סיבוב מאחורי יריד "צבע טרי 2" ובגן צ'רלי קלור המתחדש

הצעתי ביום חמישי בבקר לעמית, להצטרף אלי למחרת ליריד האמנות "צבע טרי 2". עמית התלהב והסכים מייד, כל שכן כשהוא ממילא תיכנן לשהות באזור ולצלם את גן צ'רלי קלור המתחדש. עמית לא מבין הכי באמנות, אבל כמוני הוא מתלהב מכל יצירה ארכיטקטונית ייחודית.

האמת, שעד שאני מעלה את הרשימה על יריד "צבע טרי 2", כבר ניכתב על היריד המוצלח הזה די הרבה. היריד התקיים בתחנת הרכבת הישנה, ששופצה ושוקמה כאילו הוקמה אתמול.

אבל אני לא יודע כמה התעסקו עם הכאילו הזה. זה כאילו תחנה, זה כאילו אירופה, זה כאילו שפוי…. משהו פה יצא יותר מידי מצועצע. הטיפול הציבעוני בחזיתות של מבנה הטרמינל הישן, הפך את הבניין הנהדר הזה למעין עוגת גלידה גדולה. 

המתחם הזה במקום לתפקד לייעוד לא ברור בשולי העיר, היה הופך לנכס לתושבים הגרים בסמיכות אליו, אבל רוצה הגורל והמתחם מתוכנן כך שהוא מפנה את גבו באופן מוחלט לשכונת נוה צדק, ומתפקד כיחידה עצמאית המנותקת לחלוטין מהמרחב. יחד עם זאת, יתכן שהפרויקט לא גמור וטרם ניתן לשפוט אותו כיצד הוא משתלב בעיר. בסך הכל התכנון צריך להתחשב גם בחיי השכונה השקטה הפועלת בסמיכות אליו.

 

 

החגיגה שנערכת במתחם הזה, לא שייכת למקום הזה, היא כבר בקנה מידה מטרופוליני, ובדומה לנתיבי אילון שהפכו לרחוב של המדינה, כך גם המקום הזה – מנותק מתל אביב ושייך למטרופולין. האם זה טוב לתל אביב? האם זה טוב לתל אביבים? זו שאלה שאין לי שמץ של מושג אם מישהו שאל את עצמו כשניגש להרים מחדש את המתחם הזה והעניק לו את הייעוד הלא כל כך ברור.

על פי דף המידע הרשמי של המתחם, המקום יהיה "מתחם תרבות, פנאי ובילוי רב תחומי, תוסס ומגוון". זה נשמע נהדר. אבל מה רע בכל מתחמי הבילוי והתרבות של תל אביב הישנה והטובה כמו כיכר דיזנגוף? רחוב דיזנגוף? רחוב אלנבי? כיכר הרברט סלומון? רחוב ירושלים?

נדמה שהם נשכחו לטובת מתחמים חדשים וקלילים בשולי העיר, שלא מפריעים לשלוות תושבי העיר המהוגנים: נמל תל אביב, רחוב הברזל ברמת החי"ל, מתחם התחנה ובקרוב גם נמל יפו.

 

 

 

אבל כל העיסוק הזה בחיים בעיר, די מתגמד, ביחס ליריד המוצלח "צבע טרי 2", שאוכלס במקום במחצית השניה של שבוע שעבר. אין ספק, שהיריד השנה הרבה הרבה הרבה יותר מוצלח מזה שהתקיים בשנה שעברה במתחם של קסטיאל. אז אמנם, הייתי בפתיחה שערך בנק לאומי, וטחנתי אוכל כמו חזיר בזמן שגליה מאור וכנופייתה לא הפסיקו לנאום מול המיקרופון שניצב אל מול כנופיה עוד יותר גדולה של מלוקקים וחנפנים.

אבל מה אפשר לעשות, וכמו שאומר ד"ר משה: "החיים הם לא זין, הם קשים כל הזמן", וישנם אמנים שעבורם יריד שכזה מציב אותם בחזית העשייה בלי שאיזו פוסטמה תנהל להם את הקריירה ישר למטה.

חוץ מהמתחם עצמו, שאין ספק שהוא מרשים בכל קנה מידה, הצוות שניהל את המקום הפתיע במקצועיותו ונכונותו להצלחת האירוע. בכל חלל פעלה בחורה חייכנית שמאד שמחה לעזור, הבחורים מצד שני היו בעמדות ביטחון בלבד. הבחורות כל כך היו חייכניות ושמחות לעזור, שלא ידעתי אם הן מתחילות איתי (והייתה יותר מאחת) או שככה אמרו להן להתנהל מול המבקרים. היות והעסק הזה היה סדרתי, אני משער שפשוט בחרו בקפידה בחורות נחמדות שאותן העבירו הכשרה, ומכאן הרצון שלהן להעניק מעצמן בארבעת ימי ההגבלה בהן הופעל היריד.

היות והגענו ראשונים בששי בבקר עם פתיחת המתחם בעשר בבקר, לא סבלנו מהעומס האנושי עליו ביקרו כמה מהמבקרים במקום שבאו בשעות מאוחרות יותר. העומס התכני לא גדול, למרות שגם עליו הועלו טענות, והסדר והאיכות עבדו מצוין עם העומס. הרי כאן זה יריד – ולא תערוכה במוזיאון.

כפי שכבר ציינתי, את הביטחון איישו גברים בלבד, שהקנו בקרב המבקרים ביטחון שאכן כאן ניכנסים למתחם בו לא יימצאו כאלה שהתל אביבים לא רוצים בקרבתם הפיסית. ואכן, במקום לא היה אף בן מיעוטים שאינו שייך לגזע הלבן שמאייש את תל אביב. מתחם סטרילי. ומי שבכל זאת היה לו חשש לביטחונו האישי, יכל להרגע עם הגעתו לשוליו הדרומיים של המתחם, שם היה נתקל במשגרי תילים ובמבחר עשיר של נגמ"שים וכלי מלחמה – שניצבו מאחורי גדר קלה במתחם מוזיאון "בתי האוסף" הגובל בשטחה של "התחנה". אגב, הטילים במשגר המדובר, כוונו לליבה של תל אביב (ראו תמונה בהמשך).

 

 

היו כמה עבודות שבשמחה הייתי לוקח הביתה, ובמיוחד אני אוהב את העבודות של שניים מהאמנים העצמאיים שהציגו באירוע. הראשונה היא האמנית טל אמיתי, שאחרי העבודות שלה אני כבר עוקב שנים, ומאד אוהב את מה שאני רואה.

בהזדמנות זו, בה העליתי את נושא עידוד וקידום האמנים הצעירים והטובים, אז אני מבקש להמליץ ברגע האחרון על מכירה מיוחדת של עבודות קרמיקה שיצרה אחת מבוגרות המחזור האחרון במחלקה לקרמיקה וזכוכית בבצלאל גאולה בן-ארוש.

אני לא מכיר אותה אישית, אבל המיצב שלה בתערוכת הבוגרים, הייתה אחת מהעבודות היותר מוצלחות שהוצגו בתערוכה הגדולה של אותה שנה, ולכן אני ממליץ עליה.

המכירה תתקיים ברחוב אלרואי 9 דירה 15 בשכונת קטמון בירושלים (שכונה שמעולם אגב לא ביקרתי בה), ביום רביעי 25 למרץ 2009 בין השעות 19:00 – 22:00.

האמן השני הוא צלם שלמד באותה שנה איתי בבצלאל אביב נווה, וכבר בתערוכת הבוגרים של שנת 2005 הציג סדרת עבודות מרשימה, שאחת מהן (הצנחנים במחנה ניצנים) הוצגה ביריד. בתערוכת הבוגרים לקחתי את הגלויה ששימשה ככרטיס ביקור לצלם, והיא נותרה עד היום מונחת במגירה העליונה בשולחן העבודה שלי. באירוע עצמו סגרתי מעגל, ורכשתי את אחת העבודות שלו. אין ספק שהמחירים ביריד היו נמוכים וכדאיים, מה שלא היה באירוע שהתקיים בשנה שעברה במתחם קסטיאל.

אחרי ששילמתי, יצאנו וחצינו את הכביש לגן צ'רלי קלור המחודש.

אין לי שמץ של מושג, למה סגרו את הגן המוצלח הזה לפני שנתיים וחרשו אותו עד היסוד. עכשיו, לקראת סיום העבודות והסרת הגדרות, באתי עם עמית לבדוק מה חדש.

בהתחלה לא כל כך ברור מה השינויים שנעשו באתר, אבל לאט לאט מתחוור מה פה קרה. אחד מהמרכיבים של "התחדשות עירונית" זה להקנות ביטחון בקרב המשתמשים במרחב הציבורי. אז ראשית, עצם סגירת הפארק סילקה מהמקום את כל העובדים הזרים והערבים שהפכו את הפארק לבית השני שלהם, תופעה שעיריית תל אביב – ממש לא אהבה.

בשלב בראשון, סילקו אותם בעזרת הפעלת הממטרות בשעות בהן אותן קהילות שהו בפארק, וכשראו בעירייה שזה לא מספיק – אז סגרו את העסק וחרשו את הפארק. יד לדבר נתנה אדריכלית הנוף עליזה ברודיה – מי שעיצבה מחדש את המקום.

אם בעבר היה כאן "מקום" שניתן לשהות בו, הרי שכיום הטופוגרפיה הושטחה, והריהוט הוחלף. כך לדוגמא, מקומות הישיבה שהיו כאן בעבר ועוצבו כחלק בלתי ניפרד מהטיפול הנופי (תוך שימת דגש על שימוש באבן כורכר מקומית וצמחיה מגוונת האופיינית לקו החוף הארצישראלי) – נעלמו. את מקומם תפסו ספסלי עץ וברזל סטרילים המפנים גבם אל הים והמדשאות ופונים אל הנוף המרהיב של תנועת הרכבים העוצרת ונוסעת בצומת הגדולה, ובכך משלבים באוויר הים פיח מוטורי. מיותר לציין שלא נעשה כל טיפול נופי בממשק עם הכביש הסואן, וכך רעש המכוניות מלווה את היושבים במתחם המת.

לידינו התקהלה קבוצת ערסים, שכנראה מגיעה לכאן מידי ששי וחוגגת יחד, לצלילי מוסיקת היפ הופ רועשת הבוקעת ממערכת סטריאו שנשלפה מרכב שחור ונוצץ. החבורה העדיפה, לוותר על הפארק, ולהשאר בשולי מגרש החניה.

כיום גן צ'רלי קלור, בקטע המדובר – הוא אתר לחלוף בו, בהחלט לא לשהות בו. כמה קפיצות וצילומים והסתלקנו גם אנחנו מהמקום.

אפשר לסכם ולומר, שיריד "צבע טרי 2" הוא מהאירועים היותר מוצלחים שחוותה הסצינה האמנותית בתל אביב בזמן האחרון, ונקווה שהוא לא יהיה האחרון ביוזמה הזו. ברכות למתכנניו.

  

 

                                                      מקדימה ומאחורה

 
 
 
 
 
 
 
עד כאן תמונות מיריד "צבי טרי 2" ומעתה תמונות מהגדה השניה של הירקון – גן צ'רלי קלור:
 
 
 
 
 
 
 
האחרונה צולמה על ידי עמית
לתמונות נוספות של עמית באתר לחץ כאן
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • בעז יניב  On 24/03/2009 at 9:49

    עכשיו אני מתבאס שלא הלכתי בסוף לתערוכה. בדיוק הייתי בת"א אבל חששתי מכמות האנשים, בדרך כלל בתערוכות מהסוג הזה קשה לי באמת להתרכז…
    שנה הבאה אנסה את השעות המוקדמות

  • דפנה לוי  On 24/03/2009 at 9:52

    אניעוקבת די בתמהון אחרי כל השינויים, לכאורה שיפוצים, של מתחמים כגון תחנת הרכבת המדומה, גם צ'ארלס קלור ועכשיו גם הנמל שליד ביתי – במקביל נעשים שיפוצים ושיפורים של יזמים פרטיים בפרויקטים לבנייה שהם מקימים באזור. האזור כולו משתנה במהירות, אבל לא בצרוה אורגנית, ואמנם יש פה יותר השקעה בעיצוב, אבל לא תמיד מוצלחת ויש תחושה ברורה של בועות מנותקות שאיש לא חשב על השימוש בהן. הספלים הפונים לכביש לאורך החוף הם הדוגמא הכי מבעיתה לזה…
    כמו שאומר דני, בחכמה הוא אומר: לפעמים מעצב נוף הוא ההפך ממשמח נוף.

  • ערס תואר שלישי  On 24/03/2009 at 17:37

    חלאס עם התערוכות הקיט'שיות האלה מרוב עצים לא רואים יער.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: