סיבוב בשכונת לגו של משה ספדיה במדרשת שדה בוקר

ביום שני נסענו חבר'ה מהמעבדה לעיצוב עירוני למדרשת שדה בוקר כדי להיפגש עם כמה דמויות בולטות שם, ובעיקר כדי לברוח מהלחות המטורפת שהטביע את תל אביב. את היום פתחנו בדיון שנמשך כמה שעות טובות והאמת שהיו בו כמה קטעים מעניינים שהייתי שמח להעלות לכאן – אבל טלי אמרה שלא. אז לא.

אחר כך הלכנו לאכול, אבל כשאני נמצא בליבה של אחת מהמעבדות המרתקות ביותר בישראל של אדריכלות, ואולי אפילו כזו עם חשיבות עולמית בשל הנסיונות שבוצעו כאן הלכה למעשה בארכיטקטורה ואקלים, לא יכלתי לשבת בנחת על יד הצלחת ולאכול. אז בזמן שהקבוצה אכלה, אני עשיתי לעצמי סיור קצר בכמה מקומות במדרשה. ברשימה הזו אביא רק אחד מהם.

מראה מתוך פנים השכונה

  

לצערי, השם משה ספדיה מהווה היום מקבילה לניכור, חורבן וטמטום – או בקיצור: פירבור. זה עצוב מאד שכזה אדריכל מוכשר השאיר אחריו בישראל עבודות שפרסמו את שמו שהיה עדיף שהן לא יקומו: מודיעין, מתחם ממילא בירושלים או המתחם החדש ביד ושם. הפרויקטים האלה מייצגים אטימות, נתק, ראוותנות, התבדלות ומלאכותיות. 

לכן כל כך מפתיע לגלות את הפרויקט של האדריכל משה ספדיה אותו הוא ביצע במדרשת שדה בוקר בשנת 1978. ההפתעה היא לטובה וזה כבר מכניס רוח חדשה ביחס שלי כלפיו. כשיש בסיס טוב אז יש על מה לדבר. 

בפעם הראשונה שערכתי ביקור חטוף במדרשה, היה זה הפרויקט הראשון והאחרון שמשך את תשומת ליבי. הוא נשכח ממני וכעת שוב חזרתי אליו אבל רק כשחזרתי הביתה גיליתי שכבר ראיתי אותו לפני שנתיים ואפילו צילמתי אותו ותמונה שלו העליתי לויקיפדיה. אז לא היה לי את מי לשאול לזהות המתכנן, אבל הפעם פניתי לאדריכל פרופ' דיויד פרלמוטר ראש מכון אדם במדבר של אוניברסיטת בן גוריון השוכן בקמפוס שבמדרשה – והוא זה שהעביר לי את המידע על הפרויקט הזה.  אז זו גם ההדמנות להודות לו שוב על הזמן שהקדיש והנכונות הגדולה לשתף בידע העצום שהוא נושא.

מה שפרלמוטר עושה כבר שני עשורים הוא מדהים מי שמתעניין באדריכלות המתייחסת לאקלים - חייב לבקר במדרשה ולראות מה מתרחש שם במכון. היות ולא מדובר רק באיזה מכון מחקר במגדל השן, אלא מכון שמתכנן ממש פרטי בניין, מבני ציבור, מבני מגורים, שכונות שלימות, כך שבהחלט יש הרבה מה ללמוד. 

שלט

על אחת הדלתות במכון מצאתי  את אוסף המדבקות הזה. מעניין אם המדביק האלמוני המעוניין בשלום עכשיו במקביל לפינוי התנחלויות יודע שהמדרשה יושבת בשטח שהיה בתחום המרעה של אחד משבטי הבדואים שגורשו מהמקום. בעלות לא בדקתי.

כחלק ממסכת ההתנכלויות לבדואי הנגב, החרים הצבא את עדר הצאן לאחד השבטים ושיכן אותו בשדה בוקר. בתגובה לאחר שזיהה אחד הבדואים את העדר אצל חברי שדה בוקר רצח את רועת הצאן ברברה פרופר (שסיפור חייה הוא פרשיה בפני עצמה, מאמר מרתק על הפרשייה מאת נורית גוברין "היא נפלה בשדות" בתוך כתב העת "עיונים בתקומת ישראל", כרך 8 משנת 1998, ניתן למצוא ברשת). לבד מרצח הבחורה בת ה-22, הבדואי  לקח את העדר ושב לאוהל שבטו. 

כשקוראים את סקירת משפט רצח של אותו בדואי אפשר לקרוא בין השורות מה התחולל שם באמת. כך שמי שבעד פינוי חפוז של התנחלויות בשדה בוקר, ראוי שילמד קצת היסטוריה על המקום בו הוא פועל. ונמשיך הלאה. 

דלת במדרשה

מטרת הביקור היה דיון עם פרופ' דיויד פרלמוטר על הצעת תכנון שניית'ן מוביל ונדרשה להתייחסות סביבתית, אבל בתכלס היות ודיויד הוא גם אדריכל התפתח דיון מרתק על מיקומו של כריסטופר אלכסנדר בשיח התכנוני היום. אני פחות מעורב היום בפרויקט הזה כי אני עסוק בדברים אחרים ולכן העדפתי לסתום את הפה לאורך כל אותן שעתיים, חיכיתי לרגע שנצא לראות את המבנים במדרשה. 

דיויד ערך לנו לאחר מכן סיור בבניין מאד ייחודי שהוא תכנן בשנות השמונים עם צוות כאן במדרשה ולאחר מכן בשכונת מגורים לה הוא הכין שוב עם צוות מהמכון את תכנית האב והמתאר בראשית העשור הנוכחי (ובה הוא גם מתגורר) - אבל על כך ברשימה אחרת, כי הפעם אני רוצה להביא פרויקט שהפתיע אותי. 

  

דיון

בדרך

הנעליים של ניית'ן

  

למרות שזמננו היה קצר הזמן שהוקצב לארוחה היה גדול מידי, אמנם הספקתי לדון עם טלי ופנינה בנושאים שונים ומשונים (כמו איזה בית ספר לאדריכלות הכי כדאי ללמוד בו), אבל בזמן שכל השאר אכלו אני העדפתי להשקיע בביקור בשכונת המגורים הצמודה. 

מדובר בשכונה מטיפוס שטיח – שם שהוענק לה הודות לעובדה שיחידות המגורים בה נראות כאילו נארגו אחת לשניה כמו בשטיח. במקרה כאן, מכונה השכונה בפי התושבים "הלגו" היות ובתרבות שלנו אנחנו כבר יותר קרובים ללגו התעשייתי מאשר לשטיח הידני.

הדוגמא המפורסמת ביותר לטיפוס הזה ניתן למצוא בשטיח של האדריכלים נחום זולוטוב ודרורה חבקין בשיכון לדוגמא בבאר שבע. האדר' נועם דביר, כתב האדריכלות של "הארץ" כבר פירסם כתבה במוסף הארץ תחת הכותרת "האם שיכון השטיח עדיין רלוונטי?" ואני סובר שהטיפוס הזה מאד רלוונטי וכדי להוכיח את זה צריך לבוא ולחוות את המקומות שהטיפוס הזה מעניק למי שחי ומבקר בהם. 

טיפוס השטיח נכון אקלימית, זה נכון חברתית, זה נכון כלכלית, זה נכון מקומית, וזה נכון עתידית: ראיה לכך הן תוספות הבניה שמצאתי כאן בפרויקט בשדה בוקר בו הוסיפו לא מעט דיירים תוספות בניה שונות ומשונות אך יחד עם זאת הודות למודל הבסיסי שהציב להם האדריכל – הדבר לא פגע בשפה המקומית וזה נראה מצוין. גם כשהייתי סטודנט ניסיתי בכמה מקרים להחזיר ולהחיות את טיפוס השטיח בפרויקטים אקדמים וגם מייד כשסיימתי והשתתפתי בצוות שתכנן מרכז אזרחי ליישוב קטן במדבר יהודה תכננתי את המרכז האזרחי כך שבחלקו הוא עושה שימוש בטיפוס השטיח וזה יצא מאד מוצלח.

בפרויקט הזה ישנו מגוון של גדלים: החל מיחידות דיור של 3 חדרים ועד יחידות (במקור) של 5 חדרים. כמובן שחלק מהיחידות הורחבו ודברים השתנו, מה שרק מרחיב את מנעד הגדלים של הדירות.

שכונת "הלגו" היא החלק היחיד שבוצע מתוך תכנית גדולה שתכנן משה ספדיה בשנות ה-70 למדרשה וכללה שלל ייעודים שאף אחד מהם לא מומש למעט השכונה הזו. ספדיה שכבר התפרסם בעולם הודות לפרויקט "הביטאט 67" (שיש בינו לבין הפרויקט הזה מעט דימיון) היה באותן השנים מעורב באופן הדוק בפעילות המכונים לחקר המדבר והתמקד באדריכלות מדברית בקמפוס אוניברסיטת בן גוריון במדרשת שדה בקר. אולי בגלל האכזבה שלא השלימו את הפרויקט, הוא פרש ולא חזר ואפילו לא ציין את הפרויקט ברשימת עבודותיו באתר משרדו (מקרה דומה היה עם האדריכל-כוכב אוסקר נימאייר בשנת 1964 בישראל).

כשחזרתי לשולחן נלהב מהשכונה בא כרגע סיירתי, סיפרה פנינה שהיא גרה כבר שנים בשכונה הזו וציינה שהיא באמת מאד נעימה – חברתית ואקלימית וגם מאד מוצלחת ומבוקשת. היא רק ציינה שפתחי החלונות מתוכננים לא טוב ואינם מאפשרים חדירת אור יום מספק לפנים הדירה ובשל כך תמיד יש צורך בתאורה מלאכותית.  

בעבר הצגתי פה כבר שכונת שטיח ביישוב מצפה רמון שתוכננה על פי אותה שיטה מיחידות מתועשות במקביל לפרויקט הזה - רק ששם לא היה צורך בתמיכת עמודים כמו כאן, ומעניין למה במקום ללמוד ממקרה מצפה רמון הלכו ותקעו את העמודים האלה פה. בכל מקרה, זו הפתעה יפה לראות שספדיה שמצד אחד הביא לנו את מודיעין ומרכז רבין יצר שכונה טובה חברתית, כלכלית וסביבתית, משהו ייחודי שנעים לחיות בו ולעבור בו (אין בה בכלל מקומות שהייה…). יאללה ספדיה – תחזור. 

  

אוכלות

מזכירות היישוב

פרט

לשכונה 4 דפנות, זו שבתמונה היא הפתוחה שבהן ופונה למרכז האזרחי של היישוב בעוד השלוש הנותרות הן אטומות יותר והופכות את השכונה ליעד כמעט מבוצר

 

תמונה שצילמתי במקום בשנת 2008 ונראית לי יותר טובה מכל תמונה שצילמתי הפעם

"הרחוב" הראשי בשכונת הלגו

כניסה לאחת מיחידות הדיור

למרות שמדובר במדבר, שולבה בשכונה צמחיה מדברית שהצליחה להקלט באדמה וליצור נוה מדבר של ממש

במרכז המתחם הוצבו מספר אלמנטים מבטון מזוין שאולי עם קצת מחשבה יכלו להיות פינת משחק לילדים. אבל לא.

אגפי הבניין השונים בדומה למרכיבי הלגו - ניתנים להנחה בכל צורה וכך נוצרו מעברים מקורים מתחת לחלקים מיחידות הדיור

המפלסים העליונים של יחידות הדיור נשענים מצד אחד על המפלס התחתון ובחלק השני נשענים על עמודי ברזל עגולים. באחת היחידות החליטה המשפחה לחרוג מהנהוג ולצבוע את העמודים שבחלקה בצבעים פסיכדילים, אלה רק שניים מהם

עמוד וקומה עליונה

המייחד את הפרויקט הזה על פני שאר השכונות שהוקמו ברחבי הארץ על פי טיפוס "השטיח" הוא שניתן להרחיב ולבצע שינויים ביחידת מגורים בפנים ובחוץ מבלי שהדבר יראה כמו שינוי חריג. זה זורם וזה נראה שעובד.

הריצוף: שילוב של אבן מקומית עם בטון חשוף

כניסה לשכונה מהדופן הצפונית שהיא מעט מבוצרת ביחס לזו הדרומית הפונה למרכז האזרחי של היישוב

השכונה עטופה בחורשת עצים מדבריים המצננים את הטמפרטורה ומקלים את עומס החום. כמו כן ניתן לראות את הדופן החיצונית של השכונה שהיא למעשה חומה