סיבוב במקדש של מיס קרי

ככל הידוע לי, וזאת לאחר שביצעתי מחקר לא קטן בנושא – לא קיים כל חומר ויזואלי נגיש מ-70 השנים האחרונות על האתר המוצג ברשימה זו, למעט תצלום קטן בשחור לבן שניכלל במאמר על האתר בכתב העת "קתדרה". לכן, באופן נדיר לחצתי על הגורמים הנדרשים כדי שבכל זאת התמונות האלה יהיו ברשת. התמונות ברשימה זו חיכו זמן רב להתפרסם ורק לאחר שקבלתי אישור ממשרד הביטחון, יכלתי להעלות אותן לכאן ולויקיפדיה ולפרסם את הרשימה, מאחר והאתר שוכן בהרי ירושלים בתחומיו של מתקן האסור לכניסת אזרחים. 

הסיפור של המקום הוא אחד מהסיפורים המוטרפים ביותר שניתקלתי בהם במקום הזה שבו אנו חיים, וזה למרות שהתרגלנו כבר ללא מעט סיפורים מוזרים כאן. הפעם מדובר על רווקה שהיגע מאיזו קולוניה בריטית  באמריקה, עם חזון להקים מקדש לבני שלושת הדתות. באמצעותו קיוותה אותה רווקה מקשישה, יבוא שלום על העולם. לתכנון המבנה המרכזי למתחם, הצליחה ככל הנראה לגייס את אחד מהאדריכלים מטובים והמוכשרים שפעלו בארץ ישראל באותה העת, והתוצאה היא כאן לפניכם.     

מבנה המקדש

 

המחקר המקיף והיחיד שקיים כיום כאמור על האתר, פורסם על ידי פרופ' אילן נחם בכתב העת קתדרה 115 ומשמש מקור מידע מעולה היות ונחם חצה גבולות וימים במטרה להתחכות אחרי סיפורה המוזר של העלמה מיס קרי – שעמדה מאחורי המיזם הזה.

גם זאב וילנאי מציין את המקום באחד מכרכי "אנציקלופדיה אריאל לידיעת הארץ" – אך הוא לא פרט או חקר את המקום, על אף שנכח בחנוכתו.

לצערו, לא הצליח נחם להשיג תצלום בו מופיעה העלמה, וכך נותר המיזם המוזר, העדות הויזואלית היחידה לקיומה ופועלה של מיס קרי.

כמה מילים על שמות המקום: הר אורה שעל פסגתו מצוי האתר, מכונה בפי המסורת הנוצרית "הר הביקור" (Visitation), ובמפות היסטוריות מופיע תחת השם הערבי  "ראס א-ראב" (בעברית: הר האדון). אתר מיס קרי (Miskari או Mizkary) קרוי על שמה של אליס מיי קרי אשר יזמה  את הקמתו. שם זה התמסד וכך מכונה האתר עד היום. בפי מיסיונרים נוצרים כונה האתר בעת שהיה פעיל "זבול השלום" (Shrine of Peace) וכן בשם "ראס א-ראב". 

 

צילום היסטורי בו נראה המקדש של מיס קרי (צלם לא ידוע, ככל הנראה משנת 1948, מתוך: תיק תיעוד לאתר)

פסגת הר אורה הייתה עד להקמתו של האתר הדתי במקום, שטח חקלאי בו גדלו על פי עדותה של מיס קרי משנת 1935 (אילן, עמ' 65) גפנים, עצי פרי ועצים מחטניים צעירים. הקרקע שייכת הייתה בחלקה לבעלים מוסלמים וחלקה ליהודים. 

המיסיונרית האנגליקנית מיס קרי (1956-1878) שנולדה וגדלה באי הנקרא Isle of Guernsey , עלתה לארץ ישראל בשנת 1923. בואה לארץ היה במסגרת קבוצת מתנדבים מבית ספר אנגליקני שכבר מהמאה ה-19 פעל בארץ.

בשנת 1933 לאחר עשור בו שהתה באזור עין כרם ושימשה כאחות, העלתה מיס קרי את חזונה להקמתו של מתחם דתי בו יתקיימו תפילות משותפות למאמינים בני שלושת הדתות יהדות, איסלם ונצרות. 

יוזמתה של מיס קרי זכתה לתמיכתם של כל עדות הנוצרים בירושלים, וכן של בעלי  תפקידים בקהילה המוסלמית בעיר. הקהילה היהודית נמנעה מכל מיזם אותו הוביל איש מיסיון ורק אנשים פרטיים תמכו ברעיון מקרב יהודי ירושלים.  

כיפת המבנה

 

כבר בשנת 1935, קודם לרכישת הקרקע, הוצבה ביוזמתה של קרי אבן לפולחן בפסגת ההר, על ידי אוסטן סנט בארב הריסון ששימש באותה העת כאדריכל הראשי במחלקת עבודות ציבוריות של המנדאט הבריטי בארץ ישראל. מאחר והוא היה האדריכל היחיד בכל הסיפור הזה של מיס קרי, וקיימים קווי דימיון משמעותיים בין המבנה הזה לבין המבנים האחרים שתכנן בארץ ישראל – סביר להניח שהוא גם היה זה שתכנן אותו. 

לאחרונה הועבר על ידי בנו של הריסון ארכיונו לידי רשות העתיקות. מארכיון הרשות נמסר לי על ידי הארכיאולוגית הממונה על עיזבונו של הריסון כי בשלב זה לא נמצאה כל עדות לכך שהוא זה שתכנן את המבנה. מכל מקום טרם נחקרו כל המסמכים כך שיתכן שעוד יתחדש משהו בנושא (תודה לארכיאולוגית סילביה קרפיקו מארכיון רשות העתיקות על המידע). 

החל משנת 1937 כבר אוכלס האתר על ידי מיס קרי לאחר שחלק מאדמות המקום נרכשו באופן פרטי על ידיה, ועליהם הוקמו שני מבני אכסניות מאבן ומבנה התפילה המרכזי.  

ב-20 לנובמבר 1939, לאחר שהושלמו שלושת המבנים, נערך טקס חנוכת האתר בניצוחו של בישוף ירושלים, מיס קרי וקומץ אורחים (בכללם כאמור גם חוקר ארץ ישראל  זאב וילנאי. הבישוף נשא תפילה ובירך את האבן, וקרי הניחה אותה במקומה. באותה השנה עברו נכסי האתר מידי מיס קרי לידי המיסיון של ירושלים והמזרח.  

מבנה אכסניה שלישי שאמור היה להבנות, לא הוקם בשל שדידת התקציב מחדרה  של קרי באתר.  

יציאה של מרזב בחלקו העליון של המבנה

 

האתר נותר חסר שימוש, ולמעט מיס קרי לא התגורר בו איש. בשנת 1941 נפתח המקום לאכסנתם של צליינים, מיסיונרים ופליטים אך נסגר שוב לאחר מספר חודשים בשל מחסור בכח אדם.   

בשנת 1943 נעשו ניסיונות להשמיש את המבנים על ידי הצלב האדום הפולני, אך הנושא ירד מהפרק תוך זמן קצר והאתר נותר בשיממונו.  

ב-1944 הדרדר מצב בריאותה הנפשי של קרי והיא הושבה לאנגליה שם אושפזה בבית חולים. שנה לאחר מכן עברה לעיר הולדתה גרנזי, שם אושפזה במצב נפשי ירוד עד למותה בשנת 1956.  

עד 1947 אוכלס המקום על ידי שני שומרים ערבים שהופקדו מטעם המיסיון לשמור על האתר ותכולתו. ערב פרוץ מלחמת העצמאות התיישב באתר כח שמנה 100 לוחמי  ליגיון ערבי, אך מבנה הדת נותר ללא שימוש. ב-18 ליולי 1948 ניכבש המקום על ידי שלוש מחלקות מגדוד 46 של צה"ל וכך נקבע גבולה הדרומי של ירושלים.  מאותה העת, נאסרה כניסת אזרחים למקום – איסור העומד בעינו עד היום.  

בשנת 1999 שופץ מבנה התפילה על ידי המועצה לשימור אתרים ובימים אלו מתוכנן לשקם ולהרחיב את אחד משני מבני האכסניה.  

פרט בפתח חלון

 

מדובר כאן במבנה אבן מנומנטאלי השוכן בליבה של רחבה מרוצפת אבן. מידות המבנה הינם 8.25  על 8.25 מ', ומתנשא לגובה של כ-10 מ'. 

נראה כי מתכנן המבנה שאב את מקורותיו ממסורות בניה אורינטליות, תוך שילוב מוטיבים מוסלמים, ביזנטיים עם סגנון הבניה הבין-לאומי. 

תכנית המבנה (זוהי תכנית משוחזרת שנערכה לקראת שימור האתר ומופיעה במאמרו של אילן נחם ב"קתדרה" 115)

 

היכל התפילה הוא מבנה בעל קווי דימיון ברורים למבני ציבור ושילטון נוספים שהוקמו על ידי המנדאט הבריטי בארץ ישראל החל מכינון שילטונם באזור, ובראשם ארמון הנציב (1928), מוזיאון רוקפלר (1930) ובניין הדואר המרכזי (1934). המשותף לשלושת המבנים, הינה העובדה כי כולם תוכננו על ידי האדריכל אוסטן סיינט בארב הריסון ששימש כאמור כמנהל מחלקת עבודות ציבוריות של ממשלת המנדאט, והיה בקשרים הדוקים עם מיס קרי וחזונה. 

הודות למאפייני הבניה הדומים ולקשרים שהתקיימו בין מיס קרי והריסון, שאף מוזכר באחד ממכתביה כמי שהציב את האבן המקודשת בראש ההר - ניתן לשער כי היה זה הוא שתיכנן את מבנה הדת.   

תצלום האתר משנת 1936 (מתוך מאמרו של אילן נחם, "קתדרה" 115)

 

פתח חלון

 

האבן בחזית המבנה

 

שלט הסבר שהציבה באתר המועצה לשימור אתרים

 

הכניסה

 

פתח הכניסה במבט מפנים המבנה

 

החלל תוכנן כך שיחולק לחללי משנה להם יחדור אור יום שיעניק למקום רוממות רוחנית

 

פתח הכניסה מפנים החלל

 

במבנה יש מקום למספר מאד מצומצם של אנשים. בנתיים מוצב בו פסנתר אבל האקוסטיקה הנוראית לא כל כך מאפשרת להנות מנגינתו

 

בעבר שולבו פסלים במבנה - שלא שרדו

 

ריצוף האבן

 

פנים כיפת המבנה

 

חזיתו המערבית של המבנה, כשפתח הכניסה נראה בכנף הצפונית (מימין)

 

מבט מכיוון דרום-מזרח

 

>  בעקבות פירסום רשימה זו, קבלתי מכתב מד"ר אוריאל אדיב מירושלים, בו הוא סיפר כי ברשותו מספר תצלומים משפחתיים משנת 1942, בהם מופיעה מיס קרי. לדבריו, מיס קרי הייתה נחשבת לאשת חברה שמשכה אליה את סביו וסבתו עם ביתם בת ה-14. בימי ראשון אחר הצהריים הייתה נוסעת המשפחה הקטנה במונית מרחביה לפסגת הר אורה (מתחם מיס קרי), ושם היו יושבים לקפה ושיחה חברתית נעימה. 

בתמונות מופיעים מיס קרי כשלצידה גבר לא מזוהה ורזי גומפל – סבתו מצד אימו של אוריאל אדיב שהודות לו מתפרסמים התצלומים. בתמונה הראשונה שצולמה על ידי בעלה רזי גומפל – פאול, מופיעה עמנו-אל – ביתם בת ה-14 (שקרויה הייתה בשעתו ליזלוט גומפל) ובתמונה השניה התחלפו הבת והאב בעמדות. 

אני רוצה בהזדמנות זו להודות מקרב לב לד"ר אוריאל אדיב על היוזמה ונכונותו לפרסם את התמונות ברשימה זו וכן בערך על מיס קרי בויקיפדיה. 

הנה התמונות מאלבומה המשפחתי של גב' עמנו-אל אדיב – הילדה בת ה-14 שהסבה עם מיס קרי לאותוה שולחן וכיום חוגגת 84 אביבים: 

מימין לשמאל: גבר לא מזוהה, מיס קרי, רזי גומפל וביתה עמנו-אל אדיב (מקור: אוסף משפחת אדיב, ירושלים)

 

התצלום צולם על ידי עמנו-אל גומפל / מימין לשמאל: גבר לא מזוהה, מיס קרי, רזי גומפל, פאול גומפל (מקור: אוסף משפחת אדיב, ירושלים)

 

ובלי כל קשר לרשימה, אני מסיים בהמלצה לצפיה: סרט על זוג הסופרים אלכסנדר ויונת סנד – חברי קיבוץ רביבים. סיפור על יצירה, זוגיות ושכול.