סיבוב באתרי מורשת שונים במושבי השרון (תל מונד, משמרת, חרות וכפר הס)

כשקבלתי את ההזמנה לחתונה של גלעד ונועה, וגיליתי שהתענוג יעלה לי בנסיעה לקצה העולם מצאתי הזדמנות לבקר באזור שאני לא כל כך מכיר בעמק חפר. אמנם לפני כחודש הסתובבתי עם שאול בשרון, אך לא דמיינתי אז שעוד אשוב לאותו הנוף כל כך מהר. אז כך יצא, שבשעה שדודו טופז הובל למעצר באבו-כביר, דהרתי אני על כביש 4 לצפון.

 

                                              -בית העם במושב חרות-

הודות לעובדה שהחתונה התקיימה בגן אירועים בשולי כפר הס, יכולתי אני להשלים את שלושת המושבים שלא הספקתי לבקר בזמנו בסיבוב עם שאול. המרכיב הבולט והמרשים ביותר בשרון – הם השדות והמטעים הכמעט בלתי ניגמרים, בהם צפון עושר רב: בארות מים, בתי אריזה, מגדלי מים, מבני ביטחון, שרידי הכפרים הערבים שטוהרו מיושביהם, שרידי מצודות קדומות – והחקלאות עצמה שהיא הכוכב הגדול של "הישרדות השרון".

הדרך הצרה והמתפתלת הממוספרת ככביש 5531 והיוצאת מכביש 553 היוצא מצומת דרור, מורידה את המהירות של הרכב, ומאפשרת למבט לשוטט ביתר חופשיות במרחב המרהיב. שלט קטן בצד הכביש מציין את העובדה כי לכביש יש גם שם: "כביש ההדר", ועדיין המקום מצדיק את השם.

מגדלי המים נותרו המרכיב הבולט בנוף, מאז ראשית ימיה של ההתיישבות הישראלית במקום בשנות ה-30 של המאה שעברה. איכות השימוש בבטון, בשילוב הפרשנות הצורנית שהוענקה לכל אחד ממגדלי המים – הפכו כל אחד מהם ליצירה ייחודית בנוף. עמדיתם האיתנה של מגדלי המים בשרון, כמרכיב יחידאי השובר את קו הנוף האופקי, מאפשר את הפיכת המקום לגלריה פתוחה של ארכיטקטורה בבטון של שנות ה-30.

המגדל הראשון בו נתקלתי לצד הדרך, היה זה של תל מונד. לבד מצורתו המרשימה, מתייחד המגדל במבנה הביטחון ההיסטורי והנטוש השוכן בצמידות אליו. המבנה שהוקם ככל הנראה בשנות ה-30, מתאפיין בסגנון הבין-לאומי ובמקור טויח בצבע לבן – ממש כמו בעיר הלבנה.

באותו עיניין אני מעוניין להגיב כאן לרשימה של שרון רז על האיצטדיון הישן בפתח תקוה.

נטישת האיצטדיונים את מרכזי הערים לטובת השוליים, מחזקת בהם את הדו-ממדיות הייעודית, והופכת אותם למגרשי כדורגל בלבד שפועלים שעות ספורות בלבד.

דווקא היום כשאדריכלים משיבים את המרכיב הזה חזרה כחלק בלתי נפרד מהחיים בעיר, כדאי לבחון את הישארותם בערים, תוך הענקת פרשנות חדשה לייעודם.

אין צורך להרוס ולבנות במקומם כמה מגדלים (כמו שעשו ביהוד), אלא ניתן למנף את המרכז האזרחי הזה לטובת הציבור ולא לאבד אותו לטובת מרחב חד-גוני.

על גבעה זו שכנה בעבר שכונת פועלים, שהורכבה מצריפי עץ שהובאו משבדיה, ולמעט תמונות היסטוריות לא נותר מהן כל זכר באתר. אתר האינטרנט של מרכז תיעוד תל מונד, כולל אמנם מידע בסיסי רב ומגוון, אך לוקה בחסר באופן משמעותי: חוץ מהעובדה שלא מצויים בו אתרים בולטים בנוף כדוגמת מגדלי המים, לא מצויינים שמות האדריכלים ושנות ההקמה, וזאת בכדי להרחיב את הפרספקטיבה והרקע התרבותי לתקופת הקמתם. אני משער, שמספיק מורה אחת שתיקח את הנושא לידיים, והעסק יושלם.

מושב משמרת שהוקם בשנת 1948 במיקומו הנוכחי, הפך כמו שאר המושבים באזור מיישובים חקלאיים עם בתי סוכנות פשוטים, למקום משכנן של וילות אקלקטיות שצמחו יחד עם גדרות המבדילות את הציבורי והפרטי באופן ברור ומוחלט. במשמרת חוץ מווילות סתמיות לא מצאתי משהו מעניין. הרבה תאילנדים על אופניים, יושבים בצד הכביש, בחצר של בית עלוב, בספסל ליד המכולת, בכל מקום.

צמוד למשמרת מצוי המושב חרות – בו דווקא מצויים מבנים  מרשימים, ובכללם בית העם הניצב נטוש ועליו שלט "מבנה מסוכן", ומבני קירור המשמשים היום לייעוד אחר. לצד מגדלי המים, בולט בנוף מושבי השרון אלמנט פאלי נוסף וזה הממגורה. בדומה למגדל המים, בנויה אף הממגורה מבטון חשוף.

השמש שקעה, ונותרה לי חתונה בלו"ז.

גן האירועים ממוקם בקצה הדרום-מזרחי של כפר הס, לא יותר מ-100 מטרים מבתי היישוב הסמוך טירה. בכלל ניתן לראות כי כיום קיים כמעט רצף בנוי בין מושבי השרון שהוזכרו כאן, כולל נגיעה בטירה.

אחרי שהחתן המאושר שבר את הכוס, שלמה ארצי צרח ברמקולים "את ואני", וחלונות הבתים בטירה הסמוכה לבטח רעדו. ב-4 לפנות בוקר המואזין מרעיד את כפר הס.

 

                                                        תל מונד

                                                       משמרת

 

חרות

 

כפר הס

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • דניאל ונטורה  ביום 02/06/2009 בשעה 8:47

    תחפש עוד פעם במרכז המושב את המתקן של הפר
    אליו הביאו את הפרות להרבעה
    זה היה יום חגיגה במושב
    כולם מהרו לראות איך הפר "עובד"

    דני

  • דור כהן  ביום 02/06/2009 בשעה 9:39

    קוראים המקומיים כביש ההדר.
    בהמשכו יש בית ספר יסודי שנבנה בהתחלה ככמה קראוונים בלב הפרדסים והיום הוא כבר הרבה יותר גדול, וכולל אולם ספורט, אבל עדיין בלב הפרדסים.
    אני הייתי במחזור א' שלו.

  • הנני  ביום 02/06/2009 בשעה 10:24

    יש דרמה אדריכלית גדולה במושבי העובדים, הקשורה בכ"כ הרבה גורמים סבוכים – חברתיים, דמוגרפיים ומנהליים – משפטיים. התוצאה מכמירת לב, אין שום תמריץ לשימור פני השטח והבנייה הקיימים והם נכחדים. התקנות שנועדו לשמור כביכול על צביון הכפר והמאפשרות מכירה וקנייה של נחלות שלמות בלבד מביאות בוודאות לאובדן הצביון. שהרי מי יכול לרכוש נחלות אלה – רק עשירים מופלגים, שוודאי לא יטרחו לשמר את הבתים האופייניים והנהדרים האלה. כך נדון המושב לחורבן. כי הנחלות שלא נמכרות שייכות לרוב לאנשים שכבר אין בכוחם או ברצונם לטפח את הבית, והוא ממילא נהרס בחלוף השנים. וזה עוד בלי לומר מילה על ההרחבות, ברובן איבר מושתל שאין גוף המושב מסוגל לקלוט אותו כלל. בעיניי, הדרמה הזו היא גם טרגדיה

  • יעל  ביום 02/06/2009 בשעה 10:31

    בזכות הפוסט היפה עם הניחוח של שנות נעוריי, ניזכרתי איך פעם, כשהייתי גיבורה מצאתי את עצמי במעלה ה"סילו" , של חרות החיים כמתבגרת במושב מייצרים חוויות אחרות…
    תודה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

%d בלוגרים אהבו את זה: