סיבוב בחורבות חומש (2005-1978)

לפני כחודשיים השתתפתי בביקור לא הכי חוקי בחורבות מה שהיה עד לפני שנתיים וחצי הישוב חומש. את הסיור ארגן ארגון חברים של זקני הליכוד, ובשל כך הצנחתי את הגיל הממוצע של משתתפי הסיור בכמה עשרות שנים.

.

.

מה שהניע את חבורת המסיירים לא היו מניעים טיוליים גרידא או סקרנות רעננה, אלא מניעים פוליטיים טהורים, בדומה לקבוצות אחרות להם הצטרפתי בעבר שסיירו בשרידי הכפרים הערבים שנחרבו על ידי אותם כוחות. אותי עיניין המרחב החרב, החיים שנגדעו והעתיד. בשיטוטים שכאלה, אני מבקש ללמוד את העתיד של המקום החרב ושל המקומות שטרם נחרבו.

בדומה לחירבונים אחרים, גם כאן החורבן הוא פיסי בלבד והזיכרון של החיים נותר חי ופעיל וממשיך להתפתח.

כך לדוגמא, אם מעלים את נושא השמות: המקור הקדום ביותר לזיכרון השם "חומש" הוא בעצם המחווה לחמשת הכפרים ששכנו באזור בתקופת המשנה והתלמוד. אין המדובר במחווה סתמית, אלא בשם מקום ממשי שהשתמר בשמו של הכפר הערבי השוכן בסמוך אל-פנדקומיה, שמשמעותו ביוונית חמש (פנטה). שם הכפר גם מוזכר בכתובת הפסיפס הקדומה שנחשפה בשרידי היישוב רחוב. וכמובן, שכל זה התגלגל לשמה של היאחזות הנח"ל שהשתכנה במקום בשנת 1978, אוזרחה בשנת 1980 והוחרבה עד היסוד (הפיסי) בשנת 2005. יחד עם זאת, חומש לא הוחרבה בממד הזיכרון, והדוגמא המוחשית ביותר היא הארגון המבקש ליישב את האתר מחדש תחת אותו השם.

בביקור הזה בחומש פיספסתי את בריכת השחיה, ביקור שני במקום השלים לי את החסר, ורשימה מהביקור בליווי תמונות שרידי חורבות בריכת השחיה – מצויה כאן.

קודם להגעתנו לחומש, ביצענו עצירה ביישוב שבי שומרון, שהוא היישוב הישראלי הקרוב ביותר לשרידי חומש. שם, עשינו סיבוב מוזר בשכונת הקרוילות של פליטי חומש. לאחר מכן, נסענו ישר ללא כל הפרעה לחומש. לא מחסום, לא צבא, לא ערבים ולא יהודים – כביש ישר בנוף מרהיב, מתל-אביב ישר לחומש.

כשהגענו לא העזתי לעזוב את הקבוצה, ואולצתי לשמוע את כל ההסברים התנ"כיים והבכייה על עזיבת היישוב מפי אחד מהמפונים שהובהל להנחות אותנו. אותי יותר עניינו החורבות, אך החבורה שבאה איתי באה לשמוע ברברת. הכי עיצבן אותי שלא הגענו לראות את חורבות בריכת השחייה של חומש, ששרידיה עדיין שוכנים בצל עצים למרגלות היישוב.

ב-1948 החרבנו 430 כפרים ערבים (ואני לא רוצה להכנס כאן לויכוח של כמה בדיוק הרסו), אז אין שום סיבה שנעשה את זה לעצמנו. אריק שרון שדאג לדפוק ערבים במשך 60 שנים, החליט להרחיב את תחום הנדפקים והפנה את כוחו כלפי בני טיפוחיו המתנחלים. עכשיו הוא תקוע במצב שלא רוצים אותו לא בעולם הזה ולא בעולם הבא…

במהלך הנסיעה לחומש, הזקן שישב לידי, רביזיוניסט, אמר לי: "- מה ההבדל בין אברהם אבינו לאריק שרון? – אברהם אבינו היה מוכן להקריב את בנו היחיד למען האומה, ואריק שרון הקריב את האומה בשביל הבנים שלו".

אז אם נעזוב את הפוליטיקה בצד (מה שלמעשה בלתי אפשרי), אז ניתן לתמונות לדבר.

(ארבעת התמונות הראשונות הן משבי שומרון, משיכון מפוני חומש)