סיבוב באיקאה / ארוחת ערב

אחת לחצי שנה אני נוהג לבקר באיקאה. זו נראית לי תדירות נורמאלית לחלוטין, למרות שהורי, למשל, לא ביקרו אף לא פעם אחת בחנות מאז פתיחתה בשנת 2001.

הבניין הכחול-צהוב המשתרע על שטח של 23,500 מ"ר, תמיד מושך אותי לשוב ולבקר בו, כמו מגנט לא מובן – אני חוזר אליו.

לבניין שתוכנן על ידי מן-שנער, ישנם את כל המאפיינים שעודד מנדה-לוי הגדיר במאמרו "קניון": סגור, מוגן, מאובטח, מנוהל וממושטר, מאוכלס בצרכנים, חלל אשלייתי ומרחב של בידיון ועוד כל מיני. מה שבטוח: שישנם שני מקומות באיקאה שאני אף פעם לא מפספס: המסעדה ובית השימוש – והם שניהם צמודים זה לזה.

אחד מהדברים המושכים אותי לאיקאה, זו ההשתוממות מהתנועה המדמה את זו של המשוטט בעיר. ההתפתלות של נתיב ההליכה, המלא הפתעות וגילויים כל צעד, וחשיפה אל מקומות ואירועים חדשים – והכל בנתיב מלאכותי קבוע מראש, כמעט ללא אפשרות לסטייה. יחד עם זאת, המסלול השיווקי הזה, מועדף עלי בהרבה על מסלול ה-Highway המוכר מהסופרמרקט, שם החוויה הצרכנית משמימה בהרבה ביחס לזו שבאיקאה.

.

מודל סופרמרקט

.

מודל איקאה

.

כאמור, אני מקפיד לשלב בשוטטות המלאכותית שלי במקום, גם ארוחה במסעדה השוודית המקומית. וכמו תמיד, גם הפעם בחרתי שלא לגוון (אחרת הייתי הולך לאכול במקום אחר): על המנה הראשונה ויתרתי, ולמנה עיקרית הזמנתי כדורי בשר שוודים. ישנה אופציה ל-6 כדורים במחיר של 24 ש"ח או 12 כדורים ב-32 ש"ח, אבל המגיש החליט בשבילי על הוצאה של 32 ש"ח. לצד הכדורים ששחו בשמן, קבלתי ערימה של צ'יפס מטוגן ו-8 שקיות זעירות של קטשופ אוסם. לשתיה לקחתי בקבוק מים מינראלים של חברת סן-בנדטו (6 ש"ח), ולמנה אחרונה בחרתי בקיפוד מוס שוקולד (16 ש"ח).

מה שהיה שונה, בביקור הזה משאר ביקורי באיקאה, זה רגע ההליכה לשירותים: תמיד אותו מסדרון ארוך וריק המוביל לדלת השירותים, כשמשמאלי תלוי מבחר מרשים ומשמים של תמונות ממוסגרות, הנמכרות לקראת סיום המסלול בקומה התחתונה. הפעם ליד התמונות ניצבה אשה אתיופית.

זו ללא ספק, הייתה האתיופית הראשונה שנתקלתי בה מימי באיקאה. אשה כבת 40, אך לבטח שלא עברה את ה-30, ולצידה ניצבה עגלה עמוסת ציוד ניקוי מזוהם. עגלה עלובה, ביחס למראה הנקי והמצוחצח של המקום. האשה נראית הייתה מותשת ועייפה, ונדמה שבעצם עמידתה וקיומה במרחב לא לה – היא מפרה את האשליה שאיקאה מבקשת לנסוך עלי ועל חבר מרעי הצרכנים.

לא עצרתי והמשכתי ישר לחדר השירותים, לגלות שכל התאים תפוסים והמקום מלוכלך יותר משירותים של תחנת דלק. יצאתי.

.

IMG_0018

לפני מנה עיקרית

.

IMG_0023

אחרי מנה עיקרית

.

IMG_0026

לפני מנה אחרונה

.

IMG_0027

אחרי מנה אחרונה

.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שושי  On 02/02/2009 at 15:20

    אתה בטח לא בן לאמא פולניה .
    אנחו לא יצאנו מהבית על בטן ריקה וביקור בשרותים .
    מי משתמש בשרותים הציבוריים ?

  • יוסי  On 02/02/2009 at 18:23

    יש עוד אתיופית.
    לפני כחודש הייתי באיקאה.
    קניתי מה שקניתי והגעתי לקופה.
    הקופאית היתה אתיופית.
    סיימתי לשלם ואז הקופאית הציעה לי שקית בחצי שקל.
    שאלתי אותה – מה פתאום לשלם על שקית?
    ואז השיבה לי האתיופית השחרחרה: כי אנחנו ירוקים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: