סיבוב בבית הכנסת היפה בארץ (לפחות לפי דעתי עכשיו)

את בניין בית הכנסת המרכזי של שיכון ה' בבני ברק, "גילה" לי חבר יליד העיר, שכמוני חובב אדריכלות טובה. אלא שהפעם היה מדובר באדריכלות מצוינת, ששוב הוכיחה לי שגם במקומות מוזנחים כמו בני ברק, שבמבט ראשון נראים כניגוד גמור לאסתטיקה איכותית – ניתן למצוא יצירות מפתיעות.

את בית הכנסת תכנן האדריכל יעקב נטל, שתכנן בעיקר עבור המגזר הדתי בישראל בעשורים הראשונים למדינה. המבנה נותר כמו שהיה עם שינויים קלים, זאת למרות שהשכונה עברה שינויים קיצוניים – הבינוי השתנה והחברה התחלפה ואת מקומם של הציונים-דתיים שהסתלקו מכאן תפסו חרדים.

ועל כך ברשימה זו.

.

חזית בית הכנסת, המשלבת מאפיינים של הסגנון הבין-לאומי עם סגנון מזרחי, ומאזכרת חזית של מצודת משטרה בריטית מטיפוס טיגארט.

.

בני ברק היא עיר מרתקת שטרם נחקר הפן הארכיטקטוני המצוי בה. רשימה נוספת על מקום אחר בעיר, שיכון ד' של הפועל המזרחי, מצויה כאן.

שיכון ה' בבני ברק מתוכנן כשכונת מגורים על גבעה הצמודה לצומת גהה. השכונה שהוקמה בראשית שנות ה-50, נועדה לשכן בעיקר את חברי הפועל המזרחי, והוקמה על ידי חברת "משכנות" שכיום ידועה כחברת "משהב" הפונה גם היום אל ציבור הכיפות הסרוגות. דרכיה הצרות של השכונה, מתפתלות בהתאם לטופוגרפיה של הגבעה, שבראשה ממוקם השטח הציבורי הפתוח המרכזי של השכונה. לצידו של שצ"פ מרכזי זה, ממוקמים מוסדות הציבור של השכונה; בהתאם לשכונה דתית, המוסדות הינם מוסדות חינוך ודת הכוללים בתי כנסת, בתי מדרש ומקוואות.

את השכונה כולה חוצה מדרום לצפון שדרה ירוקה ורחבת ידיים המיועדת להולכי רגל בלבד (וחוצה כמובן את השצ"פ המרכזי), והודות לרחם הבני-ברקית – שוקקת השדרה חיים של עשרות ילדים המשחקים בה.

בשיטוטי באינטרנט אחרי חומר כלשהו על השכונה (ואין כזה דבר), נפלתי על פורום, בו עלתה השאלה "מה טוב בבני ברק – רשימת מעלות, שם אחת מהמגיבות ציינה את שיכון ה', כאחת ממעלותיה של העיר: "אם 'בני ברק' היא שיכון ה' – אזי בני ברק היא עיר רגועה שאין בה יותר מדיי בניינים ובוודאי שלא צפופים. "אם 'בני ברק' היא שיכון ה' – אזי בני ברק היא עיר רגועה שאין בה יותר מדיי בניינים ובוודאי שלא צפופים".

ואם כבר ציינתי את דבריה, אז אותה גברת, ציינה בראש דבריה, כמה ממעלותיה הייחודיות של העיר, ואלה טיעוניה:
1. מרוכזים בה כמעט כל סוגי החנויות וכמעט כל סוגי המוצרים שזקוקים להם.
2. בהליכה של כחצי שעה ניתן להגיע מכל מקום לכל מקום, בניגוד לירושלים, נניח, שם מדובר במרחקים גדולים.
3. המגוון הגדול של סוגי האוכלוסיות בה, מאפשרות לכל אחד למצוא ידידים כלבבו ומוסדות לימוד כלבבו.
4. אפשר למצוא בה מגוון של מקומות עבודה.
עד כאן דבריה. נראה כי גם בלי לקרוא את כתביה של ג'יין ג'ייקובס או ארנה קזין, הבחורה החרדית יודעת להגדיר מהי עיר. ונראה, כי בני ברק ותל אביב – הן הערים היחידות הקיימות כיום בישראל.

.

1953: מיקום ביתה כנסת בסביבה הקרובה לו (השרטוט כמו שאר השרטוטים שבהמשך הם חלק מהתכנית של האדריכל יעקב נטל שהופקדה במחלקת ההנדסה של עיריית בני ברק)

.

שכונה ה' מורכבת ברובה משיכוני מגורים זעירים בני קומה עד שניים, בהם התיישבו בראשית שנות ה-50 עולים חדשים ממגוון עדות. לצד בית הכנסת התימני שברחוב צירלסון אף הוקם מוזיאון ליהדות תימן. בשנות ה-90 הפך חלקה הדרומי של השכונה לאזור של שכונות וילות לעמידי העיר. בין הבתים במקום ניתן למצוא את בית משפחת לבייב.

הפרופורציות של השכונה מתייחדות בקנה מידה אנושי מאד, המאזכר את תכניתן של ערים עתיקות. רק שכאן, את מקומם של הבתים המוצבים בקו אפס של הרחוב ומתנשאים על פי רב לכמה קומות, מחליפים בתי השיכון המתפוררים והקבורים מתחת להררי תוספות בנייה. תכנית השכונה עשירה במעברים להולכי רגל, והודות לשדרה המרכזית, ישנה תחושה נעימה מאד למשוטט בה – ולכן אני מאד ממליץ למי שנופלת לידו שעה פנויה לבקר בשכונה. בפסגת הגבעה, בשיאה של השכונה, ובמרכז השדרה – ניצב לו בגאון בית הכנסת המרכזי – עדיין מבהיק הטיח הלבן למרחקים. אחרי הכל מדובר כאן בבית הכנסת המרכזי של השכונה הדתית, ולכן הבניין מתוחזק היטב באופן יחסי לשאר בתי השכונה.

.

1953: חזית מערבית ראשית הפונה לרחבה

.

1953: תכנית

.

1953: חתך לאורך אולם התפילה ומגדל המדרגות המסתיים בכיפה

.

בניין בית הכנסת המרשים מאזכר בחזיתו הראשית הפונה אל הרחבה הציבורית המרכזית של השכונה – חזית של מצודת טיגארט. מתכנן המבנה, האדריכל יעקב נטל עבד בשנות ה-40 לאחר שסיים את לימודי האדריכלות בטכניון, במחלקה לעבודות ציבוריות שתכננה את אותן מצודות. לאחר חיסול המנדאט ועם הקמת המדינה, פתח נטל משרד אדריכלים עצמאי שפעל בעיקר במגזר הדתי. במהלך הקריירה ארוכת השנים שלו שהתפרסה על פני כמעט 60 שנה, הספיק לתכנן עשרות בתי כנסת, מקוואות, מבני מגורים, חינוך וספורט. שותפו לתכנון בית הכנסת היה המהנדס יצחק ביגלאייזן, שהיה חברו של נטל עוד מימי הלימודים בגימנסיה בקרקוב עיר מולדתם.

חזית הבניין משלבת קוים נקיים וישרים עם אלמנט של קשתות. קיימת מצודת טיגארט דומה מאד המשלבת בתוכה את שני המרכיבים הללו, והיא ממוקמת בשולי הישוב נוה צוף שבהר אפרים. מצודת הטיגארט ששם, נבנתה על גבי מצודה טורקית ישנה, ושילבה אלמנטים מהמבנה הקדום.

.

החצר הפנימית של מצודת הטיגארט ביישוב חלמיש

.

.

חדר המדרגות המרכזי בבניין, מתאפיין בחלונות מסך אורכיים, המחולקים למשולשלים – אלמנט החוזר על עצמו בחלונות דומים המופיעים בחזית הדרומית של בית הכנסת ומאירים את החללים הגדולים. המשולשים יוצרים באמצעות שילובם יחד מגני דוד.

אולם בית הכנסת מאזכר את תכנית הבזיליקה, אך למעשה כבר בתי הכנסת הקדומים נבנו באותה המתכונת: אולם אורכי המחולק לשלושה חלקים מרכזים, המופרדים על ידי עמודים, וכניסת תאורה מהגג (קומת תאורה).

על אף שהמבנה לא שופץ באופן משמעותי מאז שנפתח לציבור המתפללים בשנת 1953, המבנה כולל הריהוט הפנימי נותר כשהיה, וזה אחד מהדברים המרשימים בסיור בו.
את ארון הקודש המורכב מעבודת אבן מרשימה בצניעותה ופשטותה, עיצב וביצע יונה היבשר, שתכנן וביצע עשרות (אם לא מאות) ארונות קודש בישראל של שנות ה-50 וה-60, המהווים דוגמה מעולה לבניית היכלי קודש, המוכיחים כי ההיגד שניסח האדריכל מיס ואן דה רוה Less Is More, שפיר ואיתן גם עשרות שנים לאחר מותו של מנסחו.

.

בניין בית הכנסת עם חנוכתו

.

אחרי שהסברתי את ערכיו של הבניין, שכמובן רק ביקור באתר עצמו יכול להסביר בצורה הטובה ביותר את החוויה של הבניין, אגש לתאר את חיפושי אחר אדריכל הבניין. כדי להכיר יצירה היטב ולהנות מאיכויותיה, לימד אותי אבי, שצריך לראות לפחות שתיים מיצירות האמן ורק כך ניתן להתחיל להשוות ולהכיר את המוטיבים המרכזים ביצירתו. ולכן זו הסיבה המרכזית שבקשתי לאתר את שם המתכנן. לעיריית בני ברק אין אתר אינטרנט ולכן די היה קשה לאתר את מספר הטלפון של הגנזך שלהם, אך לבסוף איתרתי אותו. הרמתי טלפון לגנזך עיריית בני ברק, ושם חסכו לי את הביקור במקום. מנהל הגנזך פתח את תיק הבניין, ודווח כי על התכנית המוקדמת ביותר המצויה בתיק, חתומים שניים: יעקב נטל ויצחק ביגלאייזן. בנוסף, החותמת שלהם הזכירה כי משרדם מצוי ברחוב אחד העם 105 בתל אביב, ושנת הוצאת התכנית היא 1953.

באחד העם 105 איתרתי את בתו של נטל המתגוררת בבית שנירכש על ידי הוריו של נטל עם עלותו לארץ ישראל, כערובה כלכלית לקליטתו בארץ. היא זו שסיפקה לי את קורות חייו:

יעקב נטל נולד בעיר קרקוב שבפולין בשנת 1917, למשפחה דתית וציונית. בשנת 1935, בהיותו בן 18, עלה נטל לארץ והתיישב בתל אביב, בבניין שנירכש כאמור על ידי אביו קודם לעלותו לארץ. בישראל, פנה ללימודי אדריכלות בטכניון שבחיפה, שם הוכשר כאדריכל ומהנדס, והודות לכך התקבל לעבוד כמתכנן ביצורים במחלקת התכנון של הצבא הבריטי. בראשית דרכו העצמאית כאדריכל, פעל בשותפות עם חברו מפולין יצחק ביגלאייזן, עמו תכנן מוסדות דת רבים, ובכללם בית הכנסת המרכזי בשיכון ה'. לאחר פירוק השותפות, המשיך לתכנן מבנים רבים ברחבי הארץ, בעיקר מבני ציבור למגזר הדתי. בין המבנים הבולטים שתכנן: ישיבת היישוב החדש, ברחוב פומפדיתא בתל אביב, כפר הנופש לחיילים בחוף הים באשקלון (רחוב בן עמר 1), את כפר הנוער הדתי וקריית החינוך גבעת ושינגטון (פרויקט עליו עבד החל מראשית שנות ה-50 ועד סוף שנות ה-90, וכלל בין השאר מבני מגורים, בית כנסת ובריכת שחיה), ישיבת באר יעקב, כפר הנוער נרדים בערד, הישיבה התיכונית בכפר גנים שבפתח תקוה, בית הכנסת "דובב עוז" ברחוב הבילויים 15 ברמת גן, מלון ארבע העונות, נתניה, בית אבות משען בעכו.

בני ברק היא אחד מהיישובים המוזנחים ביותר בגוש דן, אך יחד עם זאת מוסדות הציבור שבה, שהוקמו בהשקעות גדולות מאד ביחס להשקעה במגורים או במרחב הציבורי בעיר – יוצרים בעיר גלריה מרהיבה לארכיטקטורה רליגיוזית ישראלית, דבר שטרם טופל במחקר והביקורת הישראלים. קשה להאמין שעיריית בני ברק, או כל גוף אחר בעיר ישלוף את הכפפה ויתחיל לחקור ולהעלות אפשרויות לטיפול בכל אותם מבנים, שכאן הבאתי רק אחד מהם. אבל יחד עם זאת, אפשר להתנחם בעובדה, שבשונה מכל התהליך המתרחש בישראל בו "משמרים" מבנים היסטוריים, שהוזנחו ועמדו רגע לפני הריסה ומשנים את ייעודם או אופיים, הרי שכאן המבנים חיים נושמים ופעילים בדיוק באותו הייעוד שלשמו הם הוקמו.

בכל מקרה בעקבות כתיבת הרשימה הזו, החלטתי לעשות משהו, ונראה אם הוא ישא פרי. בנוסף, בעוד כחודש וחצי אעביר סיור במבנה זה ובמבנים נוספים בעיר שראויים לגילוי מחדש. אם אתם רוצים – אתם מוזמנים להצטרף. שאול כבר הודיע שיגיע.

.

…

.