סיבוב בגבעת שמואל – עם הגשש החיוור [2]

רשימה זו מהווה את חלקה השני של סדרת רשימות על גבעת שמואל והפרבר הישראלי. לחלק הראשון לחץ כאן. לחלק השלישי לחץ כאן.

אימרה נושנה אומרת ש’שמו של אדם מקפל את כל מהותו’. 

את הדבר ניתן להשליך לא רק על בני אדם. כך למשל, ניתן למצוא מאפיין מהותיים בשמות הניתנים למרכיבים אורבניים בכל זמן ומקום. ברשימה זו אבקש להתמקד בשמות שניתנו בשנתיים האחרונות לכל מעגלי התנועה ביישוב גבעת שמואל.

יישוב זה, הכפיל או אף שילש את השטחים המבונים בו והפך ממושב קטן עד לאמצע שנות ה-90, לפרבר גדול יחסית בעלי עומסי תנועה גבוהים. בכדי לפתור את בעיות התנועה, הוקמו כמעט בכל מפגש רחובות מעגלי תנועה אשר זכו לעיצוב ולטיפוח העולים עשרות מונים על ההשקעה אשר ניתנה לשאר השטחים הפתוחים ביישוב. אחרי הכל מי שמחליט בגבעת שמואל הם הגברים, והם רואים את היישוב במפלס הקרקע אך ורק מבעד לחלון המכונית, כאשר הם חוזרים מעוד יום עבודה ארוך.

 

 

לבד ממראה עוגת החתונה המורכב מפרחים עונתיים, חלוקי נחל, כדי חרס וטופוגרפיה קלה היוצרת תלולית שבמרכזה ניצב עץ זית, שולבו במעגלים מערכות מים לנוי, היוצרים מפלים קטנים – לרווחת הנהגים היוצאים בכל בוקר מהחניון התת-קרקעי שבביתם אל מקום עבודתם בעיר הגדולה. אל אותם מפלי מים קטנים הטבולים בפרחי העונה – ישובו הנהגים ויהנו מזיוום גם עם בוא הערב – בשובם אל החניון.

לבד מהעיצוב הנופי המושקע, יש לשים לב גם לשמות שניתנו למעגלי התנועה. המעגלים בגבעת שמואל קרויים כך למשל, על שמם של חברי הגשש החיוור, הפזמונאי אהוד מנור, חייל תושב התנחלות שנהרג במלחמת לבנון ה-2, נשיא ארה”ב לשעבר ג'ורג’ וו. בוש, וכן “כיכר העצמאות” ו”כיכר ישראל”.

השבוע התקיים במרכז מורשת בגין בירושלים כנס לכבודו של אדריכל הנוף הוותיק שלמה אהרונסון.

לצערי, לא הספקתי ללמוד בקורס שהועבר על ידו בבצלאל, אבל עדיין מרתק אותי כל פעם כשאני ניתקל בכל אותם מעגלי תנועה, האם מישהו מודע לתרומתו האדירה של אהרונסון לנוף הדיסנילנדי הזה??? בכנס לא אמרו על כך מילה.

שמות המעגלים ניתנו כולם בפרק זמן קצר שבין השנים 2008-2007, בעת שהעיר נוהלה על ידי ראש הרשות הקודם שביקש להפוך את גבעת שמואל מהמושב של אימפריית הפשע של ברוך אסולין “לפנינה שבלב“. השמות שהוענקו לרחובות נשאו את שמותיהם של קצינים וגנרלים ומנהיגי תנועת הימין בישראל ובהמשך לכך ניתנו למעגלי התנועה שמות של בדרנים עממיים, חייל שהקריב נפשו להצלת חבריו ומנהיגו הקודם של העולם.

תופעה זו, בה ניתנים שמות אשר אינם קשורים למרחב המקומי, ובמקומם נבחרים שמותיהם של אנשי ביטחון ובידור עממיים – מבקשת למעשה לחזק את התחושה של המתגורר במקום, כי זה מקום ישראלי המחובר לכולם. ראש העיר הקודם אף ציין בפני כתב מקומון כי: “העיר גבעת שמואל מצדיעה לתרבות ולאומנות בקריאת רחובות וכיכרות על שם אומנים ויוצרים שהטביעו את חותמם על התרבות הישראלית. בשכונה החדשה ‘רמת הדקלים’ קראנו רחובות על שם נעמי שמר, עוזי חיטמן ושתי כיכרות על שם אהוד מנור ושושנה דמארי”.

דברים אלו, באים כהמשך לדיון שנערך לפני שבועות ספורים במערכת עיתון הארץ, בה כונסו אנשי תרבות מובילים, אשר הגיעו יחד למסקנה כי התרבות הישראלית במצבה הנוכחי הינה פיקציה. כאמור, זאת אף ניתן לראות על פי אופן בחירת השמות בגבעת שמואל לנקודות המרכז שבה בעקבות בדרנים עממים או כאלו הנוגעים במחנה המשותף הנמוך והבינוני של החברה הישראלית – אינם אנשי תרבות אלא בדרנים רגילים.

כך, נדמה שגם התכנון האורבני (של מערך הרחובות, התנועה והמרחב הציבורי) והפרטני (עיצוב מבנים, המרחב הציבורי ובכלל זה מעגלי התנועה) בגבעת שמואל מבקש לטעת את הפיקציה של הביטחון והשלווה שהביאו לשאננות, שהקנתה לנו היצירה של כל אותם בדרנים וגנרלים. לחם ושעשועים.

 

 

 

 

 

 

 

 

 
 
 
 
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • דניאל ונטורה  On 27/05/2009 at 10:57

    יישר כוח

    עלה והצלח

    דני

  • שרון רז  On 27/05/2009 at 13:20

    כיכרות נקיות, גינות מטופחות ובנייני מגורים חדשים, אני יכול למות משעמום רק מלראות את כל זה, אף מבנה ישן או נטוש או מעניין, אפשר למות…

  • משה הרפז  On 27/05/2009 at 21:29

    צריך רק לחכות קמעה ואז תמצא את מבוקשך

  • "ישראלה"  On 30/05/2009 at 23:23

    'חיל תושב התנחלות' נשמע כמו מישהו שצריך להתבייש בשמו בעיניך..
    ואתה, איש מוסרי – אינך סבור כי מי שהקריב חייו למען חיי אחרים ראוי כי תתחשב לפחות ברגשות אלו שאיבדו אותו?

    האם האומרים לאור חושך ולחושך אור הינו פסוק המתאים לעיתים גם לאנשים מוכשרים כמוך?

    לזנק על רימון בכדי להציל את חיי חבריך כמו גם לטעת עץ חוקי בארץ אבות אינם מעשים פחותים מכתיבת שיר או תכנון בניין והרי לקריאת רחוב על שם משורר או אדריכל – לא היית מתנגד…

  • מיכאל  On 31/05/2009 at 0:28

    האם אני צריך ללמד אותך את ההבדל בין משורר ואדריכל לבין לוחם? יש כאלה שהם מתחום היצירה והשלום, ויש כאלה שהם מתחום ההרס והמלחמה.
    הבדל נוסף: אזרחים מול חיילים. בשכונה אזרחית הייתי מצפה להעניק שמות רחובות ומעגלי תנועה על שמם של אזרחים, ואת המקומות על שם חיילים נותיר לבסיסים צבאיים.

  • ישראלה  On 02/06/2009 at 22:32

    הרי ידוע לך היטב כי גם לרצח עם ולהרג המוני יש לעיתים משוררים ואדריכלים ובטוחני כי המפלצות הקומוניסטיות והגרמניות עיטרו עצמן בלא מעט כאלה שאינם ראויים לרחובות. וגם ההפך הוא הנכון – לוחמים וגנרלים מעניקים לעיתים חיים לרבים אחרים בינהם כאלה הכותבים בלוגים יפים או הכותבים תגובות בבלוגים אלה.
    רועי ז"ל לא התפרסם בשל פעולה צבאית, חיסול מחבל שעמד לשגר קטיושה ר"ל או איגוף מוצלח אוגדה סורית שניסתה לגלוש לעמק הירדן. – הוא התפרסם בכך שהעניק חיים לסובבים אותו במחיר חייו הוא בעת שנשכב על רימון.

    כלומר, ללא קשר לשאלה האם מיכאל רואה באנשים הלובשים מדי צה"ל אנשים המגינים עליו מעת לעת או קלגסים המשעבדים סתם כך באמצע היום עם שוחר שלום שכל רצון נושאי הנשק שבו הוא להצטלם עם נערים יהודים חביבים – רועי קליין הוא אינו סמל למלחמה אלא סמל מתן חיים. זהו כמובן הבלוג שלך וחובתך לכתוב כל אשר על לבך – אך רציתי להפנות את מבטך לרגע לנקודה זו. רועי אינו זקוק לגושפנקא מוסרית ממך או ממני אך אני אהיה בלתי מוסרי אם לא אגן על זכרו.הבלוג שלך וגם המלה האחרונה צריכה להיות שלך. לילה טוב.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: