סיבוב בשרידי בריכת השחיה בחומש שבצפון השומרון

אחת מהרשימות הראשונות שהעליתי לכאן, עסקה בביקור הראשון שערכתי בשרידי היישוב חומש. אבל משהו באותו ביקור היה חסר, והדבר הציק לי מאד, כך שבהזדמנות הראשונה שהייתה לי, הגעתי חזרה למקום, וביקרתי במוקדים אותם פיספסתי בזמנו. אחד מהם היה שרידי מתחם הספורט שכלל בריכת שחייה ומגרש כדורסל – המופיעים ברשימה זו. עכשיו אני יכול לעשות V.

קיימים מספר מרכיבים בנוף הישראלי שתמיד מושכים את ליבי, אחד מהם הוא בריכות השחיה: בקיבוצים, במושבים ובהתנחלויות.

מופע הסטרפטיז הזה שהוקם אל מול עיניה של האוכלוסיה הערבית, מבטא לפי דעתי את המפגש הכל כך טעון שבין הישראלי לערבי.

ערביי ישראל חסרים את האמצעים להקמתה של בריכה המיועדת לשחיה, וכן מתייחסים לכל טיפת מים ביראת קודש. אמנם בשנים האחרונות, גם שכנינו החלו להקים בריכות שחיה, אחרי שכמובן למדו מאיתנו, כך שאולי ניתן לומר שהפערים הולכים וקטנים, אך עדיין הפער עצום.

מנחם בגין הדמגוג כבר פתח את הפה בתחילת שנות ה-80 על בריכות השחיה של הקיבוצניקים, ולמרות שאני לא סובל ליכודניקים, יש צדק בדברים; זו עובדה שכל החבר'ה האלה עם הבריכות נפלו, נופלים או בדרך ליפול.

.

אני לא פסימי, אלא חושב שניתן לתקן את המעוות. כך לדוגמה, בפרויקט בו הייתי מעורב ושטיפל בקיבוץ ששכן כמה מאות מטרים מכפר ערבי, שמרבית תושביו לא ראו את הים ובטח שלא היתה להם בריכת שחייה, ביקשתי לתקן את המעוות.

הקנאה של האוכלוסיה הערבית בשכניהם בני בקיבוץ ששכן מעליהם (פיסית ותיאורטית) – לא הורגשה אמנם במצב היחסים בין היישובים, אך מראיונות עם כל אחד מהצדדים, חשפתי את הנתק והפטריאכליות שחשו הקיבוצניקים אל מול הקנאה המסוכנת ששרתה בצד הערבי.

הקיבוץ טובל במדשאות, גני ילדים צבעוניים, ערוגות פרחים, גגות רעפים ושבילים סלולים וניצב על ראשה של גבעה, כשלמרגלותיו שכן הכפר העלוב על בתי החושות שלו, בו ילדים בני שש כבר יוצאים לשדה לסייע בחלקה המשפחתית.

עכשיו כבר התגלה שדודו נתן לעוזרת הבית שלו לכתוב את מכתבי האיום, אבל במקביל רצות ברשת לא מעט פנוראמות, ויחד עם זאת אין כמו לצפות שוב בנוף של ניו יורק ולחלום על מה שכל תל אביבי (ודודו גם) חושב שהוא חי (תודה לעמית על הקישור).

ההצעה שלי למקום הייתה בין השאר, לקחת את בריכת השחייה שממילא שכנה לצד גדר הקיבוץ, ולאפשר לשכנים להשתתף בה.

בעוד שהכפר הערבי פתוח אל המרחב ומתוך כך יוצר דיאלוג מתמיד עם המרחב, הרי שהקיבוץ מוקף בגדר (או שתיים), מגונן באופן המנוגד לצמחיה המקומית ועל פי מסורת תכנון הקיבוץ – בתי הקיבוץ כולו פונים אל ליבו הציבורי של הקיבוץ: המדשאות, חדר האוכל ושאר מבני הציבור.

אני בתמימותי ביקשתי להתחיל בפירוק הגדרות, וזאת מתוך נקודת הנחה שרק אם היישוב ישלח שורשים אל האדמה – הוא ייקלט כאן ולא יתפרק ולא יעקר בבוא היום.

הפרויקט של הקיבוץ לא הושלם מעולם ועתידו של הקיבוץ, כעתידה של התנועה כולה – לוט בערפל. מקרה חומש הוא דוגמה קלאסית לכך.

ערך מומלץ ונשכח בויקיפדיה: חורבת בורגין.

אותי סיקרן לראות, איך מדינת ישראל וצה"ל מחריבים יישוב, וגם את בריכת השחיה שלו. זוהי רמת ונדליזם ושחיטות שאולי עושה צדק עם המרחב על פי חלק מהתפיסות, אך היא מבטאת ברבריות חולנית שאותה יש לעקור לפני הכל. לצערם של רבים, הגנרל השמן שוכב עכשיו עם הלשון בחוץ על איזו מיטה לבנה (אולי הוא כבר לא כזה שמן). ובנתיים, ישראל סובלת ממה שהוא הותיר לנו יחד עם רעיו הגנרלים והאדריכלים עושי דברם, ולא נראה כאן פיתרון באופק.

אז למה להחריב בריכת שחיה עד היסוד? למרות שניסיתי לענות כאן ברשימה, אני עדיין  לא מבין…

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אורי  On 11/06/2009 at 8:37

    והתמונה של הבריכה- ישר למוזיאון.

  • .  On 11/06/2009 at 10:20

    חשבתי שאולי יש בארץ-ישראל אדריכל אחד שאינו קיצוני שמאלני, עשב שוטה ביילני.
    שוב טעיתי.

  • מיכאל  On 11/06/2009 at 10:36

    מותר לחשוב, מותר לטעות, מותר לתהות.

  • שחר  On 11/06/2009 at 13:52

    מאוד נהניתי לקרוא

  • דניאל ונטורה  On 11/06/2009 at 14:24

    בדרך הישנה בקדומים לשבי שומרון
    יש בריכת שחיה ערבית מפוארת
    ————–

    סגור לכניסה

    תוכל למצוא את עצמך שקוע בברכה

    רק לצפות

    דני

  • נתנאל  On 25/02/2014 at 22:29

    רשימה נחמדה מאוד
    אמנם לכתוב שלערבים יש התייחסות קדושה וחסכונית למים גובל בבורות – מלבד הבדואים במדבר שעדיין לא עברו לווילות,לרוב הערבים אין התייחסות מאוד בריאה לנושא ברגע שמגלים שיש כזה דבר צינור עם אספקת מים. מספיק פעמים ראיתי בעיניים ושמעתי מחברים על ערבים שפשוט משאירים צינור בשדה והולכים, או משקים עד שהטרסות מזכירות שדות אורז בסין. אני חושב שהחוסר בבריכות נובע יותר מהבדלים מנטליים ותרבותיים, ומהיעדרה של תרבות פנאי ושעשועים אצל רוב הערבים, וכמובן מקשר חזק לקרקע – טובלים במעיינות ולא בבריכות עם כלור ומציל. אכן צר לי מאוד על הניתוק של היהודים מהארץ ועל הקפת הישובים בגדרות תיל. אמנם המצב משתפר קצת בחלק מהמקומות – בעיקר בהתנחלויות, שם נשאר צד אידאולוגי – אבל אם המדינה תמשיך להזניח את החקלאות והכפר בארץ, סביר להניח שהמצב רק ידרדר

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: