סיבוב בבית הזיכרון, האנדרטה וחדר האוכל בנצר סרני

סיבוב בקיבוץ נצר סרני הוא סיבוב באדריכלות של 120 שנה. בסוף המאה ה-19 הקימו כאן השנלרים בית ספר חקלאי (חוות שפון, חוות שנלר ונקראה גם ביר סאלם) והמבנים שלהם בולטים מאוד בשטח. ב-1948 הוקם נצר סרני והפך לאחד מהקיבוצים המובילים בתנועה הקיבוצית. חוץ מחדר האוכל הענק שלהם (שכנראה הבנתי שמדובר בחדר האוכל הגדול ביותר שנבנה) יש כאן גם מבנה צנוע אך מיוחד, שנועד לשמש את חברי הקיבוץ: בקומה העליונה מועדון חברים וחדר קריאה (מ-1985 עברה לכאן הספרייה והמועדון עבר לבניין חדר האוכל), ובקומה התחתונה ספרייה (היום מחסן ויש תכנית להרחיב לשטח זה את הארכיון) וחדר זיכרון. המבנה עצמו מתוכנן ביחס לסביבה. בחלקו הוא סגור ומנותק מעט ממנה ובחלקו מחובר. ניתן להכנס לבניין מכל מיני מקומות, וכל גישה שונה מהשנייה. חתך הזהב מורגש היטב בחזית, וחוזר ומודגש גם בפרטים הקטנים של הבניין שנחנך ב-1962.

האדריכל פרדי כהנא, חבר קיבוץ בית העמק ומבכירי האדריכלים שפעלו בקיבוצים במאה ה-20 תכנן את המבנה בכשרון רב. בשונה מרבים מהאדריכלים בארץ שנשרכים אחרי אופנות מלפני עשר ועשרים שנה, כהנא השכיל ליישר קו עם העולם ולבנות בזמן אמת פרויקט שהיה עכשווי לזמנו. בגלל שהבניין הוקם בתוך קיבוץ והכתיבה על אדריכלות היתה מצומצמת, לא זכה הבניין לפרסום ולא צילם אותו צלם מקצועי שיכול היה להציג את כל איכויותיו. הרשימה הזו מתקנת קצת את העוול, אבל לא לגמרי: המבנה עבר שינויים, הצמחייה כיסתה אותו ואין לי תכניות להציג כאן את התחכום. זה מה יש.

בנוסף, עיצב כהנא את סביבת פסלה של בתיה לישנסקי שהוקם למרגלות הבניין, וממוקם בסוג של בקעה. כך נוצר יחס בין מתחם הזיכרון של המבנה והאנדרטה ובין חדר האוכל המייצג את החיים העכשוויים. ועל כך ברשימה זו.

.

10509723_874219252607658_1250562517471967855_n

בחזית הבטון של אולם המופעים

. להמשיך לקרוא

סיבוב במרכז העיר ערד

הוקצבו לי עשרים דקות לעצירה בערד. התלבטתי בין רובע טללים ובין המרכז המסחרי. בסוף בחרתי במרכז, כי לאחרונה פרסמתי ספר שעסק בין השאר במרכז ערד.

פעם שעברה כתבתי כאן על מרכז צים שנפתח באותה עת ושיערתי שהוא יפגע בקניון – מה שאכן קרה. המרכז המסחרי עצמו עבר סוג של חידוש, שפירושו גבעה קטנה של אדמה עם דשא ויריעת פלסטיק ולמרגלותיה זרנוקי מים שיוצאים מהרצפה. המים שקפצו מהרצפה ביום החם לא הזיזו לאף אחד, אפילו לא לילדים שהיו בחופשה מהלימודים. האנשים שישבו בשולי גבעת הדשא הפנו את גבם למזרקה והסתכלו לכיוון השני.

ועל כך ברשימה זו.

.

936073_875825609113689_8300841774660762824_n

חזית קולנוע אורון

.

להמשיך לקרוא

סיבוב באנדרטה לחללי אגד ארטילרי 212 ברמת הגולן

אחרי הסיבוב בבית תמרה הנטוש, המשכתי לכביש 91 ועליתי לרמת הגולן, לצד הדרך נתקלתי באחת מהאנדרטאות הרבות המפוזרות ברמה והחלטתי לעצור. אין כאן שילוט שמסביר למה דווקא כאן הקומה האנדרטה, מה משמעותה ומה הסיבה למסיבה. כתוב פשוט: "לזכר א. א. 212". יש גם כמה שמות של נופלים אבל לא יותר מזה. מה זה א. א.? אין הסבר.

ברשת בקושי מצאתי התייחסות לאתר, אבל הספיק לי המידע הבסיסי שיש באתר "נזכור את כולם" כדי לגלות שאת האנדרטה עיצב ב-1976 הלל פסח – אמן יליד 1935, קיבוץ מעברות, שמהיה מפקד גדוד תותחנים במסגרת הקרבות שהתחוללו כאן במלחמת יום כיפור. גם המידע על הלל פסח קמצני והוא מוזכר בתערוכת יחיד שהתקיימה ב-2010 במוזיאון וילפריד ישראל שבקיבוץ הזורע.

הרמתי אליו טלפון כדי לשמוע ממנו יותר על האנדרטה והוא גם שלח לי שתי סקיצות מוקדמות לאנדרטה. ועל כך ברשימה זו.

.

IMG_20140704_084453

במרכז האנדרטה

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בחצבה בתכנון ישראל גודוביץ

ערב טוב מתל אביב,

כשטל ניתקל במקרה בתמונה ישנה של פרויקט חצבה הוא נדלק. אמרתי לו שאני לא מוכן לנסוע כי זה רחוק. הוא לחץ אז הסכמתי. פתחנו את היום בתל שבע, המשכנו לדימונה, עצרנו באנדרטה והגענו בסוף לחצבה. אני חושב שזו הפעם הראשונה שאני מבקר בערבה.

פרויקט חצבה שתכנן האדריכל ישראל גודוביץ בלט בכל במה בה הוא פורסם: ב"הפרויקט הישראלי" מאת צבי אפרת, ב"מאבק לעצמאות של האדריכלות הישראלית" מאת אבא אלחנני, ב"ישראל בונה" של עמירם חרל"פ ובעוד הרבה מאוד פרסומים בעברית, אנגלית ואפילו יפנית. גודוביץ בעצמו הוציא שני פרסומים על הפרויקט, שניהם באנגלית כשאחד מהם היה ספרו המצוין והנשכח "Architecturology; an interim report" – ספר שאזל מזמן וגודוביץ מתכנן להחזיר אותו למדפים בזמן הקרוב.

עד אז, כדאי פשוט להיכנס למכונית ולנסוע שעתיים ורבע עד חצבה. ועל כך ברשימה זו.

.

IMG_20140606_124008

טל מצלם מהצד

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבית תמרה הנטוש בצפון הכנרת

בקצה הצפוני של הכנרת שוכן בלב השדות, אך לא רחוק מהכביש, בית קטן ונטוש. את הבית תכנן האדריכל נחום זולוטוב. עד שכתבתי על זולוטוב את הערך בויקיפדיה ולאחר מכן עוד כתבות רבות כאן וב-xnet, הדבר היחיד שהיה עליו ברשת היה מאמר קטן על בית תמרה. שאלתי אותו אם זה בית ששווה ביקור, הוא ענה שלא, כי מדובר בסך הכל בקוביה שהוא תכנן לזכר חברת ילדות שלו.

בגלל תגובתו, לא נסעתי עד היום לשם וגם לא חיפשתי את הבית. ביום שישי האחרון הסתובבתי שם ממילא והבית קפץ מולי כשנסעתי על כביש 87, המקשר בין הגליל ובין הגולן. ביצעתי פרסה ועצרתי לצד דרך העפר המובילה אליו.

ועל כך ברשימה זו.

.

10401619_869551289741121_5744174296962880805_n

נטוש

.

להמשיך לקרוא

סיבוב במעונות הסטודנטים באוניברסיטת בר אילן בתכנון משה ספדיה

אוניברסיטת בר אילן, בדומה לשאר האוניברסיטאות בישראל (לא כולל אריאל) הקפידו לאורך השנים להעניק לבניינים ולשטחים הפתוחים שביניהם איכות ומשמעות. ההידרדרות שחלה בתחום לא פסחה גם על קמפוס בר אילן, שמבין האוניברסיטאות מקפידה היום לבנות אך ורק אדריכלות ירודה.

בתפר שבין האיכות לדפיקות עשתה הנהלת בר אילן עסקה עם האדריכל משה ספדיה: הוא ערך תכנית אב מהפכנית לקמפוס וגם תכנן וביצע שני מבנים. בשלב מסוים הופסקה עבודתו וכך גם הבניינים שתכנן נראים עד היום בלתי גמורים – אחד מהם הוא בניין מעונות הסטודנטים שממוקם ממש בלב הקמפוס. ספדיה המאוכזב לא מאזכר היום את הפרויקטים באתר האינטרנט שלו ולא בספריו. ועל כך ברשימה זו.

.

IMG_20140620_092725

מבט למעלה מהחצר הפנימית

.

להמשיך לקרוא

סיבוב במתחם שתכנן סלו הרשמן בשכונת גילה

זה פרויקט שסנדי בטוח יאהב - אין כאן בטון אלא אבן ירושלמית כשרה למהדרין. אחרי שהלכתי לראות את המרכז המסחרי של גילה, חציתי את הכביש הרחב (שלושה נתיבים לכל כיוון) והגעתי ישר לשער המבצר שתכנן האדריכל סלו הרשמן בסוף שנות ה-70. מדובר במתחם מגורים המורכב מקבוצת מבני חצר סגורים, כשבכל אחד מהם שערים גדולים שבראשם קשת.

תהיתם פעם מי תכנן את סינמטק תל אביב, את בניין תיאטרון באר שבע, את שכונת רמת הדר בגבעת שמואל או את הארובה עם שני קובוקטהדרונים בקצה בית חולים הלל יפה בחדרה?? את כולם תכנן סלו הרשמן. בשנות ה-70 וה-80 הוא גם פיתח מודל של בניין ומתחם מגורים למשרד השיכון שנבנה במעלה אדומים (עליו כתבתי כאן), פסגת זאב, טירה ולוד. כאן, בגילה, הצליח הרשמן ליצור מתחם שלם רעיונית ותפקודית.

המתחם בגילה הוא ככל הנראה הפרויקט הכי ידוע של הרשמן. אולי בזכות השער והעיצוב הסימטרי הצליח הפרויקט להתפרסם ולהיזכר יותר מכל פרויקט אחר בשכונות שנבנו בשנות השבעים סביב ירושלים. המתחם שתכנן התפרסם בכל במה אפשרית: כתבי עת ישראלים ובינלאומיים וכן בספרים ישנים וחדשים. הוא נחשב לסמל של תקופה – שירת הברבור של הסגנון הברוטליסטי הישראלי. שנים ראיתי אותו רק בתמונות, עכשיו סופסוף בקרתי בו. לאחר הביקור גברה סקרנותי ולכן גם קפצתי לבקר את הרשמן במשרדו, ועל כך ברשימה זו.

.

IMG_20140220_152903

שערי שמיים

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בתי ספר 14: בתי שימוש

לפניכם אחת הרשימות החביבות עלי שפרסמתי ב"הד החינוך" והיא עוסקת במקום שבדרך לא עוסקים בו. רוב הטקסטים שפרסמתי בהד החינוך לא עסקו במוסדות חינוך בישראל ולכן לא הבאתי אותם כאן בבלוג, אך הפעם באופן חריג החלטתי להביא את אחת הרשימות האלה. הנושא חשוב.

.

IMG_20140626_180350

שמח בשירותים (צילום: לוק בוגלי, באדיבות Palatre et Leclere Architectes)

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבניין ראאב באוניברסיטת אריאל ובפרויקט סטודנטים לאדריכלות

בקמפוסים אקדמיים מקפידים ראשי האוניברסיטאות להקים בניינים חדשניים וייחודיים. הם יכולים להיות מבנים המעוצבים באיפוק יחסי והם יכולים להיות בניינים משוגעים לגמרי. באופן הזה הם דואגים לייצג את הקידמה וחופש המחשבה – הבסיס לכל מחקר אקדמי.  בשונה מהקמפוסים של חמשת האוניברסיטאות הפועלות בישראל (תל אביב, ירושלים, רמת גן, חיפה ובאר שבע), ראשי אוניברסיטת אריאל לא הקפידו על מבנים ייחודיים, אלא הסתפקו במבנים טרומיים שנראים כמו קונטיינרים. הם גם דאגו להפקיד את העבודה בידיים של אדריכלים חסרי יצירתיות ולא ידועים.

יש יוצא מן הכלל: בניין ראאב שתכנן האדריכל מרדכי בן חורין. אלא שהפרויקט אמנם הופקד בידיים של אדריכל ידוע ומצוין, אך משום מה בן חורין המשיך את השפה המקומית ויצר קונטיינר. הוא חושב שהבניין "סולידי" כלשונו, אך לדעתי הוא אחד הבניינים היותר משעממים שהוא תכנן. בתיכון אורט יד לבוביץ בנתניה שתכנן בן חורין, יש בכל בניין במתחם התיכון, כולל אולם הספורט שם, הרבה יותר יצירתיות ומקוריות ממה שיש כאן בבניין ראאב. ביד לבוביץ יש טיפול עשיר בחזיתות, מגוון אזורי שהייה, פתרונות קונסטרוקטיבים מקוריים וחדשניים, טיפול בפרטי בניין שנראים גם היום כחמישים שנה לאחר שנבנו - חדשניים באופן יוצא מן הכלל, וכמובן – שילוב אמנות באדריכלות, כששילב את רות צרפתי-שטרנשוס ביצירת רשת סורגים לאולם הספורט. כאן באריאל אין כמעט זכר לכל אותו עושר. גם אחרי שיחה עם בן חורין, הוא לא הצליח לשכנע אותי.

כתבתי כבר על בניינים רבים באוניברסיטאות בארץ וגם כתבתי על בניינים רבים שתכנן האדריכל מרדכי בן חורין, אבל לא כתבתי אף פעם על בניין שתכנן בן חורין באוניברסיטה. יש רק אחד כזה והוא נמצא באוניברסיטת אריאל. ועל כך ברשימה זו.

.

IMG_20140615_140148

באריאל

.

להמשיך לקרוא

מוזמנים לאירוע השקת הספר "האדריכל שתכנן את בניין העירייה"

המהדורה הראשונה של הספר כמעט וחוסלה. עשרים העותקים האחרונים שנותרו אצלנו ימכרו במהלך אירוע ההשקה. יש עדיין כמה ספרים בחנות רובינזון ספרים ובמרכז הבאוהאוס.

באירוע שיתקיים בגלריה בבית האדריכל (רחוב המגדלור 15, יפו) תתקיים תערוכה לערב אחד, בה יוצגו בין השאר ולראשונה התכניות המקוריות שהגיש מנחם כהן לתחרות תכנון בניין העירייה ב-1956. חוץ מזה יהיה כיבוד וגם:

.

Image

הזמנה (עיצוב: אביב גרוס-אלון)

.

להמשיך לקרוא

סיבוב באנדרטת נרצחים ובקניון פרץ בדימונה

אחרי הסיבוב בתל שבע המשכנו מזרחה.

הייתי מורעב, אז עצרנו במסעדה הטובה ביותר שנמצאת על כביש 24 וממוקמת עמוק בתוך פרץ סנטר – הקניון של דימונה. אחר כך המשכנו לרדת לכיוון הערבה. בדרך, סמוך לשלט עליו כתוב נחל תמר, עצרנו באנדרטה שהוקמה בעקבות רצח שני אזרחים על ידי מה שהוגדר "מסתננים מירדן". אין לי הרבה מה להגיד על המקום, הוא פשוט יפה והולם את הכניסה לבקעת ים המלח והערבה.

.

IMG_20140608_150959

עמוד זיכרון

. להמשיך לקרוא

סיבוב בתל שבע – העיר הראשונה שהקימה ישראל לבדואים

לפני כמה חודשים בקרתי עם טל אצל אדריכל זקן. ישבנו ושוחחנו בחדר העבודה הקטן של האדריכל, תוך שהוא שולף תצלומים ישנים. התרשמתי שהאדריכל הצליח במהלך שנות עבודתו לפעול בכמה צמתים מרתקים ומגוונים. טל דווקא התלהב מתמונה של בניין שתכנן אדריכל אחר ומשום מה נכללה בארכיונו של האדריכל זקן. טל הציע שניסע לשם בהזדמנות קרובה. עניתי שזה רחוק ושאני לא מסכים. הוא התעקש אז הסכמתי.

ביום שישי האחרון טל אסף אותי בשבע וחצי בבוקר. הצעתי שבדרכנו לבניין שראינו בתמונה ונמצא רחוק, נעצור בבניין אחר שאף פעם לא ראיתי ומאוד מסקרן אותי למצוא אותו. נתקלתי בתמונה של הבניין האחר בספר "ישראל בונה 1977". מדובר במרכז העירוני של תל שבע – יישוב בדואי בנגב. ועל כך ברשימה זו.

.

IMG_20140606_095157

במסגד הנשים…

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בפארק קרסו למדע בבאר שבע

רשימה מס' 401

האם מישהו ממשפחת זגורי יבקר בפארק המדע? בעונה הראשונה אפשר היה למצוא את הזגורים בעירייה (שתכננו הנדלרים), בתאטרון (שתכנן סלו הרשמן), באנדרטת הנגב (דני קרוון) במלון לאונרדו, במרכז מסחרי טיפוסי (שגם יכול להיות בקרית גת או לוד), בברכת השחייה ובנאפיס. אבל למרות שויוי ציינה לא פעם שהיא עורכת קניות בעיר העתיקה, לפארק המדע הם לא הגיעו. אולי בגלל שהוא רק נפתח לפני פחות משנה, ואולי הוא פשוט לא מעניין אותם.

מרבית המוזיאונים הפועלים בישראל הם במרכז הארץ ובעיקר בתל אביב ובירושלים. יש גם קצת בצפון, אך בדרום כמעט ואין. פארק קרסו למדע שעדיין לא חוגג אפילו שנה, הוא המוזיאון הגדול והמיוחד ביותר שיש עכשיו בדרום. למעשה, הוא טרם הוכרז כמוזיאון ולכן נקרא "פארק". יש קריטריונים ברורים של משרד התרבות למוסד המוכרז כמוזיאון (ונהנה מתמיכה ממשלתית) והפארק נמצא בהליך להפוך למוזיאון. אבל באופן עקרוני, זה שהוא עדיין לא מוזיאון, לא כל כך משפיע על המבקר הממוצע.

את פארק המדע תכנן האדריכל אילן פיבקו. על עיצוב הפארק ועל מחשבות בעקבות הבחירה בהקמתו בבאר שבע – ברשימה זו.

 .

IMG_20140220_100047

בית הספר לילדי הבדואים שהוקם ב-1914 משמש היום כאגף במוזיאון

. להמשיך לקרוא

סיבוב במעונות הסטודנטים של אוניברסיטת תל אביב

קל להתלהב ממתחם מעונות הסטודנטים החדש: הוא נקי, מצטלם יפה ויש זוויות מבט נאות, אבל מה שחסר פה זה הרעיון הבסיסי של אקדמיה. חסר כאן הרעיון שמבדיל אקדמיה מבית חרושת לציונים, והופך אותה למנגנון שמקדם ומפתח את המקום שבו אנו חיים. במצב הנוכחי המעונות הם מתחם מגורים וזהו. המקום מעוצב באופן עדכני, אבל רק העיצוב עדכני, כי כל התוכן הוא הכי בסיסי ומיושן שיכול להיות. חזרו כאן לרעיונות של המודרניזם מתחילת המאה שעברה ושם נתקעו.

המתחם החדש בתכנון משרד האדריכלים קייזר-לקנר ממשיך את האופי של הקמפוס: סגור ומנותק מסביבתו. אין פה אמנם גדר, אבל זו רק אשליה. המסחר נמצא במפלס התחתון שפתוח לכולם, המעונות עצמם נמצאים במפלס העליון וכדי להיכנס אליהם יש גרם מדרגות אחד, עם מחסום ושומר. הייתי מצפה בתחילת המאה ה-21 לחבר בין האוניברסיטה ובין חברות וארגונים שונים, אבל אוניברסיטת תל אביב ממשיכה להיות מנותקת מכל תעשייה או תעסוקה ומרוחקת מהמציאות. מבחינה תפקודית קבלנו כאן את המבנים והסביבה הכי צפויים וחבל. אולי זו הסיבה שפנו לאדריכלים שתכננו את אחד הנתחים הגדולים בעיר מודיעין – עוד עיר בארץ שאין בה שום דבר עירוני.

הדיון על המעונות ועל הקמפוס לא יכול להסתכם בעיסוק במקומות חנייה, מחירי שכירות או רעש לשכנים – ברור שההיבטים האלה קיימים אך אלה ההיבטים הכי פשטניים שיכול המקום הזה להניב. כבר כתבתי את זה בעקבות הסיבוב בבניין לימודי הסביבה שהושלם עכשיו, אלא שכאן במעונות היכולת לממש את החיבור והפיתוח יכול היה להתקיים באופן רחב יותר. חסרה פה העזה ויצירתיות – בעיקר מצד האוניברסיטה. ועל כך ברשימה זו.

.

IMG_20140321_104811

החצר המרכזית של הפרויקט עם קומה מסחרית

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבית הכנסת בקיבוץ לביא

קיבוץ לביא נקרא על שם העיירה שהתקיימה למרגלותיו עד 1948 ונקראה לוביה. לוביה נמחקה ולביא נוסדה. במרכז הקיבוץ שהקימו עולים חדשים מאנגליה, הוקם גם בית כנסת. כאילו לא עברו 1,600 שנה מאז התמלא הגליל בבתי כנסת, בחרו מחדשי היישוב המקומי לבנות את בית הכנסת החדש ברוח אותם בתי כנסת שנחשפו בחפירות ארכאולוגיות באזור. אגב, בקיבוץ מדגישים כי לביא מקורו ב"פונדקא דלוי" המוזכר בתלמוד ושכן על הדרך בין ציפורי לטבריה בתקופת בית שני.

מבנה בית הכנסת נחנך ב-1962 בתכנון האדריכל יוסף שנברגר שידוע בעיקר כמתכנן רחבת הכותל המערבי. כבר כתבתי כאן על כמה בתי כנסת שתכנן בקיבוצים: בכפר עציון, בחפץ חיים, בבארות יצחק וגם כתבתי עליו ערך בויקיפדיה.

שנות ה-60 וה-70 היו תקופת השיא ביצירתו של שנברגר, שהתמחה בעיקר במבני דת, והביקור שלי בארבעת בתי הכנסת שתכנן מציג רק חלק קטן מאוד מיצירתו. בית הכנסת בלביא נחשב בקרב מתכנני בתי כנסת כאחת היצירות הטובות שלו. קשה לצלם אותו ולכן כדאי פשוט לבוא ולבקר. הוא פתוח כל הזמן. הבניין נחנך ב-1962 ושלושים שנה לאחר מכן נערכו בו שינויים ברוח הבניין המקורי. קשה לזהות מה מקור ומה תוספת, הודות לעבודה המעולה של האדריכל טוביה קץ שהיה גם שותפו וממשיך דרכו של שנברגר לאחר שנפטר ב-1982 בגיל 60.

בשנים האחרונות אדריכלות מבני הדת (בתי כנסת, ישיבות) מדרדרת ומדרדרת. בעבר היו אדריכלים כמו אבא אלחנני, עמירם חרל"פ ודוד קאסוטו שדאגו לעורר דיון בנושא. היום אין אף אחד ולכן משתדל להציג כאן מידי פעם גם בתי כנסת.

ועל כך ברשימה זו.

.

IMG_20140515_185938

תאורה טבעית ומלאכותית בעזרת הנשים

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בקניון מלחה

בית המקדש השלישי כבר מזמן נבנה. חלף מאז חנוכתו חצי יובל שנים במלחה. מידי יום מקריבים בו תושבי הארץ קרבנות ליושב במרומים – זה שקוראים לו דוד עזריאלי. הוא יושב במרומי אחד ממגדלי עזריאלי בתל אביב (העגול אני חושב, אבל אולי המשולש). את כל הטייקונים שפועלים כאן אכלו כבר העיתונים, אבל משום מה דווקא מי שבאמת מחסל אותנו ואת הערים בהן אנו חיים, קיבל חנינה ולא זכה אפילו בכתבת תחקיר אחת שחושפת את השפעתו ופגיעתו במסחר ובציבור הישראלי.

מסיבוב בקניון מלחה נראה שזה כיף ללכת לקניון. נעים להסתובב בקניון, חם בחורף וקריר בקיץ, הכל מואר היטב, יש אוכל, בגדים וסתם שטויות, תמיד נקי ומצוחצח, הרבה צעירים, חנייה וגם תחבורה ציבורית, חנויות גדולות של מותגים וחנויות קטנות מקומיות. יש אפילו באגף הנסתר רופאי שיניים, עורכי דין ורואי חשבון. יש כאן הכל. אז למה זה נראה מזויף?

הקניון הוא מקום צפוי: שדרה רחבה אחת או שתיים, אין מכוניות בפנים ולא ויש אשליה של ביטחון כי יש שמירה, החנויות הן תמיד אותן חנויות ואותן רשתות עם אותן החולצות, אפילו המוכרות נראות כולן דומות. גם התמונות ברשימה הזו דומות, חוץ מדבר אחד: בית הכנסת של הקניון – כמוהו לא ראיתי. ועל כך ברשימה זו.

.

1510556_802833686412882_187752255_n

הכיפה במרכז קניון מלחה

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בקבר ערבי חדש ליד ספסופה

לפני כחודש הלכתי בשדות במרכז הגליל העליון,  בין צפת להר מרון שם נתקלתי במבנה קבר חדש שכולו בטון חשוף. על שביל העפר חלפו ללא הרף שיירות מטיילים ושאלתי את מי שנראה היה לי מדריך מי קבור כאן. הבחור שהתברר שגר ביישוב הכי קרוב לקבר, ענה שמדובר בקבר ערבי. מסביב למבנה היתה פריחה יפה, אך בפנים רצפת מבנה הקבר היתה מכוסה בגללי פרות והאוויר מלא זבובים.

האם שיגעון הקברים שתפס את הישראלים לפני עשרים שנה (וממשיך גם היום), תופס עכשיו גם את ערביי הגליל? האם הם תפסו את המשחק? נכון שהם כבר הקימו קברים בכל הארץ, אך זה היה לפני מאות שנים וגם אז מי שבעיקר הקים היה כנראה השלטון וזה פחות בא מלמטה. בכל מקרה, היות ועד 1948 שכן פה בסמוך הכפר צפצאף, יתכן מאד והקבר הזה בכלל שייך לאותו כפר שלא שרד ממנו כמעט כלום, לאחר שעל שרידיו הוקם המושב ספסופה. לאחרונה שינה את המושב ספסופה את שמו ל-אבן חושן. "זה חלק ממהלך מיתוגי שנועד למתג את המושב ככפר תיירותי" – הסביר לי אותו מדריך בהמשך הדברים. ועל כך ברשימה זו.

.

IMG_20140418_115520

קבר ופרח

.

להמשיך לקרוא

מוזמנים לשני סיבובים בתל אביב ולספר חדש

קוראות וקוראים יקרים!

בתים מבפנים הוא לדעתי האירוע האדריכלי החשוב ביותר בתחום בארץ. השנה אעביר שני סיורים חופשיים לציבור (אין צורך בהרשמה), שיתקיימו במסגרת האירוע ובאחד מהם אשיק ספר חדש שערכתי: "האדריכל שתכנן את העירייה".

הסיור הראשון יתקיים בקמפוס אוניברסיטת תל אביב, ביום חמישי 22.5 בשעה 17:00. הסיור יציג סדרה של מבנים בקמפוס. לפני שנתיים קיימתי סיור שהציג סדרה ראשונה של מבנים והפעם אמשיך ואתעכב על אחרים. יש מספיק מבנים כך שאוכל לערוך גם עוד חמישה סיורים כדי לבקר בכל המבנים בקמפוס. נקודת המפגש בכניסה לספריית רפואה (סמוך לבניין רפואה).

הסיור השני הוא גם השקה של ספר חדש שערכתי על בניין עיריית תל אביב-יפו, שאוטוטו סוגר 50 אביבים. הסיור יתקיים ביום שישי 23.5 בשעה 09:30 ויכלול כניסה לכל מיני מקומות בבניין העירייה כולל לשכת ראש העירייה. האדריכל שתכנן אותו – מנחם כהן, זכה בגיל 26 בתחרות תכנון ובנה אותו. בגיל 80 הוא פנה אלי שאסייע לו לאגד את עבודותיו לספר. למרות שכהן תכנן כ-60 פרויקטים, בניין העירייה תופס כמעט את כל הספר (202 עמ'). הגרפיקה הופקדה בידיים של אביב גרוס-אלון, שעמה שיתפתי פעולה בספר "אומרים ישנה ארץ" והיא שהפכה את הספר ליצירת אמנות של ממש. הספר אגב יוצא במהדורה מוגבלת של 250 עותקים כך שמשער שהוא יאזל במהירות. לדף האירוע בפייסבוק לחצו כאן. את הספר ניתן להשיג בחנות מרכז באוהאוס ברחוב דיזינגוף 99.

ועל כך ברשימה זו.

.

MC_Invite

.

להמשיך לקרוא

הרשמה

קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.

הצטרפו אל 371 שכבר עוקבים אחריו

%d בלוגרים אהבו את זה: