בית דגן מתקשר אצלי תמיד לצומת תנועה שמככבת מידי בוקר בדיווחי התנועה שכבר מזמן לא שמעתי, וגם לשירות המטאורולוגי השוכן בסמוך. אך כשסוף סוף הגעתי למקום, היה זה דווקא מכיוון אחר ובכלל לא צפוי שהתחיל כולו הודות למייל שקבלתי מירדן בראשית שבוע שעבר.
Dear Sir Interested in history of Palestinian villages (1948)? Well, I am. I am an American-boarded cardiologist and live in Amman. I am originally from Beit Dajan, near Yaffa. I am writing a book about my original hometown. I have interviewed 45 men and women who were born in 1920 and beyond. My book will be published in 2 months after being reviewed by all interested individuals on www.beitdajan-yaffa.com. It will be the 1st comprehensive book in its field and will upset those who denies the Nakba.
הסיפור הזה סיקרן אותי' וכך החלה לה חלופת מכתבים זריזה ביני לבין ד"ר איימן המודה – קרדיולוג בעל אזרחות אמריקאית החי ועובד היום בעמאן, ממש כאן מעבר לנחל. עניתי לו שאם הדבר יכול לסייע אז אקפוץ לבית דגן ואנסה לראות אם נותר משהו מהכפר, ואם אכן שרד אז אצלם ואשלח לו. כששאלתי אותו אילו מבנים משמעותיים כדאי לחפש, הוא ציין מספר מבנים ובראשם את מצודת הטיגרט ששכנה בצומת בית דג'ן (כיום צומת בית דגן) – תחנת משטרה בריטית שפועלת גם היות באותו ייעוד. המבנה השני שציין היה בית הספר לבנים שהוקם בשנת 1920 ושכן בצמוד למצודה ושם למד אביו בין השנים 1948-1945. את הבניין הזה לא איתרתי.
כמה פסקאות על הכפר בית דג'ן: השם בית דגן הוא שם קדום שקשור כמובן לחקלאות שפירנסה את האוכלוסיה המקומית ולבסוף גם הפכה לחלק מהדת האלילית שהייתה כאן. האל דגון ששכן בתקופה מסוימת באשדוד, אפילו עשה כמה פאדיחות למאמינים שלו, כפי שמצוין בספר שמואל. השם "בית דגון" היה נפוץ וכמה מקומות נקראו כך – דפוס מוכר בעבר כדוגמת בית לחם, אפרת, גלגל וכו' ואפילו היום: ערוער, בית לחם, טירה, טייבה וגם בית דג'ן שוכן בסמוך לשכם.
בית דגון מוזכרת לראשונה בכתובת רעמסס השלישי בצורת "בית דקן", ואילו בכתובת האשורית של סנחריב שכבש את האזור – היא כבר מוזכרת בשמה המקראי. הביזנטים קראו למקום "כפר דגון" כשבאותה העת אכלסו את המקום שומרונים וכך היה עד המאה ה-10.
החאליף העשירי לבית אומיה הישאם איבן אל-מאליק הקים בתחומי הכפר מצודה, וגם הצלבנים שבאו כמה מאות שנים לאחר מכן עשו כמוהו וקראו למקום בשם Casal Moyen. מצודה זו נהרסה בשנת 1187 על ידי צלאח א-דין והקומה מחדש ב-1191 על ידי ריצ'רד לב-הארי. האחרונים שהקימו מצודה במקום, היו הבריטים שעל פי תכנית פריסת מצודות המשטרה כפי שתוכננה על ידי צ'ארלס טיגארט הציבה תחנה בקצה היישוב, ובצמוד לצומת המרכזית המוכרת גם כיום כצומת בית דגן.
ב-25 לאפריל 1948 במסגרת "מבצע חמץ" לכיבוש נפת יפו, נכבש הכפר על ידי כוחות צה"ל והאוכלוסיה הערבית לא הושבה אל בתי הכפר. את מקומה תפסו פליטים יהודים שעלו בעיקר מארצות צפון אפריקה ותימן ובעקבות זאת הוקם היישוב בית דגן. חלק נכבד מבתי הכפר פוצצו מייד לאחר הקרבות מתוך חשש שהתושבים ישובו אליהם, וכך נכנסו אל הבתים ששרדו. על פי סקר השלטונות הבריטים, ערב מלחמת העצמאות התגוררו בכפר כ-4,500 תושבים (מוסלמים ברובם, עם קהילה קטנה של נוצרים), ובכפר שכנו כ-990 מבנים. במאה ה-20 נפתחו שני בתי ספר לכל אחד מהמינים והפעילות בהם הופסקה יחד עם החיים בכפר באביב – בדיוק לפני 62 שנה.
באתר PalestineRemembered, נאספים מזה זמן מה שמותיהם ומיקומם של צאצאי בני הכפר. על פי הרשימה בה הצצתי היום, ישנם פליטים בירדן, ערב הסעודית, דובאי, אוסטרליה, איחוד האמירויות, קטאר, סוריה, לוב, קנדה, נורבגיה, ארה"ב, וכן עזה, שכם ורמאללה. העסק הזה מזכיר לי עם אחר שפוזר בכל העולם, ואז ברגע של רצון וניצול נקודת חולשה פוליטית ואוכלוסיה מסוכסכת בעצמה – ניצל את הרגע וחזר לשלוט בארצו. אגב, בעידן הפייסבוק גם לצאצאי פליטי בית דג'אן יש פרופיל, ונכון להיום אני הישראלי היחיד שהצטרף אליו. עד עכשיו הם משום מה לא התייחסו לנוכחותי…
מאז פירסמתי כאן את הרשימה, חלו מספר התפתחויות. באחת מהמעניינות שבהן ברצוני לשתף אתכם בה. לאחר ששלחתי לירדן את התמונות שצילמתי בכפר, הופצו התמונות בקרב בני בית דג'ן, ואחד מהקשישים (בן 90) זיהה את בית משפחתו הניצב עד היום בשלמותו ומאכלס משפחה ישראלית (זה הבית הבנוי מאבני כורכר ומוצג בהמשך). אביא כאן חלקים מהמכתבים שקבלתי מאיימן ומתיחסים לגילוי. ניתן ללמוד מהדברים על מבנה הכפר והפריסה שלו באתר:
some old men born in beit dajan in 1920 tell me that this house is that of an influential man in the vilage. His name is Mustafs Al Sheikh Al Dajani. Bet Dajan was the home for more than 90 families distributed on 400 houses in several sections of the village: East Section (Hara Sharqeyya), West Section (Hara Shameyya), Jorn Sction, Beer Section, Salameyya Section, Tomb Section (Sayddna Saad Memorial), and other smaller sections.
A major circle in the middle of the town is the Matameer Yard (Matameer=people ued to dig in the ground 3x3x3 meters to save and store the grains) then beacme a commercial centerwith groceries, cafes, bakeries, saloons, etc. From this yard, 4 streets extend to the rest of the village sections (Harat). One of these streets (should head north of north east) to the East section. To the right of this first 50 meters of this street lies the house of Mustafa. He was the son of one of the richest men in town, with gold treasures filling many pots as elderly witnesses say. Mustafa owned a horse known to all village people to be the most beautiful horse in town.
A 78-year old lady died yesterday in Amman, she is originally form bet dajan. Her family name is Khabour. Khabour is a neck name in Bet Dajan given to few members of the Besher family who were experts in birds nests in 1930s and 1940s. They used to go to the northern section of the village, just south of the Jaffa-Jerusalem railroad, where there was Wadi Kabeer (Big Valley) that used to get flowing water during winter, and in summer it becomes dry and kids used to go there, including my father, to get licorice roots to make drink of it. Khabour men used to go there to look at the birds nests, to get birds and eggs.
הספר עליו שקד איימן המודה בשנה האחרונה, יוצא בעקבות סדרת ראיונות שכללה למעלה מ-45 מבני ובנות הכפר. הספר עולה אם כן בהדרגה באתר מיוחד שהומדה העלה לרשת (בנתיים רק בערבית), וזאת במטרה שצאצאי הכפר יקראו את הטיוטה ויעירו את הערותיהם או יוסיפו מידע, ולאחר מכן יצא בדפוס. שיטה זו נועדה להגיע ככל הניתן למירב הצאצאים הפזורים היום על פני כל הגלובוס ובכל דרך אחרת לא ניתן לאתרם. אני תרמתי את תרומתי לזיכרון, באמצעות ביקור קצר שערכתי שם בבוקר יום ששי, ובמהלכו גיליתי שנוכחותו של בית דג'ן בבית דגן היא חזקה מאד הן בפן האורבני והן בפן הארכיטקטוני – ואת זה אציג בתמונות הבאות.
בקיצור – מה יש לנו כאן? זיכרון פלסטיני ומבט ישראלי. מעניין מה היה לאריאלה אזולאי להגיד על זה… עכשיו לתמונות עם גם קצת הסברים:
תגובות
כשמו כן הוא. בית זה על הדרך בין יפו לירושלים לפני כן כונה בשם בית שוגרמן ע"ש מי שמכר אותו לקרן קיימת לפני 1945 . גם האדמה שסביבו והבאר היו חלק מאדמה שנרכשה ע"י הקרן הקיימת בזמן המנדט. נאמר שלפני כן היה במקום בית חרושת לסיגריות. שם נוסף לבית היה בית מעלה החמישה.
כלל השטח היה כ 450 דונם אדמת בעל וכ 120 דונם אדמה שהושקתה מהבאר שצילמת. האדמות עובדו על ידי רמת רחל, מעלה החמישה וקבוצה של השומר הצעיר.
בתחילת מלחמת השחרור עדיין בזמן הנוכחות הבריטית המבנה שהיה מבודד בשטח ערבי שימש כחלק ממערך הבטחת הדרך לירושלים הייתה בו קבוצת נוטרים והיה נתון להתקפות מתמידות מכפר בית דגן הסמוך. בעצם הבית היה במצור מעשי. בבית דגן היו כוחות מקומיים בפיקוד עליון של חסאן סלמה. ב 5 לינואר 1948 נעשה נסיון לפוצץ את הבית. ב 18 בינואר התחולל קרב אחרי פשיטה על בסיס צבאי פלשתיני בבית דגן. ב 19 בפברואר גולגלה חבית נפץ אל הבית. ב 14 למארס נודע למודיעין של ההגנה כי קודם לכן התבססה יחידה עירקית בבניין מטה ליד באר יעקב ושם גם הוקם המטה של חסאן סלמה מפקד הכוחות הפלשתינים באיזור. ב 13 למארס נערכה על הבית התקפה בפיקוד גרמני ואנגלי. משא ומתן נוהל בגרמנית בין היהודים והערבים. ב 18 למארס נעשה ניסיון לפוצץ את הבית. ב 21 לחודש פוצץ הבית תוך כדי התקפה ערבית מאורגנת היטב שבה השתתפו מתנדבים אנגליים, גרמנים ויוגוסלווים. בהתקפה השתתפו ערביים מבית דגן. היה קרב על הבית והוא נכבש בחזרה ע"י היהודים. בהתקפה השתתפו כ 400 לוחמים ערבים ביניהם מתנדבים מעירק ומצרים ו 3 אנגלים, 2 גרמנים ו 5 יוגוסלווים. אחרי הקרב האנגלים, שדרך זו הייתה חשובה עבורם, הקימו עמדה במקום לחצוץ בין הצדדים ובבית דגן התבססה יחידת מתנדבים עירקיים. בין ה 4 ל 5 לאפריל נערכה פשיטה שהצליחה על המטה של סלאמה. חסאן סלאמה העביר כוחותיו וכוחות המתנדבים ליהודיה ובעצם נסוג מהשטח. ב 14 למאי נכבש השטח ע"י הכוחות של מדינת ישראל.
Eight months after the publication of my book (Lets Not Forget Beit Dajan Yaffa, the book in the short list of the prestigious Sheikh Zayed Book Award 2012. Of 119 books in the category of Country development, 6 books were chosen for the short list, one of them is my book on Beit Dajan that tells how did the zionists expel its 5500 people on 25 April 1948 after inhibiting the town for 4000 years! We will return.
You will never get back. You can dream about it and publish books about your birth village, but you will never get back to it. It is gone. You took a wrong bet and you lose. Face it and build your life wherever you are now. The only way you will see Beit Dagan is in pictures.
שלום ותודה על הנתונים המעניינים.
חשוב לזכור שאמנם היו ערבים לפנינו ובוודאי ש**אסור לזלזל במורשתם של אחרים כפי שאיננו רוצים שיזלזלו במורשתנו** (אגב, צריך לבדוק-האם אנחנו לא מזלזלים בעצמנו במורשתנו לפעמים?)
בכל זאת חשוב לזכור שמורשת לא נמשכת רק דור אחד או שניים אחורה אלא הרבה יותר. לא ידוע לי על טוענים לירושת הכנענים שהיו בארץ לפני אברהם אבינו, אבל על יורשים של אברהם בהחלט ידוע לי……
הגעתי לכאן דרך התמונה הישנה של הכפר, שהופיעה לי כשחיפשתי "מדבר באר שבע" בגוגל תמונות. אני מלמד ילדים על סיפורי אברהם- מעניין שדווקא על הגר וישמעאל כרגע. כדאי ללמוד את הקטע (בראשית פרק כא) העוסק דווקא בפן האוניברסלי של אברהם אבינו, שכידוע אהב מאוד את ישמעאל, ורק בשל הצו הא-לוקי שילח אותו מביתו.
מסכים איתך, אלא שבהיבט הפיסי קשה מאד להשוות בין מבנים ערבים לבין מבנים מתקופת התנ"ך. אלה הערבים בקלות ניתן לזהות את אופיים האדריכלי ולרוב אלה מבנים ככל המבנים רק בעלי אופי אחר. המבנים מתקופת התנ"ך כשרואים אותם היום, קשה לדעת מהו קיר ומהי חומה וקשה לזהות בהם אופי או אפילו מבנה.