שלשום שולי שאלה אותי וגם ענתה מיד: – 'מה משותף לבחורים צעירים ולעכברים?' – 'שניהם כל היום מנסים להכנס לכל מיני חורים'… באותו רגע ממש החלטתי שליוקנעם אגיע עד סוף השבוע. למה חור? כי יוקנעם תמיד נתפסה אצלי כמו חור שאין מה לחפש בו, כמו איזו התנחלות בגליל העליון.
לא ביקרתי עדיין ביוקנעם למרות שחלפתי על פניה אלפי פעמים. שאלתי חברים ומכרים אם הם ביקרו בה ומה יש לראות, וכולם ענו לי את אותה תשובה שהם אמנם יודעים בדיוק איפה זה יוקנעם, אבל מעולם לא ביקרו בה… זו אם כן, בהחלט סיבה להפוך את יוקנעם למטרה לסיבוב. בדרך כלל אמנם אין לי מטרה ואני פשוט מגיע, אבל כאן מדובר במטרה אז אולי זה פחות סיבוב ויותר סיור, אבל ברגע שהמושכות בידיים שלי, אז גם אם זו מטרה, אני אהפוך את זה בדרכי שלי לסיבוב.
קומת עמודים
.
לסיבוב הזה הגיע גם ד"ר משה, אבל הד"ר הלך מערבה ואני פניתי מזרחה, כך שלמעשה כל העסק הזה הייתי לבדי עם מצלמתי וצרור דפים מקומטים.
ליוקנעם נכנסנו מהכניסה המערבית, אחרי שעברנו את המושב אליקים – ממנו עלה וצמח גדול זמרי ישראל בועז מעודה. אחד מהתצלומים המרשימים ביותר, בטח שלעיניים עכשויות, זה התצלום המתעד את הצבת שלט היישוב, עם הקמתו אי שם בסוף שנות ה-40: שני בחורים צעירים תולים על עמוד שלט צנוע עליו כתוב באותיות גדולות "אליקים" ומתחת לזה ככותרת משנה ובסוגריים "אום אל זינט" – ובכך שימרו למעשה את שמו של היישוב הערבי שהתקיים במקום עד שנתיים קודם לכן, עת בוצע בו טיהור אתני.
הכניסה המערבית ליוקנעם מרהיבה ביופיה, הודות לכך שנפרסים לפניך הגאיות המוריקות היורדות אל העמק, ובנוף לפניך עולה לה יוקנעם. הכניסה השקטה והיפה הזו, עומדת בניגוד כמעט גמור לכניסה השניה מכיוון כביש 70, שמוקפת בהאנגרים עלובים ומתועשים וצמודה לכביש סואן, עמוס ומרומזר.
ביוקנעם, יישוב שהוקם לאחר מלחמת העצמאות כמעברה, אין "אתרים" מושכים. המקום שהוכרז כעיר לפני שנתיים בלבד מורכב ממגורים, מסחר, גינות ציבוריות, בריכת שחיה ומגרש טניס. מה שכן יש ביוקנעם זה נוף הנשקף כמעט מכל מקום, וטבע שמקיף את העיר וחודר ליישוב מידי פעם, …אחרי הכל זה עדיין חור.
.
.
ביוקנעם אין כאמור פנינים אדריכליות, כמו ביישובים אחרים בישראל. גם התכנון העירוני, הוא סטנדרטי לערים שהוקמו בשנות ה-60, וכאן לא תמצאו את הבשורה. מה שכן יש כאן, זה משהו הרבה יותר עמוק, כמו בכל חור ואותו אי אפשר להעביר באמצעות תמונות בלבד, היות ומדובר כאן באווירה ובחברה המקומית.
לפרט החשוב ביותר בעיר, נחשפתי רק אחרי שהתחלתי לסייר בשכונה הנחשבת לנכשלת ביותר בעיר. השכונה שהוקמה אי שם בסוף שנות ה-50 על ידי שיכון עובדים, מורכבת בעיקרה ממבני שיכונים מטיפוס המוכר כ"רכבת", ומקוביות עם קומות מפולשות חלקית.
עם סגירת מפעל "סולתם" ביישוב, פוטרו מאות עובדים שהתגוררו בשכונה זו, ולאחר תקופה מסוימת החלה נטישת השכונה. עם התרוקנותה, עברו בתי השכונה לידיים פרטיות שהשכירו אותם לגופים המאכלסים בהן בעיקר עולים מאתיופיה. אחרי שביקרתי בסיפור דומה בלוד, הייתי מצפה למצוא במקום עזובה, הזנחה, זוהמה, בתים מטים לנפול וסכנה ומתח באוויר – אבל להפתעתי הגדולה (אפילו גדולה מאד), אף אחד מהמרכיבים הללו לא קיים בשכונה הזו.
במקום זה, מצאתי ניקיון שלא היה מבייש אף רחוב בעיר חזקה ממנה (לפי הלמ"ס העיר מדורגת במדרג בינוני: 6 מתוך 10). חוץ מניקיון, הבתים היו מטופחים, חדרי מדרגות נקיים ומתוחזקים היטב, כל בתי השכונה עברו שיפוץ ככל הנראה בשנים האחרונות והדיירים הקפידו להמשיך ולתחזק אותם.
מסיבוב של כמה שעות בין בתי השכונה, ניתקלתי באנשים קשי יום, עולים חדשים מאתיופיה ומברה"מ לשעבר. מכונית עם ירקות עצרה ברחבה בחזית בניין, הוציא הנהג את מרכולתו, ומייד נוצר שוק קטן וסביבו התגודדו שני תריסרי נשים כבדות בקול רעש גדול. כך נוצרה לה, בניגוד למרחב האורבני שקבעו המתכננים – אווירה עירונית מובהקת.
התכנון האורבני המודרניסטי שנכפה כאן על ידי מתכנן בודד אי שם בשנות ה-50 בשיאו של מבצע "כור ההיתוך", מחק כל סממן ורנקולארי, מסורתי ועירוני. בכך מנע המתכנן יצירת חיים עירוניים ותוססים במרחב הציבורי, להם הייתה מורגלת האוכלוסיה אשר באה מיישובים באירופה או אפריקה, למעט כמובן עולי ברה"מ שבאו בשנות ה-90 מערים שנבנו ברוח דומה וסבלו מאותן הבעיות.
כשחזרתי למחשב בביתי הרחק מיוקנעם, בדקתי פרטים על העיר באתר העירייה, שם מתהדרים במשפט הבא: "יקנעם מהווה מודל לחיקוי לערים רבות בארץ. בעשורים האחרונים הצלחתה של יקנעם ניכרת בחינוך, בתנופת הפיתוח, באיטגרציה החברתית בין עולים לוותיקים, בין חילוניים לדתיים ובין הדעות הפוליטיות השונות". יכול להיות שמאחורי הסיסמאות, אכן זה מה שהביא את העיר למצבה הנוכחי הכה חיובי, אחרת אין לי מושג איך הם עשו את זה…
באתר העירייה מודגש שיקנעם היא "העיר הירוקה הראשונה בישראל" – תואר בו מתהדרות לא מעט רשויות בארצינו הקטנטונת. ממה שראיתי מסיבוב בשכונות הוותיקות של העיר, אני חושב שהיה עדיף ליקנעם להתמקד בנושאים חברתיים ולהעמיד אותם בחזית העשייה, ולא להתמקד בנושאים ירוקים אשר באים לא פעם כמס שפתיים על חשבון פעולות קשות ומורכבות כתיקון צדק חברתי ומרחבי.
בעיה רצינית שהייתה לי והציקה לי לא מעט, התמקדה בנושא האוכל. לא היה כאן משהו מיוחד לאכול! כך, שלבסוף נאלצתי להתפשר ונאלצתי לאכול פלפל. לפחות המוכר, נתן לי להכין את הכדורים שלי לבד…
בשביל מזון טוב, עדיף לנסוע כמה קילומטרים מערבה לבת שלמה ולהרביץ גבינות עם לחם ועשבי תיבול במשק של שוורצמן.
***
באמצע שנות ה-90 יצא על ידי אריק קרישק הספר "יקנעם של מעלה" בהוצאת טפר. הספר כולל תצלומים וסיפורים רבים מהווי היישוב לאורך השנים, ומהווה מקור מידע רב לעברה של יקנעם.
***
.
חלון אחורי 
תגובות
מסתייגת מהפתיחה השובניסטית הלא מוצלחת
אבל ביקנעם יש מסעדת גורמה מעולה בשם japro
עם מחירים שפויים בהחלט
שווה אפילו נסיעה מיוחדת
http://www.rest.co.il/sites/Default.asp?txtRestID=9437
אבל לגבי המסעדה: ידעתי על קיומה, אך מבחינתי עצם העובדה שהיא אינה בתוך העיר ולכן איננה חלק אינטגרלי מהמערך החיים העירוני, בחרתי להקריב את קיבתי לפלפל הנמכר במרכז האזרחי בלב היישוב.
פלאפל במרכז האזרחי ולא גבינות ועשבי תיבול. בחיי שזה נשמע כאילו זה נלקח מסאות'-פארק.
מחר אולי אוכל סביח ואהפוך לשאהיד
על "טיהור אתני" כבר שמעתי, אבל "התנחלות בגליל העליון" חדש לי. זה הדבר החדש עכשיו?
נו, הלואי ולי היה זמן לשוטטות כזו ביום חול…
פלאפל אוריון- נשמע כמו אחד כזה ותיק, האם המבנה שלידו הוא בית קולנוע או משהו שהיה פעם בית קולנוע ? שמעתי על בית קולנוע ותיק אחד שעדיין קיים ופועל שם, אני צריך ליזום גיחה לשם ביום מן הימים…
נהניתי מחלק לא קטן מהצילומים, במיוחד של השיכונים והנוף
ואתה זה שצריך לדעת את זה אחרי שצילמת כל כך הרבה מבנים בסגנון הזה. חלק ממרכז אזרחי הוא אולם מופעים. הפלפל יושב שם כבר למעלה מ-50 שנה והוא קרוי על שם בית הקולנוע שפעל בבניין
לא צילמת אפילו רבע מיקנעם
תמונות זוועה יש מקומות הרבה יותר יפים שרבים מהארץ באים לראות
אני תושבת יוקנעם ששמחה מאוד לראות תמונות כאלה באינטרנט. רוב התמונות צולמו ברחוב שלי, שנקרא רחוב השיקמה. למשל התמונה עם הציור על הקיר שעליו כתוב "לעיריית יוקנעם באהבה", התמונות שמתחתיו, התמונה מהיער, תמונות מ"גן העיגולים" (הכינוי שלו ברחוב המלבלב שלנו) ועוד כמה תמונות.
בעיקרון יוקנעם היא עיר נחמד מאוד, ללא ספק היא חור אבל גם בחור גרים אנשים וגם בחור אפשר למצוא תעסוקה, ומאוד נחמד פה.
ובקשר לתגובה שלך על בית הקולנוע, קודם כל זה לא בית קולנוע כבר ממזמן, הוא נסגר לפני המון שנים. והפלאפל ההוא זה סניף חדש מאוד של הרשת שקרויה "פלאפל אוריון" והיא קיימת יותר מ50 שנה ולא הפלאפל בעיר, הוא בן חודשיים אם לא פחות.
אהבתי מאוד את התמונות ואת המידע שנתת פה על יקנעם. שמחה שיש עוד אנשים שמתעניינים בחור הקטן והאהוב שלנו, ד"א יש שדות נרחבים ויפהיפיהים שפרושים לפניך בצעדה שמתקיימת כל שנה בחודש מרץ (התקיימה כבר), פעם הבאה תגיע, מבטיחה הנאה מרובה.
שחכתי להוסיף, יש עוד המון שכונות, ככה שמי שנכנס לפה ורואה, שלא יחשוב שיקנעם כזאת. יש בה המון בתים פרטיים וחדשים ושני פארקים נחמדים.
בקיצור לא כ"כ חור כמו שמתואר פה.
אני חייבת לציין שהצילומים נוראיים ומקבלים מהם רושם רע על יקנעם.
יקנעם היא עיר מפתחת המשלבת יחדיו טבע ותעשייה.
למה צילמת רק את האזור שנבנה לפני 50 שנה ולא את ההוא שהוקם לפני 20 או לפני חודשיים?
יקנעם ללא ספק אינה חור.
תושבת יקרה, יוקנעם היא עיר נפלאה, את האווירה העירונית מצאתי בליבה ההיסטורי שנבנה בשנות ה-50 וה-60 וזה המקום לו יש את הפוטנציאל להתפתח. האזורים החדשים של היישוב שנבנו בעשורים האחרונים הם פרבריים וחסרי ייחוד ודווקא הם אלה הפוגעים בזהות העירונית של יוקנעם. אני בטוח שהרמה הסוציו-אקונומית באזורים החדשים גבוהה יותר, אבל מבחינה אורבנית האזור הוותיק הוא זה המוצלח. אומנם זה נראה שם ישן ומיושן – אבל זה מתוכנן הרבה יותר טוב.
יוקנעם היא אולי לא חור, אבל זה מרתק שכמוני עברו שם מיליוני בני אדם ומעולם איש לא עצר בעיר. חור יכול להיות גם במרכז תל אביב. זה לא המקום אלא מה שעושים איתו, ובנושא הזה אני ממליץ ללמוד משולי.
העיר הצפונית מובילה באיכות החיים ושירותי קהילה כולל פרוייקטים חברתיים יזומים על ידי העירייה מהווים מקום מצויין למגורים. איכות חיים ניקיון ונדלן שמקפץ בקצב מסחרר.
http://www.yoqneam.com/
בקר ובדוק.
לאחר שקראתי את מאמרך,והתעמקתי בתמונות,אני חייבת לומר לך-חבל שהתהלכת ברדיוס של 100 מטר מסביבך ותו לא.
ביקנעם יש שכונות ותיקות עם בתים פרטיים מרהיבים,ובתים פרטיים חדשים אשר עוצבו בקפידה,מבפנים ומבחוץ. בנוסף,חבל שטרחת לכתוב את המילה "חור" בכל משפט שני, זה מרמז על התנשאות משהו.
סע שוב ליקנעם,צעד בעיר ותגלה שאפילו הבניינים הכי עלובים שיש הם עדיין מקום טוב להיות בו, כי ברגע שאתה יודע שמסביבך נשקף נוף כזה יפה, ירוק ומרגיע,אתה מבין שאולי לא צריך יותר מזה.
יש אנשים שלא מוותרים על העיר הקטנה הזו, גם אחרי שניסו את העיר הגדולה.
אני לא טוענת שיקנעם היא העיר הכי טובה בעולם,אבל יכולת לתת לה יותר מזה.
לדעתי זה לא חבל שהתהלכתי דווקא באותו אזור. ראשית, התמקדתי באזור הזה מפני שזו הייתה מטרת העבודה שלשמה הגעתי לעיר. דבר שני, מדובר באזור הבעייתי ביותר בעיר מהבחינה הפיסית והחברתית שעל פי מיטב הבנתי מרבית תושבי יקנעם מתנערים ממנו כי הוא ישן ועלוב ומתגוררת בו האוכלוסיה הפחות איכותית לכאורה בעיר. אך אם אכן התעמקת במה שכתבתי – אז דווקא מהאזור הזה התלהבתי והתרשמתי מאד לטובה, גם בהשוואה למקומות אחרים בארץ שאני מכיר – וזה היתרון שיש דווקא לאזור הזה ביקנעם.
כיום יקנעם היא עוד חור שאינו מממש את הפוטנציאל שלו, עם קצת חשיבה וראיה אסטרטגית בשילוב של קנה מידה קטן וקנה מידה גדול, העיר תהפוך מחור בלתי נראה למתבונן מבחוץ – למוקד ומטרה לביקורים וכמובן שהדבר ישפיע באופן משמעותי על החיים במקום.
אני יודע שיש איזורים נוספים מעניינים בעיר – אותם אשאיר להזדמנות אחרת.