סיבוב במכון ויצמן למדע (וכמובן שבמגדל מאיץ החלקיקים האיקוני)

סיבוב בקמפוס אקדמי בישראל – זו החוויה הטובה ביותר בכדי להכיר אדריכלות ישראלית במיטבה.

הקמפוס בגבעת רם, בן גוריון בבאר שבע – הינם הפסגות של הקמפוסים, ואליהם מצטרפים הקמפוס המרתק של הר הצופים (לטוב ולרע), אוניברסיטת תל אביב ובר אילן (שהשתבשו רבות בעשורים האחרונים), אוניברסיטת חיפה (והכוונה למיכלול היצירה של נימאייר ושלמה גלעד), המרכז הבינתחומי בהרצליה וכמובן מכון ויצמן למדע המכיל כמה מיצירות האדריכלות המרשימות שנוצרו בישראל.

 

 

לצערי, בשונה מהקמפוס בגבעת רם – שם ישנה הקפדה גדולה לשמור על הערכים במבני הקמפוס, הרי שבמכון ויצמן המצב שונה. כך לדוגמא – ספרית ויקס בתכנון האדריכל אריה אלחנני, התאפיינה במקור בחזיתות אשר שיקפו באופן מובהק את השימוש הישראלי בפריקסט בטון בדפוס של משרבייה בחזית הדרומית, ובמערכת הצללה של תריסול ענק ממדים בחזית הצפונית. כיום, לאחר שהחזית הדרומית של המשרבייה חוסלה, גם ייעודו של הבניין משתנה ויהפוך לאולם הרצאות. השינוי הנצרך, לא בטוח שיעשה חסד עם הבניין.

יתירה מזאת, ניתן לראות כיום את התהליך העובר על בניין המדרשה למוסמכים שתוכנן על ידי האדריכל זוכה פרס ישראל בינימין אידלסון ושותפו דאז האדריכל גרשון צפור בשנת 1965. כיום, המבנה מצוי בשלבי השמדה מתקדמים תחת ידיו של צפור עצמו. בניין שלמעט הערך האסתטי שאפיין אותו, הוביל בתחום הטכנולוגי וכן תכנית הבניין הייתה מעולה והתאפיינה בגמישות וניצול מיטבי של שיפועי הקרקע הטבעיים במקום.

הבניין תוכנן במקור, כך שניתן יהיה בעתיד להרחיב אותו באמצעות תוספת אגפים בחלקו האחורי, מבלי לפגוע במהות הבניין ובאופיו הכללי. כנראה שמישהו החליט שם למעלה אחרת, והבניין פורק כמעט לגמרי ואת מקום החומרים המקוריים: סיליקט, אלומניום ובטון גלוי שהוצבו על גבי תבנית בניין המתאפיינת בצורניות ברורה ונקיה ובקווים ישרים, תופסים עתה חומרי הייטק מנוכרים וקווים מעוגלים חסרי הגדרה.

במדינה אחרת, בה השחתת יצירות רמנות הינה עבירה – על פעולה שכזו מישהו הולך לכלא. וידוע המקרה הנוגע לצפור עצמו, שאחרי שהנהלת בצלאל סגרה את כל מערכת המרפסות שהפנתה את המבט מפנים הבניין אל נוף המדבר ובכך הוסיפה אמנם שטחי עבודה לתלמידים אך יחד עם זאת הפכה את הבניין לקופסה אטומה – נתבע המוסד על ידי צפור והאוניברסיטה העברית ועל כל שילמו קנס כבד של מיליוני שקלים. מוכרים המקרים בהם הותז צבע כמחאה על ידי אמן מתוסכל, על תמונה במוזיאון ונשלח אחר כבוד להסתכלות נפשית ולקלבוש. אבל בארץ הקודש, לא רק שאין באמת כוונת זדון בהשחתה אלא היא באה "בשם הקידמה"…

אין כאן עניין של נוסטלגיה, או התלהבות מאסתטיקה יפה, אלא מדובר פה במורשת תרבותית שעליה  יש לשמור. כל שכן, כשמדבור במבנה חכם שתוכנן ברמה גבוהה על ידי אדריכלים מוכשרים, שכיום אין רבים כמוהם בתחום.

כפי ששינוי מהותי ביצירת אמנות קלאסית הוא דבר שלא יעלה על הדעת, כך לא יעלה על הדעת לאבד אוצרות ארכיטקטורה בעלי חשיבות לאומית.

מדרשה למוסמכים ע"ש פיינברג, אדריכלים: בנימין אידלסון וגרשון צפור (1965), גלוית פלפוט, אוסף אדריכל ג. צפור

 

תכנית פירסומית של המדרשה למוסמכים ע"ש פיינברג, אדריכלים: בנימין אידלסון וגרשון צפור (1965), אוסף אדריכל ג. צפור

 

המדרשה למוסמכים כיום בעת תהליך פירוק והרכבה חדשה. את הגגון הגלי שמעל לכניסה לא הצלחתי לצלם. אולי עדיף שכך…

את הסיור במכון ויצמן, ארגן והנחה טוקיוני החביב והטוב, במסגרת מיזם אלף מילים של ויקיפדיה.

חוץ מריכלות פנימית וכניסה למעבדות, גולת הכותרת הייתה הכניסה למגדל מאיץ החלקיקים שהוקם בשנת 1975 במזרח הקמפוס. המבנה הייחודי בתכנון האדריכל משה הראל, שנותר ביחס למבנה שתיכנן די עלום בתולדות האדריכלות הישראלית. הראל שנולד בהולנד, השלים את לימודי האדריכלות כמה שנים אחרי שמולדתו ניכבשה על ידי הצבא הנאצי. את שאר שנות המלחמה בילה כפרטיזן, ועם עלותו ארצה החל לעבוד כאדריכל פעיל. מבנה מאיץ החלקיקים הוא המבנה המוכר ביותר שתיכנן, ושהפך כמעט באופן מיידי לאיקונה ואף זכה לבול משלו. סרטון קצר על משה הראל ניתן לראות כאן.

הביקור בבניין הוא חוויה מרהיבה, לא מעט הודות למעברים הורטיקלים במבנה. במקום חדר מדרגות סטנדרטי, מצוי מעבר משופע המקשר באמצעות ספירלה את מפלס הקרקע וראש המגדל, כשבמהלכו מצויים חדרי מעבדות ובקרה לתמיכה במאיץ. הבניין הבנוי מבטון, צבוע אמנם בחלקו החיצוני בצבע לבן, אך חלקו הפנימי נותר אפור וחשוף. הספירלה האפורה והמפוטלת העוטפת אותך בבטון האפור והקריר, נפתחת מידי פעם אל הנוף באמצעות חלונות רחבים המעשירים את החוויה בצבעי הצמחיה השופעת והמטופחת של המכון.

לפני שנים ספורות, פורק המאיץ ותכנית להסבת המבנה למוזיאון מקודמת בימים אלה, ובנתיים המגדל עצמו אינו מתפקד עוד כמגדל מאיץ.

בראש המגדל מצויה תצפית פנוראמית מרשימה, הפונה בעיקר אל המערב (אלא מה). עד שבועות ספורים לפני ביקורי, אוכלס אולם התצפית בריהוט המקורי של המבנה משנות ה-70. הריהוט התאפיין בסגנון עתידני, שהתאים לחלל הייחודי בעל הקווים המעוגלים, אך לצערי כול מערכת הריהוט סולקה מהמקום ללא זכר, כמעט. כסא אחד נותר מיותם, ומונח בספירלה היורדת אל תחתית המגדל.

המבנה בכללותו הוא מחווה מקומית לאחת מיצירות האמנות הגדולות של המאה ה-20 "מגדל איינשטיין", שיצר האדריכל אריך מנדלסון, שגם תיכנן בהמשך חייו מספר מהמבנים בקמפוס מכון ויצמן.

 

את התמונות בחרתי להעלות ללא הסבר על כל מבנה ומבנה (אם זה היה כל כך מעניין אתכם, אז הייתם מצטרפים אלי ושומעים מטוקיוני וממני הסברים על התכנים ועל הארכיטקטורה של מבני הקמפוס הנבחרים).

 

 

 
 
 
 
 
 
 
 
 
בניין המעבדות לניסויים בבעלי חיים בתכנון זרחי אדריכלים
הבניין היום מוסתר מאחורי תוספות ועצים אבל נחשב לאיקונה באדריכלות הישראלית ולאחת מפסגות התכנון של משה זרחי. העבודה בבטון, חלקות המסות וצורת הבניין המשתלבת עם הקונסטרוקציה מעלה בבניין זה שאלות לגבי מקומו הנשכח של זרחי בתולדות האדריכלות הישראלית, מה שלא עוזר לו ועל פי מה ששמעתי הולכים להרוס את הבניין
 
בכלל הבניין הזה מאד מזכיר את מלון הילטון תל אביב עליו חתום זרחי יחד עם גיסו יעקב רכטר ושתוכנן שנים ספורות קודם לכן
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

 

 
הרשימה מוקדשת לשולי
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 10/03/2009 at 10:27

    פתחתי שני קישורים והגעתי לנערות בבגדי ים…. זה מכוון??
    מסיבות ברורות לא פתחתי עוד קישורים.

  • מיכאל  On 10/03/2009 at 10:43

    . אנא עדכן אותי במידה ותיפול בעיה שכזו שוב.כעת כל הקישורים נבדקו וכשירים

  • אביגיל  On 10/03/2009 at 11:07

    הי מיכאל, כתבת לי בתגובה שבאר-שבע היא מעבדת ארכיטקטורה ואני חייבת להסכים. היא גם הנוף של הספר שלי ועל האנדרטה אני מזמן מתכוונת לכתוב פוסט שלם! איפה השיכונים שהזכרת? אני מכירה רק את ה14 קומות. ולא יודעת אם יצא לך להיות לאחרונה בעיר, במיוחד באזור שסמוך לעיר העתיקה ולראות את השיכונים החדשים של הקבלנים שהם לדעתי די מזוויעים, תקן אותי אם אני טועה. הבעיה היחידה בב"ש שהיא גם הקסם, זה האבק… אבל בגלל זה באמת האוניברסיטה וגם בניין העירייה השכילו להיות אפורים כאלו. אגב, להבדיל אולי תכתבו פוסט על הבנינים ביכר המדינה. שמתי לב אליהם בשבת, הם כמו מין לגו כזה, ממש יפה.

  • מיכאל  On 10/03/2009 at 11:13

    הכוונה לשיכון ה', שזו שכונה היושבת על שדרות יעלים. תזהי אותה על פי גשר הולכי הרגל החוצה את הדרך. שימי לב שהמרכז המסחרי תוכנן על ידי האדריכל מנחם כהן שתיכנן גם את בניין עיריית תל אביב. כל הבניינים בשכונה הזו הם מיוחדים מאד וכדאי פשוט לשוטט ביניהם ולנסות להכנס לכמה שיותר דירות, כי כל הדירות כאן מרתקות. אגב, אין מה לאכול שם ושלא תעזי להתקרב לפלפל, אלא אם כן את מתוכננת לכתוב את הספר שלך מתא שירותים.
    בכלל בבאר שבע אני ממליץ על שתי המסעדות התימניות שיש בעיר העתיקה (אחת ברחוב סמילנסקי 16 והשניה מול מרכז התרבות) וגם הודו הקטנה שנמצאת ליד האוניברסיטה בקומה מסחרית של שיכון רכבת. בתיאבון.

  • גלי  On 10/03/2009 at 11:54

    מגדל אשכול של אוסקר נימייר בחיפה
    איך אפשר לכער את הכרמל בכזה מגדל גבוה ומכוער?
    כמעט מהבית שלי בזכרון רואים את המגדל המזעזע הזה, כאילו שלמישהו שם בחיפה היו תסביכים פרוידיאניים כאשר הוא בנה את אוניברסיטת חיפה הזו…
    תמיד אפל שם, מדכא שם, והאווירה אווירת נכאים אפרורית…

  • אלון  On 25/02/2010 at 13:53

    היפה ביותר שחוויתי בארץ. כל פעם שנכנסתי לבניין (בתור דוקטורנט) הייתי עוצר לרגע וסופג את התחושות שהוא מעביר לי. אני בדרך כלל טיפוס לא רומנטי ועיצוב זה או אחר לא "מזיז" לי במערכת רגשות. אולם דווקא בבנין הזה – דומה היה לי כי הוא מצליח להעביר את המסר מעבר לעיצוב – כגון השכלה, לוגיקה, תבונה ואחדות – מודרנה. ואני חושב שהאדריכלות במדרשה הגיעה למצב של אומנות – מתעלה מעל התחום שלה ומצליחה להעניק משמעויות נוספות.
    חבל שהדורות הבאים לא יזכו לזה.

  • Yael Mayorek  On 22/11/2011 at 1:01

    איזה יופי

  • אסף  On 05/06/2016 at 22:01

    תודה על הסקירה היפה של המכון. אולי יהיה מעניין לשמוע גם את הצד השני בסיפור, אם כי באיחור אופנתי של 5 שנים. ההתעקשות לשמר מבנים היסטוריים פוגעת קשות ביכולת של מכון מחקר להתחדש ולהתאים את עצמו לעולם דינמי ומשתנה. כמה דוגמאות:

    בימים אלה מוקם מרכז חדש לדימות המוח שימקם את מכון ויצמן בחזית התחום בעולם. הכסף (למעלה מ-100 מיליון ש"ח) בהיכון, כמו גם קריירות של אנשים לא מעטים, אבל הפרויקט התעכב משמעותית בגלל חוסר מקום לבנות בו את המרכז. אין מקום להכיל את הציוד. רק ממש לאחרונה הגענו להסכמה על הסבת בניין קיים למלאכה, תוך פגיעה בסטנדרטים המדעיים של המיזם.

    ספריית ויקס נסגרה ובמקומה קם אולם כנסים נהדר שמשדרג את יכולתו של המכון לקיים בו כנסים נורמליים בסדר גודל. המדע קם ונופל על תקשורת בין מדענים, וחזית הבניין החדשה טובה לאין ערוך מהקודמת: נקייה, מסודרת, נוצצת, ומשדרת חדשנות.

    בבניין פרלמן אותו צילמת מצטופפים 3-4 סטודנטים בחדר שאמור להכיל 2 בגלל הקושי הגדול לבנות ולהרחיב את הבניין, או כל בניין אחר למעשה שיאכלס את החוקרים ואת קבוצותיהם.

    בבניין וולף גם נמנע מאיתנו להכניס ציוד אולטרה-חדיש לתהודה מגנטית, עד ליצירת סביבת עבודה בלתי נסבלת בתוך המבנה, וכל זאת משום שאין הרשאה לשנות את פניו או צורתו של המבנה (פרט לעבודה פנימית חלקית).

    השימור ההיסטורי שכה חשוב לך לא רק שם רגל לעבודה תקינה ונורמלית – שהיא-היא הסיבה לקיומו של המקום מלתכחילה – אלא גם שופך בטון עליך תוך כדי נפילה כדי לוודא שלא תוכל לקום. אני לתומי חשבתי שבניין קודם כל אמור לשרת את האנשים שגרים בו וששילמו על בנייתו ממיטב כספם, ורק אחר כך את האנשים שבאים פעם או פעמיים בחיים כדי לצלם אותו לקטלוג.

  • חדר כושר בתל אביב  On 01/10/2017 at 11:17

    מדהים מה שנמצא ממש מתחת לאף שלנו!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: