סיבוב במושב בית יוסף / בית אהרונוביץ'

את הרשימה הבאה אני חייב למישהו שאני בכלל לא מכיר, היות ולפני כמה שבועות ניתקלתי ברשימה קצרה ב"הגלילה"  שהוא כתב על הנושא המוצג, וברגע שהייתי באזור בחרתי לבקר באתר אותו הוא סקר בבית אהרונוביץ שבמושב ביות יוסף השוכן בבקעת בית שאן, צפונית-מזרחית לבית שאן.

"הגלילה" הוא כתב עת היוצא אחת לחודשיים מזה כמה שנים על ידי מחוז הצפון של המועצה לשימור אתרי התיישבות ובעריכתה של מירב רונן חברת קיבוץ שמיר. בגיליון האחרון שלו אף פורסמה רשימה מפרי עטי. מדובר בכתב עת שמצד אחד מעדכן לגבי מצב פעולות השימור במחוז הצפון, אך לשכמותי העסק הזה מהווה מדריך טיולים למקומות פחות מוכרים כמו המקום הזה אותו חשף לפני האדריכל בצלאל רינות חבר קיבוץ עין הנצי"ב. הבניין הזה השוכן בלב המושב, ומספר למעשה את סיפורה של ההתיישבות במקום ואולי של כולנו כאן, אז לכן כדאי להתבונן ולראות מה כאן קרה.

בית יוסף הוא מושב בצפון בקעת בית שאן שעל פי האנציקלופדיה לארץ ישראל של ישעיהו פרס משנת 1946, הוקם כמושב עובדים באפריל 1937 ונקרא על שמו של יוסף אהרונוביץ, ממנהיגי תנועת הפועלים שנפטר באותו חודש בו עלה היישוב על הקרקע במסגרת מבצע "חומה ומגדל". לפי הרשימה הכרונולוגית של ויקיפדיה בערך חומה ומגדל, בית יוסף היה היישוב ה-7 (מבין 53) שהוקם במסגרת המבצע. ארבע שנים לאחר חנוכתו, איכלס היישוב 147 נפשות, אך במלחמת העצמאות לא עמד היישוב בפני המתקפות של צבאות ירדן ועיראק והמקום ננטש.

על אף שעיראקים דאגו לחיסולו של היישוב, הרי שבשנת 1951 יושב בית יוסף מחדש על ידי עירקים אחרים. הפעם נשלחו ליישב את המקום ההרוס, עולים חדשים מכורדיסטאן ועיראק. את בתי הסכונות שיישבו בזמנו, ניתן עדיין לראות מבעד לתוספות והרחבות הבנייה שנבנו במהלך עשרות השנים האחרונות. הנה שתי דוגמאות לשני סוגי בתים שניתן למצוא ביישוב:

ההתלהבות שלי מ"בית אהרונוביץ" נובעת מהעובדה שתמיד שנסעתי על כביש הבקעה התרשמתי מכל האתרים הרבים והיישובים הנושאים בקרבם אין ספור אתרים לביקור. כשהייתי נתקל בשלט הפשוט המורה על היישוב בית יוסף, הייתי חושב לעצמי שכאן אין מה לחפש ובטח זה עוד איזה מושב עלוב ומשעמם. אך כשנתקלתי במאמר על "בית אהרונוביץ" בגיליון "הגלילה" שמחתי לגלות ששוב טעיתי – וכפי שכבר טענתי הרי שבכל חור ופינה יש כאן מה לראות וממה ללמוד, והיום אני יודע שהביקור במושב בית יוסף ובמושב ירדנה הצמודה הוא ביקור חובה. בנוסף למבנה זה, על הבניין בו ניתקלתי במקרה בירדנה בתכנונו של אדריכל דן איתן (שתכנן בין השאר את מוזיאון תל אביב, בניין מקסיקו והכור האטומי בדימונה) – אכתוב בהמשך.

"בית אהרונוביץ" הוא בית הביטחון המרשים שהוקם לצורך הגנה על תושבי בית יוסף כאשר בסוף שנות ה-30 היה יישוב מבודד, אך כיום ניצב נטוש, ריק ומתפורר בלב החורשה השוכנת במרכז היישוב. המבנה שכעת הוא חסר שימוש, דורש טיפול יסודי – במידה ומישהו יחליט לחדש את השימוש בו, אבל בנתיים הוא מהווה עדות אילמת לא רק לאמונה והעוצמה שעמדה בבסיסה של ההתישבות במקום, אלא גם למצב בו החברה הישראלית מעניקה התייחסות אך ורק למוקדי הכח ומזניחה ושוכחת את ישראל האמיתית – כמו זו שכאן בבית יוסף.

בית הביטחון בבית יוסף נראה ממש כמו העתקה של האגף הראשי במצודת טיגארט טיפוסית. אך בעוד שבמצודת טיגארט ישבה יחידה משטרתית גדולה וחזקה, הרי שכאן איישו את המבנה אזרחים שעל פי רב לא היו מאומנים ולא היו חמושים מספיק. מפתיע שגם את אלמנט המרפסות העתיקו כאן, למבנה שהיה צריך להיות אטום ככל הניתן. המרפסות משדרות פתיחות ועסקים כרגיל, במקביל לחזית החלונות הצרים יחסית המייצגים סגירות. החזית המערבית הפונה לכיוון הדרך בית שאן-טבריה היא זו שמאופיינת בחלונות זעירים שככל הנראה היה כיוון האיום באותה העת.

בכתב העת "הגלילה" שהזכרתי לעיל, מועלות טענות כי סיפור הגבורה והעמידה של מתיישבי בית יוסף, אל מול צבאות ערב לא זכה לפירסום כדוגמת מעשה עמידתם של קיבוצי הסביבה גשר, טירת צבי ודגניה, ואכן בעוד שאותם קיבוצים שיגשגו ועלו, הרי שבית יוסף רק והתפוררה וירדה מהמפה.

לאחר הקמת המדינה, יושב המקום מחדש ו"בית אהרונוביץ" הפך לבית הספר וכן איכלס את הצרכניה המקומית. כמו כן, שימשו חדריו לפעילויות קהילתיות שונות ולא מוסדרות ולמעשה הבניין לא נוצל עוד באופן מיטבי ומוסדר. בתחילת שנות ה-70 הוקם בשולי היישוב "בית עם" ענק ו"בית אהרונוביץ" איבד לחלוטין את מעמדו. אגב, אותו בית עם חדש ניצב היום נטוש, ריק ומתפורר לא פחות מ"בית אהרונוביץ". בקיצור: לא משנה כמה יבנו, כשאין שכל אז הכל בסוף מתפרק, אני חושב שהמועצה האזורית וככל הנראה בסיוע של המדינה, צריכה לפעול להכנת תכנית אב למבני הציבור שבתחומה ולשלב אותה עם תכנית אב לתיירות ולנסות ולקדם את המצב, כי מהביקור שלי בבית יוסף ובירדנה לא ראיתי עתיד כל כך ורוד. 25 שנה עברו מאז ששלום חנוך אמר שהציבור מטומטם ולכן הציבור משלם, ודבר לא השתנה: החבר'ה כאן מקפידים להצביע לליכוד ולש"ס ששמות עליהם פס ונראה שאינן טורחות לסייע לקידום וחידוש המקום. נכון שיש כאן בעיה כי בסך הכל מדובר בכמה עשרות שמפחות בודדות, אבל זה לא נראה שמישהו ביצע כאן תכנית אב כוללת לאזור, זה פשוט נראה כמו משהו שנשאר כאן משנות ה-50.

בשונה מפעמים קודמות צריך כאן הפעם לבצע את התכנית בהשתתפות התושבים ולבדוק מה הם צריכים ולא להנחית עליהם כל מיני פונקציות שהם בכלל לא זקוקים להם ולהציב אותם במקומות הנדרשים. יש הרבה עבודה בבית יוסף ובירדנה – מקומות יפים שהייתי מאד רוצה לחזור אליהם שוב ולראות שמתחילים לממש כאן את הפוטנציאל – מטרים ספורים מנהר הירדן.

בתמונה למעלה: בסיס מגדל הביטחון בבניין

למעלה: חזית מערבית

למעלה: חזית צפוניתכשנכנסתי לבניין, ממש בכניסה משהו עקץ אותי. היות והייתי עם כפכפים העקיצה תפסה אותי לא טוב ולכן לא המשכתי להכנס לשאר חלקיו הפנימיים של המבנה אלא רק לחלק מחלל הקומה הראשונה.

פרסם תגובה או השאר עקבות: טראקבק.

תגובות

  • bddaba   ביום 25/04/2010 בשעה 12:09

    בניין מרשים, מעניין והיסטורי. מדהימה ההזנחה. וגם לא מפתיעה, באותה מידה. עצוב. הזנחה וחוסר תיקצוב מדן ועד אילת. יש עכשיו תכנית שימור מורשת חדשה של ביבי אבל היא עוסקת רק בכחמישים אתרים, התקדמות, אבל לא מספיקה.

  • שולי   ביום 25/04/2010 בשעה 20:39

    כל מבנה כזה מוכיח שוב שנשארנו עם גלותי, עם של נוודים, שכל מה שחשוב לו באמת זה שהשק (מזוודה) לבריחה יהיה מוכן בארון (יחד עם דרכון זר, אם אפשר). בונים ועוזבים רק כדי לבנות במקום אחר ותיכף לעזוב גם אותו. במה המצב שם במושב בבית שאן שונה ממה שעשו בכל מקום אחר, כולל בימית, בגוש קטיף, בשכונת הדר בחיפה, במרכז תל אביב, בנהריה, איפה לא? שום כבוד לדם, ליזע ולדמעות וגם לים של כסף פרטי ולאומי שנשפכו על הרעיון הזה ששמו ציונות. לא משנה אם זה בתוך הקו הירוק או בכל קו אחר. אצלנו העיירה תמיד בוערת, לכן שום דבר קבוע לא חשוב. הפוליטיקאים שלנו כבר ידאגו לזה.

  • דן קלצ'בסקי   ביום 21/05/2010 בשעה 2:18

    קראתי בהתפעמות ובצער את הכתבה הזאת ביחוד כאב הלב על הבנין הזה.
    באתי לגור בכפר עם הורי בשנת 1946. אבא היה מזכיר ,מנהל החשבונות והכספים. כשראיתי את "בית הביטחון" ,כפי שקראנו לו אז. נחמץ ליבי.
    בבנין זה שכן בקומה הראשונה בית הספר היסודי שכל ילדי הכפר הלכו אליו. בבנין זה, בקומה הראשונה, ערכו גם את המסיבות של חגי הכפר.
    בקומה העליונה היתה המזכירות הנהלת החשבונות ויתר הפונקציות המנהליות של הכפר. המגדל שימש כמובן לתצפית על הסביבה, שכן היינו אז מוקפים ערבים מכל עבר. כן אכלס המגדל את הנשק החוקי של הכפר.(כמה רובים, כמה סטנים, מכונת יריה שראתה שרות במלחמת עולם ראשונה וכמות מזערית של תחמושת.)היתר, לא הרבה, היה מוסלק בבתים ובסליק כללי שמתי מעט ידעו את מקומו.בתקופה ההיא, המקום זכור לי כמקום ילדות שיכולים לקנא בנו על ילדות כזאת. חפשיה ומאושרת. כשהתקדרו השמים לקראת מלחמת השחרור נעשו החיים מחוץ לכפר לא נעימים. למשל, לקבלת טיפול רפואי בביה"ח בעפולה, נסענו באוטובוס משורין מלווים "בחיילי ההגנה" או פלמחניקים מזוינים בנשק.ולא פעם אפילו הותקפנו באבנים או ביריות נשק קל כי היינו מוכרחים לעבור דרך אזורים של ערבים ובית שאן כמובן. בעיות העברת התוצרת לשווקים גם כן היתה לא פשוטה, למיטב זכרוני אבי ז"ל שהיה בעברו ממנהל עבודה במספנות חיל הים הבריטי שב ועלה על סרבל העבודה ודאג עם אחרים מתושבי הכפר, לשריין את משאית ההובלה של הכפר. את לוחות הפלדה העץ והחצץ סיפקה הנהגת הישוב ותושבי הכפר שירינו אותה במו ידיהם. כל אותם חקלאים ויתר הפונקציונרים הפכו לאחר מכן לכוח המגן הלוחם ומגן על הכפר ביחד עם מחלקת פלמ"ח או הגנה לא גדולה שהוקצת לתגבור הכוח בכפר.
    כנתקבלו הידיעות על על הכונה לתקוף את הכפר על ידי הצבא העיראקי פינו אותנו הילדים והנשים לכפר יחזקאל. הגברים כאמור נשארו להגן על המקום ושהו שם עד שהעיראקים נסוגו ביחד עם כיבוש בית שאן על ידי כוחותינו ובריחת יתר הפלסטינים מהסביבה.
    כשההמשפחות התאחדו לאחר מכן העברנו כולנו במרוכז לחיפה ושוכנו במושבה הגרמנית. חלק מהתושבים פנה להתישבות בגליל המערבי ובעוד מספר מקומות והיתר התפזרו ברחבי הארץ. אף משפחה לא שבה לבית יוסף.
    לראשונה בכתבה זאת ראיתי את הבית בעליבותו. היה נכון לעשות מאמץ לשקמו כמו עוד אתרים במקומות רבים.

    אני יליד שנת 1939 כך שרק זכרונות ילדותנהדרים יש לי ממקום זה.

    • גליה ויינשטיין   ביום 17/01/2011 בשעה 12:32

      הבניין והמקום קיבלו צבע וחיים באמצעות התיאור היפה שלך, תוך שהוא שוזר ערכים ופיסת חיים לתמונה.

    • גדעון מאירי [ליכטמן]   ביום 17/10/2011 בשעה 7:06

      ל-דן קלצ'בסקי -
      אני יליד המושב [1944].. כואב את הזנחת המבנה [על אף שלמייטב ידיעתי הוכרז כ-מבנה שמור ע"י המועצה לשימר אתרים].
      כמה הערות:נהג המשאית המדוברת היה אברהם רובין [אביו של האלוף דורון רובין].
      המושב עמד בגבורה בתקיפות העיראקים!!! הוא ננטש עם שוך הקרבות ולא במהלכן. אחת הסיבות לנטישה היא העובדה כי משק החי [פרות] שהיה אחד הענפים הבסיסיים במושב פוזר לפני הקרבות ביישובי הסביבה — ולא הצליחו למוצאן ולהחזירן עם שוך הקרבות…
      לפני הגעת הקבוצה מכורדיסטאן , הגיעה קבוצת עולים מרומניה שלא החזיקה מעמד [ואז הגיעה הקבוצה מ-כורדיסטאן].

  • bddaba   ביום 21/05/2010 בשעה 11:00

    איזו תגובה אותנטית ומרגשת של דן.

  • ליפז ברזני   ביום 25/12/2010 בשעה 8:31

    אני גרה במושב הזה וההורים שלי גרו בו עם סבא וסבתא שלי שעלו מעירק. הבניין הזה הוא מול המגרש כדורגל שלנו והוא מווזנח. אין לא עושים לנו כלום במושב הזה!!
    אין מתנס בריכה כלום לפחות עם זה תעשו משהו

  • דן קלצ'בסקי   ביום 23/11/2011 בשעה 23:29

    גב' ברזני הנכבדה.
    מדוע תושבי הכפר אינם משקמים בעצמם את מה שקהילה זקוקה או לפחות עושה ככל שיש לתושבים אמצעים ויכולת.
    אני מאמין שאם אתם התושבים תתחילו להרים את המטלה הזאת יש חהניח שגם המוסדות יסייעו.

כתיבת תגובה

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. Log Out / לשמור )

Twitter picture

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. Log Out / לשמור )

Facebook photo

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. Log Out / לשמור )

Connecting to %s

Follow

Get every new post delivered to your Inbox.

הצטרפו אל 153 שכבר עוקבים אחריו