סיבוב במושב בית יוסף / בית אהרונוביץ'

את הרשימה הבאה אני חייב למישהו שאני בכלל לא מכיר, היות ולפני כמה שבועות ניתקלתי ברשימה קצרה ב"הגלילה"  שהוא כתב על הנושא המוצג, וברגע שהייתי באזור בחרתי לבקר באתר אותו הוא סקר בבית אהרונוביץ שבמושב ביות יוסף השוכן בבקעת בית שאן, צפונית-מזרחית לבית שאן.

"הגלילה" הוא כתב עת היוצא אחת לחודשיים מזה כמה שנים על ידי מחוז הצפון של המועצה לשימור אתרי התיישבות ובעריכתה של מירב רונן חברת קיבוץ שמיר. בגיליון האחרון שלו אף פורסמה רשימה מפרי עטי. מדובר בכתב עת שמצד אחד מעדכן לגבי מצב פעולות השימור במחוז הצפון, אך לשכמותי העסק הזה מהווה מדריך טיולים למקומות פחות מוכרים כמו המקום הזה אותו חשף לפני האדריכל בצלאל רינות חבר קיבוץ עין הנצי"ב. הבניין הזה השוכן בלב המושב, ומספר למעשה את סיפורה של ההתיישבות במקום ואולי של כולנו כאן, אז לכן כדאי להתבונן ולראות מה כאן קרה.

בית יוסף הוא מושב בצפון בקעת בית שאן שעל פי האנציקלופדיה לארץ ישראל של ישעיהו פרס משנת 1946, הוקם כמושב עובדים באפריל 1937 ונקרא על שמו של יוסף אהרונוביץ, ממנהיגי תנועת הפועלים שנפטר באותו חודש בו עלה היישוב על הקרקע במסגרת מבצע "חומה ומגדל". לפי הרשימה הכרונולוגית של ויקיפדיה בערך חומה ומגדל, בית יוסף היה היישוב ה-7 (מבין 53) שהוקם במסגרת המבצע. ארבע שנים לאחר חנוכתו, איכלס היישוב 147 נפשות, אך במלחמת העצמאות לא עמד היישוב בפני המתקפות של צבאות ירדן ועיראק והמקום ננטש.

על אף שעיראקים דאגו לחיסולו של היישוב, הרי שבשנת 1951 יושב בית יוסף מחדש על ידי עירקים אחרים. הפעם נשלחו ליישב את המקום ההרוס, עולים חדשים מכורדיסטאן ועיראק. את בתי הסכונות שיישבו בזמנו, ניתן עדיין לראות מבעד לתוספות והרחבות הבנייה שנבנו במהלך עשרות השנים האחרונות. הנה שתי דוגמאות לשני סוגי בתים שניתן למצוא ביישוב:

ההתלהבות שלי מ"בית אהרונוביץ" נובעת מהעובדה שתמיד שנסעתי על כביש הבקעה התרשמתי מכל האתרים הרבים והיישובים הנושאים בקרבם אין ספור אתרים לביקור. כשהייתי נתקל בשלט הפשוט המורה על היישוב בית יוסף, הייתי חושב לעצמי שכאן אין מה לחפש ובטח זה עוד איזה מושב עלוב ומשעמם. אך כשנתקלתי במאמר על "בית אהרונוביץ" בגיליון "הגלילה" שמחתי לגלות ששוב טעיתי – וכפי שכבר טענתי הרי שבכל חור ופינה יש כאן מה לראות וממה ללמוד, והיום אני יודע שהביקור במושב בית יוסף ובמושב ירדנה הצמודה הוא ביקור חובה. בנוסף למבנה זה, על הבניין בו ניתקלתי במקרה בירדנה בתכנונו של אדריכל דן איתן (שתכנן בין השאר את מוזיאון תל אביב, בניין מקסיקו והכור האטומי בדימונה) – אכתוב בהמשך.

"בית אהרונוביץ" הוא בית הביטחון המרשים שהוקם לצורך הגנה על תושבי בית יוסף כאשר בסוף שנות ה-30 היה יישוב מבודד, אך כיום ניצב נטוש, ריק ומתפורר בלב החורשה השוכנת במרכז היישוב. המבנה שכעת הוא חסר שימוש, דורש טיפול יסודי – במידה ומישהו יחליט לחדש את השימוש בו, אבל בנתיים הוא מהווה עדות אילמת לא רק לאמונה והעוצמה שעמדה בבסיסה של ההתישבות במקום, אלא גם למצב בו החברה הישראלית מעניקה התייחסות אך ורק למוקדי הכח ומזניחה ושוכחת את ישראל האמיתית – כמו זו שכאן בבית יוסף.

בית הביטחון בבית יוסף נראה ממש כמו העתקה של האגף הראשי במצודת טיגארט טיפוסית. אך בעוד שבמצודת טיגארט ישבה יחידה משטרתית גדולה וחזקה, הרי שכאן איישו את המבנה אזרחים שעל פי רב לא היו מאומנים ולא היו חמושים מספיק. מפתיע שגם את אלמנט המרפסות העתיקו כאן, למבנה שהיה צריך להיות אטום ככל הניתן. המרפסות משדרות פתיחות ועסקים כרגיל, במקביל לחזית החלונות הצרים יחסית המייצגים סגירות. החזית המערבית הפונה לכיוון הדרך בית שאן-טבריה היא זו שמאופיינת בחלונות זעירים שככל הנראה היה כיוון האיום באותה העת.

בכתב העת "הגלילה" שהזכרתי לעיל, מועלות טענות כי סיפור הגבורה והעמידה של מתיישבי בית יוסף, אל מול צבאות ערב לא זכה לפירסום כדוגמת מעשה עמידתם של קיבוצי הסביבה גשר, טירת צבי ודגניה, ואכן בעוד שאותם קיבוצים שיגשגו ועלו, הרי שבית יוסף רק והתפוררה וירדה מהמפה.

לאחר הקמת המדינה, יושב המקום מחדש ו"בית אהרונוביץ" הפך לבית הספר וכן איכלס את הצרכניה המקומית. כמו כן, שימשו חדריו לפעילויות קהילתיות שונות ולא מוסדרות ולמעשה הבניין לא נוצל עוד באופן מיטבי ומוסדר. בתחילת שנות ה-70 הוקם בשולי היישוב "בית עם" ענק ו"בית אהרונוביץ" איבד לחלוטין את מעמדו. אגב, אותו בית עם חדש ניצב היום נטוש, ריק ומתפורר לא פחות מ"בית אהרונוביץ". בקיצור: לא משנה כמה יבנו, כשאין שכל אז הכל בסוף מתפרק, אני חושב שהמועצה האזורית וככל הנראה בסיוע של המדינה, צריכה לפעול להכנת תכנית אב למבני הציבור שבתחומה ולשלב אותה עם תכנית אב לתיירות ולנסות ולקדם את המצב, כי מהביקור שלי בבית יוסף ובירדנה לא ראיתי עתיד כל כך ורוד. 25 שנה עברו מאז ששלום חנוך אמר שהציבור מטומטם ולכן הציבור משלם, ודבר לא השתנה: החבר'ה כאן מקפידים להצביע לליכוד ולש"ס ששמות עליהם פס ונראה שאינן טורחות לסייע לקידום וחידוש המקום. נכון שיש כאן בעיה כי בסך הכל מדובר בכמה עשרות שמפחות בודדות, אבל זה לא נראה שמישהו ביצע כאן תכנית אב כוללת לאזור, זה פשוט נראה כמו משהו שנשאר כאן משנות ה-50.

בשונה מפעמים קודמות צריך כאן הפעם לבצע את התכנית בהשתתפות התושבים ולבדוק מה הם צריכים ולא להנחית עליהם כל מיני פונקציות שהם בכלל לא זקוקים להם ולהציב אותם במקומות הנדרשים. יש הרבה עבודה בבית יוסף ובירדנה – מקומות יפים שהייתי מאד רוצה לחזור אליהם שוב ולראות שמתחילים לממש כאן את הפוטנציאל – מטרים ספורים מנהר הירדן.

בתמונה למעלה: בסיס מגדל הביטחון בבניין

למעלה: חזית מערבית

למעלה: חזית צפוניתכשנכנסתי לבניין, ממש בכניסה משהו עקץ אותי. היות והייתי עם כפכפים העקיצה תפסה אותי לא טוב ולכן לא המשכתי להכנס לשאר חלקיו הפנימיים של המבנה אלא רק לחלק מחלל הקומה הראשונה.