ארובה מרובעת בנויה מבטון, שעלתה מעל הגג. מרפסת – בכניסה הראשית. אליה עלו בכמה מדרגות, וממנה הייתה דלת קטנה למטבח ודלת כפולה וגדולה לחדר האוכל. במרפסת נהגו הילדים לשחק, בזמן שההורים אכלו, היינו משחקים ב"מי מפחד מהכושי השחור" (שם גזעני מאוד) ו"הקדרים באים", כי לילדים היה אסור להיכנס לאולם האוכל.
מעל הגג נבנה המגדל לשמש מקום תצפית גבוה, כנהוג במבצרים, בקיבוצים אחרים לא בנו מגדלים כאלה. כשהגיע החשמל לבית אלפא בשנת 1934 ממפעל נהריים של רוטנברג, הוצב בראשו זרקור גדול שהיה מאיר בלילות קרן אור חזקה, שהאירה את הגלבוע ואת הגדר שהייתה סביב הקיבוץ. המגדל כלל כשש קומות עם שלבי סולם ביניהם , בקומות העליונות יש חרירי ירי.
שנים רבות היה זה האולם המרכזי שבו התנהלו כל האירועים התרבותיים של הקיבוץ. לידו מוצב לזיכרון הפעמון שהיה קורא לחברים לבוא לאכול, להזעיק בשעת סכנה, או שריפה.
 
 
 
 
 
 
 

דברים על המבנה באתר קיבוץ בית אלפא

"המבנה תוכנן לכבוד מחצית היובל של בית אלפא בשנת 1947 (על ידי ו. אוכס) ונבנה בכספי תרומות שגויסו מידידי הקיבוץ. מחוסר אמצעי מימון מספיקים ופרוץ מלחמת השחרור, התמשכה הבנייה כמה שנים. המבנה המיוחד, כולל אולם עם במה מעוגלת. חדר עיון, היום מוזיאון לעתיקות שנמצאו בבית אלפא ונאספו על ידי מישה רשף ז"ל וארכיון לצילומים עתיקים. עם השלמת הבניין, נוסף לוח זיכרון לחללי מלחמת השחרור, שנפלו בזמן בנייתו.
את האולמות מקיפה אכסדרה פתוחה עם ספסלים בנויים ועמודים עגולים עם כיפה במרכזה. במרתף הבניין, ארכיון בית אלפא.
המבנה מרשים עד היום בסגנונו המיוחד, הכולל גם מעלה מדרגות רחב ומרשים וקירות תומכים מעוגלים בנויים מאבן ירושלמית מסותתת  ומדרכה מרוצפת באבן ירושלמית.
המבנה שימש שנים רבות ל"בית הלוויות" של הקיבוץ ובשנותיו הראשונות החליף את "חדר הקריאה" בו היו כל העיתונים והמגזינים ושימש גם למפגש החברים בכל ערב.
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אסתי  On 26/07/2009 at 9:14

    ראיתי את הכותרת ורצתי מייד פנימה כדי לראות אם התפיסה שלך את בית אלפא שונה מזו שהונצחה אצלי בילדותי כשהיינו נוסעים לבקר את הדודים במשק

    בגדול, חייבת לציין שנראה שלא השתנה הרבה. גם החום הבלתי אפשרי כנראה.

    בכל מקרה אמא שלי מספרת שבבית אלפא היה האוכל הכי טוב בעמק כי גוסטה שהיתה הטבחית של הקיבוץ בישלה להפליא, ככה שהיו באים מהסביבה ובעיקר מבית השיטה לאכול בחדר האוכל הגדול ורחב הידיים עם מאווררי התקרה הענקיים, כי כאמור שם היה האוכל הטעים ביותר בעמק.

    אגב, את הספר של ישראל זמיר מיד העברתי אליה (לאמאשלי) שבנעוריה חלקה איתו חדר כששניהם למדו במוסד החינוכי גלבוע.

    בקיצור, רציתי להגיד שעוררת בי גלי נוסטלגיה גם לבית אלפא, גם לכפר יחזקאל ובעיקר לעמק התפארת של ילדותי שלא הפסקתי להתפעל מהמרחבים (שאז נראו לי לאין קץ) של שדות השיבולים הצהובים עם הרוח הלוהבת שהיתה עוברת אותו אחרי הצהריים של ימים לוהטים

  • שרון רז  On 26/07/2009 at 11:10

    הצרכניה בכפר יחזקאל, זה נחמד מאוד, מבנה חביב וותיק

  • דניאל ונטורה  On 26/07/2009 at 12:32

    ראו סיפור בויקיפדיה העברית
    ==בית הכנסת==

    "'אלי אשכנזי"' מביא את סיפור הקמתו של בית הכנסת בכפר. רוב ההורים של החלוצים היו שומרי מצוות והוקצה להם חדר בצריף שנבנה למען השוחט, בנימין זאב רוטברג. בשנת 1924 בקשו ה"זקנים" ובראשם אברהם פלדשטיין, להקים בית כנסת בכפר. ההורים זכו לעידוד מהרב הראשי הראשון של ארץ ישראל, [[אברהם יצחק הכהן קוק]], שביקר במושב ב-1924, וביקש מהמייסדים לבנות בית כנסת.

    במאי 1927 ביקש הרב קוק, בשנית, שיוקם בית כנסת. באסיפת חברים כללית, נדחתה בקשתו ברוב זעום. אלי אשכנזי ב[[הארץ]] מצטט את אחת החברות שאמרה, כי בית הכנסת "נוגד את כיוון עבודתנו בעתיד". אבל נראה, ש"הזקנים" החליטו שבית הכנסת יקום על אפם ועל חמתם של בניהם. רוטברג קבע בפנקס, "שלא ברצונם יהיו מוכרחים ליתן מגרש לבניין בית הכנסת, והאסיפה הזאת תהיה לבושה וכלימה בכל העולם". בשנת 1928 הונחה אבן פינה לבית הכנסת שנקרא "אשל אברהם".

  • נבט חיטה  On 29/07/2009 at 21:41

    תודה על הפוסט הזה.
    מעורר געגועים.

  • ברקנית  On 08/01/2010 at 19:30

    על כל המילים הטובות האלה.

    שמחים מאוד שנהנתם אצלנו ובכלל…

    להמשך ימים טובים ונעימים כאלה ויותר מאלה

    מחלבת ברקנית

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: