סיבוב בתחתית של חיפה / רוחות רפאים בעדשת המצלמה

חיפה תמיד מזכירה לי את יהודה פוליקר, לא יודע למה אבל מצלילי השירים הראשונים שלו אני שומע את חיפה. אפילו משיר שמדבר דווקא על יפו כמו "חלון לים התיכון" אני שומע את חיפה, ומדמיין לעצמי את פוליקר משקיף כמו מרקו אל האופק.

חיפה היום כל כך עלובה דפוקה ומיואשת, שאין פלא שכל פעם שאני שומע על איזה פרויקט חדש בעיר – מדובר באיזה נדבך נוסף בחורבן מקומי, וזה בניגוד לאוצרות המרהיבים המצויים בעיר: אוצרות טבע, אוצרות אנושיים, אוצרות היסטוריים, אוצרות טכנולוגיים וכמובן גם אוצרות ארכיטקטונים. אז כשמיקי הזמין אותי להסתובב איתו באתר הזועק להצלה ופיתוח – אז דאגתי להגיע כמה שיותר מהר למקום.

 

 

את מיקי גוטשלק אני מכיר הודות לרשימות שלי כאן, שבעקבות אחת מהן נוצר הקשר. מיקי הוא בחור צעיר בן 72, חיפאי מגיל 4, ששרת בשנות ה-50 בשייטת וכיום הוא פנסיונר מאושר החוקר תעלומות בלתי פתורות מעברה הרחוק של הארץ. בין השאר השקיע זמן רב באיתור מקום קבורתם של שני חיילים איטלקים ששירתו על צוללת שנפגעה בעת מלחמת העולם השניה מול חופי חיפה. כמו כן, יזם בהתנדבות את "השייטת הכחולה", העוקבת ומפקחת בלב ים אחרי מזהמים פוטנציאלים. אז הנה כאן לפנינו, אדם שהוא חלק בלתי ניפרד מהאוצר האנושי שבחיפה – אותו הכרתי וחשפתי כאן עכשיו. כעת אעבור לאוצרות אחרים.

* * *

במשך שנים סברו החוקרים שלא נותר כל שריד לפועלו של שליט הגליל דאהר אל-עומר (1775-1688) שקבע את מרכז השליטה בגליל בעיר חיפה. אל-עומר בנה במקום בו ניצבת כים העיר התחתית, עיר נמל חדשה ומבוצרת לה העניק את השם "עמרת אל ג'דידה". עיר זו נהרסה עד היסוד תוך פחות ממאה שנה ואבניה שימשו למפעלי בניה שונים בעכו. אל-עומר הנו למעשה מייסד חיפה המודרנית, ומכאן חשיבותו למפעל ההתיישבות במקום.

שני המרכיבים המרכזיים בעיר שהקים, למעט הנהמל, היו חומת העיר הגדולה והמבצר ששכן בנקודה הגבוהה בעיר. מהמבצר שנקרא היה "בורג' א-סלם" כאמור לא נותר שריד ועל מקומו הוקם לימים גן הזיכרון המהווה נקודת תצפית מרהיבה על נמל חיפה והמפרץ. גוטשלק סובר, שהדעה כי לא נותר שריד למפעלו של אל-עומר איננה נכונה וכי נותרו שני שרידים משמעותיים.

מיקי הוביל אותנו לפאה המערבית של הגן – לרחוב עומר אל כיאם שבו ניתן לראות כי הרחוב מצוי בשיפוע חד כלפי מורדות המפרץ. בהמשכו הופך הרחוב לגרם מדרגות ארוך, שבשולי קצהו צמחיה עבותה. היכן שהסתיים המבצר עצמו, מתחילים שרידיהם של תשתיות המבצר להחשף. המדובר במערכת המים הענפה, אשר שירתה את המבצר שאוייש על ידי מנגנון השלטון ששלט בכל צפונה של ארץ ישראל.

מערכת מים זו, מורכבת הייתה מסדרה ארוכה של בורות מים, שרובם לא שרדו את הפיתוח שעבר על המקום בעיקר בעשור האחרון, ומיקי שגדל באזור ידע להצביע על מקומות בהם היו בורות שכוסו או נהרסו. כך למשל, כבר בצמוד לקצה גרם המדרגות מצוי בור מים שלם, שרק הצמחיה מנעה את כניסתנו אליו. בהמשך בדופן הדרומית של רחוב שיבת ציון, מצויים עוד מספר שרידים של בורות, מהם נותרו דפנות הבור המטוייח. בורות שלמים נותרו סגורים ולא הייתה לנו גישה אליהם. 

אזור זה מכונה "העיר התחתית" של חיפה, שבעשור האחרון עבר על המקום גל של פיתוח מאסיבי שבמהלכו הוקמה במקום קריית הממשלה החדשה. חלק מבתי המקום עברו תהליך שימור, אך נותרו נטושים בשל חוסר עיניין מצד בעלי עסקים לעבור למקום שנראה יותר כעיר של רוחות רפאים. הארמונות הנטושים הפזורים במקום, מעוררים מחשבות על הברדעק שהתרחש פה ב-48', אך מצד שני הם מותירים מרחב עם פוטנציאל אדיר לפיתוח, שהמרכיב החשוב בו הוא חיבור העיר חזרה אל הים ואל שורשיה. אמנם נמל חיפה מונע גישה ישירה לים, אך אני מאמין שכפי שעיריית תל אביב הצליחה לכופף את תחנת הכח רידינג ולאפשר את המשך הטיילת דרך שטח התחנה, כך גם כאן הדבר יהיה ניתן. והנה כבר פורסם שבדצמבר הקרוב תיערך ביאנלה לאמנות ים-תיכונית רחבת היקף בשטח הנמל – כך שדברים בהחלט יכולים לזוז כאן.

המשכנו עם רחוב מעלה השחרור ועלינו ל"ארץ החניונים" המסתירים את הפצע הגדול שטרם הגליד של העיר הזו. בשולי החניונים של ואדי סליב מצוי קיר המורכב מאבנים גדולות ומסותתות – המהוות את השריד האחרון לחומת עירו של דאהר אל-עומר.

קטע החומה ששרד מרשים במימדיו, אמנם זו לא חומת ירושלים, אך שריד זה הנו מייצג ערכי מורשת משמעותיים ביותר לחיפה המודרנית. לא שלט קטן, לא תאורה, לא תחזוקה, לא כלום – איפה כאן העירייה? איפה כאן האוניברסיטה? איזו מן עיר זו שכך מזלזלזת היא בעברה???

יתירה מזאת, מאחורי החומה ניצבים מבנים בסגנון הבינלאומי מוזנחים ונטושים שנראה כי ניצלו מהריסה בעת המלחמה, הודות לעובדה כי מכאן ומעלה התגוררה אוכלוסיה יהודית. כבר שנים שאני שומע מיודעי דבר שהארכיקטורה בחיפה אומנם לא זוכה לתהילה לה זוכים המבנים בתל אביב או ירושלים, אך חיפה יכולה "לעשות בית ספר" לשאר חלקי הארץ. ואכן המבנים המזונחים הללו, בהחלט מרשימים גם במצבם הנוכחי.

החום היה מעיק ועצרנו לשתות במזנון שלא היה נראה טוב יותר מהסביבה הפיסית בו היה מצוי, נפרדנו ממיקי ואמרתי לרועי שאני מוכן לרוץ ערום במשרד אם הוא לא ייפול מהרגלים כשאחשוף אותו לאחד מהמבנים המדהימים ביותר שהוא ניתקל בהם בחייו.

רועי כבר חכך את ידיו בשמחה לאיד, אך אחרי שהכנסתי אותו ל"שוק תלפיות" (סיור מקיף מהמרתף ועד לגג) – רועי הסכים שאכן זה המבנה הגדול, המושקע, היפה והנטוש ביותר שהוא ראה בחייו – ולכן איש לא ירוץ בנתיים ערום במשרד.

אין ספק שחיפה עשירה בנופים ומבנים מהמרשימים שידעה הארץ הזו, אבל משום מה לא מצליחים למנף בה את היתרון הזה, והעיר שוקעת והמצב בה נראה על הפנים.

לסיום נתתי לרועי לשתות ברד בצבע סגול וצהוב, ניכנסנו להציץ בבניין העירייה וחזרנו לתל אביב.

 

 
 
 
 
בור מים בתחתית גרם המדרגות. הבור חופה לאחרונה באבן ונפרצו בו פתחים בדופן
 
 
 
שרידי בורות המים
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חומת דאהר אל-עומר
 
 
 
 
הסגנון הבינלאומי בחיפה
 
 
 
 
 
 
שוק תלפיות
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מראות מגג שוק תלפיות
 
 
 
 
 
 
 
בית עיריית חיפה
 
 
 
 
 
 
 
 
***
ממש עכשיו העליתי לכאן סרטון קצר שצילמתי בחלל המרכזי של שוק תלפיות במאי 2004
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • מלתוס  On 20/07/2009 at 10:02

    רצוי מאוד לבקר בחיפה, קצת יחסי ציבור והעיר תחזור לימיה היפים

  • שרון רז  On 20/07/2009 at 12:24

    מוכר, סיפור מוכר ועצוב. אני מכיר את חלק מהמבנים שצילמת, ובמיוחד את שוק תלפיות. צילמתי לא מעט בחיפה. אין ספק שהוא מבנה מקסים ומרשים ועצוב כיום. אין גם ספק שחיפה היא עיר מדהימה והניגוד עצום בין היופי ובין הפוטנציאל להזנחה הרבה. העיר נראית רע. "לנו" זה "טוב" אולי אבל כמובן זו שערוריה. איך עיר כזו מוזנחת במשך שנים כה רבות. העיר התחתית של חיפה מכילה אוצרות רבים ומגוונים, מקום מדהים. מדהים אותי שאנשים בעלי ממון לא עוברים לגור במבנים נהדרים שיש שם למטה, נטושים אך יפהפיים.

  • ירון  On 20/07/2009 at 19:30

    באזור ואדי סאליב אין שום חלק מן החומה משני טעמים:
    – החומה עברה באזור כיכר פריס ולא בואדי סאליב.
    – לצערנו לא ידוע לנו שום שריד של החומה (לפחות פרופ' יוסי בן ארצי לא מכיר…).

  • רונה  On 20/07/2009 at 21:24

    וחוזר על עצמו כל כמה זמן… כל מי שמבקר בחיפה וכותב עליה, כותב פחות או יותר אותם דברים. גם אני עשיתי את זה לפני כשנתיים.
    הצילומים שלך מקסימים… גם העיר חיפה – שבינתיים עברתי לגור בה (מתל אביב!! ושמעתי שאני לא היחידה). עיר בתרדמת, אבל יום אחד תתעורר – זה חייב לקרות.
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=234230

  • עזרא  On 26/07/2009 at 20:47

    אולי כדאי להסביר שחיפה תחתית הייתה עיר פלסטינית, היסטוריה שמנסים למחוק. (ראו היוזמה החדשה לטשטוש שמות של השר כץ)

    כמובן שאותו דפוס של הרס היסטוריה פלסטינית חוזר על עצמו בכל מקום וחיפה אינה יחודית: יפו, באר שבע, רמלה, ירושלים

    מי שלא מבין את זה לעולם לא יוכל להבין "איך" חומת דאהר על עומר עומדת ללא שלט וללא שימור

    אגב, דאהר אל עומר על פי האתוס הפלסטיני הוא המנהיג/גיבור הפלסטיני הראשון

    • קיפקיפ  On 12/09/2013 at 4:29

      עזרא, אל תיתן לאף עובדה לקלקל לך את התיאוריה שבנית …

      לתשומת לבך, בחיפה התחתית התגוררו בעיקר ערבים (כך הם קראו לעצמם) אבל גם יהודים (ארד אל יאהוּד).

      עוד לתשומת לבך, כבר כתב ירון בהערתו שבאזור ואדי סאליב אין שום חלק מן החומה משני טעמים:
      – החומה עברה באזור כיכר פריס ולא בואדי סאליב.
      – לא ידוע על שום שריד של החומה (לפחות פרופ' יוסי בן ארצי, המומחה לתולדות העיר לא מכיר…).

      במהלך ההיסטוריה האנושית כל תקופה בונה על גבי התקופות שקדמו לה ובזה אין חיפה שונה ממקומות אחרים כגון פאריס, רומא וירושלים.

  • שולי  On 29/07/2009 at 22:50

    אוצרות מוצאים בד"כ במקומות עזובים.
    מכאן שחיפה חייבת להיות עיר נטושה או עיר עזובה או עיר שהעזובה חוגגת בה כי אחרת איך ימצאו בה אוצרות?

    פעם בשיטוט בואדי סליב נכנסתי מהאור הגדול בחוץ לחדר חשוך. רק כשעמדתי באמצע, סטודנטית צעירה, חמושה במצלמה, הבנתי שנכנסתי לחדר של מעשנים, ככה, בקטנה.

    כשהתרגלתי לאור והם התרגלו להפתעה נסוגתי לאחור בזהירות, והם, כמה חיפאי מצידם, אפילו לא גילו בי ענין.

    ככה זו חיפה. אתה מתאהב בה והיא לא מחזירה.

  • רומן  On 27/09/2011 at 18:27

    הסיבה לזה שאין שלט או אזכור היא העדר זיהוי וודאי – למיטב ידיעתי אין קטע שיש הסכמה עליו שהוא חלק מחומתו של דאהר אל עומר. יותר מזה, החוקרים אפילו לא בטוחים לגבי התוואי של החומה, שלא לדבר על מציאתה בשטח.

    ייתכן שמסגד אל זעיר ו/או מסגד אל ג'רינה הינם מהימים של דאהר אל עומר.

    לגבי הסיפור היהודי-ערבי, כמובן שלאזור יש הרבה היסטוריה מתקופת המנדט ובעיקר ממלחמת העצמאות – הקרב על בית חורי, פתיחת ציר של מעלה השחרור (רח' הבורג') עם דרדור חביות נפץ מלמעלה, בניית שוק התלפיות כנקודת מגן אל מול ערביי חליסה בעקבות מאורעות 36-39 ועוד.

    כמובן גם הסיפור של חסן שוכרי (שהעירייה נמצאת ברחוב על שמו), אחד מראשי הערים המיתולוגיים של חיפה, שניסה לבסס בה יחסי דו קיום בין היהודים וערבים, לטובת רווחת העיר ורווחת כל יושביה. יש לי תחושה שאם הוא היה חי ב-1948, הדברים יכלו להיראות אחרת. מצד שני, אם הוא היה חי עד 1948, מישהו מהערבים האחרים כבר היה מנסה להתנקש בו, כפי שהם ניסו לעשות ב-1937.

    וחיפה היא עיר מדהימה כמובן – אבל לאור המאמצים מוגבלים ביחסי ציבור ושימור, כנראה שרק מעטים מאיתנו יידעו באמת עד כמה.

    • מיכאל יעקובסון  On 27/09/2011 at 18:45

      יש הבדל גדול בין "יחסי ציבור" "לשימור" – הראשונים רק יודעים לדבר ולשקר והשניים יודעים לעשות ולקחת מקומות חלשים ולתת להם זריקת חיים שיכולה להחיות סביבה שלימה.

      • רומן  On 28/09/2011 at 11:19

        כמובן שיש הבדל בין השניים, רק שאני לא שותף לזלזול ביח"צ. אולי בגלל שאדריכלות היא המקצוע שלך אתה רואה ערך לעשייה שמשאירה עקבות פיזיים בשטח. השכלתי ועבודתי קשורה מאוד למילים, ואני יודע להעריך את כוחם. בהקשר לנושא שלנו, יש המון מקומות בחיפה שנראים מדהים ואף אחד לא מגיע אליהם, ומצד שני וואדי ניסנאס במצב קשה, אבל זוכה לפופלריות רבה יחסית.

  • i  On 24/08/2013 at 23:03

    הצחקת אותי בקשר לשריד החומה של דהאר אל עומר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: