סיבוב בבית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב

כמו כל ילד שבודק למי יש הכי גדול, הכי גבוה והכי דביל, אז הפעם אתמקד בבניין ששוכן במקום הכי גבוה בקמפוס אוניברסיטת תל אביב – בניין בית הספר לרפואה בתכנונם של שני דורות אדריכלים אריה ואלדר שרון.

את האדריכל אריה שרון כבר הזכרתי ברשימה על פתח תקוה, שבתחומה שוכן חדר האוכל ההיסטורי של הקיבוץ שפעל בתחומה עד לשנת 1952, את אלדר שרון לא הזכרתי והאמת שאין כמעט חומר עליו בנמצא. הפרויקט הזה משנת 1973 היה כאמור פרויקט נוסף שהביא לידי ביטוי מפגש בין דורות, אחד משרשרת ארוכה של פרוקטים שתכננו השניים, שהראשון שבהם היה בניין רשות השידור ברוממה בשנת 1964 (בשיתוף Herman Zeinstra, נציג משרד האדריכלים ההולנדי Boreau Elling וכיום בעל משרד עצמאי). בדומה לחזית בניין רשות השידור בו ניתנה מחשבה לא מעטה לחזות הצורנית של המבנה, גם בבית הספר לרפואה ניתנה אותה עדיפות שהפכה אותו לאחד מהמבנים הבולטים בקמפוס ולאחת מהדוגמאות המובהקות של הסגנון הברוטליסטי בישראל.

כדי להבין את מיקומו של בניין בית הספר לרפואה, כדאי קודם להכיר קצת את תולדותיה של האוניברסיטה בתל אביב שהוקמה בשנת 1956 כתוצאה מאיחודן של מספר מוסדות מחקר והשכלה גבוהה שפעלו באותה העת בעיר.

עד לאמצע שנות ה-60 שכנו מחלקות האוניברסיטה במספר מבנים, בעיקר באזור אבו כביר שבדרומה של העיר. באותן שנים התגבשה ההחלטה להקים את קמפוס הקבע של אוניברסיטת תל אביב, על קרקע עליה שכן עד למלחמת העצמאות הכפר הערבי שיח' מואניס – שתושביו ברחו וגורשו ובמקומם התיישבו באופן ארעי פליטים יהודים. על שטחיו החקלאיים של הכפר הוקמו השכונות רמת אביב, הדר יוסף, אפקה, שיכון ל' ותל ברוך וגם "סביוני רמת אביב" שתוכננה והוקמה ממש לאחרונה על ידי האדריכלים יסקי-מור-סיון בשטח מלון רמת אביב (שטח שעדיין רשום בטאבו על שמה של משפחת בידאס).

 

תצלום זה כמו שאר התצלומים והתרשימים בשחור לבן המופיעים ברשימה זו, הם מהספר של אריה שרון שיצא בהוצאת מסדה בשנת 1976 קיבוץ+באוהאוס

הטיפול העודף בצורניות – בו התמקד אלדר שרון במהלך הקריירה שלו, בא לידי ביטוי במבנה בית הספר לרפואה המייצג נאמנה את תפיסותיו העיצוביות. תכנית הבניין מורכבת מצמד מגדלים הניצבים בזוית 45 מעלות זה לזה, כשבמרכזם מצוי גרעין אגף המעליות והמדרגות וכן אגף הנראה כזרבובית תינוק המתפקד כלובי הכניסה לבניין. הרעיון המרכזי של המבנה הוא לדמות שלד בטון חי ובכך לייצג את הפונקציה לו הוא נועד כבית ספר לרפואה, יחד עם זאת טוען מבקר האדריכלות אבא אלחנני כי התוצאה הביאה לכך שהמבנה נראה יותר כבניין משרדים טיפוסי מאשר בית ספר אוניברסיטאי לרפואה.

במקור תוכנן הבניין ל-12 קומות, אך בסופו של דבר הוקמו בו 8 קומות בלבד, לדעתי שינוי זה פגע בפרופורציות של הבניין וזה חבל. בכל מקרה, המבנה מאד מעניין ושווה לקפוץ ולהסתובב בו. הכניסה חופשית.

 

 

 

תכנית קומה טיפוסית

 

 

 

 

מבט מגגון הכניסה השקוף

 

גרעין הבניין בו מצויים המעברים הורטיקלים הוא החגיגה האמיתית של הבניין ורק בשבילו שווה לבקר במקום. תוספת העץ הבהיר המכסה את ספסלי הבטון החשוף המקוריים ומעקות העץ הם תוספת מאוחרת בכמה מן הקומות

 

ספסל בטון מקורי

 

 

 

מסדרון למעבדות המחקר באחד משני המגדלים

 

פסיפס הקרמיקה המעטר את קיר המעליות

 

קיר המעליות הצמוד לפיר החותך את כל מפלסי הבניין ומקשר ביניהם

 

 

בנוסף למעברים הורטיקלים מצויה בכל קומה מרפסת המשקיפה על הקמפוס ועל כלי הסביבה במבט פנוראמי שבטח היה נדיר מאד בשנות ה-70 אך גם היום הוא מרשים ביותר

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

* * *

ודבר אחרון ולא פחות חשוב

ביום שני הקרוב 22.03.10 יתקיים בחללית בירקון 70 ערב בנושא כתיבה ברשת על אדריכלות ותכנון. את הערב יערוך וינחה נועם דביר – שמעדכן כמעט מידי יום את קוראי גלריה בעיתון הארץ וגולשי עכבר העיר בנושאי אדריכלות ותכנון המרחב בו אנו חיים. בין האורחים שהוזמנו לערב ניתן יהיה למצוא את יואב לרמן שמפעיל כבר שלוש שנים תמימות בהצלחה אדירה את יומן הרשת שלו, וכן כותב שורות אלה שלא פיספס מעולם הרצאה בחללית. אם לא ביקרתם במקום עד היום אז זו ההזמדנות לראות כיצד חלל באחד מבתי הדירות המרשימים ביותר שתוכננו על ידי זאב רכטר באמצע שנות ה-30 - שוקם וחודש והפך לאחד מהמקומות המדליקים ביותר בעיר. הכניסה כרגיל תהיה חופשית ומומלצת