סיבוב בחדרי האוכל בקיבוץ גבעת ברנר ובקיבוץ גן שלמה ובבית חולים קפלן ברחובות

מחוץ ומעבר לרעיונות / של נכון ולא נכון,

משתרע שדה / אני אפגוש אותך שם.

(ג'לדין רומי, משורר פרסי, 1273-1207)

בשיר הזה ניתקלתי בפעם הראשונה על אחד הקירות הלבנים של מוזיאון ישראל בירושלים, בראשית העשור הנוכחי. משום מה העתקתי אותו בזמנו על פתק שהיה לי בכיס, והבקר ניתקלתי בשרידי אותו פתק. ההיתקלות הזו עבדה עלי חזק, אז קראתי לשאול והצעתי לו ללכת לנגב חומוס ובדרך לראות כמה חדרי אוכל וקיבוצים בסביבת החומוס.

אחרי פחות משעה כבר עמדנו בכניסה לחומוס חליל ברמלה העתיקה. איך שהגענו להתיישב, שאול הפתיע אותי, ניצב על מקומו וסרב להכנס – זאת היות ולפני כמה שבועות הוא חטף כאן קלקול קיבה שכמעט התאשפז בגללו. אז לאחר ויכוח קצרצר, נאלצתי לוותר על החומוס, ולפצות את הבוקר בבורקס טורקי שמנוני בלב שוק רמלה הצמוד.

 

                                            בניין חדר האוכל בקיבוץ גבעת ברנר

 
 
השבוע (22.4.09), הוא יום הגשת המיכרז שהוציא מינהל התכנון במשרד הפנים לתכנית מתאר לרמלה העתיקה ולמרכז העיר. מסע תכנון שכזה נראה במבט ראשון עסק מרתק ורומנטי, אך כבר בביקור קצר במקום, ניתן למצוא את הרבדים הרבים המרכיבים היום את רמלה – ולהבין שמדובר כאן באתגר קשה ביותר לצוות שיבקש לתכנן את המקום. לעניות דעתי, ראש צוות תכנון רמלה העתיקה לא צריך להיות אדריכל אלא מגשר. אבל בטח גם הפעם יזכה איזה מישהו שכבר מזמן היה צריך להזרק לאיזה בור או בית אבות, ורמלה תמשיך לשקוע בחרא. 

הבעיה הגדולה היא, שהחרא הזה יושב על הגב של תל אביב, ובבא הזמן הפצצה הזו תתפוצץ כמו מחבלת במסעדת בשרים.

למרות שהסיבוב היום נמשך בסך הכל שעתיים וחצי, הספקנו די הרבה. חשבתי לפצל את הרשימה הזו לשלוש רשימות , או לפחות להוריד את אחד מהדברים שראינו, היות ואת התובנות שלנו אי אפשר לדחוף ברשימה כה קצרה. אך נראה לי, כי התמונות שוות יותר ממילים (או שלא), אז אולי עדיף שהתמונות לפחות יעלו כאן לרשימה, והמתבונן הנבון יוכל ללמוד גם בלי המילים שלי.

בכל מקרה יצאה לי רשימה ארוכה, לא רק במילים אלא גם בתמונות, אבל בחרתי בכל זאת להעלות כמה שיותר תמונות וזאת במטרה לייצר גוף אחד המציג תמונה שלימה ככל הניתן גם של הסיבוב וגם של המקום. את הטקסט הפעם בחרתי לפרק ולפזר בין התמונות הקשורות.

מילים לחוד ומעשים לחוד, אז כדאי לכם פשוט מאד להכנס למכונית (או לקחת אופניים) – ולראות לבד או עם חברה. זה בהחלט עדיף על קניון או הרצאה באוניברסיטה.

 

 
 
בורקס טורקי גבינה ותרד בשוק רמלה

 

את הסיבוב פתחנו אחרי שיצאנו מרמלה בקבוצת שילר, המכונה גם קיבוץ גן שלמה. הקיבוץ עצמו קרוי על שמו של איש חינוך, שחינך בין השאר עוד בפולין את חברי הקבוצה, ולאחר מכן עלה ארצה וניהל את הגימנסיה העברית בירושלים.

ההיכרות שלי עם הקיבוץ, הייתה בזכות אתר האינטרנט המצוין שלהם, ממנו ניתן ללמוד רבות על הקיבוץ והמבנים שבו. זאת בין השאר הודות למפה אינטראקטיבית המצויה באתר. אני שקעתי בו שעה ארוכה, וכך למדתי את מרכיביו השונים קודם לביקור.

יחד עם זאת, ברחבי הקיבוץ, מפוזרים שלטים רבים שהוצבו בתקופה האחרונה, והמפרטים את קורות המבנים כולל שם האדריכל, לצד תמונות היסטוריות.

שני האדריכלים הבולטים במקום היו ריכרד קאופמן שתיכנן בין השאר את מבנה הביטחון הגדול (שכמוהו כבר ראיתי בכמה קיבוצים) והאדריכל אוריאל שילר. את קאופמן נראה שאין צורך להציג, אבל שילר שבשמו ניתקלתי כאן לראשונה, מתגלה במקום כאדריכל פעיל מאד שתיכנן את מרבית בתי הקיבוץ – שאומנם הינם קטנים, אך הושקעה בהם תשומת לב רבה בפרטים הקטנים ששרדו יפה את השנים.

את הבניין של קאופמן בחנו ראשונה מכל הכיוונים, וזאת למרות שלל תוספות הבנייה שבלעו בעיקר את החזית המרכזית שלו. על הגג (שהיה פתוח – אז נכנסנו), היתה זרוקה לצד כמה כיסאות מפורקים – מנורת ברזל גדולה בת שבעה קנים, המורכבת מגלגלי שיניים ממכונות ישנות ומסביב נוף הקיבוץ הטובל בירק בן למעלה מ-70 שנה.

לצד הבניין שוכן בניין חדר האוכל הגדול, שהוקם ככל הנראה אי שם בשנות ה-70, דבר הבא לידי ביטוי בצורניות (בין השאר בצורת חלל האכילה המתומן) ובחומריות (בין השאר עודף שימוש בבטון חשוף).

חדר האוכל כאן פעיל ומתוחזק היטב – דבר משמח, וזאת ביחס לחדרי האוכל הרבים שראיתי לאחרונה שהיו נטושים, עזובים ובמצב בכי רע. יחד עם זאת, הקיבוץ עצמו היה כמעט ריק מאדם, ולא נראתה נפש חיה לא בשבילים הרבים, ולא בגינות או במרפסות הפתוחות.

בשלב מסויים ניתקלנו באחד מתושבי המקום, שהפך לשעה קלה למורה דרכנו בקיבוץ. הבחור שזוכר את קבוצת שילר בפאזה אחרת, שמח להעניק הסברים מפורטים על כל בניין ובניין, ועל השינויים החלים בקיבוץ וכיצד הם באים לידי ביטוי במערך הפיסי הכללי ובמבנים בפרט. שאול התעניין (כמו תמיד) אם יש במקום בית הארחה ונענה בשלילה. הסברתי לשאול שאם הוא מחפש חדר קטן לשעה או שעתיים, אני יכול לסדר לו משהו יפה ביפו, אבל אם הוא רוצה לקחת את אמא שלו ואחותו – כדאי לו ללכת למלון בטבריה.

בקישור הזה תמצאו סקירה קצרצרה שכתבה ענת עפר העוסקת בבניית בית הכנסת בקבוצת שילר לצד בית התרבות, ופירוט על האדריכל אוריאל שילר. 

אין ספק שמבנה התרבות ההיסטורי של הקיבוץ ובית הכנסת הצמוד לו (שהוקם אמנם מאוחר יותר אך באותה רוח), הוא המבנה המרשים ביותר בקיבוץ. בניין זה, המזכיר בנייה קולוניאליסטית, תוכנן באופן אשר יבליט את חשיבותו הציבורית והקהילתית של המבנה. דבר זה בא לידי ביטוי בשלל האמצעים שעמדו בידי האדריכל, וכך הצליח האדר' אוריאל שילר מבחינה חומרית, צורנית, אקלימית ואורבנית – ליצור יצירה שלימה ומקורית. רצוי לבקר ולראות את המקום בכדי להבין את משמעות הדברים – היות וכאן לצערי אין לי מספיק מקום להסביר, לנמק ולהביא דוגמאות (אלא אם כן מישהו ייפנה להנהלת המחלקה לגיאוגרפיה באוניברסיטת תל אביב ויורידו לי חלק מ-16 נקודות ההשלמה לתואר שני – שהפילו עלי). כיום משמש המבנה למוזיאון קטן ולבית כנסת.

בבניין בית הביטחון:

 

 
 
 

חדר האוכל בקבוצת שילר:

 

 

 

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

בין קבוצת שילר לקיבוץ הסמוך גבעת ברנר – מוקמות שתי הרחבות של שכונות וילות, אחת לכל קיבוץ, כשלגבעת ברנר השכונה הגדולה יותר אשר בתיה מוקמים בימים אלה, והמהווים ניגוד חריף לבניה הקיבוצית הטיפוסית. בסמוך לשכונה הניבנית, ניצבת סככה ארעית מתחתיה עומד ערבי המוכר פירות חצי רקובים, בעיקר לתושבי רחובות הסמוכה. קנינו תפויזם ופומלה והמשכנו דרך שדה החיטה אל גבעת ברנר.

מרכיב מרכזי במרחב הזה, הנו העובדה כי אט אט בולעת רחובות את שני הקיבוצים אל קירבה. בראשית, המצב היה הפוך וגבעת ברנר בלעה אל קירבה בתים עירוניים – ועל כך בהמשך.

 
 
 
 
 
 
 
 
 

קיבוץ גבעת ברנר הוקם בשנת 1928, בסך הכל שנה לאחר הקיבוץ השכן לו קבוצת שילר. הבדל זה אמנם קטן, אך קיים שוני גדול מאד בין השניים. בעוד קבוצת שילר הוא קיבוץ קטן ואינטימי, הרי שגבעת ברנר הוא קיבוץ ענק בן מתגוררים למעלה מ-1500 תושבים. גבעת ברנר מחזיק בתפיסת העולם של הקבוצה הגדולה, שראתה בקיבוץ צורת חיים המסוגלת להתפתח למערך יישובי גדול השומר על ערכי הקהילה והשוויון הקיבוציים.

אתר האינטרנט של גבעת ברנר הרבה פחות יעיל מהאתר של קבוצת שילר, אך גם בו ניתן לשקוע זמן רב, וזאת הודות לעובדה שלכל חבר קיים עמוד עם פרטים ותמונות. כך, ניתן ללמוד על החיים בקיבוץ ועל השינויים שחלו בו מבעד לסיפור חייהם של תושביו.

לדוגמא: באופן אקראי נפלתי על סיפור חייו של חבר הקיבוץ זאב הדני שנולד בקיבוץ בשנת 1940, פעל כמרכז המשק, וכיום הוא חי ועובד בקזחסטן…

חדר האוכל של קיבוץ גבעת ברנר הוא מהמרשימים שבחדרי האוכל הקיימים בשרידי יישובי התנועה ההקיבוצית, וסיור מלא בו לוקח למעלה משעה.

הבניין הענק, מורכב מזוג אולמות אכילה ענקיים הזהים זה לזה ומרחפים מעל לקומות עמודים, אשר הודות לכך משקיפים על הנוף המדהים של הקיבוץ והשדות החרושים שכיום מלאים באותן שכונות הרחבה של וילות לבני ראשון לציון. בין שני אגפים אלו, מצויה כיכר מרוצפת המכונה בקרב בני הקיבוץ "רחבת הריקודים", הודות לעובדה שבמקום התקיימו בעבר ערבי ריקוד לצלילי מוסיקה חיה של אקורדיון ומפוחית.

בחדר האוכל זכינו להדרכה של מנהלת חדר האוכל אשר שמה חביבה, שהתגלתה כחביבה אמיתית, והכניסה אותנו לכל חדר ואולם בבניין הענק. כיום, שונו באופן משמעותי הייעודים השונים של חדרי הבניין. כך למשל, במצב המקורי לצד שני אולמות האכילה המרכזיים, היו קיימים אולמות אכילה נוספים שעם השנים הוסבו לחדרי איחסון חסרי סדר. כך גם אחד משני אולמות האכילה הגדולים, עומד היום שומם בשל מיעוט הסועדים במקום. המטבח עבר שינוי משמעותי וחלק גדול מהמיכון בו אינו פעיל עוד, וחלקים גדולים ממנו אינם בשימוש.

בניין חדר האוכל, עומד כעת בפני שינויים, שקשה לי מאד להאמין שיעניקו חסד עם הערכים הרבים הגלומים בו. על אף שהבניין אכן זקוק לעידכון, כולי תקווה שהאדריכל שיבא ויטפל בו, יידע לשמור עליו.

שאול התעניין אצל חביבה אם יש בית הארחה בקיבוץ וגם כאן נענה בשלילה. מה שכן – בכניסה לקיבוץ שמנו לב שיש חנות רהיטים, חביבה הסבירה שבמקור הבניין המשמש כיום לחנות הרהיטים, תיפקד במקור כאולם הכדור-סל של הפועל גבעת ברנר, שייצגה בכבוד את הקיבוץ בחזית הישראלית של הכדור-סל. אומרים שהייתה כאן אימפריה של ספורט, לפני שנולדתי.

עלינו לגג הבניין לכמה פוזות מול המצלמה, וגם כדי להשקיף על נוף הקיבוץ. משם המשכנו לבית התרבות הענק של הקיבוץ, ולאחר מכן לבניין ייחודי בקיבוץ:

עם הקמת הקיבוץ בשנת 1928, היו קיימות מספר חלקות קרקע פרטיות בתחום הקיבוץ עצמו. לאחר שנים ספורות אף הוקמו שני מבני מגורים על אותן חלקות שהיו שייכות לשתי משפחות יהודיות מאיטליה. המבנים הינם למעשה בתי מגורים בני 4-3 קומות, שככל הנראה פשוט הועתקו מתכניות בתי מגורים טיפוסיים בתל אביב.

הבניין כולו נראה כאילו נעקר מלב "העיר הלבנה" – מרפסות חדר מדרגות, חדרי אמבטיה, בוידעם וכו' – הכל כולל פרטי בניין טיפוסיים למבנים העוברים בימים אלו שימור מוקפד בליבה ההיסטורי של תל אביב. רק שכאן, הנכסים עדיין בבעלות פרטית, וניצבים כיום נטושים, בחלקם שרופים ופרוצים בלב הקיבוץ, שתולים בלב גן רחב, מוזנח ונטוש.

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

את הסיבוב סיימנו בבית חולים קפלן, אותו תכנן בסוף שנות ה-40 האדריכל זאב רכטר (בית החולים עצמו נחנך בשנת 1953. למעשה, בית החולים הזה מלווה על ידי בני משפחת רכטר כבר 70 שנה, ואחרי שיעקב רכטר (בנו של זאב) הוסיף אגפים, כיום הנכד אמנון – מעניק לבניין את פרשנותו שלו. שמחנו לגלות, שבמסדרון המרכזי בכניסה לבניין, מוצב שלט המציג הסבר מפורט לארכיטקטורה המקורית של קמפוס בית החולים, לצד תצלומים היסטוריים – דבר הראוי לציון ולשבח הנהלת המקום.

אם עד היום לא שמתם ידכם על עותק מהמונוגרפיה פרי עטו של פרופ' רן שחורי על האדריכל זאב רכטר (הוצאת הקיבוץ המאוחד ובית הוצאה כתר, 1987, 87 עמ'), אז אני ממליץ להתאמץ ולהשיג אחד או לפחות לקרוא את הספר.אמנם, לא ניכתבו מונוגרפיות רבות על אדריכלים ישראלים, אך טרם נכתבה מונוגרפיה כה איכותית וקולעת כדוגמת זו.

רב הסיכויים שאת הספר תמצאו בחנות ספרים יד שניה, היות והוא אזל כבר לפני שנים מהחנויות.

רן שחורי בספרו על זאב רכטר, מסביר כיצד הוקם הקמפוס כמעין קיבוץ, אשר הורכב מצריפי אשפוז ומרפאות, שהוצבו מסביב למדשאה מרכזית וגדולה. בית חולים קפלן משקף היטב את התפיסה החברתית באותה העת שדגלה בצניעות, פשטות וחסכנות ובאה לידי ביטוי בממד הפיסי בארכיטקטורה של הקמפוס.

לזאב רכטר היה ניסיון עשיר בתכנון בתי חולים בישראל, בין השאר תיכנן את בית חולים מאיר בכפר-סבא, בית חולים אלישע בחיפה, וכן בתי הבראה בנצרת ובמעלה החמישה ומרפאות עירוניות ברמת גן ובפתח תקוה.

ביטוי זה, הנו תוצר של מאבק אידיאולוגי בין שני הגופים ששלטו בישראל בעבר הרחוק: ההסתדרות לגופי המדינה. בעוד שההסתדרות הקימה בתי חולים לתפארת שהוקמו על ידי טובי האדריכלים בישראל (ובהם אברהם יסקיאריה שרון ובנימין אידלסון), הרי שהמדינה הקימה צריפים צנועים ופשוטים כשרובם כיום כבר לא קיימים – למעט בבית חולים קפלן. לדעתינו, בית חולים קפלן הוא מקום מזויע ביחס לבתי החולים שאנחנו מכירים, שאול אפילו ציין שזה מצויין לעשות סיורים בבתי חולים כשאתה צעיר – וזה כדי שבעתיד הרחוק תדע לאן לא ליפול. אני מצידי הגבתי, שעדיף לקפוץ מהאמבולנס בדרך לקפלן ולמות על הכביש מאשר להגיע לכאן. שאול הסכים וחיפש מכונת שתיה.

כיום מצוי בית החולים בתהליך של התחדשות והרחבה, דבר שהקשה עלינו מאד את השיטוט במקום. שאול אמר שזו הזדמנות טובה לבקר רופא, היות ויש לו חשש לדלקת בעין, אבל אחרי שעלינו לחדרי ההתאוששות בקומה ה-4, יצא לו משום מה החשק לשהות במקום, אז מיהרנו להסתלק מהמקום.

 
התכנית המקורית (מקור: שחורי, 56)
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מבט זהה משנות ה-50
(מקור: שחורי, 50)
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אלינור ברגר  On 29/04/2009 at 11:56

    הפוסט הזה ארוך כאורך הגלות.

    צריך היה לחלק אותו ל-3 פוסטים שונים, ולפרסם אחד בכל יום. ככה יוצרים המשכיות. בכל פוסט עושים לינק לזה שקדם לו.

    רוב האנשים אינם יכולים לקרוא פוסט כה ארוך, גם כשהוא משובץ בתמונות.

    וחוץ מזה, מעניין ביותר. עשית לי חשק גדול לנסוע לרמלה וחשק גדול עוד יותר לבורקס טורקי.

  • מיכאל  On 29/04/2009 at 22:47

    אלינור: עדיף לוותר על הבורקס לטובת החומוס. מניסיון.
    לגבי חלוקת הרשימה: כרגע אני מעדיף להעלות רשימות באורך הקיים וזאת במטרה להציג תמונה שלימה ככל הניתן (למרות שבכדי באמת לא להעמיס יותר מידי אני מחסיר תמיד כמה מקומות בהם אנו מבקרים). הודות לכך, אני מצליח להעלות כמה שיותר אתרים בהם הסתובבתי, ועדיין אני מעלה רק כ-60% מהמקומות בהם אני מסתובב בהווה.

  • Uri Baruchin  On 14/10/2010 at 16:37

    אצלי רואים את כל התמונות. אצלך לא?

    • מיכאל יעקובסון  On 14/10/2010 at 16:41

      לא רואים את התמונות. וניסיתי כבר בשני מחשבים שונים…

      • Uri Baruchin  On 14/10/2010 at 17:08

        מאותו חיבור לרשת או במקומות שונים?
        יכול להיות שעדיין רישומי הדומיין לא התעדכנו במלואם, אבל אני רואה הכל…

  • מיכאל יעקובסון  On 14/10/2010 at 17:13

    ממקומות שונים. אז אתה חושב שכדאי לחכות כמה ימים עד שהדומיינים יתעדכנו? ביקרתי במקרה לפני שבוע ברשימה הזו שפורסמה במקור באתר רשימות, וב-wordpress היא הייתה נראית בסדר גמור ועכשיו במקום 90% מהתמונות אני רואה ריבוע עם איקס אדום…

    • Uri Baruchin  On 14/10/2010 at 18:33

      שוב – אני רואה את התמונות מצויין, אני אבקש מדביר לבדוק. לדעתי זה עניין של הדומיינים. למשל אצלי בעבודה עדיין עולה האתר הישן והפוסטים הישנים במקום החדש והפניות, ובבית הכל בסדר.
      תמונות אני רואה גם כאן וגם שם.

  • Uri Baruchin  On 14/10/2010 at 22:14

    עלינו על הבעיה ומטפלים בה.

  • doritboneh  On 10/01/2011 at 17:28

    מאז שפרסמת את הבלוג הזה עברו הרבה מים במדיח הכלים שלנו וחדר האוכל עבר שיפוץ מקיף בהתאם למה שהיה בעברו המפואר. אתה מוזמן לבוא ולראות…..

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: