כפר סומייל (1)

תל אביב לא נולדה מהחולות, העבר המקומי לא מתחיל על גבעת החול בשנת 1909, אלא הרבה לפני כן. קודם לתל אביב היו כאן כרמים, שדות חקלאיים, עצים, בארות, נחלים, כפרים ובהם אנשים – והם כולם המשיכו להתקיים גם אחרי שתל אביב צמחה וגדלה. גם אותה "גבעת חול" שעליה הוקמה אחוזת בית הייתה למעשה כרם, שעל שמו נקרא היה השטח "כרם ג'בלי" (כרם הגבעה). את הנרטיב הקובע שתל אביב נולדה מהחולות יצר נחום גוטמן, וקשה כיום לשנות את הרעיון שכל כך התקבע בתפיסה המקומית, אך יחד עם זאת, נראה כי ניתן לאתגר את החברה הישראלית היום יותר מתמיד, ולכן ניתן לשכלל את הנרטיב המקומי ולפתחו. 

 

 

 

עם השנים, אותם מקומות ואנשים אשר לא היו חלק מהנרטיב המרכזי, נדחקו וכיום עומדים אנו בפני מחיקת השרידים האחרונים שלהם. כפר סומייל היה אחד מחמשת הכפרים הערבים שפעלו במרחב עליו קמה העיר, וכיום עומד אף הוא בפני מחיקה מוחלטת.

סדרת הרשימות בה אפתח החל מרשימה זו, תתבסס על חומרים שאספתי וניתחתי כחלק מהצעה לפרויקט אורבני במתחם סומייל. הצעה זו, נוצרה בשיתוף פעולה עם חברתי סימה, ובהנחייתם של האדריכלים חיים יעקבי ונתי מרום במסגרת סטודיו במחלקה לארכיטקטורה בבצלאל. 
אז לכבוד חגיגות ה-100 לתל אביב, אחרי שכבר כתבתי כבר מספיק על הארכיטקטורה בעיר (וחלקים מהדברים תוכלו לראות ולשמוע ב"בית העיר" שיפתח בבית העירייה הישן ברחוב ביאליק בסוף שנת המאה), בחרתי לכתוב על החצר האחורית של תל אביב, שלא פעם נמצאת דווקא בחזית העירונית ובליבה.
משיטוט קצר באתר מנהלת חגיגות ה-100, מצאתי את הטקסט הבא המתאר תערוכה העוסקת בהיסטוריה של העיר, קודם להתיישבות העברית: "בשטחה של תל אביב-יפו חיו או עברו לאורך אלפי שנות היסטוריה סוערת כנענים, פלשתים, פרסים, יונים, רומאים, צלבנים, ממלוכים ואחרים". מקריאת הדברים ניתן לשאול מיהם אותם "אחרים", האם הם בעד יוזמת דארמה או שמא אינם קשורים אליה? מדוע לאחר שהטקסט מקפיד בפירוט העמים שישבו כאן בהיסטוריה הקדומה, לא מוזכרת אוכלוסיה נוספת שישבה כאן עד לא לפני הרבה זמן? האם אותם אחרים איבדו לגמרי את זכותם על המקום עד כדי כך שגם שמם נשכח?

 

 

רשימה זו אם כן, היא רשימת פתיחה, המעלה שאלות עליהן אשתדל לענות בהמשך, ובתקווה שגם את/ה קורא/ת יקר/ה תלמד/י משהו ואולי תצטרף/י אלי, כי יש פה נכס לעיר שהולך לאיבוד.
ברשימות אלה, אשתדל להביא לא רק את החומרים והמסקנות, אלא גם את התהליך והחוויות שליוו את יצירת העבודה, בין כותלי המחלקה לארכיטקטורה בבצלאל שבירושלים, וגם בתל אביב ובמקומות נוספים ושונים בארץ ישראל אליהם הגענו במהלך הפרויקט.
הרשימה הבאה תציג את הרקע הכללי והסיבות שהביאו לבחירה באתר הזה ובדרך בה התנהל התכנון. הרשימה השלישית והרשימה הרביעית תצגנה את חומר הרקע  שנאסף לצורך הפרויקט, ובכלל זה ראיונות ושיחות עם תושבים שהתגוררו במקום לפני 1949 וגם כאלה המתגוררים בסומייל היום. ברשימה החמישית והששית אציג את התכנון האורבני והארכיטקטוני לאתר וברשימה השביעית והאחרונה אציג מסקנות עם ראייה לעתיד המתייחסות לא רק אל העיר העברית הראשונה, אלא אף למרחב הישראלי בכלל.
  

 

קודם שאגש להציג את הסיפור של המקום, בחרתי להציג את היחס שלי, המשקף למעשה את יחסה של החברה הישראלית למקומות כאלה כדוגמת כפר סומייל. זה שם – אבל לא:
 
את צומת הרחובות ארלוזרוב ואבן גבירול, כולם מכירים. כולם שם עברו בדרכם לים, לעירייה, לכיכר או לגן. גם אני עברתי שם מיליון פעמים אולי. כמו כולם, גם אני שמתי לב לשוני המבני הקיים במקום; אל מול מבנים טיפוסיים לתל אביב המוכרת, בני ארבע קומות עם מרפסות סגורות בתריסול מאובק, ניצב קיר תמך גבוה, ומעליו מציצים צריפים זעירים עם גגות פח גלי הטבולים בצמחיה עבותה ופראית.
מה יש שם? מדוע זה כך?
למרות המשיכה שלי לג'ונגלים, חצרות אחוריות ולמרות הסקרנות החולנית בה נדבקתי ברחם אימי, מעולם לא העזתי ולא נכנסתי אל המקום. הפעם החלטתי לעשות את הצעד, ולבדוק מה מסתתר שם.

האדריכלות המקומית היא ארכיאולוגיה חשופה למתבונן אך לא לצופה. קביעה זו, זוכה לחיזוק כבר מן הצעד הראשון עם החדירה למתחם סומייל. הבתים במתחם ישנים נושנים, הם לא נבנו היום ולא על ידי היושבים בהם. מקימיהם לא גרים כאן יותר. הם ברחו ונעלמו, מותירים מאחור את כל רכושם, רק את הזיכרונות הם הורשו לשאת עימם.
את מקומם של אותם עקורים, תפסו אנשים קשי יום ואומללים. אנשים שבאו לכאן ממסעות רחוקים, עם תקווה גדולה בת אלפיים שנה שהתנפצה אי שם על חוף הים של העיר. אנשים שתפסו בתים בהם נשבו רוחות קדמוניות, אשר הטרידו את מנוחתם ושלוותם.
היו עקורים, יש פולשים עם רוחות של עקורים ועכשיו יש גם יזמים. אלה, מבקשים לפנות, להרוס, לבנות ולעשות את הכסף הגדול מפיסת קרקע זו.
היום סומייל זה צריפים עלובים, גגות פח גלי וסמטה צרה. משתלה. בית זונות. פלפל מצוין. שני בתי כנסת. חניון גדול. חניון קטן. עצי תות ומגדל של עשרים קומות.
סומייל זה פתאום המון ירוק ואוויר פתוח, כך באמצע העיר הדחוסה. סומייל זה גם בנייני הסתדרות העובדים, זה הגימנסיה העברית הרצליה, זה עירייה עם כיכר בה רצחו ראש ממשלה. סומייל זה בין רחובות סואנים. סומייל זה היסטוריה, הווה ועתיד.

סומייל זה כאן וסומייל זה תל אביב.

 

 
 
 
 
 
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • יולי  On 14/05/2009 at 12:52

    איזה מזל שהעוגיות של גילה ברשימה של אביגיל הפגישה אותי אתך.
    כנינהתו של יוסף אליהו שלוש, במיוחד חשוב לי לדעת יותר על ההיסטוריה המוכחשת של תל אביב-יפו.
    אני אמשיך לקרוא.
    תודה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: